שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כז י'קמ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וחשיבות מיוחדת בימינו בשנים אחרונות ממש, אשר יש מתנכלים לתורתנו תורת אמת (אשר אמת שוללת פשרות ואין אמת אלא אחת ) וחידושי עדיפי להו וכידוע* הצחות בזה "חידוש אמיתי בהחלט", שהרי הדן דין אמת לאמיתו אין זה חידוש אמיתי, כי כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני, משא"כ "מחדשים" הנ"ל, ר"ל מהם ומהמונם, הרוצים לחדש היפך הנאמר למשה מסיני.
5 הדן דין אמת לאמיתו ראה שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך ג תקמד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
גם י"ל מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה:
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד שופטים שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בהענינים כפשוטם, שהרי הם מאורעות שבעבר); משא"כ זה שהתורה "היא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים", היינו, שציוויי התורה כפשוטם קיימים "לעולם ולעולמי עולמים" בלי שינוי גרעון או תוספת.
36 ומובן, שזה מורה על סוג נעלה יותר בענין הנצחיות: ענינים שהנצחיות שבהם היא רק בתוכנם הרוחני (ואילו בגשמיות בטל הדבר), ה"ז הוראה שיש איזו הגבלה בנצחיות עצמה, שה"אמת" שבהם היא ברוחניות ולא בגשמיות; משא"כ במצוות והלכות התורה, שהנצחיות היא (גם) בגשמיות כפשוטו, ה"ז מפני שהנצחיות קשורה עם "אמת ה'" כפי שהיא למעלה מכל גדר שינוי כלל, שאין שום הגבלה וחילוקים בנצחיות זו (לחלק ולומר שהדבר נשאר קיים רק ברוחניות), אלא הוא מוכרח להתקיים גם בעולם הזה, כפשוטו.
וכמשנ"ת במ"א (לקו"ש חכ"א ע' 114 ואילך) במעלת הלכות התורה[ednref_44_*], שדוקא הן נק' "אמת לאמיתו" דתורה (ראה סה"מ תרכ"ז (ע' רפב. רצא) והמשך תרס"ו (ע' תלא), ע"פ שבת י, א. וש"נ), כי ה"אמת" שבהם היא (עד) למעשה בפועל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה בראשית שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
גם בתכלית הדביקות והתפשטות הגשמיות שבתפלה צריך להיות המכוון לפעול בעולם שמחוץ ממנו, וכידוע בפי' מרז"ל דהמתפלל צריך שיתן עיניו למטה ולבו למעלה, שגם בתכלית הדביקות והרצוא דתפלה, צריך להיות המכוון שיפעול בעבודתו ובכחות נפשו כפי שהוא למטה אחר התפלה — "עיניו למטה"; וכן בבקשת צרכיו דתפלה צריך שיורגש בו תכלית הביטול והדביקות דעומד לפני ה' "כעבדא קמי מרי'".
60 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה ויצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ה
"עבודה שבלב", שהיא הדביקות בה', ה"ז כמו גדר "קדשים" [דכמו ענין הקרבנות כפשוטו, שהוא הקרבה לה' ובבית ה', כך הוא ענין התפלה, מה שהאדם עומד לפני ה', וגם תוכן העבודה הוא הדביקות בה' (ע"ד הקרבה לה')]; ובקשת הצרכים שבתפלה ה"ז ע"ד וענין "מעשה בראשית" , שהאדם חושב ע"ד צרכי עצמו.
25 טושו"ע (ודאדה"ז) שם. וראה שבת י, א "כעבדא קמי' מרי'" (וכן בטושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס צה). ברכות לג, א: עומד לפני ממה"מ כו'. שו"ע אדה"ז או"ח סי' קד ס"ב. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לה ויגש שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו התוכן הפנימי של תפילת העמידה, שהוא כעומד לפני המלך, שאין זה רק תיאור מצב המתפלל, אלא ע"פ פנימיות הענינים, זה גופא הוא תוכן ענין התפלה, מה שהאדם עומד לפני המלך בביטול מוחלט.
32 ראה ברכות לג, רע"א. שו"ע אדה"ז סי' קד ס"ב. וראה שבת י, א. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה "כעבדא קמי' מרי'".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לו תצוה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ויש לומר בזה, ע"פ מה דאיתא בגמרא דחגורה בעת התפלה יש בה משום "הכון לקראת אלקיך ישראל" (ולכן כתבו הראשונים "שצריך לאזור חלציו כשמתפלל", וכן נפסק בטור ושולחן ערוך).
18 שבת י, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א אמור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אלא שכל זה הוא כשהאדם עדיין במציאותו, ואילו לאחר מכן הריהו מגיע ל"שמונה עשרה", "כעבדא קמי מאריה", התבטלות במציאות, עד שאינו מסוגל לדבר אלא:
29 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד מטות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל מבחינת חכמה אין חשש שהאדם יכשל, שכן כתוצאה מן ה"ביטול" שבחכמה, אינו מציאות לעצמו; כדוגמת ההתבטלות בתפלת "שמונה עשרה", כשהאדם עומד לפני הקב"ה "כעבדא קמי מארי'", כעבד לפני אדונו, שאינו חש כלל במציאותו העצמית, כל מציאותו היא מציאות אדונו – "מה שקנה עבד קנה רבו".
20 שבת י, א. ובשו"ע אדה"ז סו"ס צה: כעבד לפני רבו באימה ביראה בפחד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה נד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל, י"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב"פ (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב" שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל ראשונה .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה נח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ממך עצמך דורשים "אתכפיא" אפילו בצרכים ההכרחיים ביותר, כדברי אדמו"ר הזקן בתניא, שתלמידי חכמים היו מרעיבים עצמם שתי שעות, אף־על־פי שמובן שתלמידי חכמים לא אכלו מותרות.
62 פכ"ז (לד, ב), עפ"י שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יא תשא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
1 *) ואלה"ק מהכריעות שבאמצע תפלת שמו"ע (ברכות לד, סע"א) וכיו"ב (אף שבשמו"ע צ"ל כעבדא קמי" מרי" כו' לפני המלך (שבת י, א. שו"ע אדמוה"ז סו"םס צה)) -- כי: א) מובן שכמה זרגות ישט בזה. ב) בשמו"ע מפסיק הוא באמצע דיבורו (דהאדם) להקב"ה, משא"כ בנדו"ד הוא שיפסיק משה זיבורו של הקב"ה אליה ג) ההשתחוואה בשמו"ע אי"ז גדר הודאה, כ"א גזדר הכנעה, כדמוכח מהזין (ברכות שם ע"ב) ,כה"ג בסוף כל ברכה וברכה והמלך וכו" *, שהטעם ע"ז ,כל מה שהוא גדול ביותר צריך להכניע ולהשפיל עצמו".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז שמות שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לאחר מכן מגיע תפילת העמידה, כעבדא קמי' מרי' (כעבד לפני אדונו) – התבטלות עצמית מוחלטת, אשר בתחילתה וכהקדמה לה אומרים:
58 שבת י, א. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה, ועיין ברכות לג, רע"א: עומד לפני ממה"מ כו'. ולהעיר משו"ע אדה"ז סי' קד ס"ב: עומד לפני המלך – אין לזוז ממקומו [משא"כ בק"ש דשו"מ מפני הכבוד כו' ומותר לקרוץ בעיניו וכמעשה דרב (יומא יט, ב). ומ"ש בשו"ע או"ח סי' סג ס"ו (ושו"ע אדה"ז שם ס"ז): הקורא ק"ש לא ירמוז כו' – הרי מפורש הטעם (ארעי ולא קבע – ולא ביטול), ואפילו בזה איתא שם דבפרשה שני' מותר לצורך מצוה קצת ולצורך מלאכה].
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז יו"ד שבט שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
השנה ועד אחרית שנה", שאין להם רבנים – שתהא להם סייעתא דשמיא הדרושה כדי לכוון להלכה, ולהיות "דן דין אמת לאמיתו" , שעל־ידי כך נעשים שותף לקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית .
41 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז אמור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
(=מי שנוקף אצבעו לפני המלך), כשם שאם "יתפלל כל היום כולו" הרי אסור האדם במלאכה, ואף ב"מחוי" (=נקיפת אצבע) – כל היום כולו .
28 – בתפלה בכללה (הן תפילת העמידה והן ק"ש), ובמיוחד בתפלת העמידה – וכמ"ש במ"א אשר בתפלה צ"ל כעבדא קמי מרי' כו' לפני המלך (שבת י, א. שו"ע אדה"ז סו"ס צה. ועיין ברכות לג, רע"א: עומד לפני ממה"מ כו') בלי שום תנועות (להעיר משו"ע סי' קד סב: עומד לפני המלך – אין לזוז ממקומו), משא"כ בק"ש שו"מ מפני הכבוד כו' (ובפרט ע"פ הירושלמי ברכות פ"ב סה"א דנלמד ממש"נ ודברת בם) ומותר לקרוץ בעיניו וכמעשה דרב (יומא יט, ב). ומ"ש בשו"ע אדה"ז או"ח סי' סג סז: הקורא ק"ש לא ירמוז וכו' – הרי מפורש הטעם (ארעי ולא קבע – ולא ביטול). וכן איתא שם דבפרשה שני' מותר לצורך מצוה קצת.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יח חג השבועות שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ה) על הפסוק "ויעמוד העם על משה מן הבוקר עד הערב" אומרים חז"ל, שמשה רבינו היה "דן דין אמת לאמיתו" ואז "כאילו נעשה שותף להקדוש־ברוך־הוא במעשה בראשית" .
24 שבת י, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ר"ה-ו' תשרי שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
א) כיצד ייתכן שלעלי הכהן תהיה טעות גדולה כל כך – מן הקצה אל הקצה, עד אשר במקום להכיר בכך
9 להעיר דעלי נתמנה אותו היום שופט על ישראל (רש"י שם, ט) שבאותו הזמן היו הם מנהיגי העם . וגם שופט סתם – הרי דיין צ"ל "דן דין אמת לאמיתו" (שבת י, א. וש"נ), שקשור עם עיון במחשבת הנדון (עיין בתוס' שם ובב"ב ח, ב). ולהעיר, דכהנים בכלל שייכים לענין המחשבה, דעבודתם היא בחשאי וברעותא דלבא (זח"ג לט, א), וגם ע"פ נגלה הרי ענינם מה ש"הובדלו .. לעבודת הקרבנות" (רמב"ם הל' כלי המקדש רפ"ד) שמחשבה עיקר בזה ולשם ששה דברים הזבח נזבח (זבחים מו, ב במשנה) ועד"ז בשאר העבודות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
כדי להגיע לאמיתותה של התורה, שזוהי ההלכה, אין די בשכל ובהבנה בלבד.
56 ובפרטיות יותר – בחי' "אמת לאמיתו" דתורה (ראה סה"מ תרכ"ז (ע' רפב. רצא) והמשך תרס"ו (ע' תלא) שם – ע"פ מרז"ל (שבת י, א. וש"נ) "דן דין אמת לאמיתו" ), כי מכיון שאלו ואלו דא"ח, הרי גם הדיעה שלא נפסקה להלכה היא "אמת" , אבל לא "אמת לאמיתו" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא ויקהל שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
[וכפי שמצינו לגבי מרדכי – כמדובר פעם בארוכה – שנשאר משנה למלך, כי היותו "בטל מדברי תורה ונכנס לשררה" היה לטובת כלל ישראל (דבר הדוחה תלמוד תורה ), ועם זאת, פעל הדבר ירידה אצלו ("ירד מחשיבותו אצל חכמים"), משום שנחסר אצלו העילוי והגדלות של תלמוד תורה ].
18 להעיר ג"כ מענין חיי עולם וחיי שעה ואעפ"כ זמן תפלה לחוד וכו' (שבת י, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב אמור שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
התפילה, שעיקרה היא תפילת העמידה, היא כאשר היהודי עומד "כעבדא קמיה מריה" לפני הקדוש־ברוך־הוא, "ויראה עצמו כאילו הוא עומד לפני השכינה", ואז הוא "מתחנן ומתפלל" – הוא הופך להיות מציאות של "מתפלל".
43 שבת י, א. שו"ע אדה"ז סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
2 די צענטראַלע נקודה און די כוונה . . איר שלימות: עד"ז הוא בחודש תשרי: ר"ה -- ענינו קבלת עומ"ש בכלל, אבל בתור מלך (תמליכוני עליכם -- ר"ה טז, א. לד, ב) -- היינו בשלימות, והשגת השלימות - בשמע"צ. ועד'ז בעבודה יומית: התחלת היום מודה אני כו' מלך, הודו כו' וה" העולם, ושלימותו -- בתפלת העמידה (ביטול לגמרי, כעבדא קמי" מרי' -- שבת י, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה וירא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכן בתפלת העמידה, שכיון שיהודי "צריך שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו", עליו לחוש שהוא "עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא", לכן קובעת ההלכה שאסור לו להפסיק לשום צורך, ועליו לעמוד "כעבדא קמי מריה" , ללא שום תנועות – "אין לזוז ממקומו";
19 שבת י, א. טוש"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט תצא שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
– בגילוי התענוג שגורמת עבודת בני ישראל – אלא ב"ריוח" שקשור לעצם מציאותו של העולם, בדומה להלכה שלעיל, ששותפים באפרוחים שיצאו מהביצים עצמן, כדברי חז"ל "כל המתפלל...
47 שבת קיט, ריש ע"ב. ועד"ז בדן דין אמת לאמיתו (שבת י, א. וש"נ) ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט נצו"י שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
במשך היום הולך היהודי ומתעלה מדרגא לדרגא בכוונת הלב ובדביקותו בה', ובפרט בעבודתו בתפילה, עד שהוא מגיע לעבודה של שמונה־עשרה כאשר הוא עומד "כעבדא קמיה מריה" (=כעבד לפני אדונו)].
43 שבת י, רע"א. שו"ע אדה"ז סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ לך-לך, יו"ד מר-חשון ה'תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
באצבעותיו ("צוזאַמענלייגן די הענט") כעבדא קמי מרי', ובמילא, יכול להניח למחשבה לשוטט...
355 שבת יו"ד, א. טושו"ע (ואדה"ז) שם סצ"ה ס"ג (ס"ד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דהנה יש כמה מדריגות באמת , שפת אמת , אמת , ואמת לאמיתו .
253 ע"פ שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' פינחס, י"ג תמוז ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם דיוק לשון חז"ל "דיין שדן דין אמת לאמיתו " – כמדובר לעיל (בהמאמר) שדוקא שם הוי' (שם העצם) הוא "אמת לאמיתו" (משא"כ שם אלקים שהוא "אמת" , אבל לא "אמת לאמיתו" ), וכיון שהלכה קשורה עם שם הוי', לכן דייקו חז"ל בלשונם ואמרו "דיין שדן דין אמת לאמיתו ".
371 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל ענין שמו"ע הוא הביטול במציאות, שעומד כעבדא קמי' מרי'.
767 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והנה היות שתורה ותפילה הם כמו נשמה וגוף, לזאת הנה כשם שבתורה ותפילה צריכים להיות שניהם דוקא, און איין זאַך קען ניט פאַרנעמען דעם פּלאַץ פון דער צווייטער, וכמאמר רז"ל שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה , וכן איתא שאבא בנימין הי' מתפלל שתהא תפילתו סמוכה למטתו, היינו שלימוד התורה שלו יהי' אחר התפילה דוקא, הנה כן הוא גם בעבודת הגוף ועבודת הנשמה, שצריך להיות במזיגה נכונה.
772 שבת יו"ד, א. לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד', י"ט תשרי, ג' דחוה"מ סוכות ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
המלך – בד בבד עם גודל ותוקף מציאותו, נרגש אצלו ביותר הביטול להקב"ה "כעבדא קמי מרי'", עד כדי כך שאינו מציאות לעצמו כלל, כמודגש בדברי הגמרא בנוגע לפרטי החילוקים באופן הכריעה בתפלה, ש"המלך כיון שכרע שוב אינו זוקף".
61 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' תולדות, בדר"ח כסלו ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ענינה של "הוראה" הוא – לפסוק הלכה בתורה, "דין אמת לאמיתו" .כל הסברות והדיעות בתורה הן אמת , וכלשון רז"ל "אלו ואלו דברי אלקים חיים", אבל, מעלתן של הלכות התורה היא, שאינן בבחינת "אמת" סתם, אלא, בבחינת "אמת לאמיתו" ; מעלתן של הלכות התורה היא שאינן רק "דברי אלקים חיים", אלא – כמאמר רז"ל – " והוי' עמו שהלכה כמותו", כלומר , ששרש ההלכות הוא משם הוי'.
33 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ולדוגמא – הא דאיתא בגמרא "שעה רביעית [שעה עשר בבוקר] מאכל כל אדם שעה שישית [חצות יום] מאכל תלמידי חכמים" , "שהיו מרעיבים עצמם שתי שעות" בכוונה "לאכפיא לס"א שבחלל השמאלי", ומכפי' קטנה זו עושים "אַ גאַנצן געוואַלד", ונחשבת ל"אתכפיא שלימה", כי, "מה לי קטלא כולא מה לי קטלא פלגא".
7 שבת יו"ד, א. הובא בתניא פכ"ז (לד, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכדי להיות בירור ההלכה, על טמא טמא ועל טהור טהור, צריך להיות הוי' עמו דוקא, שם הוי' שלמעלה משם אלקים, וענינו בתורה הוא הלימוד מתוך מס"נ שלמעלה מהבנה והשגה, שעי"ז נעשה הלכה כמותו, כיון שמגיע לדרגת התורה כפי שהיא באופן של אמת לאמיתו (ע"ד מארז"ל דן דין אמת לאמיתו ).
39 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וענינו בסדר העבודה:תחילת העבודה בכל יום היא עבודת התפלה – "יסדר אדם שבחו של הקב"ה ואח"כ יתפלל" – שעיקרה תפלת שמונה עשרה [שהרי "כל סדר התפלה שעד שמו"ע הוא הכנה לשמו"ע", וכן הוא גם בפשטות, ששאלת צרכיו – שזהו עיקר מצות התפלה מן התורה – היא בתפלת שמו"ע], שאז עומד הוא "כעבדא קמי' מרי'" – בתכלית הביטול, שאינו שייך אפילו לעניני עבודה דתומ"צ, שהרי "מאן דמחוי במחוג קמי' מלכא כו'", ופשיטא שאינו שייך לעניני העולם – ע"ד ובדוגמת המעמד ומצב ד"שלש שנים גו' לא יאכל".
194 שבת יו"ד, א. טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואח"כ היא עבודת ההודאה שלמעלה מטו"ד, שהו"ע בכל מאדך, ובפרט שמו"ע שהוא בביטול במציאות, כעבדא קמי' מרי', שאינו שום מציאות לעצמו כלל, והוא רק צנור שעל ידו יומשך דבר הוי', כמו שאומרים קודם שמו"ע אד' שפתי תפתח, ובפרט במודים דשמו"ע שהוא בביטול במציאות לגמרי, שעבודה זו היא ההודאה שלמעלה מטו"ד.
36 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
התורה – כמארז"ל "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" , ועד"ז המצוות – שהרי ישנו זמן לימוד התורה , שבו אין עוסקים במצוות.
83 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח וער"ח אלול, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וענין זה הוא בשמו"ע, שאז הוא כעבדא קמי מארי', ביטול במציאות.
39 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
תפלת שמונה-עשרה צריכה להיות בתכלית הביטול, "כעבדא קמי מרי'", שאינו יכול לזוז ממקומו כו', ועד כדי כך, שאפילו דיבור התפלה גופא הוא באופן ד"אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", היינו,שהתפלה שלנו תהי' כעונה אחר הקורא כו', כפי שמבאר אדמו"ר מהר"ש (באריכות ובהסבר ע"פ תורת החסידות) במאמר ד"ה אדנ-י שפתי תפתח בביאור דברי האלשיך שבפסוק זה מבקשים אנו שתהי' תפלתנו ע"ד תפלת רבי חייא ובניו כו'.
104 שבת יו"ד, רע"א. וראה רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ד. שו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג-השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם באמת יש בהנשמות למעלה גם העבודה דאהוי"ר, וכמו שבירידת הנשמה למטה הרי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד , כמו"כ בהנשמה למעלה ישנם ב' הענינים, העבודה דהשגה שהוא לימוד התורה ברוחניות, וגם עבודת התפלה שהוא אהוי"ר, כדאיתא בגמרא אדאוקימנא לאברהם ומשינא ידי' ומצלי כו' וכן ליצחק וכן ליעקב.
23 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אסרו חג השבועות, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו מ"ש "ויצא יצחק לשוח בשדה", שהתפלל תפלת מנחה – כידוע שגדולה מעלת תפלת המנחה על תפלת שחרית ותפלת ערבית, כי, תפלת שחרית היא לפני שמתחיל לעסוק בעסקיו, ותפלת ערבית היא לאחרי גמר עסקיו, ואילו תפלת מנחה היא בשעה שעומד בעיצומו של הלהט בעולם ("אין מיטן רעכטן קאָך פון וועלט"), ואעפ"כ נעמד להתפלל, ועומד "כעבדא קמי מרי'",
6 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועד שמגיעים לשמונה-עשרה, שאז הוא תכלית העילוי – שיוצא לגמרי ממציאותו (מאיזו מציאות שתהי', גם ממציאות שנזדככה על-ידי עבודתו בכל המדריגות הקודמות), ועומד בביטול במציאות "כעבדא קמי מארי'", שאינו מציאות כלל, ואומר "אד' שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך" – הקב"ה יפתח את שפתי, ואני רק אחזור על דבריו.
27 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואחרי העבודה דברכות ק"ש וק"ש עובד הוא עבודתו בעילוי אחר עילוי עד שמגיע להביטול דשמו"ע, שהוא כעבדא קמי מרי', שהוא בביטול במציאות.
25 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשט"ז שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אין להסתפק בכך שהוא יושב ב"ד' אמות של תורה", ואפילו ב"ד' אמות של הלכה " (שזהו עיקר התורה, "לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא" ), ואזי ביכלתו לומר "שישו בני מעי", כיון שהיום למד כך וכך זמן וחידש כו"כ ענינים בתורה, ולכאורה לא היתה בזה שום נטי', והדברים מכוונים לאמיתית הדברים, "דן דין אמת לאמיתו" – כי, כל זמן שאין המים יוצאים חוצה הימנו , הרי זה סימן שחסר גם אצלו , ועליו לתקן זאת.
230 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בודאי שבכל תפלת שמו"ע ישנו ענין הביטול – שהרי קודם תפלת שמו"ע אומרים הפסוק "אדנ-י שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", וכללות תפלת שמו"ע היא "כעבדא קמי מרי'".
34 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
תוכן ענין התפלה הוא – "שיפנה את לבו מכל המחשבות ("עובדין דחול") ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה", "כעבדא קמי מארי'", שזוהי ההקדמה לתפלה – "דע לפני מי אתה עומד".
5 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות (מאמר א), ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והענין בזה, דהנה, קודם התפלה הרי נשמה באפו, והיינו, שהכחות דנה"א הם בהתעלמות (פאַרשלאָפן), ומה שבגילוי הוא רק הגוף ונה"ב, וא"כ, איך יוכל לעבוד עבודתו בעבודת התפלה, מהבחי' דהודאה עד לבחי' העמידה כעבדא קמי' מרי'.
36 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו שהתורה נקראת חיי עולם והתפלה נקראת חיי שעה , דחיי עולם היינו שהתורה ממשכת חיות בעולם , וחיי שעה היינו שעבודת התפלה ענינה שעה מלשון הפנה, אַ קער, אַז ער גיט זיך אַ קער מלמטה למעלה ומעלה את כל עניניו למעלה.
37 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ויובן ע"פ מאמר הבעש"ט, במענה על הטענה שטענו על חסידים שבאמצע התפלה מתנענעים ("זיי וואַרפן זיך") ועושים תנועות עם הידים ושאר האברים, בה בשעה שבעת התפלה צ"ל בביטול כעומד לפני המלך, "כעבדא קמי מרי'" – והשיב הבעש"ט ע"פ משל לאדםשטובע בנהר ועושה תנועות שונות כדי להציל את עצמו, הנה גם אם העומד על שפת הנהר חושב שמוטב הי' להטובע בנהר לעשות תנועות אחרות כדי להנצל, מ"מ, לא יהיו לו קושיות על הטובע בנהר, שכן, בהיותו במעמד ומצב של טביעה בנהר, הרי זה נוגע ביותר בעצם נפשו, ובשעת מעשה אינו יכול לחשב בדיוק איזה תנועות כדאי לו לעשות...
40 שבת יו"ד, רע"א. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סוסצ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' וישב, כ"ף כסלו, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואף שמצד זה שאלו ואלו דברי אלקים הרי שתי הדעות הם אמת , מ"מ, באמת גופא יש כמה דרגות, וכמו שפת אמת , אמת ואמת לאמיתו , וכפי שמצינו בתפלה שבין ק"ש לשמו"ע אומרים ד' פעמים אמת קודם עזרת, וד' פעמים אמת לאחרי עזרת, שהם חילוקי דרגות באמת דרגא למעלה מדרגא.
65 ראה שבת יו"ד, א. וראה גם אוה"ת שם ע' תתצד ואילך. סה"מ שם ע' שז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הענין ד"שאינו יודע לשאול" הוא בדוגמת ענין התפלה שהיא באופן של ביטול – "כעבדא קמי מרי'".
94 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בלק, י"ז תמוז (נדחה), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ומובן, דכשם שבדיינים אין זה בכח עצמם, כי אם בכח התורה, והיינו, שהם רק פוסקים דין תורה, וכדבריהם כן יקום, שנעשה כן במציאות העולם, וכמארז"ל כל הדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במע"ב, ודבר אלקינו יקום לעולם, הנה כמו"כ במלאכים אין זה בכח עצמם, אלא הם רק שלוחי השפע שעל ידם נמשכת ההשפעה בעולם, והיינו, שהם השרים של המזלות שעל ידם נמשכת ההשפעה בעולם, ע"ד מ"ש ממגד תבואות שמש וממגד גרש ירחים.
25 שבת י, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשי"ט שיחת אור ליום ב' דחוה"מ סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לכל לראש – פסוקי דזמרה, שהו"ע האלקות כפי שמובן מההתבוננות בעניני העולם (עזרה); ואח"כ מגיע לברכות ק"ש וק"ש, שהו"ע האלקות כפי שמובן מכחות הנפש, שזהו מ"ש "ואהבת את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך" (קדש); ועד שמגיע ל"קדש הקדשים" – שהו"ע תפלת שמונה-עשרה שבה עומד בתכלית הביטול יותר מהביטול דק"ש, "כעבדא קמי מרי'".
147 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובעבודה הו"ע ביטול במציאות, שזהו הביטול דשמו"ע שהוא כעבדא קמי מרי', שאין זה ענין של תשוקה ועלי', כי אם ביטול במציאות.
17 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והענין בזה, שיש חילוק בין עבודת התפלה לגבי העבודה דתורה ומצוות, שעבודת התפלה ענינה עבודת המס"נ וביטול במציאות, כעבדא קמי מרי', משא"כ ענין התורה ומצוות, הרי אע"פ שגם בתורה צ"ל ונפשי כעפר לכל תהי' (שזוהי הקדמה והכנה שיהי') פתח לבי בתורתך, מ"מ, ענין התורה עצמו הוא הבנה והשגה וידיעה דוקא, שזהו"ע של המשכה בפנימיות, אורות בכלים, בחי' ממכ"ע, ואילו הענין דנפשי כעפר הוא רק הכנה לתורה, וההכנה היא לא ע"י ענין של תורה עצמו, אלא ע"י ענין שהוא חוץ לתורה.
55 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
איתא בגמרא "גמירי מן שמיא מיהב יהבי מישקל לא שקלי", והיינו, שמלמעלה ישנו רק ענין הבריאה להוות את היש ("מיהב יהבי"), אבל ענין ביטול היש לאין ("מישקל שקלי") – הנה מלמעלה "מישקל לא שקלי", אלא ענין זה ניתן לעבודת האדם , ועי"ז נעשה האדם שותף במעשה בראשית , כיון שפועל חידוש בהבריאה שמצד עצמה היא באופן ש"אין כל חדש תחת השמש".
72 ראה שבת יו"ד, א. קיט, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, י
ועפ"ז מובן הטעם שהענין ד"כובד ראש" קודם התפלה אינו רק הידור מצוה, אלא זהו תנאי שמעכב את קיום המצוה, שאי אפשר בלאו הכי – " אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש" – כי, כדי לשלול את הענין ד"אין עומדין להתפלל", שיהי' לו התוקף לעמוד בתפלה לפני הקב"ה, מוכרח להיות הכובד ראש, הכנעה ושפלות, "ונפשי כעפר לכל תהי'", דכיון שעומד בביטול במציאות, "כעבדא קמי' מרי'" (וכמדוברלעיל בהמאמר שענין התפלה הוא עבודה שלמעלה מטעם ודעת, שמתבטל ממציאותו לגמרי), אזי יכול להתקשר עם הקב"ה ולבקש ממנו שימלא את צרכיו.
76 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ביטול במציאות בתכלית, "כעבדא קמי מרי'", היינו, שאינו אפילו בבחינת "אור", אלא הוא רק מקבל ("אורה") מהמאור ועצמות ומהות שלמעלה.
82 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר, ט"ו אייר, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמבואר בלקו"ת בפירוש הפסוק "לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל" – שהדיוק בזה הוא שבישראל דוקא אין ענין של עמל, אבל ביעקב יש ענין של עמל – ש"יעקב" היינו "יו"ד עקב", שזהו כפי שהנשמה מתלבשת בענינים גשמיים, ובכללות הו"ע העבודה דששת ימי החול, משא"כ "ישראל", "לי ראש", הו"ע העבודה דשבת שלמעלה מבירורים, ובזה לא שייך ענין העמל.ומזה מובן, שענין העמל שייך דוקא בענינים השייכים לעולמות, כמו קיום המצוות שנתלבשו בדברים גשמיים, ועד"ז גם בתפלה , שהיא בבחי' "סולם" שמלמטה למעלה, ונקראת בשם "חיי שעה" , כיון שהו"ע שבא ע"י הנבראים; אבל ענין העמל אינו שייך בתורה שבאה מלמעלה, ומבחי' שלמעלה מהעולמות.
18 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכידוע שאפילו ההתאחדות שנעשית ע"י תפלה נקראת בשם חיי שעה , ואילו ענין הנצחיות, חיי עולם , כמ"ש חיי עולם נטע בתוכנו, הרי זה ע"י התורה דוקא, והיינו, לפי שהתורה ניתנה מלמעלה למטה באופן של מתנה, כפי שדרשו חז"ל על הפסוק וממדבר מתנה וממתנה נחליאל, ועד שאמרו חז"ל שבתחלה הי' משה למד תורה ומשכחה עד שניתנה לו במתנה, ועאכו"כ בנוגע להמקבלים ממשה, והרי ענין המתנה הוא באופן שכל הנותן בעין יפה הוא נותן, וכמאמר אנא נפשי כתבית יהבית, היינו, שעצומ"ה ית' מוסר את עצמו לגמרי מכל הצדדים כו'.
136 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תש"כ שיחת אור ליום ב' דחול המועד סוכות, ח"י תשרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והדוגמא לזה – כפי שהיתה הנהגת יוסף, שאע"פ שהי' "משנה למלך", "על פיך ישק כל עמי גו' ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים", והיינו, שהוצרך להתעסק עם אינם-יהודים ליתן להם הוראות וכו', אעפ"כ, לא הי' זה מבלבל אותו כלל מלעמוד בשעת מעשה ביחוד והתקשרות למעלה בבחינת מרכבה – שזהו גם ענין התפלה, שעומד "כעבדא קמי מרי'", ואינו מציאות לעצמו כלל.
115 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועפ"ז יובן גם המסופר בגמרא "רבא חזיי' לרב המנונא דקא מאריך בצלותי', אמר , מניחין חיי עולם ועוסקים בחיי שעה , והוא (רב המנונא ) סבר זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" – דלכאורה אינו מובן:
40 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ועד"ז כשמדובר אודות ענין של אתכפיא, ולדוגמא - כמובא בתניא - "שחפץ לאכול ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה, כדאיתא בגמרא שעה רביעית מאכל כל אדם שעה ששית מאכל ת"ח, והיו מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום":
43 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויק"פ, פ' החודש, מבה"ח ניסן ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
חגירת אבנט ענינה - "הכון לקראת אלקיך ישראל" , שלכן "צריך לאזור חלציו כשמתפלל", כיון שקודם התפלה ("לקראת אלקיך ישראל" ) צ"ל הכנה ("הכון" ) של האדם.אבל אמירת ברכות השחר, להיותה תיכף בקומו משינתו, קודם העבודה, במעמד ומצב ד"נשמה באפו" בלבד - ה"ה גם ללא ההכנה דחגירת אבנט, ואעפ"כ גם במעמד ומצב זה - ללא הכנה כלל - ביכלתו לומר ברכות השחר!
34 עמוס ד, יב. שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח וער"ח סיון, ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולזה צ"ל הקדמת עבודת התפלה, באופן של ההתבוננות כו', דע לפני מי אתה עומד, ועד שמגיע להמס"נ דק"ש, והביטול כעבדא קמי מארי' דשמו"ע (שניכר ונראה גםבחיצוניות בהכריעה וההשתחואה כו'), שעי"ז נעשה אצלו הענין דאליך הוי' נפשי אשא, לייחדה באחדותך, שהו"ע מס"נ ממש כמו בצאתה מן הגוף שאינה מהרהרת בצרכי הגוף כו', וע"י הקדמה זו נעשה ענין הקנין בתורה, שלימוד התורה הוא ברשות היחיד, באופן של התקשרות והתאחדות עם הקב"ה.
51 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכפי שרואים גם במוחש, שכאשר התפלה היא כדבעי, היינו שמתפלל בכל מציאותו, באופן ד"דע לפני מי אתה עומד", שכל גופועומד "כעבדא קמי מרי'" – אזי כללות לימוד התורה וקיום המצוות לאחרי עבודה זו הוא באופן וסדר אחר לגמרי, מתוך חיות ופנימיות נעלית יותר.
141 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם הוספה - בס"ד. ר"ד יום א', כ"ו שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובכלל, הרי זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד , ובעת התפלה העיקר להידבק בהשי"ת, ועי"ז עושים כל ההמשכות והייחודים, ואח"כ הוא הזמן דתורה .
23 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
[וע"ד משנת"ל שהביטול המוחלט להקב"ה שמצד שם הוי' שלמעלה מהעולם צריך להיות נמשך בכל עניני העבודה – לא רק בשעת תפלת שמו"ע, בעמדו "כעבדא קמי מארי'", אלא גם בשעת לימוד התורה, שאז מוכרח להשתמש בשכלו, שהרי לימוד התורה צ"ל בהשגה דוקא, וכדאיתא במג"א שמי שאינו מבין מה שלומד אינו יכול לברך ברכת התורה; בשעת העסק בל"ט מלאכות ד"עובדין דחול"; וגם בשעה שעוסק במצות "הוכח תוכיח את עמיתך", שאז צריך להתלבש בלבושי המתברר – שאינו נתפס בכל זה, אלא עומד באותו ביטול].
19 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תצוה, י"א אדר-ראשון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמבואר שם, שזהו גם מה שאמרו רז"ל שמי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה , כי, ענין ח"י ברכות דתפלה הוא להמשיך אלקות בבחי' אור ושפע גשמי, חיי שעה , והרי גם ענין לימוד התורה הוא המשכת אלקות, ואדרבה, באופן נעלה יותר, חיי עולם 53, ולכן, מי שתורתו אומנתו ה"ה פטור מן התפלה , כיון שגם ע"י עסק התורה ה"ה ממשיך אלקות מלמעלה למטה, ובאופן נעלה יותר, והרי בכלל מאתיים מנה .
541 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
התורה בלבד , ולאח"ז צריך להיות גם ענין המעשה , לעשות דירה לו ית' – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ו ע' 210 ואילך.
1367 וכמארז"ל (שבת יו"ד, א) "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" , והרי תפלה ענינה בירור והעלאת העולם , כמו ענין המשכן והמקדש (דאקרי משכן), שלכן צריכה להיות התפלה כנגד המקדש, שנאמר (דברי הימים-ב ו, לח) "והתפללו אליך דרך ארצם גו' והעיר גו' ולבית גו'" (שו"ע אדה"ז או"ח רסצ"ד. וש"נ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובירור פרטי זה בא לאחרי הקדמת פעולת חלישות כללית, שזהו"ע כי יכול נוכל לה, אלא שפעולת החלישות הכללית היא רק התחלת העבודה, וכמו ההנחה כללית שצריך להיות כעבדא קמי מרי' , וכדברי כלב אם חפץ בנו ה' גו' אך בה' אל תמרודו גו' , וזוהי ההקדמה להבירור באופן של התלבשות בכל פרט כו', שזהו תכלית העבודה.
60 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
למה לו לצאת לעולם – מוטב שיעסוק בתורה, שעל זה אמרו רז"ל "כל הקורא ושונה הקב"ה קורא ושונה כנגדו" , כך, שע"י לימוד התורה יש אצלו גילוי העצמות, כמו במ"ת, כמובן מזה שהקב"ה צמצם עצמותו בין שני בדי הארון (ענין התורה).
37 נזכר גם מארז"ל ש"נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" (שבת יו"ד, א. וש"נ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ופשעים, הי' צריך להיות בתחילת העבודה, בתחילת התפלה, שכן, לפני שנגשים אל המלך צריכים לבקש תחילה סליחה ומחילה, ולאח"ז יכולים להכנס להיכל המלך; ואילו הסדר הוא – שבסוף התפלה, לאחרי שכבר אמר פסוקי-דזמרה וההקדמה שלפנ"ז, ברכות ק"ש וק"ש, עד שהגיע לשמו"ע, שאז עומד הוא "כעבדא קמי מרי'" , ביטול לגמרי – אזי נזכר שישנו ענין של חטא ופשע שצריך לשוב על זה בתשובה ולבקש על זה סליחה ומחילה?!
357 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בשלח, ט"ו בשבט, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
השייכות דימינם ושמאלם לתורה ותפלה או תפילין, דהנה, בעבודת האדם עצמה , יש חילוק בין העבודות דהעלאה, שמאל, והעבודות דהמשכה, ימין, שזהו החילוק שבין תפלה לתפילין, שתפלה הו"ע הרצוא והעלי' מלמטה למעלה, שהרי ענין התפלה הוא ביטול במציאות, כעבדא קמי מרי' , שזוהי תנועת העלי'.
197 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וכמו ההפרש בין תורה לתפלה , שהתורה ירדה למטה מתפלה , שהרי התורה נתלבשה בענינים גשמיים, דלא כתפלה שהיא במדריגות הרוחניות שבנפש, ומ"מ, התורה היא למעלה מן התפלה , שהרי תפלה נקראת חיי שעה , והתורה נקראת חיי עולם , אלא לפי שהיא למעלה יותר לכן ירדה למטה יותר.
368 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פרשת החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בק"ש ותפלה – החיוב הוא רק לאנשים,
1243 ובפרטיות יותר – החל מברכות השחר, "יפנה ויטול כו'" (ברכות טו, רע"א), ועד שבאים לק"ש ושמו"ע*, שהיא תכלית העילוי בהעבודה דכחות פנימיים – בחי' ביטול במציאות, "כעבדא קמי' מרי'" (שבת יו"ד, א), וכמשנת"ל במאמר (ד"ה ראשית גוים פ"ו (לעיל ע' 195)) שכל מציאותו של העבד היא מציאות האדון, ולכן הרצון והתענוג של האדון נעשים הרצון והתענוג שלו.
*
) שהם עיקר ענין התפלה . וכידוע שיש ב' סוגי דרושים : יש דרושים שבהם מבואר שהעיקר הוא שמו"ע , ואילו ק"ש היא הכנה לתפלה , ויש דרושים שבהם מבואר שהעיקר הוא ק"ש , ואילו שמו"ע היא התוצאה דק"ש (ראה " רשימות " חוברת קנח ע' 8 ואילך . וש"נ) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו גם שהתורה נקראת חיי עולם , שמורה על הנצחיות והעדר ההגבלה, להיותה בבחי' המשכה מלמעלמ"ט, משא"כ תפלה , להיותה בבחי' העלאה מלמטלמ"ע, יש בה שינויים לפי אופן עבודת האדם, ולכן נקראת חיי שעה 60 (כולל גם הפירוש דשעה מלשון הפנה, אַ קער ).
162 שבת י, א. לג, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ב) מתנה מלמעלה – שזהו ענין תפלת שמונה-עשרה, שבה עומד האדם "כעבדא קמי מרי'" .
1266 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
שנה קדמה תורה לעולם , והתורה היא חיי עולם , שעל ידה נמשך בחי' החכמה במדות, שזהו"ע סדר זמנים, ומשם נמשך בחיי שעה , שזהו"ע המלכות שנקראת בשם שעה .
390 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בעבודת התפלה שעומד "כעבדא קמי' מרי'" , מתוך הרגש ש"אין עוד מלבדו" – אזי ההתעסקות ב"הנהג בהן מנהג דרך ארץ" , "ואספת דגנך ותירושך ויצהרך" , "אדם חורש כו' וזורע כו'"84, היא באופן שבעשייתו בדרך הטבע גופא רואה המשכת ברכת ה', ע"ד מ"ש "ויזרע גו' בארץ ההיא (אע"פ שהיתה ארץ קשה) וימצא בשנה ההיא (אע"פ שהיתה שנה קשה) מאה שערים ויברכהו ה'", ובאופן ש"אשר הוא עושה ה' מצליח" , גם כאשר בחיצוניות נמצא עדיין בבית-האסורים ברשותו של אינו-יהודי, כסיפור התורה בפרשת היום.
1297 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אפילו מי שתורתו אומנתו, שבנוגע לתפלה , שענינה בקשת צרכיו, "צורך חיי שעה היא" , אינו מפסיק – הנה בנוגע לעבודה דק"ש, מפסיקין אפילו רשב"י וחבריו .
1427 שבת יו"ד, א ובפרש"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, ח' ניסן (מאמר א), ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולאח"ז, באמירת ברוך שאמר ופסוקי דזמרה, העבודה היא בהתפעלות המדות, שהיא ביצירה, ולאח"ז, בברכות ק"ש וק"ש, העבודה היא בהשגת המוחין, שהיא בבריאה, ועד שמגיע לשמו"ע, כעבדא קמי מרי' , ביטול במציאות, שזהו בדוגמת עולם האצילות, עולם האחדות.
530 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועד"ז אלו שהם "כעבד לפני המלך", שענינם הוא ענין התפלה, "כעבדא קמי מרי'" – כדברי רבי יוחנן בן זכאי אודות רבי חנינא בן דוסא:
260 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והנה ארז"ל חכם אינו מדבר בפני מי שגדול ממנו, כמשל מי שבא לפני מלך גדול כו', והיינו משום איידי דטריד למיבלע לא פליט כו' , וקי"ס שנגלה להם גילוי אלקותו ית' שלמעלה מבחי' חכמה לכן כתיב ואתם תחרישון, בחינת שתיקה, ולכן בתפלת שמו"ע ג"כ שהוא מעין אותו גילוי בחי' ביטול כו' אין משמיעין קול כו'" (שהרי תפלת שמו"ע היא "כעבדא קמי מרי'" , "צלותא בחשאי" ).
1535 שבת יו"ד, א. טושו"ע ואדה"ז או"ח סו"ס צה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ומענין החידוש בתורה נמשך אח"כ גם בעולם – שיהודי צריך לפעול חידוש בעולם, ולא רק באופן ש"נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" , אלא יתירה מזה:
124 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וענין זה משתקף גם בנגלה דתורה – ש"אין למדין הלכה לא מפי למוד וכו' עד שיאמרו לו הלכה למעשה" , והיינו, לפי שהמעשה מאמת את ההבנה וההשגה להיות באופן ד"אמת לאמיתו" , ולא רק "אמת" סתם, שיכול להיות גם דין מרומה, כדאיתא בתוס' .
467 שבת יו"ד, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, י"ט סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והדיוק בזה הוא "פתח לבי בתורתך" – אף שלכאורה מתאים יותר לומר "פתח מוחי בתורתך", שהרי בלימוד התורה נוגע בעיקר ענין ההבנה וההשגה שבמוח – כי, מדובר אודות מעמד ומצב שיש כבר פתיחת המוח בהבנת והשגת התורה, ואעפ"כ צריך להיות ענין הביטול ("ונפשי כעפר לכל תהי'") – החל מאמירת "מודה אני", ואח"כ באמירת "הודו לה'", ועד שבאים לתכלית הביטול בתפלת העמידה "כעבדא קמי מרי'" – כדי שיהי' פתיחת הלב, שהו"ע הרגש הלב כו'.
510 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובהקדמה – שהתורה בכלל נקראת בשם "חיי עולם" , שזהו"ע הנצחיות, ובמילא מובן, שגם המצוות – שע"י הלימוד שמביא לידי מעשה – הם ענין נצחי.
825 נוסח ברכת התורה . וראה שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל ע"י התפלה, כאשר הולך ומתעלה מדרגא לדרגא בד' השליבות דסולם התפלה, עד שמגיע לשמו"ע, כעבדא קמי מרי' , אזי רואה איך שהוא רחוק מאלקות בתכלית הריחוק, וכמו העני שביתו ריקם מכל, כך הוא ריקם מבחי' המשכת אלקות בנפשו, ולכן אומר סלח לנו כי חטאנו.
148 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
מבואר בתניא בנוגע לענין דאתכפיא, "כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה, כדאיתא בגמרא שעה רביעית מאכל כל אדם , שעה ששית מאכל ת"ח, והיו מרעיבים עצמם שתי שעות לכוונה זו, אף שגם אחר הסעודה היו לומדים כל היום" – שזהו ענין של מסירת הרצון, שהרי הוא חפץ לאכול (ככל בני אדם ), אלא שכובש את רצונו ומרעיב את עצמו למשך זמן ; ואעפ"כ הרי זה רק "קטלא פלגא", כיון שמסירת הרצון היתה בנוגע לענין פרטי בלבד.
236 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ט, יא
ועד"ז מצינו גם בנוגע לתפלת שמונה-עשרה, ש"אין לזוז ממקומו" , והיינו, שהגוף הגשמי צריך לעמוד ללא תנועה כלל, "כעבדא קמי מרי'" – כי, אצל רוב בני אדם הרוחניות והגשמיות הם בסתירה זל"ז (כאמור לעיל שרק "משה רבינו הי' כח בדעתו ..
1394 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ה אייר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכאשר יהודי מקשר ומאחד, כביכול, את הנהגתו עם הנהגת הקב"ה, אזי נעשה "שותף" עם הקב"ה, בורא ומנהיג העולם.
1993 שבת יו"ד, א. קיט, ריש ע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכמו שהוא בעבודת האדם בכל יום, שהתחלת העבודה היא באופן של הודאה כללית, החל מאמירת מודה אני, ואח"כ באמירת הודו להוי', ועד לשמו"ע שאז האדם הוא כעבדא קמי מרי' , שכל זה הוא הביטול הכללי, ועי"ז יכול להיות אח"כ הבירור הפרטי בכל עניני האדם ועסקיו במשך כל היום (ועד"ז ביושבי אוהל, שגם במשך כל היום עיקר עסקם הוא בלימוד התורה, הרי זה לאחרי הביטול הכללי שע"י ההכנה וההתבוננות שבתחלת הלימוד, כמבואר בתניא ).
294 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואח"כ מגיע האדם לתכלית הבירור, שלא נשאר פסולת וחומריות כלל, שזהו"ע דשמונה עשרה, כעבדא קמי מרי' , שזהו תכלית הביטול, וכמו העבד שאינו מציאות לעצמו כלל, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון .
326 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תבוא, ח"י אלול, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יובן גם השייכות דביכורים לתפלה (כמאמר המדרש הנ"ל ס"ב), כי, גם בתפלה יש ב' הענינים דהעלאה והמשכה כמו במצות ביכורים, שזהו"ע ק"ש ושמו"ע [ששניהם ענינים עיקריים בתפלה, ובזה מתורץ מה שלפעמים מצינו שעיקר התפלה היא ק"ש, ולפעמים מצינו שעיקר התפלה היא שמו"ע], דק"ש הו"ע ההעלאה , שהרי הענין דק"ש הוא למסור נפשו באחד , ועד לאהבה דבכל מאדך , שהו"ע העבודה דרעו"ד (שזהו תכלית שלימות ענין ההעלאה דביכורים, כנ"ל), ושמו"ע הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה34, שזהו"ע ברוך אתה הוי', להמשיך גילוי שם הוי' בכל פרטי הענינים שבח"י ברכאן דצלותא , והיינו, שהמעמד ומצב כעבדא קמי מרי' , יומשך אצלו בכל פרטי הענינים דבקשת צרכיו כו'.
673 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
– אך על זה ישנו ענין התפלה, שצ"ל באופן ד"דע לפני מי אתה עומד"43, "כעבדא קמי מרי'" , שלכן "לא ירמוז בעיניו וכו'" (ככל פרטי הדינים בשו"ע ), כך, שנרגש אצלו ענין הראי' באלקות עכ"פ לעת עתה – בעת התפלה.
267 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והסדר בזה, שבתחילה אומר הקב"ה לנביאים "נחמו נחמו עמי", ואעפ"כ, "ותאמר ציון (שהנחמה שע"י הנביאים, ולא ע"י הקב"ה בעצמו, היא בבחי') עזבני ה'" , שלכן "עני' סוערה לא נוחמה" (ורק
1324 כי, אע"פ שזוהי נחמה אמיתית שבאה מהקב"ה ע"י עבדיו הנביאים, מ"מ, כיון ש"בנים אתם לה' אלקיכם" (פרשתנו יד, א), הנה התכלית המקווה שלהם היא – להיות יחד עם הקב"ה ולשמוע הנחמה ממנו בעצמו , ללא ממוצעים; גם כאשר בא משיח, והולך לירושלים ובונה את ביהמ"ק – טוען יהודי שאינו מסתפק בכך, אלא רצונו להיות יחד עם הקב"ה, "אנא ומלכא".
וע"ד תורת הבעש"ט (כש"ט סצ"ז) על הפסוק (תהלים קב, א) "תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו", שדוקא ה"עני" אינו מתפעם ונבלע כו' ("ער ווערט ניט פאַרכאַפּט און איינגעשלונגען") מהיקר והתפארת שבחצר המלך, בחצר הפנימית, ואפילו בהיכל המלך (כמו העשיר, שיש לו ריבוי כסף וזהב, הבנה והשגה כו', ובגלל זה יתכן שלא יגיע כלל אל המלך), אלא כל רצונו וחפצו לפגוש את המלך בעצמו (ראה גם תו"מ ח"מ ע' 334. וש"נ).
ודוגמתו בעבודת כל יום : כאשר יהודי ניעור משנתו, ותופס ("ער כאַפּט זיך") שיש לו גוף ונפש הבהמית, ואילו הנשמה היא רק "באפו" (ראה לקו"ת פינחס עט, ד. ובכ"מ) – אזי אומר תיכף ומיד: "מודה אני לפניך ", להקב"ה בעצמו, ללא ממוצעים; ולאח"ז מתחיל סדר העבודה בתפלה, הודו לה', פסוקי דזמרה וכו' (כל ד' שליבות סולם התפלה), בידעו, שהתכלית היא – להגיע למעמד ומצב (בתפלת שמו"ע) ד"כעבדא קמי מרי'" (שבת יו"ד, א), להיות עם הקב"ה בעצמו .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אור ליום ועש"ק פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובכללות במשך היום הרי זה בזמן התפלה – כי, התפלה נקראת "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" , וכמבואר הפירוש בזה , שע"י התפלה מעלים גם את בחי' "ארצה" עד שמגעת "השמימה", וכיון ש"שמים" ו"ארץ" אצל איש ישראל הם הנשמה והגוף , נמצא, שבזמן התפלה מתעלה גם הגוף ("ארצה") למדריגת הנשמה ("השמימה"), ולכן, ע"פ דין צריך להיות הגוף הגשמי בזמן התפלה "כעבדא קמי מרי'" , והיינו, שלא זו בלבד שהנשמה עומדת במעמד ומצב ד"דע לפני מי אתה עומד" , אלא ענין זה צריך לפעול גם על הגוף, עד שניכר בו שעומד
1361 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואח"כ מתעלה יותר כו' ובא לעבודה דשמע ישראל כו', ועד שמגיע לתכלית העילוי בתפלת שמו"ע, כעבדא קמי מרי' , שכל זה הו"ע התלוי בעבודת האדם מלמטה למעלה.
772 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וע"פ הידוע גודל מעלת תפלת שמו"ע, שזהו בדוגמת הכניסה לפלטרין של מלך, שלכן צריך לעמוד "כעבדא קמי' מרי'" , ד"תמן אתי מלכא" – הי' ראוי שלפנ"ז יהי' הענין דאמירת תחנון?!
6 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואז התורה היא לא רק בבחי' תורת אמת , אלא גם בבחי' אמת לאמיתו – כדברי הגמרא (והובא בפירוש רש"י על התורה) בנוגע למ"ש "ויעמוד העם על משה מן הבקר עד הערב" , "כל דיין שדן דין אמת לאמיתו וכו'", והרי ענין זה הי' קודם מ"ת , בתור הכנה למ"ת, ובאים לזה ע"י היגיעה בתורה בהבנה והשגה דוקא.
356 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תשא, שושן-פורים קטן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועד"ז בב' הפירושים שברש"י – שמקשירת הזהב בסודר , בא
606 כלומר : הוא לוקח חתיכת זהב, קושרה במטפחת ומכניסה בחיקו ("אין זיין בוזעם קעשענע") – בתור מציאות בפני עצמו. הוא יודע אמנם ש"לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה" (תהלים כד, א), אבל אעפ"כ, מה איכפת לי' להקב"ה – טוען הוא – שיקח לעצמו איזו פינה קטנה ("אַ קליינע ווינקעלע") בעוה"ז הגשמי התחתון שאין תחתון למטה הימנו; הוא לא מבקש להיות " שותף להקב"ה במעשה בראשית" (שבת יו"ד, א. וש"נ), אלא רק פינה קטנה שבה יוכל להיות מציאות בפני עצמו... ומוסיף לטעון, שהתורה עצמה אומרת שהוא מציאות גשמי, וכמשנת"ל (בהביאור בשער היחוד והאמונה – שיחת ש"פ משפטים ס"כ ואילך (לעיל ע' 91 ואילך)), שכל ענין התומ"צ שייך רק כשיש מציאות גשמי, קלף גשמי וכיו"ב, שבו צריך להמשיך קדושה כו'.
אך הענין הוא – שצריך לידע את האמת , שלא זו בלבד ש"הקב"ה עוזרו" (סוכה נב, ריש ע"ב. וש"נ), אלא יתירה מזה – שכל מציאותו היא אך ורק מהקב"ה [ועד שכל המציאות דלמטה נעשית מצד זה שהקב"ה עושה קניגי כו' (ראה תו"מ חל"ו ס"ע 136. וש"נ)], כך, שהקב"ה נמצא תמיד לא רק "לנגדי", אלא גם בתוכו ובחיקו ("אין זיין בוזעם קעשענע"), וכיון שכן, הרי גם כשיש לו כסף וזהב כו', אין לו להיות במעמד ומצב ש"עשיר יענה עזות" (משלי יח, כג) [ואדרבה: עי"ז צריך לבוא לענין הביטול* – כמ"ש רבינו הזקן בתניא אגה"ק ד"ה קטנתי (ס"ב), ש"שבכל חסד וחסד שהקב"ה עושה לאדם צריך להיות שפל רוח במאד, כי חסד .. היא בחי' קרבת אלהים .. וכל הקרוב אל ה' .. צריך להיות יותר שפל רוח .. כל שהוא קמי' יותר הוא יותר כלא ואין ואפס"], וכפתגם רבינו הזקן, שהקב"ה נותן לבנ"י גשמיות, ובנ"י עושים מהגשמיות – רוחניות (ראה לעיל ס"ע 39. וש"נ).
*
) בענין זה (?) נזכר גם הסיפור ד " ביטול אידיאָט " (ראה סה"ש תרח"ץ ע' 251) .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, י"ד תמוז (מאמר ב), ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
במאמר, שענין הסמיכה, שהוא המשכת אור עליון שיוכל להתקרב, מתחיל בק"ש שעהמ"ט, דאז עושה האדם חשבון צדק בנפשו כו', ונעשה אצלו הסכם והסכם גמור לעזוב דרכו הלא טובה, ולמסור וליתן עצמו לאלקות כו', ולאח"ז באה עבודת התפלה בהתבוננות דפסוד"ז וברכות ק"ש, עד שבא לואהבת גו' בכל לבבך , בשני יצריך , ועד לשלימות העבודה בתפלת העמידה כעבדא קמי מרי' , ואז הנה בלימוד התורה שאחר התפלה מאיר גילוי אור בנפשו מלמעלמ"ט.
523 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שופטים, ד' אלול, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והענין בזה, דהנה, ענין המשפט, שהו"ע ההבנה וההשגה בשכל (נשמע), קשור עם התחלקות פרטים דוקא, וכמו בענין המשפט כפשוטו, שכדי לדון דין אמת לאמיתו , צריך הדיין לשמוע את כל פרטי הטענות כו', כולל גם טענות של שקר, וצריך להכניס את עצמו בפרטי המעמד ומצב של בעלי הדין , וכמארז"ל אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, והיינו, שכאשר מכניס את עצמו במעמדו ומצבו של חבירו, אזי יכול לדון דין אמת לאמיתו , ובאופן דהוי' עמו , שהלכה כמותו .
782 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וענין זה עיקרו הוא בעבודת התפלה, שמנתק את עצמו מריבוי המחשבות המטרידות ומבלבלות כו', ונעמד להתפלל במסירה ונתינה, כעבדא קמי מרי' , ועי"ז עולה בהסולם דתפלה, שמוצב ארצה וראשו מגיע השמימה , וכפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בכמה מאמרים דיוק הלשון ארצה ושמימה (בתוספת ה"א), שארצה הוא למטה מארץ סתם, שמורה על הירידה לבירא עמיקתא, ומשם היא העלי' השמימה, שלמעלה משמים סתם, שזוהי עלי' שאין למעלה הימנה.
578 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכדי לפעול שיהי' קיום המצוות ללא פניות – הרי זה ע"י עבודת התפלה שבהתחלת היום, כי תפלה בכלל הו"ע הביטול, ובפרט תפלת שמו"ע שבה עומד האדם בביטול במציאות, "כעבדא קמי מרי'" , וכאשר הוא בטל במציאות, אזי לא שייך שיהיו אצלו פניות כו'.
807 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין התפלה הוא – "דע לפני מי אתה עומד" , שבה עומד יהודי "כעבדא קמי מרי'" , ואינו מציאות לעצמו (אף שקודם התפלה הי' תופס מקום גדול לעצמו, ואולי גם מסביבו...).
1009 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, מבה"ח וער"ח אדר-ראשון, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ענין תפלה הוא כמו קרבנות שענינם העלאה מלמטה למעלה, שבזה נכלל גם תפלת שמו"ע, וזהו שתפלת שמו"ע היא בעמידה, שהו"ע העלי' והביטול כעבדא קמי מרי' [ולכן אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו כו', שעיקר ענין ההמשכה מלמעלה למטה הוא ע"י תפילין דוקא], מ"מ, בפרטיות יותר, יש חילוק בין ק"ש לשמו"ע, שק"ש הו"ע ההעלאה ושמו"ע הו"ע ההמשכה.
146 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויקהל, פרשת שקלים, מבה"ח אדר-שני, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרטיות יותר, הנה אפילו בקו העבודה שהו"ע התפלה, הרי עם היות שכל ענינה הוא כעבדא קמי מרי' , שהו"ע הביטול, מ"מ, צריך להזהיר (באַוואָרענען) על ענין הביטול, ולשלול כל ענין של מציאות בפני עצמו ומכ"ש ענין הישות, הן
337 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
משא"כ מצד חכמה – אין חשש שייכשל, כי, ע"י הביטול דחכמה, אינו מציאות לעצמו כלל; וכמו הביטול דשמונה-עשרה , כשיהודי עומד לפני הקב"ה "כעבדא קמי מארי'" , כעבד לפני רבו , שאינו מרגיש כלל את המציאות שלו, אלא כל מציאותו היא מציאות אדונו – "מה שקנה עבד קנה רבו" .
815 שבת יו"ד, א. ובשו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה: "כעבד לפני רבו באימה ביראה בפחד".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ידוע שיש חילוק בין "אמת" ו"אמת לאמיתו" , כפי שמצינו גם בענינים השייכים לחושן-משפט, שישנו "דין מרומה" , שגם הוא דין אמת , אבל אינו אמת לאמיתו .
948 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרטיות יותר, הנה ענין זה ישנו גם בעבודה דתומ"צ בכל השנה, אבל בחג הסוכות הרי זה באופן נעלה יותר, שזהו כי גבר עלינו חסדו, גבר דייקא, והיינו, לפי שחג הסוכות בא לאחרי יוהכ"פ שאז היא תכלית העבודה בבחי' שחרות שבענין התשובה, והיינו, שלאחרי הקדמת עבודת התשובה בחודש אלול בעשיית חשבון נפש על כל המעשה דיבור ומחשבה במשך כל השנה, ולאחרי עבודת התשובה בעשי"ת שהיא באופן נעלה יותר, ועל זה אמרו שכל מי שאינו בוכה בעשי"ת אין נשמתו שלימה, לפי שאז הוא קירוב המאור אל הניצוץ , הנה לאחרי כל זה באים להתשובה דיוהכ"פ שהיא נעלית יותר גם מעבודת התשובה דכללות עשי"ת, ועד לתכלית העילוי בעבודת יוהכ"פ גופא בזמן תפלת נעילה שאז נועלים כל השערים כדי להיות ישראל ומלכא בלחודוהי , ומתגלה בחי' יחידה שבנפש ע"י גילוי בחי' יחידו של עולם (שלכן מתעורר אז אפילו קל שבקלים כו' ), אזי נרגש ביותר ענין השחרות כו', ע"ד המבואר בענין אמירת תחנון לאחרי תפלת שמו"ע דוקא, שדוקא מצד עוצם הביטול דתפלת שמו"ע בעמדו כעבדא קמי מרי' נרגש אצלו הענין דמאן דמחוי במחוג קמי מלכא חייב מיתה , שלכן מתבטל ממציאותו לגמרי, כיון שמרגיש גם את הפגמים הקטנים ביותר שלא הי' יכול להרגישם קודם שהגיע לשלימות העבודה דתפלת שמו"ע.
887 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
נוסף לכך שמצינו שיהודי "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" , מצינו יתירה מזה – שיהודי יכול לברוא עולמות, כדאיתא במדרש "מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות";
1553 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
"דע לפני מי אתה עומד" , ועד לתכלית הביטול, "כעבדא קמי מרי'" – שישנו בשירות ותשבחות של דוד מלך ישראל בספר תהלים.
2343 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
יראת שמים – טוען הוא – צריכה להיות בשעת התפלה, שאז צריך לעמוד "כעבדא קמי מרי'" , ועז"נ "את ה' אלקיך תירא"; משא"כ לאחרי התפלה, במשך כל היום, ועאכו"כ בשעת לימוד התורה.
2713 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דיין ושופט – נוסף לכך שצריך לדון ולפסוק ע"פ האמת , כמ"ש "צדק צדק תרדוף", צריך לדון "דין אמת לאמיתו ", "לאפוקי דין מרומה" .
2973 שבת יו"ד, א. ב"ב ח, ב ובתוס' שם. וראה אנציק' תלמודית בערכו (כרך ז ע' רצ ואילך). וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומזה מובן גם בנוגע למאמר הגמרא "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" :
274 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
הנה אפילו בתפלת שמו"ע שבה עומד יהודי "כעבדא קמי מרי'" , ישנו גם הענין דבקשת צרכיו, כיון שגם אז צריך לידע שהכוונה היא שתהי' היציאה בשלום.
2514 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהר-בחוקותי, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אך הפירוש והפשרה בסתירה זו – ש"זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" , היינו, שישנה המעלה של כל א' מהם, ולכן, בשעה שעוסק בתורה , צריך להיות מונח בזה בכל פנימיותו, מתוך הרגש שתורה הו"ע היותר נעלה, ובשעה שעוסק בתפלה צריך להיות מונח בזה בכל פנימיותו, מתוך הרגש שתפלה הו"ע היותר נעלה.
2685 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, התשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וזהו גם הטעם שהתפלה נקראת חיי שעה , להיותה צורך חיי שעה , לרפואה לשלום ולמזונות , משא"כ התורה היא חיי עולם 31, כמ"ש וחיי עולם נטע בתוכנו.
851 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ואתחנן, שבת נחמו, ט"ז מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
הן מצד העבודה עצמה שהתנא דורש מהאדם לעסוק בה – שבבבא הא' הציווי הוא "הוי מתפלל כו'", עבודת התפלה , ואילו בבבא הב' הציווי הוא על לימוד התורה , והרי תורה ותפלה הם ענינים שונים, וכמארז"ל "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" ;
2324 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכפי שמצינו בנוגע לכללות ענין הבריאה – "מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם בורא עולמות" , וע"פ המבואר בזהר, יכול כל אחד מישראל להגיע לדרגא זו, שהרי "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא" , ובמק"א איתא שעי"ז "בורא שמים חדשים וארץ חדשה" , ופנימיות הענין בזה – שבשמים וארץ שקיימים כבר, פועל שיהיו באופן מחודש לגמרי, שעי"ז "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" שנבראו כבר בששת ימי בראשית .
2426 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב, ה
ואע"פ שבג' האותיות שלפנ"ז הי' כבר ענין התשובה גם לפנ"ז, מ"מ, כיון שחכמה היא השרש ומקור , הנה כשנתעורר השרש, אזי במילא נעשה עילוי גם בכל הכחות , ועילוי שבאין ערוך, ועד שנקרא בשם תשובה – "ונשובה" – תשובה חדשה אפילו לגבי מצבם לאחרי ג' התשובות שלפנ"ז .
377 וע"ד הידוע שכאשר מתעלים לדרגא נעלית יותר, אזי תופסים מקום גם ענינים כאלו שבדרגתו הקודמת לא היו תופסים מקום עד שיהי' צורך לשוב עליהם. וזהו הטעם לאמירת "אשמנו כו'" דוקא לאחרי תפלת שמו"ע – דלכאורה היתה אמירה זו צריכה להיות קודם בקשת צרכיו בתפלת שמו"ע – ומבואר בזה (ראה לקו"ש חכ"ה ע' 15. וש"נ), שדוקא לאחרי שנתעלה למעמד ומצב ד"עבדא קמי מרי'" (שבת יו"ד, רע"א), אזי נחשבים לחטא גם ענינים כאלו שבדרגתו הקודמת לא היו נחשבים לחטא (לא בגלל שמרמה את עצמו – שהרי מדובר אודות איש אמת – אלא שבאמת לא היו נחשבים לחטא), וכמו הענין ד"מחוי במחוג", שרק "קמי מלכא" הרי זה נחשב לחטא (ראה חגיגה ה, ב). וכדאיתא בכתבי האריז"ל (פע"ח שער התפילין פ"י) בנוגע לתלמיד שלא כיון כדבעי באמירת "למען לא ניגע לריק" (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לפני שמתחילים שמו"ע, "כעבדא קמי' מרי" , היו צריכים לומר תחנון – כי, קודם שעומד לפני המלך, אינו יודע ש"אשמנו", בחשבו שהנהגתו היא כדבעי; הוא למד יותר מכל שאר התלמידים, והתפלל ביתר חיות, כך, שהוא המובחר שבהם.
1542 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
מבואר בלקו"ת בקיצור ובארוכה יותר באוה"ת (להצ"צ), ש"שיחה" הו"ע התפלה , כמ"ש "ויצא יצחק לשוח בשדה", והיינו, לפי שהתפלה היא "חיי שעה" , כיון שהתפלה היא על ענינים גשמיים, "רופא חולים" ו"מברך השנים" וכיו"ב, שאינם אלא צורך חיי שעה .
1907 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועד"ז בתפלה – שענינה "דע לפני מי אתה עומד"149, "כעבדא קמי' מרי'" , והיינו, שאף שבדרך כלל נחשב למציאות שישנה בעולם, בעלת צרכים וענינים כו', הרי הוא מתבטל ממציאותו ועומד כמו עבד, שאינו מציאות לעצמו, אלא כל מציאותו היא מציאות האדון , שלכן, הנה "מה שקנה עבד קנה רבו" , ועד שיש סברא בדברי הראשונים , שאין זה באופן שלכתחילה קונה העבד, ואח"כ קונה האדון, אלא מלכתחילה קונה האדון, כיון שהעבד אינו מציאות לעצמו, כי אם רכוש האדון (אלא שזהו "רכוש" שחייב במצוות שהנשים חייבות בהן).
299 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובתפלה – כיון שצריך לעמוד "כעבדא קמי מרי'" , הרי הוא מציאות אחרת מכמו שהי' לפנ"ז.
499 שבת יו"ד, רע"א. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סוסצ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויגש, ז' טבת, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואח"כ באים לשמו"ע, שהו"ע העמידה בביטול גדול, כעבדא קמי מרי' , עד שמתבטל ממציאותו לגמרי (ער ווערט אויס מציאות), שזהו ענינו של יהודה.
761 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
"זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד" ; צריכים אמנם להתפלל ולצום כו', אבל כשמגיע זמן הלימוד – עליך ללמוד תורה .
2134 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובכללות הרי זה נעשה ע"י עבודת התפלה, שהיא "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה" , והיינו, שהתחלת התפלה היא בדרגא נמוכה – "הודו לה' קראו בשמו" , במעמד ומצב ד"מוצב ארצה", אבל עי"ז נעשה בסיום התפלה הענין ד"מגיע השמימה", "כעבדא קמי מרי'" , בלי שום תנועות , ובלשון הידוע:
989 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
"נותן התורה" לשון הוה , כיון שבכל יום נעשית נתינת וקבלת התורה מחדש, ובאופן שחודרת את כל הענינים – לא רק בשעת התפלה, בעמדו בביטול "כעבדא קמי מרי'" , אלא גם לאח"ז כשיוצא מבית הכנסת לבית המדרש, ואח"כ יוצא לעסוק בעניני העולם (שמזכיר אודותם בעמדו בתפלה, בי"ב ברכות אמצעיות) – "הנהג בהן מנהג דרך ארץ" , באופן ש"כל מעשיך יהיו לשם שמים" , ויתירה מזה :
1914 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בהעלותך, כ"א סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ולא עוד אלא שפעולת האדם היא בדוגמת פעולתו של הקב"ה – שהרי איתא בגמרא שיהודי ע"י עבודתו "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" , וענין השותפות הוא – כפשוטו – באופן שיש לשניהם חלק שוה, משא"כ כשיש לאחד חלק גדול ולשני חלק קטן, אין זה אמיתית ענין השותפות.
2306 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' ראה, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
יהודי נברא כדי לפעול ולמלא תפקידו ושליחותו בעולם, שעי"ז נעשה "שותף להקב"ה במעשה בראשית" , וכמאמר רז"ל "מה הקב"ה בורא עולמות אף אביכם (יעקב) בורא עולמות", היינו שנוטל חלק בבריאת העולם מחדש, בהתאם לרצונו של הקב"ה שהעולם יהי' מואר ב"נר מצוה ותורה אור" .
1579 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ראה, מבה"ח אלול, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
שהרי בענין ההלכה אמרו רז"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כו', ובחי' הוי' הנמשך בענין ההלכה (הוי' עמו שהלכה כמותו), כיון שזהו"ע שנמשך בעולם (שהרי ענין ההלכה הוא פס"ד בנוגע להנהגה בעולם) , הרי זה בחי' הוי' דלתתא, ומזה מוכח שגם בבחי' הוי' דלתתא ישנו בחי' אמת לאמיתו .
1782 שבת י, א. וראה סה"מ תרכ"ז ע' שז. ע' שטו. ועוד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
בתניא שעסק התומ"צ הוא ענין מסירת נפש ממש כמו בצאתה מן הגוף במלאת לה שבעים שנה, וכמודגש גם בכך שהתחלת עבודת היום היא באמירת מודה אני , ואח"כ בהתחלת התפלה באמירת הודו לה' קראו בשמו , ועד שמגיע לשמו"ע, כעבדא קמי מרי' , שזהו תכלית הביטול, והיינו, שעבודתו היא באופן שמתבטל לגמרי ממציאותו (מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם), והיינו, שאין כאן מציאות נוספת מלבד חכמתו ורצונו ית', כיון שכל מציאותו אינה אלא מציאות האדון כו'.
1513 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ט כסלו, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וענין זה מתאים עם הידוע שעיקר העבודה של יום השבת היא עבודת התפלה – אלא שבתפלה גופא יש כמה דרגות, שהרי אינה דומה עבודת התפלה שבימות החול, שהיא באופן של מלחמה (כיון שישנו מציאות הרע כו'), לעבודת התפלה שביום השבת (שאז אין מציאות של רע), שעיקר ענינה הוא העמידה "כעבדא קמי מרי'" .
2127 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כדי שיוכל לצאת לעולם באופן שהעולם לא "יבלע" אותו, אלא הוא יפעל שיהי' עולם של "דרך ארץ", "הנהג בהן מנהג דרך ארץ" – הנה מלבד המס"נ שבאמירת "מודה אני", יש צורך במס"נ שבעבודת התפלה, שבאה לאחרי ההתבוננות ע"פ שכל בגדלות הא-ל ושפלות האדם [כמארז"ל "אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש", וכפי שפוסק הרמ"א (בשם תלמידי רבינו יונה ) ש"יחשוב קודם התפלה מרוממות הא-ל יתעלה ובשפלות האדם"], שזוהי כללות ההתבוננות בפסוקי דזמרה, ברכות ק"ש (שלפני' ושלאחרי') וק"ש, ולאח"ז מגיע להמס"נ דשמו"ע, שעומד "כעבדא קמי מרי'" , בהעדר המציאות לגמרי (שהרי העבד אינו מציאות לעצמו, וכמ"ש הרשב"א בפירוש "כל מה שקנה
879 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
שעי"ז "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" , כיון שבונה "עולם חדש" – עולם שהוא באופן של שלימות.
2110 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואפילו בעבודת התפלה, שזהו ענין הקשור עם התבוננות והליכה מדרגא לדרגא, שלכן נקראת התפלה בשם סולם , שענינו של סולם הוא שמורכב מכמה שליבות, ודוקא ע"י השליבות יכולה להיות העלי' ממוצב ארצה עד שמגיע השמימה , הנה התחלת התפלה היא בענין ההודאה, הודו לה' קראו בשמו , וגם סיום התפלה הוא בתפלת שמו"ע, שהו"ע העמידה כעבדא קמי מרי' , היינו, שמתבטל ממציאותו לגמרי (אינגאַנצן אויס מציאות), כי אם אודה את הוי' .
1238 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
כדברי הגמרא "במקום גדולתו שם אתה מוצא ענוותנותו", והיינו, שהענין ד"מה רבו מעשיך" ו"מה גדלו מעשיך" הוא ירידה לגבי הקב"ה, ואעפ"כ אומרים ליהודי לצאת בהתפעלות ולהתחיל לשיר ולרקוד ועד להתעלף ולהתבטל ממציאותו בשמו"ע, "כעבדא קמי מרי'"!...
1639 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וכן הוא בנוגע להקב"ה ובנ"י, שע"י עבודתם "מסייעים" בנ"י (האשה) להקב"ה (האיש) לכבוש את העולם, ולכן נעשים "שותף להקב"ה במעשה בראשית" –
2025 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וזהו הטעם שסדר התפלה אינו באופן שמתחילים מיד בתפלת העמידה, שהו"ע הביטול כעבדא קמי מרי' , אלא ישנה אריכות ההתבוננות לפנ"ז, החל מהענין דהודו שזהו לשון של הודאה בעלמא , ולאח"ז פסוקי דזמרה, ברכות ק"ש וק"ש, ורק לאח"ז יכול להגיע לראשו מגיע השמימה , שזהו"ע העמידה בשמו"ע, שזהו הביטול דאשר עמדתי לפניו, לפני הוי' אלקי ישראל .
2625 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ד' פ' כי תבוא, ח"י אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ועי"ז נעשה גם הענין דהוי' האמירך, הצלחה רבה ומופלגה בלימוד התורה באופן דואשים דברי בפיך24, ותען לשוני אמרתך25, ועד להענין דגל עיני ואביטה נפלאות מתורתך , שנעשה אצלו גילוי פנימיות התורה בלימוד הנגלה, ועאכו"כ שהלכה כמותו בכל מקום , כי הלימוד הוא לאמיתתו ועל בוריו של דבר, ולכן הלכה כמותו, כיון שדן דין אמת לאמיתו .
1472 לשון חז"ל – שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה (קודם הקפות), ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וענין זה נפעל כבר בר"ה – שהרי בר"ה, יום ברוא אדה"ר, אמר אדה"ר לכל הנבראים "באו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה'" , היינו, שפעל גילוי אלקות בעולם, ועד שעי"ז "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" , והרי ענין השותפות הוא באופן שכל נקודה ונקודה היא בבעלות שניהם בשוה (אע"פ שנקודה אינה מתחלקת).
723 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
החל מהעבודה בנוגע לנפשו הבהמית, לספר ולהזכיר לה אודות שרשה ומקורה – מהשרפים ואופנים וחיות הקודש שאומרים "קדוש", כמבואר בברכות ק"ש, ועי"ז פועלים על נפש הבהמית, עד שבשמו"ע תעמוד יחד עם נפש האלקית "כעבדא קמי' מרי'" ,
870 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בזה, דהנה, אע"פ שתפלה נקראת חיי שעה ותורה היא חיי עולם , ועוד זאת, שתלמוד תורה כנגד כולם , מ"מ, יש מעלה בתפלה לגבי תורה (ועז"נ יש קונה עולמו, חיי עולם , בחיי שעה דתפלה ), שדוקא ע"י תפלה אפשר להגיע לתכלית הביטול, כי תפלה היא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה , שההתחלה היא מהודו להוי', באופן שאין לו בזה השגה עדיין, ואח"כ היא ההתבוננות בעת התפלה כו', ועד שבא לתפלת העמידה (ובימות החול – תפלת שמו"ע), שענינה הוא הביטול כעבדא קמי מרי'17, שהו"ע המס"נ.
1514 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויחי, י"ד טבת, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובכללות הרי זה החילוק שבין תפלה לתורה, שעבודת השבטים באופן של העלאה מלמטה למעלה הו"ע התפלה, עלי' נאמר17 סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, שעולה מלמטה למעלה בד' שליבות הסולם , שההתחלה היא מהודו לה' קראו בשמו (ועוד לפנ"ז באמירת מודה אני), בחי' הודאה בלבד, ואח"כ היא ההתבוננות דפסוד"ז וכו', וכך עולה משליבה לשליבה וממדרי' למדרי' עד שמגיע לשמו"ע באופן של תכלית הביטול, כעבדא קמי' מרי' .
178 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזוהי ההתחדשות שפועל יהודי בעולם, שעל ידה "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" :
1232 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב', חמשה עשר בשבט, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועד"ז בעבודת התפלה, שע"י דיבורי התפלה בעמדו כעבדא קמי מרי' , נעשה הגוף הגשמי של האדם המתפלל כמו עבד שעומד קמי מרי', שלכן ישנם כל פרטי הדינים בנוגע להנהגת הגוף בשעת התפלה, החל מברכות ק"ש וק"ש וכו'.
1332 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן (מאמר ב), ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וגם בירידתה לעולמות בי"ע, הרי כתיב חי ה' אשר עמדתי לפניו, דעמידה ענינה ביטול, כעבדא קמי' מרי' .
77 ראה שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
וזהו גם מה שע"י קיום המצוות נעשים בנ"י בבחי' "שותף להקב"ה במעשה בראשית" , והיינו, שאע"פ שגם קודם עבודת בנ"י ישנה מציאות העולם שברא הקב"ה בעשרה מאמרות, כמ"ש58 "בראשית ברא אלקים וגו'", מ"מ, הרי זה באופן שהעולם הוא מציאות שחוץ ממנו, כי, אע"פ ש"לעולם הוי' דברך נצב בשמים"65 (ועד"ז בשאר הנבראים)
228 שבת יו"ד, א. קיט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ולכן ביכלתו אז להתפלל להקב"ה כדבעי, "כעבדא קמי' מרי'" ;
531 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' דחג הפסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
דובר בארוכה בהתוועדות די"א ניסן שתכלית בריאת האדם (ובפרט בנ"י) היא בשביל ענין העבודה, שעי"ז נעשה האדם "שותף להקב"ה במעשה בראשית" , כך, שנוסף על ה"קב שלו", ש"אדם רוצה בקב שלו מתשעה קבים של חבירו" , הנה כל העשר קבים (גם התשעה קבים של חבירו) נעשים "שלו", מצד עבודתו כו' .
868 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ידוע המבואר בנוגע ללשון "סלח לנו אבינו כי חטאנו", דלכאורה מתאים יותר הלשון " על אשר חטאנו" וכיו"ב – שזהו לפי שבמעמדו ומצבו לפני שמו"ע, אין אצלו ענין של חטא; ודוקא בעמדו להתפלל שמו"ע, שאז מתעלה לדרגא נעלית יותר, "כעבדא קמי מרי'" , אזי תופס את עצמו ומרגיש שמעמדו ומצבו לפנ"ז, בהיותו בשעת אמירת ק"ש וברכות ק"ש שלפני' ושלאחרי', ועאכו"כ בפסוקי דזמרה, הוא בבחינת "מחוי במחוג קמי מלכא" , כיון שבשמו"ע עומד כבר "קמי מלכא".
165 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
המשך ביאור הטעם ששמח"ת לא נקבע בזמן מ"ת, אלא לאחרי שמע"צ, לאחרי עבודת בנ"י בלימוד התורה במשך כל השנה – שביאור זה מתאים עם המבואר בחסידות1 שהשמחה דשמח"ת היא על נתינת לוחות שניות, שבהם נתחדש ענין היגיעה בתורה בכח עצמו, וגם, לוחות שניות ענינם עבודת התשובה , שמעלתה לגבי עבודת הצדיקים (לוחות ראשונות) היא (לא רק גילוי מהכח אל הפועל, כעבודת הצדיקים, שהיסוד לזה הוא מה שניתן מלמעלה, אלא) הענין דאתהפכא, שזוהי התחדשות ממש בכח עצמו, שעי"ז "נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית" בשלימות, ששניהם שותפים שווים לגמרי – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ד שם.
930 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והענין שלמעלה מהתחלקות במחצית השקל כפי שהוא בעבודת התפלה (כנ"ל שמחצית השקל היא הכנה לתמידין שכנגדם תקנו התפלות) הו"ע דשמונה-עשרה (עיקר התפלה), שאז עומד יהודי בתכלית הביטול (שלא מצינו דוגמתו בשאר חלקי התפלה, לא בק"ש*, ועאכו"כ לא בברכות ק"ש, ועאכו"כ לא בפסוקי דזמרה) – "כעבדא קמי מרי'" , שאינו מציאות לעצמו כלל, וכידוע בדין ד"מה שקנה עבד קנה רבו" , שאין זה באופן שתחילה קונה העבד בתור מציאות לעצמו, ואח"כ קונה
1299 שבת יו"ד, רע"א. וראה שו"ע אדה"ז או"ח סוסצ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקרא, פ' זכור, י"ג אדר שני, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
[וע"ד שמצינו בנוגע לק"ש ותפלה, שלא ירמוז בעיניו וכו' , כיון שנמצא במעמד ומצב ד"עבדא קמי' מרי" , שמתבטל ממציאותו ("אויס מציאות") לגמרי .
1508 שבת יו"ד, רע"א. וראה שו"ע אדה"ז שם סוסצ"ה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל י"א ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
לכאורה מספיק שבהתחלת היום (וכן באמצע היום) ימסור נפשו בשעת אמירת ק"ש, וכן בשעת תפלת שמו"ע, תפלת העמידה, "כעבדא קמי מרי'" , ועד"ז כשהולך "מבית הכנסת לבית המדרש" ללמוד תורה, לאחרי הקדמת ברכת התורה:
134 שבת יו"ד, רע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בהר, י"ז אייר, ערב ל"ג בעומר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ודוגמתם בעבודת האדם הם שני אופני העבודה דתורה ותפלה , מלמעלמ"ט ומלמטלמ"ע, שהו"ע חיי עולם וחיי שעה .
1241 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
וכן בתפלה, הנה ענין ההתבוננות ברוממות הא-ל ית' ושפלות האדם שצ"ל לפני התפלה , הו"ע התורה שבתפלה, ואח"כ בא ענין התפלה עצמה (תפלה שבתפלה), עד לתפלת שמו"ע שהיא כעבדא קמי מרי' , שלא שייך אפילו הענין דמחוי במחוג קמי' מלכא .
1683 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
כדאיתא בגמרא שעה רביעית מאכל כל אדם , שעה ששית מאכל ת"ח, והיו מרעיבים עצמם שתי שעות ..
2162 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, ט' סיון, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ועל זה תיקנו ברכת כהנים בסיום תפלת שמו"ע, כי, לאחרי שפועלים רצון חדש בבעל הרצון [שזהו ע"י תפלת שמו"ע, שעומד בביטול כעבדא קמי מרי' , שלכן נקראת בשם תפלת העמידה, ע"ש שעומד בלי תנועה כו', כיון שהוא בטל למקום שהוא למעלה משינויים], אזי יש צורך בענין הברכה, כדי לפעול שכל זה יומשך באופן דעד מהרה ירוץ דברו עד למטה מטה, ואפילו במקום שיש צורך בזהירות (באַוואָרענען) מפני ליסטים, כדרשת חז"ל בפירוש (יברכך הוי') וישמרך, מן הליסטים .
2406 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
והענין בזה – שכללות העבודה היא בב' הקוין דתורה וצדקה (וגמ"ח), אבל בכדי שב' קוין אלו יהיו כדבעי, יש צורך בהקדמת היסוד דקו השלישי, קו העבודה, שהו"ע עבודת התפלה, שעי"ז מעמיד יהודי את עצמו במעמד ומצב של עבד ("כעבדא קמי מרי'" ), שאז לא נוגע מה נוח לו – אם "בהפקירא ניחא לי'" , או בענינים אחרים – אלא עובד עבודתו בתורה ובגמ"ח כדבעי ובשלימות.
445 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים-וילך, כ"ה אלול, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
– כי אם ליתן "אצבע" כדי שתהי' השתתפות מצדם, שעי"ז נעשים "שותף להקב"ה במעשה בראשית" , שותף בשלימות, באופן שוה עם הקב"ה, כביכול, בכל נקודה ונקודה –
1702 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ואדרבא מאן מלכא רבנן ואורייתא הוא דקא מרתחא לי', משא"כ בתפלה, צריך להיות כעבדא קמי מרי', תכלית הביטול (ביטול דמס"נ).
67 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב י"ט כסלו ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ובזה יובן הסדר דמרז"ל הנ"ל (כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור), שמקדים תורה לגמ"ח ותפלה, הגם שבסדר עבודת האדם בכלל לימוד התורה הוא (בעיקר) לאחרי התפלה [שבאה לאחרי קדימת גמ"ח, כמרז"ל יהיב פרוטה לעני והדר מצלי], כי אמיתית ענין השלום הוא דוקא ע"י התורה, חיי עולם, באופן דתורתו אומנתו, שאופן זה בלימוד התורה (בפנימיות הענינים) שייך לכאו"א בכל מקום ובכל יום , היינו שבשעה שלומד תורה הלימוד שלו הוא באופן דתורתואומנותו, כי בשעה זו אין לו בעולמו אלא התורה בלבד, ואז הלימוד שלו הוא גם באופן דפעולה נצחית, שפועל על כל עניניו במשך כל היום כולו , ועד במשך כל ימי חייו, שנעשים חיים של תורה.
104 שבת יו"ד, א. וש"נ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב אור ליום ג' פ' ויחי, עשרה בטבת, יהפך לשמחה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ד) וזהו יהודה אתה יודוך אחיך, שהעבודה דבחי' (אחיך) ראובן שמעון ולוי, ב' פרשיות דק"ש ואמת ויציב, היא הקדמה והכנה לבחי' יהודה, העבודה דשמו"ע, הודי' וביטול, כעבדא קמי' מרי'.
18 שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד י"ג תמוז, ה'תשמ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
ובפרט ע"י תפלת העמידה שהאדם המתפלל הוא כעבדא קמי מארי', ביטול בתכלית.
57 שבת יו"ד, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
רשימות מנורה המנורה ע"ד הדרוש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ו כיון שהיא למעלה מהגבלת הזמן , לכן נקראת " חיי עולם " – בהיפך מ " חיי שעה " (שבת י, א .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל ערב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וביאור הדברים, הנה מה שא' למעלה יודוך אחיך דר"ל כל השלשה אחים דוקא והן ג' הקוין ביחד זהו בש"ע דוקא כנ"ל שהיא רק חיי שעה כידוע, אבל ישתחוו לך בני אביך ר"ל במצות ת"ת בדבור בפה אחר התפלה שנק' חיי עולם והוא למעלה ממדרגת יודוך אחיך הנ"ל ע"כ אין בזה רק השניים בלבד והן ראובן ולוי כו', והטעם הוא לפי שאא"ס שמלובש באור אבא דאורייתא נפקא מיני' הוא מבחי' מקור כל החסדי' שבבחי' הכתר עצמו ונק' מ"ע, וכמ"ש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים כו' דהיינו בין בחי' מים עליוני' שבכתר שהוא שרש התורה כנ"ל וכמ"ש ותמלא כד"ה כו' כ"ד ספרים דאוריית' שנשאבו ממ"ע שבח"ס כו' לבחי' מ"ת שמתחת לרקיע, והוא אור השפע שנמשך בג' הקוין וכמ"ש יקוו המים כו' והרקיע המבדיל הוא בחי' הפרסא שבא"א כו', וע"כ גם כשירד אור זה למטה בקוין למטה לא נתלבש רק בקו הימין שבבחי' החסד ונסתעף גם לקו האמצעי, ובכלם הוא ענין תורה וגמ"ח תורה בקו האמצעי וגמ"ח בקו הימין כו', והוא הנק' חיי עולם שמהם נמשך מוחין לז"א שנק' עולם , וע"כ הוא למעלה הרבה מבחי' יודוך אחיך הנ"ל שאינו אלא בבחי' אור הכתר שנמשך מלמעלה ע"י צמצום הפרס' והוא הרקיע המבדיל כו' (וזהו
84 בש"ע. . חיי שעה . . חיי עולם : שבת י, א. ראה גם מאמרי אדה"א דברים ח"ב ע' תב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והענין הוא לפי שהתפלה ג"כ מאות מדרגה שיש בתורה , והוא ענין העבודה שהוא להמשיך אוב"כ כמו בתורה בבחי' עבודה הנ"ל, אך שבתפלה ההמשכות הן בבחי' מל' דאצי' שתאיר אוב"כ דבי"ע כמו במאלכים ונשמות עד עולם העשי' השפל שלנו ובכל עולם לפי ערכו מגיע אור השפע די"ב האמצעי', וע"כ נק' חיי שעה לפי שהתהוות העולמות כולם ממל' דאצי' נק' שעה א' בערץ האצי' וחיי שעה היינו המשכות מוחין וחיות השפע לכולם לכאו"א כפי הראוי כו', ובתורה ההמשכות הן בעולם האצי' עצמו שיהא שם המשכות אוב"כ שבבחי' האצי' והוא הנק' חיי עולם , דז"א דאצי' נק' עולם והמוחין העליוני' מאורות דאו"א שנמשכו בו נק' חיי עולם כידוע, וא"כ מי שתו' אומנתו פטור מן התפלה בהמשכות חיי שעה לפי שיש בכלל מאתיים מנה וכבר נכללו אותן ההמשכות שבש"ע בעסקו בתו' בהמשכות חיי עולם , והיינו שתמה מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה משום דכל ההמשכות שבי"ב האמצעי' נכללי' למעלה בחיי עולם ובטלים שם כביטול נר בפני האבוקה ולכך פטור מן התפלה דוקא לפי שממילא הן באים משום דהטפל בטל לגבי העיקר והולך ונגרר אחריו ממילא כו' וד"ל.
130 והיינו שתמה מניחין חיי שעה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע י
ג בבית המרחץ בבית החיצון שכל העומדים בו הן לבושים מותר להניח שם תפילין על ראשו וזרועו לכתחלה ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים אסור להניח שם תפילין לכתחלה אפילו בשעה שאין שם אדם ערום אבל אם היו בראשו א"צ לחולצן כשנכנס לשם ובבית הפנימי שכל העומדים בו הם ערומים אפילו היו בראשו צריך לחלצן כשנכנס לשם אפילו בשעה שאין שם אדם בד"א במרחץ שזוהמתו רבה מהבל החמין שמשתמשין בו אבל בבית הטבילה אע"פ שעומדים בו ערומים כיון שתשמישו בצונן אין בו זוהמא ומותר ליכנס בו בתפילין כשאין שם אדם ערום לכן מברכין ברכת הטבילה במקוה אפילו קודם שירד למים אע"פ שלמעלה מהמים עומדים שם ערומים אבל אם יש שם ערום אסור ליכנס לתוכו בתפילין או בשאר כתבי הקודש שאסור לעמוד ערום בפני כתבי הקודש (ולכן צריך ליזהר לכסות הקטנים שלא יהיו ערומים בפני הספרים עיין סס"י ער"ה):
ח ברייתא שבת י , א. רמב"ם הל' תפילין פ"ד הכ"ב. טור ושו"ע סעיף ב. ועי' לקמן סי' פד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות השחר מז דיני ברכת התורה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יא
ב צריך לברך בין למקרא לבד בין למשנה לבדה בין לתלמוד לבדו בין למדרש לבדו שהכל תורה היא ונתנה למשה מסיני והמהרהר בדברי תורה א"צ לברך וה"ה שיכול לפסוק דין בלא נתינת טעם לדבריו שזהו ג"כ אינו אלא הרהור והרהור לאו כדיבור הוא כמו ש[י]תבאר בסימן ס"ב:
יט ר"ן שבת י, א ד"ה מקום . ע"ז מד, ב ד"ה תנא כשיצא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
א מרחץ חדש שלא רחצו בו מותר לקרות בו שאין קריאת שם אוסרתו כמו שאוסרת בבית הכסא לפי שבית הכסא הוא מאוס ביותר.
א רב אדא בר אהבה שבת י, א ורש"י שם ד"ה בחדתי. טור ושו"ע.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צא שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ב צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו אם יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל אבל בשאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו אבנט במכנסיים ואין לבו רואה את הערוה והוא הדין אפילו בלא מכנסיים אם בגדיו מונחים ממש על בטנו וחוצצים בין לבו לערוה ומי שהולך כל היום בלא חגורה א"צ לאזור בשעת תפלה:
ח שבת י , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה צה כיון איבריו בשעת התפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ד צריך לעמוד בתפלה כעבד לפני רבו באימה ביראה בפחד ואל יניח ידיו על חלציו מפני שהוא דרך יוהרא וטוב שיניחן על לבו כפותין הימנית על השמאלית במקום שנוהגין לעמוד כן לפני המלך כשמדברים עמו ושואלין מאתו צרכיהם והכל כמנהג המקום ונוהגים קצת מטעם הידוע להם לכוף האגודל בתוך פיסת היד ויש נוהגין מטעם הידוע להם להניח זרועותיהם על לבם ימנית על שמאלית שיהיה פרק אמצעי משתי זרועות נגד פני המתפלל :
טו רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"ד, הובא בטור. הגהות מיימוניות הל' תפלה שם אות ו וב"י משבת י, א. שו"ע ס"ג. וראה לעיל סי' נג סי"ד. סי' עד ס"ז. סי' צ ס"ה. סי' צא ס"ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק רביעי ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ה ואפילו רשב"י וחביריו לא אמרו עליהם שלא היו מפסיקין מלימודם לתפלה אלא לתפלת שמונה עשרה שהיא בקשת רחמים ותחנונים לחיי שעה והתורה היא חיי עולם אבל מפסיקין היו לברכות ק"ש שחרית וערבית אע"פ שהן מדברי סופרים וכן לשאר מצות מדברי סופרים שאם אינו מפסיק נמצא שלמד שלא על מנת לעשות כמ"ש למעלה.
צ גמרא שבת י , א לפירוש הרי"ף (ד, רע"ב), והרא"ש שם סוס"י (דמיירי במי שתורתו אומנותו). וראה גם לעיל או"ח סי' קו ס"ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן פד (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
ב"ח עולת תמיד עטרת זקנים וכ"מ במ"א כאן סק"א ובסס"י מ"ה דלפמ"ש שם ע"כ מיירי שאין אדם באמצעי שאל"כ צריך לחלוץ תפלין וכ"מ מדאצטריך לאשמועינן בש"ע שאין שם ק"ש תיפוק לי' משום ערום דלא היו מכסים ערותם עיין אה"ע סי' כ"ג ומשום דר' יוסי בר חנינא מפרש בהדיא נקט ליה:
ז בגמרא שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצו והנה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והנה לפי מה שנתבאר לפי דעת הרא"ש וטור דכוס ברכת המזון חמיר מאיסור טעימה קודם הבדלה, א"כ לפי מ"ש הטור ריש סי' קפ"ב גבי כוס ברכת המזון דאין צריך אלא לעבור זמן סעודה אחת ולא שתים, כל שכן דהוא הדין לענין הבדלה וא"צ לעבור אלא סעודת הלילה ולא זמן סעודת היום, וא"כ אפשר דבחצות היום מיד שרי לאכול דכבר עבר סעודה אחת של לילה, ואם לא יאכל קודם חצות הרי יעבור זמן סעודה ב', דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת , וגם נחשב כבר לתענית כמ"ש ריש סי' רפ"ח, וכמו דמי שאין לו כוס לברכת המזון דסעודת היום דמשמע מלשון הטור וש"ע דלערב רשאי לאכול מיד, ועכ"פ בחצות לילה, עיין מג"א סוף סי' רפ"ט, והוא הדין בחצות היום וצ"ע:
כז שבת י, א. טור ושו"ע או"ח סי' קנז ס"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תלא (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
אלא גבי קריאת שמע שרי ללמוד קודם משום דבלימוד לא גזרינן שמא יפשע (ולהכי הרב רבינו יונה לא הצריך להפסיק, דלא דמי לאכילה קודם לתפלת ערבית דכיון דכולה ליליה זמניה הוא אתי למיפשע מה שאין כן כשלומד לא חיישינן לפשיעה) כמו באכילה, וכדאמרינן בפ"ק דשבת.
ס כדאמרינן בשבת י, א שמטעם זה אילו היה ערבית חובה היה צריך להפסיק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת לה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
והנה לא הי' עליו רק צרכי צבור הנוגעים אל הכלל ולא ליחידים, כי אם לדון ביניהם במשפטי התורה, כמשארז"ל דדין היינו תורה , והוא אחד מעמודי העולם , ועם כל זה ארז"ל וכי תעלה על דעתך שמשה רבינו ע"ה יושב ודן כל היום כולו תורתו מתי נעשית , דהיינו מלהתבודד ולהתבונן בינו לבין עצמו בדברי תורה ששמע מפי הגבורה, אבל ליתן עצות לכל יחיד שלא בדברי תורה ויראת שמים לא היתה זאת מעולם.
2112 וכי תעלה על דעתך : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת סה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולכן משיח בא בהיסח הדעת לכללות ישראל, והיא גילוי בחינת נקודה פנימית הכללית, ויציאת השכינה הכללית מהגלות והשביה לעד ולעולמי עולמים , וכן כל ניצוץ פרטי מהשכינה שבנפש כל אחד מישראל יוצאת מהגלות והשביה לפי שעה , בחיי שעה זו תפלה ועבודה שבלב מעומקא דלבא, מבחינת נקודה הפנימית הנגלית מהערלה ועולה למעלה לדבקה בו בתשוקה עזה בבחינת למען חייך.
4020 חיי שעה זו תפלה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת פב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
הודאה על העבר ובקשה על העתיד , כה יתן וכה יוסיף ה' לאמץ לבם בגבורים מדי שנה בשנה בגבורה של תורה .
4687 בגבורה של תורה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ויש חולקים על זה, וכן נתפשט המנהג במדינות אלו ):
1586 שבעל הבית מצוה לה להדליק בשאר החדרים, "לפוטרו מחיובו שהוא חייב להדליק שם", ומברכת על הדלקה זו מטעם ערבות, כמבואר בקונטרס אחרון ס"ק ה.
אלא שגם לפי מנהג זה אינה יכולה לברך על נרות שמדלקת על השולחן שאוכלים עליו ובעלת הבית מדלקת עליו, כמבואר בקונטרס אחרון ריש ס"ק ה (אין לברך עליו, כיון שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו ... לא אשכחן חיוב שתי נרות, אלא שיש מכוונים כן כנגד זכור ושמור ... דבלאו הכי סגי בנר אחד לכל בני ביתו). וכיון שאין חיוב בנר השני, אי אפשר לברך עליו, אף אם הוא בשליחות בעל הבית.
ואף שנתבאר לעיל ס"י (ב' או ג' בעלי בתים שאוכלין על שלחן אחד ומברכים כל אחד על מנורה שלו, יש מפקפקין לומר שיש כאן ברכה לבטלה לפי שכבר יש שם אורה מרובה מנרות שהדליק הראשון, ויש מיישבין המנהג שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית).
היינו בב' או ג' בעלי בתים, שיש על כל אחד מהם חיוב הדלקת הנר. ואף שהראשון כבר הדליק שם, יכול גם השני להדליק שם, מטעם "שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה להנאת אורה בכל זוית".
משא"כ כשהאורחת או הבת סמוכה על שלחן בעל הבית, הרי מלכתחלה לא חל עליה חובת ההדלקה, ולכן "אין לברך עליו, כיון שאינו חיוב בדבר מחמת עצמו", ונתבאר לעיל שם (הערה 1533 ).
*
אמנם בשיחת כ"ד אלול תשל"ד, יצא הרבי בקריאה לבנות ישראל , להשתדל בקיום מצות הדלקת נרות שבת קודש בברכה, כולל הבנות שלפני עונת הנשואין, מתחיל מגיל חינוך.
היו רבנים שכתבו לרבי, שיש לדעתם חשש ברכה לבטלה כאשר הבנות מדליקות בעצמן בבית בברכה, ועיקר הקושי הוא מהמבואר כאן בפנים ובקונטרס אחרון, כמבואר לעיל.
והשיב על דבריהם בשיחת ו' תשרי תשל"ה, שיחות קודש תשל"ה ח"א ע' 34 (די הנהגה בפועל פון בית הרב אז אפילו נשים קודם הנישואין האבן געבענטשט מיט א ברכה, וואס מסתם פירט זיך דאס פון דעם אלטן רבי'ן אן, ווארום דאס גייט דאך אזוי מדור לדור, און וויבאלד דאס איז געווען אין דורות אחרונים איז א זיכערע זאך אז מען האט דאס אייגעפירט פון פריער, אנהויבנדיק פון דעם ראש השלשלת – וואס דאס איז דער אלטער רבי ... איז בנוגע למעשה בפועל האט מען מכריע געווען די צווייטע דעה).
וכן נהגו בדורות האחרונים בכמה חוגים, כמבואר בערוך השלחן ס"ז (ובנות ישראל נוהגות לברך כל אחת בעצמה אף כשהן אצל אמן, אף שהבעל אינו מברך וסומך על ברכת אשתו כמ"ש בסעי' ה', משום דהחיוב הוא רק על המשפחה כמ"ש שם, מכל מקום הבנות, מפני שהן נצטוות יותר כמו שנתבאר, מברכת כל אחת ואחת).
הרבי ביקש אז (על ידי המזכירות) את חברי הכולל, להשתדל לברר הלכה זו על בוריה. עריכה זו הוטלה עלי על ידי חברי הכולל, וערכתי אז חוברת "נרות שבת קודש", שבה סיכמתי פרטי הלכה זו, אשר עצם ההלכה שאכסנאי מחוייב להדליק בעצמו (או להשתתף בפריטי – בנרות שמדליק בעל הבית, או שידליקו עליו משלו בביתו), אף שבעלת הבית מדליקה במקום שהוא מתאכסן, זה גופא מורה אשר הדלקת נרות שבת היא חובת גברא, ולא רק חובת הבית.
ואינו דומה לחיוב קביעת מזוזה על פתח הבית, שאם אחד מהדיירים קבע מזוזה בפתח, שוב לא חל שום חיוב קביעת מזוזה על שאר הדיירים, כי בבית הזה כבר נקבעה המזוזה; משא"כ הדלקת נרות שבת, גם אחרי הדלקת הנרות על ידי בעלת הבית, לא נפטרו שאר הדיירים או האכסנאים שאוכלים בבית הזה, ומחוייבים הם להדליק בעצמם (או להשתתף בפריטי בנרות שמדלקת בעלת הבית, או שידליקו עליהם משלהם בביתם), וכמו לענין נר חנוכה, שנתבאר בר"ן שבת י, א ד"ה אמר רב ששת אכסנאי (דלא תימא דין נר חנוכה כדין מזוזה דכל מי שאין לו בית פטור מן המזוזה). וראה מה שדן בזה ב"אז נדברו" ח"ו סי' סז.
אלא שמכל מקום הדלקת בעלת הבית מועלת גם לבני ביתה והאורחות הסמוכות על שולחנה. והיינו שהדלקת בעלת הבית עבור כל בני הבית פוטרת את חובת גברא שיש על כל אחד מבני הבית והסמוכים על שלחנם.
וכיון שכן, הרי מובן שכל אחת מבנות הבית והאורחות יכולה לכוין שאינה רוצה ליפטר בהדלקת בעלת הבית, ונשארת עלי' חובת הדלקת נרות שבת בברכה. וכמו שהוא לענין נרות חנוכה, שנתבאר במ"א סי' תרעז ס"ק ט, בשם מהרי"ל סי' קמה (משום ברכה לבטלה ליכא, כיון שאינו רוצה לצאת בשל אשתו, ממילא חל חיובא עליה). וראה מה שדן בזה ב"נרות שבת קודש" להר"י גינזבורג, באר שבע תשל"ה, ע' 26 ואילך.
וכיון שכבר בימי אדמו"ר הזקן השתדלה כל אשה בישראל להדליק בעצמה הנרות, עד אשר "נתפשט המנהג במדינות אלו" למצוא דרך איך להדליק בברכה – עכ"פ בחדר הסמוך, "ולהכי אין למחות ולבטל המנהג שנהגו בהדלקת הנרות, כיון שיש להם על מי שיסמכו" – אף בחדר האוכל, כאשר כל אחת מהבנות והאורחות מתכוונת שלא לצאת ידי חובתה על ידי הדלקת האם – בעלת הבית.
וראה קונטרס נרות שבת קודש ע' 27. משולחן הארי עד 58. קובץ הערות וביאורים תשצח ע' 86. תשצט ע' 54. תתב ע' 48. חדושי שאול בן הלוי - דברי חנוך סי' ח ובהשמטות דף עא ואילך. נעתק בחלקו ביגדיל תורה (נ. י.) חו' לז ע' שנז. קיצור הלכות ע' קיח.
וככל הדברים האלה מצאנו אף לענין מנהג הנשים בהפרשת חלה, כדלקמן סי' תנז ס"ד (ועכשיו שנהגו העולם ללוש עיסות גדולות משיעור חלה ... הן מפרישין חלה מכל עיסה ועיסה בפני עצמה. ונהגו שמכל עיסה ועיסה מפרשת אשה אחרת ומברכת לעצמה), ושם נסמן (הערה טז).
*
עוד ביאר הגרמ"ש אשכנזי את מנהגינו זה (כפר חב"ד גליון 1169 ע' 37), על פי האמור בקונטרס אחרון כאן (בנר חנוכה אמרו איש וביתו, והמהדרין שם היינו משום פרסומי ניסא, ובנר שבת לא אשכחן הידור זה בגמרא, אם כן אין לברך עליו כיון שאינו חיוב בדבר). הרי שקיום הידור היא סיבה מספקת לברך. וכיון שנהגו להדר בזה, אפשר שהוא חשוב הידור שאפשר לברך על הדלקה זו. וראה מה שדנתי בדבריו בשיעורי הלכה למעשה ח"א ע' קמז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצו דיני הבדלה על היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
דמכאן ואילך כזורק אבן לחמת , וגם
2220 שבת י, א (שעה ... ששית מאכל תלמידי חכמים . מכאן ואילך כזורק אבן לחמת ). טור ושו"ע
או"ח סי' קנז ס"א (ואם הוא תלמיד חכם ועוסק בלימודו, ימתין עד שעה ו',
ולא יאחר יותר, דהוי כזורק אבן לחמת , אם לא טעם מידי בצפרא ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות ציצית ח הלכות ציצית ועטיפתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אבל אם כשפשטו לא היה דעתו לחזור וללבוש עד לאחר כמה שעות, אזי אפילו אם אחר כך נמלך ללבשו תיכף ומיד, צריך לחזור ולברך עליו , אפילו נשאר עליו טלית קטן , ואפילו אם לא יצא מפתח ביתו כלל בינתיים וחוזר ולובשו באותו החדר שפושטו:
960 וכן פשט טליתו והפסיק כמה שעות, כדלקמן סכ"ד (נמלך מללבוש עד לאחר כמה שעות). ופירוש "כמה שעות" הוא כנראה ג' שעות ויותר.
ואילו לענין תפילין, יתבאר לקמן סי' כה סכ"ט ( עד לאחר זמן מרובה, כמו ב' או ג' שעות), ולענין סוכה, בסי' תרלט סי"ג (שעה ושתים).
וטעם החילוק בינם נתבאר באגרות קודש ח"ג אגרת תקמד (במה שכתב אדה"ז בשו"ע או"ח סתרל"ט סי"ג דחוזר ומברך בסוכה אם לא חזר לאלתר אלא לאחר שעה ושתים . ובסי' כ"ה סכ"ט בתפילין כתב "לאחר זמן מרובה כמו ב' או ג' שעות" ושואל לטעם החילוק בין סוכה ותפילין. גם אם די שעה א (ב) למה מוסיף אחר כך ושתים (או ג' ( .
והנה עמד על זה ס' קצות השלחן להר' רח"א נאה בדיני תפילין בבדי השלחן סקס"ג, ומביא דברש"י ביומא (ל, א) ד"ה נוטל איתא דכיון שהפליג שעה א' או ב' הסיח דעתו מסעודתו. ובסידור דיעב"ץ הל' תפילין כתב לענין לחזור ולברך בתפילין ב' או ג' שעות, ומסיים בס' קצות השלחן דאין שום סברא לחלק בין תפילין לסוכה, גם אם ב' הוי זמן מרובה הרי כל שכן ג' ונשאר בצע"ג.
ומה שנראה לפע"ד בזה, והוא בהקדים להגדיל הקושיא שמצינו ד' חלוקות מהנ"ל, 1) סוכה. א' ב' שעות. 2) תפילין. ב' ג' שעות. 3) ציצית. לאחר כמה שעות (שו"ע רבינו ס"ח סכ"ג ובסידורו, בבדי השלחן ס"ז סקי"ז העיר ע"ז ב' או ג' שעות נקרא זמן מרובה בסכ"ה סכ"ט אבל משינוי לשון אדה"ז בזה משמע ברור דאין השיעורים שוים). 4) ריח. לפי דעת הט"ז – פעם אחת ביום ולפי דעת המג"א – לאלתר (לא נת' הכרעת רבינו כי חסר סי' רי"ז בשלחנו), ומה טעם לחילוקים אלו ?
ונראה לי הטעם, כי מצינו שיעור הפסק בענין – משך זמן ענין זה גופא. וכמו בתפלה וקריאת שמע דצריך להיות שהה כדי לקרוא את כולה (ראה שו"ע אדה"ז ר"ס ס"ה). וגם בכל הנ " ל זהו השיעור. והנה סוכה – עיקר קביעתה הוא אכילה (עיין ט"ז סתרל"ט סק"כ). תפילין – זמנם ברוב העולם (שגם הנידון מהם הוא, שאינם עליו כל היום שהרי חולץ עתה ושלא באונס), הוא זמן התפלה (ראה שו"ע רבנו סו"ס כז שם רסכ"ה וסכ"ה סו"ס לז). ציצית (דטלית גדול, דבי' עסקינן) – אין זמנו קבוע, אבל נמשך הרבה יותר מתפילין, כי לובשו קודם התפילין, אין צריך גוף נקי ואין בו הזהירות דהיסח הדעת (ראה שו"ע סל"ז). ריח - אין בו ממש, ולכן יש לומר דכיון שנפרד האדם ממנו ויצא לחוץ, נפסק כל הענין וחוזר ומברך בכניסתו. או, להיפך, דכיון שאין לריח "חיוב" זמן קבוע, הרי בכלל אין הזמן מפסיק בזה.
והנה משך זמן סעודה ע"ד הרגיל , יש לומר שהוא שעה אחת . וסמך לדבר ממרז"ל (ברכות נה, א) דהסעודה (תדירה ב' פעמים ביום ) היא על דרך הקרבת הקרבן. ואיתא (פסחים נה, א) דהקרבת התמיד (תדיר ב' פעמים ביום ) נמשך שעה אחת . גם יש לומר מה שארז"ל (שבת י, א) שעה ראשונה מאכל כו' פי' בזה: בשעה א' וכל משך שעה ראשונה. – ולהעיר מב"מ (פג, ב) בארבע שעי ופירש"י שהיא שעת הסעודה. – והנה שיעור זה הוא משך סעודה רגילה, אבל הרוצה שיאריכו חייו אמרז"ל שיאריך בשלחנו (ברכות שם). וכיון דאפקי משעה אחת אוקמי אשתים , לאלו שמאריכים. ויש לומר שזהו יסוד דברי רש"י (ביומא הנ"ל והועתק גם ברש"י על הרי"ף ספ"ח דברכות). זמן התפלה (עם לבישת וחליצת התפילין, אמירת מה טובו וכו') הוא יותר משעה וחצי על דרך הרגיל (ראה אגה"ק ס"א. וי"ל יסוד לזה מזח"א סב, ב, וזח"ג קעב, ב). וכנ"ל כיון דאפקי כו' - אוקמי על שתי שעות. וסגולה לאריכות ימים אמרז"ל (ברכות שם) להאריך בתפלתו, וכנ"ל כיון דאפקא משתים – אוקמי אשלש לאלו שמאריכים. ומבואר כל שיעורים הנ"ל).
ובהמשך לזה ראה שם אגרת תקנ.
ויש לעיין לפי זה בזמנינו, לאלו הרגילים להתפלל בימות החול (בתפילין) – פחות משעה אחת , ובימות השבת (בטלית) – לערך שתי שעות, האם ישתנה גם זמן ההפסק המבואר כאן!?
ונפקא מינה למעשה , כשיש התוועדות בבית הכנסת אחר התפלה בשבת, ופושט הטלית לזמן ההתוועדות, שנמשכת כשתי שעות, וחוזר ומתעטף בטלית כדי לחזור אתו לביתו, אם צריך לחזור ולברך.
*
בדיני הפסק, יש עוד כמה חילוקים בין ציצית לתפילין:
(א) נשאר עליו טלית קטן: לקמן סכ"ה (הפושט טליתו סתם, שלא היה בדעתו כלום, לא שיחזור וילבשנו מיד ולא שלא יחזור וילבשנו מיד, אם כשפשט הטלית נשאר עדיין עליו טלית קטן, אם כן לא הסיח דעתו מהמצוה, לכן כשיחזור וילבוש את הטלית שפשט מתחלה אין צריך לברך עליו ), ומובא לקמן (הערה הבאה), מפסקי הסדור שאף אם הי' בדעתו שלא לחזור וללבשו עד אחר כמה שעות, ואחר כך נמלך לחזור וללבשה לאלתר, אם נשאר עליו טלית קטן, אינו צריך לחזור ולברך. משא"כ החולץ תפיליו, לא נשארו עליו תפילין, והוי הפסק בשני אופנים אלה.
(ב) הפסק שלא מדעתו: לקמן סכ"ו (מי שהיה לבוש טלית ונפלה ממנו, כשיחזור ויתעטף בה, צריך לחזור ולברך, כיון שנפלה שלא מדעתו, לכן אינו מועיל כלום מה שדעתו שיחזור וילבשנו). והיינו אף בשעת התפלה, כדלקמן סכ"ט (מי שהיה מתפלל תפלת שמנה עשרה ונפל טליתו מעליו , והניחו אחרים עליו את הטלית, כשיסיים את תפילתו ימשמש בציצית ויברך). משא"כ לענין תפילין מבואר לקמן סי' כה סל"ב ( עכשיו נהגו העולם, שאפילו אם נשמטו התפילין ממקומן שלא בכוונה ומחזירן למקומן, אעפ"כ אין מברכין עליהם ).
(ג) הפסק לעשיית צרכיו: לקמן סי' כה ס"ל ( במה דברים אמורים, שלא עשה צרכיו בין חליצת התפילין להנחתן פעם ב'. אבל אם עשה צרכיו בינתיים, כיון שבעת ההיא לא היה יכול להניח תפילין, אם כן אינו מועיל כלום מה שהיה בדעתו לחזור ולהניחן מיד, ולכן צריך לחזור ולברך על הנחה שנייה, כאלו לא היה בדעתו כלל בשעת חליצתן לחזור ולהניחן מיד) . משא"כ לענין ציצית מבואר לקמן סי' כא ס"ג (מותר ליכנס בטלית מצוייצת לבית הכסא, לפי שאין זה בזוי למצוה), ושם נסמן, שכן הוא אף בטלית גדול, שנוהגים לפשוט לפני שנכנסים לשירותים. נמצא שהיוצא לשירותים בעת התפלה, ופושט הטלית וחולץ התפילין, כשחוזר להתעטף בציצית ולהניח תפילין, יברך על התפילין ולא על הטלית.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות תפילין הלכות תפילין מה דין תפילין בבית הקברות ובבית המרחץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
ובבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אסור להניח שם תפילין לכתחלה אפילו בשעה שאין שם אדם ערום, אבל אם היו בראשו, אין צריך לחולצן כשנכנס לשם.
1635 ברייתא שבת י , א (נכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין לבושין ... מניח תפילין ואין צריך לומר שאינו חולץ . מקום שבני אדם עומדים ערומים ולבושין ... אינו חולץ תפילין ואינו מניח לכתחלה. מקום שבני אדם עומדין ערומים ... חולץ תפילין ואין צריך לומר שאינו מניחן). טור ושו"ע סעיף ב (בבית המרחץ , בית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים, יכולין להניח שם תפילין לכתחלה. ובבית האמצעי, שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אינו יכול להניחם לכתחלה, ואם היו בראשו אינו צריך לחלצן. ובבית הפנימי שכל העומדים שם ערומים, אפילו היו בראשו צריך לחלצן).
וכן הדין לענין קריאת שמע ותפלה , כדלקמן סי' פד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע פד אם מותר לקרות במרחץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
א מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו, שאין קריאת שם אוסרתו כמו שאוסרת בבית הכסא , לפי שבית הכסא הוא מאוס ביותר.
2172 רב אדא בר אהבה שבת י , א (מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ... כי קאמר רב אדא בחדתי (שלא רחץ בו אדם מעולם, אלא שהזמינו לכך, רש"י). טור ושו"ע (מרחץ חדש שלא רחצו בו, מותר לקרות בו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולקחת את שתי אבני שוהם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
עולם דתורה ועוסק בחיי שעה כו'.
310 שמניח חיי עולם . . בחיי שעה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת יתרו בחודש השלישי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
וע"כ מי שתורתו אומנתו פטור מן התפלה שדבור דתפלה הוא בכוונה ורעו"ד שמצד [עצמו] שנק' העלאת מ"ן ולפ"ע ההעלאה כן ערך ההמשכה בא' יהי רצון מלפניך כו', אבל דבר ה' שבתו' [הרי] מעצמו בא והדבור דאדם אינו רק כלי שאינו לפ"ע ההעלאה [כלל], וע"כ ממילא נכלל בזה כל ההעלאת מ"ן דתפלה ונק' חיי עולם כמו ביו"ד הדברות ממש שדבריו חיים וקיימים כו'.
332 שבתו'. . חיי עולם : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אהוביי אחיי ורעיי , חברים מקשיבים , מה מאד לא טובה השמועה ששמענו כבר, ועכשיו נתגבר הקול מאד, קול ענות חלושה , שנחלש ח"ו ההתעוררות שב[ל]בם הטהור לה' אחד בתפלה , מבלתי לשום לב כלל, אי' עול היגיעה והעבודה בשעת התפלה בשעה גדולה בכל יום, אשר בלתי זה לא יחי' האדם [ב]חיי עולם חיי החיים אור א"ס ב"ה, וכידוע שלכך נק' התפלה חיי שעה , וכמ"ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם, וכאשר הדיבור הזה מצוי להם תמיד .
28 שלכך נק' התפלה חיי שעה : שבת י, א. וראה תורת חיים נח (נד, ג): ואעפ"י שהמשכה הזאת דח"י ברכות דתפלה הוא רק חיי שעה לבד כרפאנו וברך עלינו וכה"ג, מכל מקום הרי נקרא בחי' מעמיד ומקיים גם לחיי עולם דתורה ומצות.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולחלק יצאו , זמן תורה לשמוע דברי חסידות לחוד , וזמן עבודה לעבוד בחומר הגוף לחוד , ואין לזה עם זה חבור כלל, אדרבא פרוד מן הקצה כו'.
820 זמן תורה . . לחוד וזמן עבודה . . לחוד : ע"פ שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ובאמת הרי זהו לימוד, כמו הלימוד בקבלה בזהר וביאורים, ולא שייך זה לענין התפלה כלל, שעז"נ זמן תורה לחוד וזמן תפלה לחוד .
2024 זמן . . לחוד : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויובן כו' הני כ"ו הודו כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
בפי' כמה ארך אפים לפניו ית' שכל הדורות היו מכעיסין ובאין כו' ולכן אף לעוברי רצונו הי' משפיע כל טוב, והיו ך"ו דורות שהוא בחי' ך"ו המשכות של חסד מבחי' הוי' ארך אפים, ואחר ב' אלפים של חסד אלו הי' ב' אלפים תורה , ואורייתא מחכ' נפקת להיות נמשך החסד ע"פ החכ' שהיא ג"כ קצת דין לדון את כל העולם כפי מעשיהם אם טוב ואם רע, ולצמצם ההשפעות כפי מעשה בני אדם וכמ"ש אף ברי כו' יפיץ ענן אורו, והוא מסיבות מתהפך בתחבולותיו לפעלם ופי' בזח"א וירא דק"ט לפעלם דב"נ, וכ"ה בפירש"י ז"ל במקומו והוא מהגמ' דר"ה די"ז ב', שאם מטיבים מעשיהם כו' ולהיפך כו' נותנם בזמן הראוי כו', וזהו שא' בזח"א כהדין טקלא דאסתחרת קמי' (שהגם שזה קאי על המקור המשפיע בבי"ע, עכ"ז כולם בחכ' דאצי' עשית שהוא מקור המשפיע וכתי' ה' בחכ' יסד ארץ, וא"כ היינו הך, וגם כי מקור ההשפעה תלוי' בתורה וכמ"ש בזח"ג אחרי דנ"ט זימנא חדא הוי צריך עלמא למיטרא, וכשא' רשב"י דרוש בפי' הפסוק מה טוב ומה נעים שבת אחים ירדו גשמים שלכאו' מהו שייכותם זל"ז, אלא שעיקר ההשפעה תלוי' בבחי' חיי עולם כמשנ"ת מזה במ"א באריכות שהגם שהנהגת העולמות בכלל נמשך מבחי' שנק' חיי שעה , עכ"ז עיקר ענינה נמשך ע"י בחי' חיי עולם כמשנ"ת שם, שזהו מקור צמצומי ההנהגה שיומשך כפי מעשה בני אדם כו').
32 חיי עולם . . חיי שעה : שבת י, א. ראה גם (לקמן בחלק הנחות כ"ק אדמו"ר מהורש"ב) בהנחה כאן על יד הערה 34.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם וכל שיח השדה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
הוא יחוד זו"נ וכשעוסק בתורה גורם יחוד או"א הרי בכלל מאתים מנה, וזהו מניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה , חיי שעה הוא ז"א, דשעה מל' וחיי שעה הוא ז"א, וחיי עולם נמשך מבחי' ע"ק, וע' בסידור כ' שלק"ש הי' מפסיק אף שתורתו אומנתו, וזהו לפי מה שנת' שם שק"ש הוא יחוד פנימי דחו"ב, אך לפי מש"כ דק"ש הוא יחוד חיצוני דחו"ב לא הי' צריך להפסיק לק"ש ג"כ וצ"ע).
48 מניחים חיי עולם . . שעה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם אריב"ל הנהו ך"ו הודו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והגם שמפרשי' זה על מקור דבי"ע ולעיל נת' שקאי על חכ' התורה , אך הנה כתי' כולם בחכ' עשית שגם חכ' נחשבת לעשי' גשמיות וכתי' בה בחכ' יסד ארץ, ארץ שהוא מקור בי"ע יסד בחכ' שרשו מחכ', דהנה יש ב' מיני השפעות, השפעה דחיי שעה , והשפעה דחיי עולם , והגם שכל השפעה צ"ל ע"י בחי' חיי שעה , מ"מ שרשה מבחי' חיי עולם וכמ"ש וחיי עולם נטע בתוכינו (שעה , מל', חיי שעה , ז"א, עולם , ז"א, חיי עולם , חו"ב ) דכל מה שיש בעולם יש בתורה וכמ"ש בזהר אסתכל באורייתא וברא עלמין, רק שהוא ברוחניות, לכן אפי' השפעה גשמיות תלוי בתורה , וכדאי' בזהר זימנא חדא הוה צריך עלמא למטרא שלחו ב' ת"ח לרשב"י א"ל דרוש ע"פ מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד וירדו גשמים, והענין דהנה למעלה יש ג"כ בחי' גשם וכמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים כאור שבעת הימים ופרש"י שבעת הימים זפ"ז שבעתים כאור זה"י הוא ז' פעמי' מ"ט בגימ' גשם וזהו כל אורה האמור באלי' בירידת הגשמים הכתוב מדבר וכמו שהוא למעלה הוא אור אך בריבוי השתל' מתגשם ההשפעה עד שנעשה גשמים גשמיים, לכן תלוי זה בתורה , וכמ"ש אם בחוקתי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם, וזהו
33 דחיי שעה . . דחיי עולם : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרכ"ז [ובזה יובן כו' הלכה כדברי המכריע (ו-ט)]
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואע"פ שאלו ואלו דא"ח, והיינו לפי שאעפ"י שאלו ואלו דא"ח והיינו שגם זאת אמת , אך יש שני בחי' אמת , והיינו אמת לאמתו וכמו שארז"ל (בשבת דף יו"ד ע"א ובפ"ק דסנהדרין ד"ז א' ובמגילה דט"ו ב') כל דיין שדן דין אמת לאמתו, ודקדקו לאמתו דוקא, והיינו שאע"פ שדינו של ב"ש למשל אמת הוא ע"פ שרשו, אך זהו רק כמו שהוא בבחי' אלקים חיים שהוא בחי' בינה שהוא ממכ"ע, אבל ענין הלכה הוא בחי' אמת לאמתו שהוא בחי' סוכ"ע שמלובש בחכמה דוקא זה א"א להשיג כ"א ע"י ביטול דוקא וכמ"ש לעיל ססי' ד', וזהו מ"ש ונפשי כעפר לכל תהי' פתח לבי בתורתיך שע"י ונפשי כעפר לכל תהי' דוקא עי"ז פתח לבי בתורתיך, וע"כ הוא טעם גדול לזה שהלכה כב"ה לפי שהם נוחין ועלובין והם בבחי' ביטול ע"כ הם יכולים להשיג את ההלכה כמו שהיא באמת לאמתו אע"פ שלא היו מחודדים כ"כ כב"ש.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א וירא ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ומשמאלם זה תפלה , והקשו המפרשים למה נק' התפלה משמאלם, והמ"כ תירץ לפי שתפלה הוא חיי שעה ותורה היא חיי עולם , ולכן נק' התפלה משמאלם כי בד"כ העוה"ב נק' ימין ועוה"ז נק' שמאל ולכן תפלה שהיא בקשת חיי העוה"ז לכן נק' בחי' שמאל, וזהו תירוץ, אך הפי' האמיתי הוא לפי שתפלה צ"ל ג"כ בבחי' רשפי אש התשוקה בבחי' רצוא להיות נכלל למעלה שזהו ע"י גבורה בחי' שמאל דוקא כנ"ל.
115 שתפלה הוא חיי שעה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
והמים להם חומה מימינם ומשמאלם, ואי' במדרש מימינם זה ק"ש ומשמאלם זה תפלה , והקשו המפרשים למה נק' תפלה שמאל, ופי' המת"כ דתורה הוא חיי עולם ותפלה חיי שעה ועוה"ז ועוה"ב, עוה"ב ימין ועוה"ז שמאל ובתפלה יש י"ב ברכות האמצעיות שאדם שואל צרכיו בהם לכן נק' התפלה שמאל, והוא תירוץ.
5 דתורה הוא חיי עולם . . חיי שעה : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים ד' ו' אלול תרצ"ב וילנא · ביהכ"נ קירזנער
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
תשוקה וצמאון להכלל באוא"ס ב"ה, ודוגמא לדבר מהניצוץ שעולה להכלל בהאבוקה, דמרוצתו להכלל הוא מעצמו ומהותו והיינו שנרגש בו שזהו מהותו ועצמותו, אין אים דער הערט זעך אז דיא אבוקה איז עצמותו ומהותו, און די מרוצה איז כמו בדרך ממילא, ולכן הנה עיקר ענין רו"ש הוא בסוכ"ע שהרצוא הוא היציאה מגדר הכלים ומגדר ההגבלה לגמרי, וכענין בדרך ממילא אשר כן הוא בעבודת הצדיקים שהוא כוסף התשוקה בכליון הנפש ממש וכמ"ש נכספה וגם כלתה נפשי וכתיב כלה שארי ולבבי, אשר כן הוא עבודת המלאכים בעת אמירת השירה שהם בתוקף הרצוא להכלל באוא"ס ב"ה, ואחר הרצוא הם בשוב שהוא ביטול גדול יותר מפני גילוי אור עליון המאיר עליהם מלמעלה וע"ד שהי' במ"ת דכתי' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק דבמ"ת הי' גילוי עצמות אוא"ס ב"ה דכתי' וירד הוי' על ה"ס ותרגם ואתגלי שהי' התגלות העצמות ב"ה וירא העם שהי' בבחי' ראי' בכאו"א, וע"י ראי' זה הוא וינועו ויעמדו מרחוק שהו"ע השוב שבא אחר הגילוי של הרצוא, אשר כן הוא גם בעבודת המלאכי' וחיות הקדש דכתיב בעמדם תרפינה כנפיהם, וכמו עד"מ עוף הפורח שהפריחה הוא ע"י נענוע הכנפים, וכאשר נעשה רפיון בכנפי' היא עומדת מלפרוח, כנפים הם אהוי"ר, דתחלה הם ברצוא בכליון להכלל, אבל אח"כ תרפינה כנפיהם מפני גילוי האור שע"י הרצוא ובאים לבחי' שוב, וכן הוא בעבודת הצדיקים בשמו"ע, וכמו עד"מ בגשמיות מי שיש לו דבר אל המלך או אל שר המנהיג את המדינה ה"ה הולך בבקשתו וענינו מדרגא לדרגא מהיכל להיכל ובכל היכל שבא ה"ה רואה יותר יקר תפארת עניני המלוכה, וע"י כל עלי' ועלי' מתחזק יותר ומרגיש עצמו למציאות, ואין זה ענין הישות והמציאות כ"א שחביב ויקר לו במאד שהגיע לזה, ומסדר דברי בקשתו וענינו עד בהגיעו בהיכל המלך פנימה אז ה"ה מתבטל בביטול גמור עד שאין בכחו לדבר כלל, וככל המשל הזה הוא בעבודת הצדיקי' בתפלה שהיא העלי' מדרגא לדרגא בהשליבות דתפלה שהם פסוד"ז ברכת ק"ש וק"ש עד כי בהגיעם בשמו"ע הם בתכלי' הביטול, וזהו אד' שפתי תפתח כו', וכן הוא עבודתן של המלאכי' למעלה ומכש"כ הנשמות כמו שהן למעלה שהם גבוה במעלה לגבי המלאכי', דהמלאכים הם מחיצוניות הכלי' והנשמות
29 ראה שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כן למעלה בחי' חו"ב נק' אור המאיר מא"ס אך האור הוא לעצמו נבדל מהיות מקור להשתלשלות משא"כ המדות דחו"ב הם מקור לעולם הנפרד, ועם זה יובן ההפרש בין תפלה לתורה כי הנה התפילה נק' חיי שעה שהיא המשכה מבחי' המדות דאצי' שהם למעלה מהזמן בבחי' הזמן דמל' הנק' שעה (כידוע דעבר הוה
105 התפילה נק' חיי שעה : שבת י, א. ראה סידור שער הק"ש עה, א ואילך.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון פסח ענין יצי"מ וקי"ס
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ועתיד התחלקותם זמ"ז הוא בבחי' המל' מלך מלך ימלוך כו' משא"כ בשם הוי' דז"א הי' הוה ויהי' כא' כו'), ונמצא שגם בתפילה מאיר הביטול כמ"ש קמי' אך אינו מאיר רק הביטול כמ"ש בבחי' המדות דאצי' משא"כ בתו' נק' חיי עולם שהוא בחי' ההמשכה מבחי' חו"ב שקדמה לעולם לבחי' עולם שהוא בחי' ז"א, ועוד זאת שהגילוי הזה נמשך גם למטה מהפרסא כמו למעלה בלי שינוי כלל (משא"כ בתפילה כמבואר במאמר דיפה שיחתן כו'), ונמצא מאיר בנשמה הביטול כמ"ש קמי' בבחי' החו"ב שלמעלה מבחי' המדות ולכן מי שתורתו אומנתו שהוא מלשון אומן להמשיך המוחין דחו"ב בז"א וכן למטה בנפשו הוא פטור מהתפילה כי בכלל מאתיים מנה וכו' וד"ל.
112 בתו' נק' חיי עולם : שבת י, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר