71
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
על16 בני מדינתו", וצריך להרגיש בקריאה זו "כחדשים".
וכן בתפלת העמידה, שכיון שיהודי "צריך17 שיראה עצמו כאילו שכינה שרויה כנגדו", עליו לחוש שהוא "עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא"18, לכן קובעת ההלכה שאסור לו להפסיק לשום צורך, ועליו לעמוד "כעבדא קמי מריה"19, ללא שום תנועות – "אין לזוז ממקומו"20;
ועל־אחת־כמה־וכמה אברהם, שהיותו "עומד לפני ה'"21 הוא באופן הגלוי והנעלה ביותר,
ובענינינו – הרי לא היה זה "כתב" בלבד, ולא "כאילו", אלא "וירא אליו הוי'" ממש – וכיצד ייתכן שבאותה שעה נאמר על אברהם "וירא22 והנה...", שהוא ראה את שלשת האנשים?
מכך הוכחה ש"גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה": ביודעו שהשכינה קבעה שהכנסת אורחים "גדולה" יותר מ"הקבלת פני שכינה", הפסיק אברהם בשעת "הקבלת פני שכינה" – "וירא והנה שלשה אנשים".
אך עדיין נשארת השאלה: מדוע משנה הרמב"ם ומביא הוכחה שונה מההוכחה שבגמרא, והרי, בפשטות, ההוכחה מ"וירא והנה שלשה אנשים" אינה ברורה יותר מההוכחה שבגמרא, ולהיפך?
ג. כל השמות קודש
לכאורה, ניתן היה לתרץ:
במסכת שבועות23 אומרת הגמרא, שהמאמר "גדולה הכנסת אורחים יותר מהקבלת פני שכינה" קשור למחלוקת התנאים אם "כל שמות האמורים בתורה באברהם קודש", כולל שם ה' שבפסוק "ויאמר אדנ"י אם נא מצאתי חן בעיניך...", או ששם זה הוא חול, כי דברים אלו לא נאמרו לקדוש־ברוך־הוא אלא למלאכים היה מדבר"24, (ובמיוחד שרש"י מביא שתי דעות אלו בפירושו על התורה25).
ומשום כך אין הרמב"ם מצטט את הפסוק "ויאמר... אל נא תעבור...", כי ההוכחה הנלמדת מפסוק זה אינה לפי כל הדעות26, ובמיוחד לפי שיטתו
הערות
- 16. צ"ל "אל"?
- 17. שו"ע אדה"ז חאו"ח רסצ"ח. וש"נ.
- 18. ברכות לג, רע"א.
- 19. שבת י, א. טוש"ע (ודאדה"ז) או"ח סו"ס צה.
- 20. שו"ע אדה"ז שם סי' קד ס"ב.
- 21. כלשון הכתוב פרשתנו יח, כב.
- 22. להעיר מב"ר (פמ"ח, ט): וירא בשכינה וירא במלאכים. ובפי' ידי משה שם. ברכי יוסף יו"ד סרמ"ד בתחלתו ושם ד"ה ואשר גמר.
- 23. לה, ב. וכהובא בתוד"ה דכתיב שבת שם.
- 24. ל' התוס' שבת שם. וראה פרש"י שבועות שם ובפרשתנו.
- 25. בפרשתנו שם. ומסיים "ושתי הלשונות בב"ר" (ראה ב"ר פמ"ח, י – רק דיעה א'). וראה לקו"ש [המתורגם] ח"כ ע' 76 ואילך. וש"נ. ואכ"מ.
- 26. ואף שבשבועות שם מפורש דמאמר ר"י גדולה הכנסת אורחים "אזלא" "כאותו הזוג" דס"ל דהוי קדש (וראה ר"ח שם. ר"ן שבת שם), י"ל (שאין הכוונה שלמ"ד דהוי חול אין גדולה הכנסת אורחים כו' אלא) שכוונתו שלמ"ד דהוי חול אין ללמוד זה מהכתוב אל נא תעבור דלמד ר"י. ובעיון יעקב שבת שם "דר"א (דקאמר בא וראה שלא כמדת הקב"ה כו') רוצה לחדש אפילו למ"ד ששם זה חול .. (ג"כ) יש ללמוד דגדול הכנסת אורחים כו'". ע"ש. וראה שער אפרים יו"ד (סי' סד ד"ה ובזה נראה) דמפרש עד"ז דברי התוס' בשבת שם. ע"ש. ואכ"מ.
בראשית רבה מ״ח:י׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם נָא מָצָאתִי חֵן (בראשית יח, ג), תָּנֵי רַבִּי חִיָּא לַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶן אָמַר זֶה מִיכָאֵל. (בראשית יח, ד): יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשֵׁם רַבִּי סִימָאי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אַתָּה אָמַרְתָּ יֻקַּח נָא מְעַט מַיִם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וּבַיִּשּׁוּב וּלְעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כא, יז): אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בְּאֶרֶץ כְּנַעַן מִנְיַן, (דברים ח, ז): אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, תַּלְמוּד לוֹמַר (זכריה יד, ח): בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִיְרוּשָׁלָיִם. אַתָּה אָמַרְתָּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר, וּבַיִּשּׁוּב, וְלֶעָתִיד לָבוֹא. בַּמִּדְבָּר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ט): וָאֶרְחָצֵךְ בַּמַּיִם. בַּיִּשּׁוּב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה א, טז): רַחֲצוּ הִזַּכּוּ. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ד): אִם רָחַץ ה' אֵת צֹאַת בְּנוֹת צִיּוֹן. אַתָּה אָמַרְתָּ וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ בַּמִּדְבָּר וכו', שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, לט): פָּרַשׂ עָנָן לְמָסָךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן (ויקרא כג, מב): בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ד, ו): וְסֻכָּה תִּהְיֶה לְצֵל יוֹמָם מֵחֹרֶב, אַתָּה אָמַרְתָּ וְאֶקְחָה פַּת לֶחֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו', (שמות טז, ד): וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה הִנְנִי מַמְטִיר לָכֶם לֶחֶם מִן הַשָּׁמָיִם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ח, ח): אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן (תהלים עב, טז): יְהִי פִסַּת בַּר בָּאָרֶץ. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (במדבר יא, לא): וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה' וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַיִן (במדבר לב, א): וּמִקְנֶה רַב הָיָה לִבְנֵי רְאוּבֵן. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ז, כא): וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יְחַיֶּה אִישׁ וגו'. כָּךְ כְּתִיב (בראשית יח, ח): וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם, חַיֶּיךָ שֶׁאֲנִי פּוֹרֵעַ לְבָנֶיךָ וכו' (שמות יג, כא): וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ, הֲרֵי בַּמִּדְבָּר. בָּאָרֶץ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל. לֶעָתִיד לָבוֹא מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (מיכה ב, יג): עָלָה הַפֹּרֵץ לִפְנֵיהֶם.
מצוטט ב־6 עמודים
אגרות קודש 1
- כרך ח ‹ ב'רפד לקו"ש חכ"ה ע' 71
לקוטי שיחות 2
- כרך לג ‹ חג השבועות ‹ שיחה ג ‹ 34 לקו"ש חכ"ה ע' 71
- כרך לד ‹ וילך ‹ שיחה א ‹ 189 לקו"ש חכ"ה ע' 71
שולחן ערוך ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
שוע"ר עם ביאור דברי שלום ספרי כ"ק אדמו"ר הזקן 1
- הלכות ברכות השחר וקריאת שמע ‹ הלכות קריאת שמע ‹ סא דין כמה צריך לדקדק ולכוין בקריאת שמע לקוטי שיחות חכ"ה עמ' 71
ספר המאמרים ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תרצ"ב-תרצ"ג ‹ תרצ"ג ‹ בס"ד ליל א' דחה"ש, רצ"ג. ‹ תקכא לקו"ש חכ"ה ע' 71
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.