189

שיחה א

פורים

א. לימוד המגילה כהוראה נצחית

ידוע¹ פירושו של הבעל־שם־טוב על "הקורא את המגילה למפרע לא יצא"²: כאשר אדם קורא את המגילה מתוך מחשבה שהסיפור אירע רק בעבר, "למפרע", ולא עתה מתקיים הנס, הרי הוא "לא יצא". תכלית קריאת המגילה היא ללמוד ממנה כיצד צריך היהודי לנהוג עתה.

כך הוא לגבי כל הענינים והפסוקים³ שבמגילה, שאין לקוראם באופן של "למפרע". על־אחת־כמה־וכמה כך הוא לגבי סיפור המגילה בכללותו, ובודאי לגבי הפסוק שבו מוסבר השם "פורים"

– שהרי שמו של כל דבר מבטא את מהותו⁴, ואם כך, פסוק זה מבאר את מהות ה"פורים", שזהו הענין העיקרי של המגילה –

ובכך יש הוראה נצחית לכל זמן ולכל מקום, הן עבור כלל ישראל והן עבור כל יהודי כיחיד.

ב. "פורים" – לא בלשון הקודש

בפסוק⁵ נאמר "על כן קראו לימים האלה פורים – על שם הפור".

ואין מובן:

המילה "פור" אינה בלשון הקודש, אלא בשפה הפרסית⁶. וכאשר נאמר בפסוק⁷ "הפיל פור" מוסבר "הוא הגורל", ובכך מתורגמת המילה "פור" ללשון הקודש, שבה כתובה המגילה.

ואם כך, אין מובן: מדוע נקרא החג⁸ בשם "פורים" – "על שם הפור" – בלשון הפרסית, ולא בשם "גורלות" – "על שם הגורל" – בלשון הקודש, כפי שכל המועדים האחרים, כולל חנוכה שהוא יום טוב מדרבנן, נקראים בלשון הקודש?

כן אין מובן: שם החג צריך היה לבטא, כבחגים האחרים, את הנס ואת ההצלה מגזירת המן. אך השם "פורים", "על שם הפור", מבטא את ההיפך מכך, ומזכיר את ה"פור" שהפיל המן