ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ז צו שיחה ב

41

קובץ ה-PDF השיחה כולה מצוטט ב־4 עמודים חיפוש חדש

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

יום הוא אור וגילוי, ואילו לילה הוא חושך והעלם – "ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה"²¹. וכן המלה "הוא" רומזת להעלם, כפי שידוע ההבדל בין "זה", שהוא לשון גילוי, לבין "הוא" – לשון נסתר, העלם²². ומכך מובן ש"לילה ההוא" – העלם כפול של "לילה" ביחד עם העלם של "הוא" – רומז לשיא ההעלם.

וההעלם של "לילה ההוא" קשור " ל(מגילת) אסתר, כי גם על אסתר נאמר²³ "אסתר מן התורה מנין, ואנכי²⁴ הסתר אסתיר": "הסתר אסתיר" – הסתר " כפול. "

ולפי פירושו של הבעל־שם־טוב על הפסוק "הסתר אסתיר"²⁵, שלא זו בלבד שזהו הסתר כפול, אלא שההסתר עצמו מוסתר – כלומר, אין חשים שזהו מצב של הסתר – מובן שגם משמעות ההסתר של "בלילה ההוא" דומה לכך: ה"לילה" עצמו הוא באופן של "הוא", שאיננו נראה כ"לילה". ההעלם כה עצום, עד שאין חשים בכך שנמצאים " בחושך: "שמים²⁶ חשך לאור".

זוהי משמעות הענין, שתוקף נס פורים הוא במלים "בלילה ההוא נדדה שנת המלך": דוקא "בלילה ההוא" – בשיא ההעלם – "נדדה שנת המלך", הגיע שיא הגילוי. ואין הכוונה שעל־ידי "נדדה שנת המלך" התבטל הלילה וההעלם, אלא, כלשון הפסוק "בלילה ההוא": בתוך ה"לילה ההוא" עצמו, בשיא ההעלם, התרחש הענין של

נדדה שנת המלך"²⁷. ולכן מובא על נס פורים המשל של הצבי²⁸, אשר גם בשנתו (בעין אחת עצומה), עינו השניה פקוחה וערה – שיחד עם ההעלם של

בלילה ההוא" קיים גם שיא הגילוי –

נדדה שנת המלך"²⁹.

הערות

21. בראשית א, ה.
22. ד' המדריגות – "יום הזה"; "יום ההוא"; "לילה הזה"; "לילה ההוא" – נתבארו בארוכה בד"ה בלילה ההוא תשכ"ה (סה"מ מלוקט שם), מיוסד על ד"ה והנה כו' ותוסף אסתר לכ"ק אדמו"ר האמצעי (מאמרי אדהאמ"צ לנ"ך ע' תטו ואילך). (ובתו"א צד, ד – באופן אחר).
23. חולין קלט, ב.
24. וילך לא, יח.
25. הובא בתולדות יעקב יוסף ר"פ בראשית.
26. לשון הכתוב ישעי' ה, כ.
27. שהרי הנס דפורים הי' מלובש בטבע (ראה תו"א צא, א. ק, א. ובכ"מ). ובזה תובן שייכות הפירוש (מגילה טו, ב. ילקו"ש עה"פ) ש"נדדה שנת המלך" קאי על "שנת מלכו של עולם", עם הפירוש (שם) "שנת המלך אחשורוש ממש" (ראה לקו"ש ח"ג [המתורגם] ע' 35, שכל הפירושים שבפסוק אחד – שייכים הם זה לזה) – כי מכיון שמה ש"נדדה שנת המלך מלכו של עולם" הי' באופן דהתלבשות בלבושי הטבע – בלילה ההוא", ע"כ נתלבש זה במה ש"נדדה שנת המלך אחשורוש ממש".
28. שהש"ר ספ"ח. ובתו"א קטז, ד – הובא זה לענין הנס שהי' בפורים. עיי"ש.
29. משל הצבי שבמדרש שם הוא על בחי' עין ה' אל יראיו – הבטה בעין א' שלמטה משתי עינים. אבל בב"ר רפ"מ: "עין ה' אל יראיו זה אברהם", וקאי על בחי' עין א' דעתיקא שלמעלה מבחי' ב' עינים (יהל אור ע' קכב (ע"פ זח"ג קכט, ב). וראה גם אור התורה ס"פ וירא. וראה גם ד"ה אר"י לא ברא כו' תרצ"ד (ועפ"ז סרה קושיית היפ"ת לב"ר שם)). וע"פ הידוע שכל הפירושים שבפסוק א' שייכים זל"ז (נסמן לעיל הערה 27), צ"ל שבחי' עין א' שלמטה מבחי' ב' עינים שייכת לבחי' עין א' שלמעלה מב' עינים. (וראה גם תו"א שם: "להיות נמשך מבחי' עינא פקיחא דלא נאים", שזהו עין א' דעתיקא (זהר שם, סע"ב), שאין שייך בה ענין השינה). וי"ל שמעלת בחי' ב' עינים על בחי' עין א' שבשהש"ר שם, הוא רק בענין הגילויים, והוא שההשגחה דעין א' באה בהתלבשות בלבושי הטבע (וכמ"ש בתו"א שם: "שמתלבש בלבוש"), אבל עצם האור שבבחי' זו הוא אותו האור דבחי' עין א' דעתיקא. וכדאי' בתו"א שם: "ודמה לך לבחי' מהותו ועצמותו ית' בחי' ע"ק ומשם יומשך להיות לצבי כו'". (וע"ד המבואר בתו"א ד"ה חייב אינש (צט, סע"ד ואילך) בענין מה שפורים מותר בעשיית מלאכה. עיי"ש). – עד"ז הוא גם בב' הבחי' שביראה – יר"ת ויר"ע [הממשיכות ב' בחי' הבטה אלו (ראה יהל אור שם. ד"ה אר"י שם)] – שחלוקות רק בענין הגילויים, אבל בנוגע לעצם מהותם, גם יר"ת (עם היותה למטה מאהבה בבחי' הגילויים) – היא בעצמותו ית' (קונט' העבודה ע' 18).

מצוטט ב־4 עמודים

לקוטי שיחות 2

כרך ו ‹ פורים ‹ שיחה א ‹ 191 לקו"ש ח"ז ע' 41
כרך ו ‹ פורים ‹ שיחה א ‹ 195 לקו"ש ח"ז ע' 41

מאמרים מלוקטים 1

חלק ג ‹ בס"ד. פורים ה'תשד"מ לקו"ש ח"ז ע' 41

כתר שם טוב ספרי הבעל שם טוב 1

הוספות ‹ מב לקוטי שיחות ח"ז ע' 41

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.