195

לו" – מה שהוא רואה וחש, הרי "נראה לו שאין לו ואינו מרגיש". ומדוע אפוא אומרים, שמה ש"נראה לו שאין לו ואינו מרגיש בזה, זהו בודאי שקר"?

ההסבר לכך הוא: לפי המבואר¹⁴ שצמצום נעלה מאור, שמשום כך אפשר לצמצמו: שעצם הדבר ש"נראה לו שאין..." נובע מדרגה הנעלית יותר מהדרגה "שישנו בכל אדם". ויוצא מכך, שמי ש"נראה לו שאין לו..." – בכך ניכר הגילוי של דרגה הנעלית יותר מהסובב, ולא רק פעם אחת "הסתר" ו"סתים", אלא פעמיים.

ולפיכך, כאשר האדם מתייחס אל אשר "נראה לו..." כדבר מעלים, הוא מתכחש גם לסיבה ולתוקף של "נראה לו..." עצמו – הוא מתייחס אליו להיפך מכפי שהוא מצד ענינו עצמו. ולכן אומר אדמו"ר הזקן, שעצם הדבר אשר "נראה לו שאין לו..." – זהו בודאי שקר.

ה. "הסתר אסתיר" נובע מ"אנכי"

זהו גם ההסבר למעלתה של הברכה "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא": גם "הסתר אסתיר" נובע מ"אנכי". וכיון שכך, הרי לא זו בלבד שהוא אינו מסתיר אלקות, אלא להיפך – כאשר מתבוננים בענין לאמיתתו, מתגלה על ידי כך ענין נעלה הרבה יותר מאשר על ידי קו הגילוי.

ו. "הסתר אסתיר" אינו מנוגד לאלקות

זהו הקשר שבין הפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני..." שבפרשת וילך לבין עשרת ימי תשובה, והרי פרשת וילך נקראת בתורה תמיד בסמוך לראש השנה, אשר אף הוא¹⁵, היום הראשון של "עשרת ימי תשובה":

ענין זה, ש"הסתר אסתיר" אינו נוגד לקדושה, ולהיפך, דוקא בכך רואים, שעל ידי כך מגיעים ל"אנכי" – מתגלה דוקא על ידי עבודת התשובה¹⁶, שהתשובה מביאה לידי כך¹⁷, שגם הזדונות נהפכים לזכיות.