שיוך משוער לקטע
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ויתירה מזה, שגם באכילת הפסח קודם היציאה ממצרים נאמר "וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון" – אע"פ שאין זה דרך אכילת סעודה, ואדרבה, מצינו בגמרא "מאימתי התחלת אכילה .
228 שבת ט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר או שנכנס למרחץ או להסתפר (או לבורסקי ) להפך בעורות או מלאכה אחרת כיוצא בהן לאחר שעלה עמוד השחר שקודם עלות השחר מותר ליכנס למרחץ או להסתפר אפילו בסמוך לעלות השחר ממש כמו שיתבאר בסי' פ"ט (אבל לאחר שעלה עמוד השחר אסור להתעסק בצרכיו עד שיתפלל כמו שיתבאר שם ואפשר דהוא הדין לקריאת שמע שהיא קבלת מלכות שמים ולא דמי לאכילה דה"ט שיתפלל על דמו[)] אבל אם התחיל בהיתר א"צ להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע אם יש שהות לקרות לאחר שיגמור ואם היה מתיירא שמא ימשוך ויעבור זמן קריאת שמע ופסק וקרא קריאת שמע ה"ז משובח ואינו דומה לתפלה שהוא צורך הדיוט כמו שיתבאר בסי' רל"ב.
לט ר"ן שבת ט, ב ד"ה ומיהו וסוכה לח, א ד"ה הלכך. מ"א ס"ק ו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קו מי הם הפטורים מתפלה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ואם אין השעה עוברת ויש לו שהות עדיין לקרות קריאת שמע ולהתפלל אינו פוסק כלל אפילו לומד יחידי ואפילו התחיל ללמוד באיסור לאחר שכבר הגיע זמן קריאת שמע ותפלה שאסור לו להתחיל ללמוד עד שיתפלל תחלה אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת כמו שנתבאר בסי' פ"ט אעפ"כ אם התחיל אין צריך להפסיק ורשאי ללמוד כל זמן שיש שהות עדיין לקרות קריאת שמע ולהתפלל אח"כ:
מח ר"ן פ"ק דשבת יא, א ד"ה ואין מפסיקין לתפלה . רמ"א סעיף ג. וראה רז"ה שבת שם ט, ב ד"ה לא ישב . וראה לקמן סי' תלא קו"א ס"ק א שמחלק בין זה לבדיקת חמץ.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ויש אומרים שיין הבדלה הואיל ואינו בא לשתיה אלא למצוה אינו פוטר היין שבסעודה אלא א"כ הבדיל על שלחנו ממש דהיינו אחר שקבע עצמו לסעודה על השלחן או אחר שנטל ידיו (ה) שנטילת ידים היא התחלת קביעות הסעודה אע"פ שלא ישב בשלחן עדיין ואפילו נטל ידיו והבדיל בחדר אחר (ועל דרך שיתבאר).
עד שבת ט, ב. טור ושו"ע סי' רלב ס"ב - לענין תפלת מנחה . ו עי' בקונטרס אחרון - לענין ברכה אחרונה שאין צריך לברך על היין.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ואינו דומה למתפלל באמצע סעודתו שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת שיאכל אח"כ לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו כיון שלא היה אסור באכילה בשעה שהתפלל ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל והיה מתפלל אח"כ ואפילו אם לא היה שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל אח"כ שחייב הוא להפסיק סעודתו ולהתפלל ואסור לו לאכול עוד מכל מקום לא נאסר עליו אלא אכילת קבע שמא ימשך בה ויעבור זמן התפלה אבל טעימה בעלמא היתה מותרת לו בשעה שהתפלל ולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודה (ועוד שלא נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע זמן התפלה ואחר כך חוזר לקביעותו הראשונה אבל כאן נאסרה עליו האכילה כדי שיהא הקידוש לפני האכילה ולא לאחריה כמו שנתבאר א"כ הרי הקידוש מחלק שתי האכילות שכשאוכל אחר כך היא נחשבת סעודה אחרת) מיד שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמא ונעשה כאלו נגמרה כבר סעודתו לכך חשובה אמירת הקידוש הפסק כיון שבשעת אמירתו לא היה יכול לאכול כלום והוא אמרו אחר גמר סעודתו.
פ שבת ט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצא (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ב
אבל כאן שהאכילה אחר מנחה אינה אסורה מחמת עצמה, שהרי יש עדיין שהות הרבה ביום להתפלל אחר גמר הסעודה, כמ"ש המג"א בסי' רל"ב, ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה, ולא רצו לאוסרה מחמת חשש זה אלא למר ממנחה קטנה ולמר ממנחה גדולה , אבל קודם חצות לא רצו לגזור מחמת חשש זה, וא"כ אף אם יודע שתמשך אחר מנחה גדולה אין איסור כלל, דכל שמתחיל קודם חצות לא גזרו כלל, וזה ברור ופשוט, וכוונת המג"א במ"ש מריש סי' תע"א צע"ג.
ז שבת ט, ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ג סימן תלא (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
[* והן אמת שיש להטור שיטה אחרת, דלא סבירא ליה כהראב"ד וסיעתו, אלא ס"ל דמותר לאכול וללמוד קודם זמנה, כמו בקריאת שמע לשיטתו בסימן רל"ה, ואף משהגיע זמנה אינו אסור אלא משום דילמא אתי לאימשוכא אבל עיקר זמנה הוא כל הלילה כמו בקריאת שמע.
נה כדאמרינן בפסחים ד, א (לענין לימוד) דלמא משכא ליה שמעתיה (ולשון דילמא אתי לאימשוכא בשבת ט, ב לענין סעודה קטנה קודם המנחה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א יורה דעה הלכות ת"ת פרק שלישי (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ונימוקם עמם, משום דס"ל דוחק לאוקמי מתני' וברייתא בתפלת שחרית דוקא, וכגון שקרא ק"ש לפני נץ החמה שלא הגיע זמן תפלה עדיין, דלאחר נץ החמה, וכן בתפלת ערבית, משהפסיק לק"ש וברכותיה ה"ל לסמוך גאולה לתפלה ולהתפלל.
קיד משנה שבת ט, ב וברייתא שם יא, א (מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ובאותו זמן שבין כניסת האדם לביתו ובין זמן הבדיקה, דהיינו צאת הכוכבים, (א) ושיעור אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה , אסרו לו לאכול , וללמוד , אפילו פרק אחד, אע"פ שיוכל לגמור הפרק קודם צאת הכוכבים, מכל מקום יש לחוש שמא על ידי עיונו בלמודו ישכח חובת הבדיקה וילמוד יותר, או שמא יבוא לו עיון חדש בלמודו וישהה בעיונו עד זמן מה לאחר צאת הכוכבים , כשיש עדיין אור היום קצת .
215 לענין איסור אכילה ומלאכה קודם קריאת שמע של ערבית, פירש הרב רבינו יונה ריש ברכות ד"ה וחכמים (כשיבא מן השדה קודם זמנה, אין לו לומר, כיון שלא הגיע עדיין עונת זמן קריאת שמע אוכל ואשתה תחלה, אלא יש לו לקרות תחלה או לשנות עד יציאת הכוכבים, ויקרא קריאת שמע ויתפלל , ואחר כך יאכל). ב"י סי' רלה (ומכלל דבריו אתה למד דקודם זמנה נמי אסור להתחיל לאכול . מיהו משמע דהיינו דוקא כחצי שעה קודם, כמו שאמרו בתפלת המנחה), ושו"ע סי' רלה ס"ב (אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע של ערבית).
והיינו שלענין איסור אכילה ומלאכה קודם מנחה תנן (שבת ט, ב): "סמוך למנחה" , ולא נתפרש כמה זמן הוא "סמוך" . ופירש הר"ן (שם ד, א ד"ה האי): "וסמוך לה חצי שעה". ומתוך דברי רבינו יונה והר"ן למדנו, שמשעה שיבוא מן השדה ועד לצאת הכוכבים הוא חצי שעה, שבאותו זמן אסרו לאכול וללמוד ושאר דברים קודם בדיקת חמץ. וראה סגולת אברהם ע' 191.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"א (סי' תכט-תמא) תלא זמן בדיקת החמץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ומ"ש עוד החק יעקב ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור פ"ק דשבת כו'.
321 ס"ק ח (ובזה יתורץ גם כן קושית בעל המאור בפרק קמא דשבת, על הא דאמרינן [שבת יא, א] כגון אנו מפסיקין לקריאת שמע ולתפלה מדברי תורה, ומקשה, והלא אפילו אצל מלאכות אמרינן [שם ט, ב] אם התחילו אין מפסיקין . ותירץ דמיירי בדליכא שהות. ולפי מה שכתבתי לא קשה מידי). והיינו שלדעת הח"י יש להפסיק מדברי תורה לקריאת שמע ולתפלה אפילו יש שהות ביום להתפלל, כי לימוד התורה חמור יותר מאכילה ומלאכה.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
מכל מקום בימי הספירה לא יתחיל לאכול , אפילו סעודה קטנה , חצי שעה קודם זמן ספירה , דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות , גזירה שמא ימשוך בסעודתו וימנע מספירת העומר.
298 במשנה תנן (שבת ט, ב): "סמוך למנחה" , ולא נתפרש כמה זמן הוא "סמוך" . ופירש הר"ן (שם ד, א ד"ה האי): "וסמוך לה חצי שעה".
וכן נפסק בשו"ע סי' רלה ס"ב (אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע ).
וכן פסק המ"א סי' רלב ס"ק ד (סמוך למנחה – היינו חצי שעה קודם).
וכן הוא לעיל סי' ע ס"ה (תוך חצי שעה).
ולעיל סי' תלא ס"ה-יא (אותו זמן שביניהם כמו חצי שעה אסרו לו לאכול ... אסרו בחצי שעה זו ... חצי שעה לפני צאת הכוכבים ... תוך חצי שעה).
וכאן כתב הרמ"א בס"ד (וכשהגיע הזמן, אסורין לאכול עד שיספור). ופירש בעולת שבת ס"ק ד (ומה שכתב קודם שהגיע הזמן וכו' – היינו דוקא חצי שעה קודם). ובמ"א סקי"א (צ"ע דהוה ליה למימר שחצי שעה קודם הזמן נמי אסור, כמ"ש סי' רל"ב ורל"ה ... לכן יש להחמיר).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
(ואפילו במקומות שלא נהגו כן , אם עבר והתחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה אין צריך להפסיק באמצע סעודתו ).
303 משנה שבת ט, ב (ואם התחילו אין מפסיקין . מפסיקין לקריאת שמע ואין מפסיקין לתפלה ).
כפירש הר"ן שם ד, רע"א (נקטינן דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה , אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא ... אינו מפסיק, ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא מפסיק).
וכן נפסק בשו"ע סי' רלה ס"ב (ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע ).
וכן נפסק לעיל סי' ע ס"ה (היה עוסק באכילה ... צריך להפסיק ולקרות ... גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע . ואינה דומה לתפלה שאם התחיל אין צריך להפסיק ... לפי שקריאת שמע הוא מן התורה החמירו בה יותר ... במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור ... אבל אם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע ).
ועפי"ז פסק הרמ"א כאן סוף ס"ד (ואפילו התחיל לאכול פוסק וסופר. מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן אינו צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך). והיינו שאנו חוששים לדעת הסוברים שספירת העומר מן התורה (כדלקמן), ולכן דוקא כשהתחיל לאכול קודם שהגיע הזמן אינו צריך להפסיק.
*
ומפרש רבינו הכוונה, שאפילו "התחיל בסעודה בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה", דהיינו שכבר הגיע זמן איסור האכילה, מכל מקום כיון שהתחיל קודם זמן הספירה, נקרא התחיל בהיתר, ואינו צריך להפסיק.
כדעת השו"ע סי' רלה ס"ב (ואם התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה). הרי שאם התחיל קודם שהגיע זמנה נקרא התחיל בהיתר, אפילו תוך חצי שעה.
וכן נתבאר (בדעת השו"ע) לעיל סי' תלא קו"א סוף ס"ק א במוסגר (דבסי' רל"ה סעיף ב' משמע דתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר). ראה בהערות שם (הערה ריד).
אמנם בר"ן סוכה יח, ב ד"ה הלכך (מפסיקין לקריאת שמע . ומיהו הני מילי בדאתחיל בתר דאתא זמן חיובא, או סמוך לה, דהיינו חצי שעה). הרי שגם אם התחיל תוך חצי שעה זו נקרא התחיל באיסור שצריך להפסיק.
וכן פסק הרמ"א סי' תרנב ס"ב (ואם התחיל לאכול יותר מחצי שעה קודם שהגיע זמן חיובו ... אין צריך להפסיק).
וכן פסק המ"א סי' תלא ס"ק ח (ולי נראה דמה שכתוב ואם התחיל מבעוד יום מיירי חצי שעה סמוך לערב, דהתחיל באיסור, ולכן צריך להפסיק).
וכן נפסק לעיל סי' ע ס"ה (במה דברים אמורים כשהתחיל באיסור, דהיינו שהתחיל לאכול תוך חצי שעה לעלות השחר). וציין שם רבינו למקורות הנ"ל: "ר"ן. רמ"א סוף סי' תרנב. מ"א סי' תלא (דלא כמשמעות שו"ע סי' רלה)".
וכן הוא לעיל סי' תלא ס"ו (היה עוסק בהיתר, דהיינו שהתחיל לעסוק קודם חצי שעה לפני צאת הכוכבים). וראה בהערות שם (הערה עז).
ומכל מקום נפסק כאן, שאם התחיל בתוך חצי שעה סמוך לזמן הספירה, נחשב התחיל בהיתר, ואין צריך להפסיק.
וביאר דברי נחמיה בהגהותיו כאן, שכיון שהעיקר שספירה העומר מדברי סופרים, וכיון שהזמן ארוך יותר מקריאת שמע , לכן יש להקל כאן יותר, ולסמוך על דעת הסוברים, שתוך חצי שעה נקרא התחיל בהיתר.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ט סעודה שרגיל בה בימות החול , דהיינו סעודה קטנה שאינה של משתה , מן הדין מותר לאכלה בכל היום , אפילו סמוך לחשכה .
1608 מגדל עוז שם , בדעת הרמב " ם ( בסעודה קטנה ... בזה לא הזכיר בלשונו משתה אלא לשון סעודה בלבד , כלשון התלמוד דפ " ק דשבת ). והיינו כדאמרינן שבת ט , ב ( ולא לאכול , בסעודה קטנה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
בסעודה ויעבור הזמן, אבל טעימה בעלמא מותר , שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן.
224 משנה שבת ט, ב (לא ישב אדם ... סמוך למנחה ...
לאכול ). ובגמרא שם (ולא לאכול בסעודה קטנה , לכתחלה אמאי לא , דילמא אתי לאמשוכי ).
טור ושו"ע סי' רלב ס"ב (ולא לאכול אפילו סעודה קטנה ).
וכן הוא לעיל סי' ע ס"ה (אפילו בסעודה קטנה ... שיש לחוש
שמא ימשך בהם ... ויעבור זמן קריאת שמע). סי' רסז ס"ד (אסור לו להתחיל לאכול
כחצי שעה סמוך לצאת הכוכבים ... בקריאת שמע). לקמן סי' רצא קונטרס אחרון ס"ק
א (ולא אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה). סי' תלא ס"ה (אסרו לו לאכול
... ישכח חובת הבדיקה). סי' תפט סי"ז (לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה , חצי
שעה קודם זמן ספירה, דהיינו חצי שעה קודם בין השמשות, גזירה שמא ימשוך בסעודתו
וימנע מספירת העומר).
*
אמנם לאידך, יש חומרה בשאר המצות לעומת הקידוש, שבשאר המצות
אסרו גם בחצי שעה שקודם זמנה, משא"כ בקידוש, כדלעיל סי' רמט ס"ט (סעודה
קטנה ... מן הדין מותר לאכלה בכל היום, אפילו סמוך לחשכה).
ולכן לא הזכיר כאן את ההלכה של "חצי שעה קודם", אלא
רק את ההלכה של "לקבוע סעודה משהגיע זמנן ... קודם שהגיע המצוה".
והיינו שבשאר מצות התירו "טעימה בעלמא" אף
"משהגיע זמנן", ואילו בקידוש והבדלה אסרו "משהגיע זמנן" אף
"טעימה בעלמא" .
וראה מראי מקומות וציונים. הערות וביאורים שם ע' קצג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ומטעם זה גם כן אין צריך להפסיק לקריאת שמע ולתפלה כשיגיע זמנן .
230 מבאר כאן שני פרטים,
בענין התחיל לאכול אם צריך להפסיק:
(א) במצות של דברי סופרים אין צריך
להפסיק אפילו אם התחיל לאכול באיסור.
(ב) במצות של תורה, וכן בהבדלה, התחיל
באיסור צריך להפסיק, והתחיל בהיתר אינו צריך להפסיק.
משא"כ בקידוש, אפילו התחיל בהיתר
צריך להפסיק, והיינו שהקידוש חמור יותר מהבדלה ויותר ממצות של תורה.
כדתנן שבת ט, ב (מפסיקין (לקרות קריאת
שמע ), ואין מפסיקין לתפלה ). ובר"ן שם ד, א ד"ה ומיהו (הלכך נקטינן,
דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה , אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא ...
אינו מפסיק, ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע , כל שהתחיל לאכול בתר דמטא
זמן חיובא מפסיק ... אבל אתחיל מקמי הכי, אפילו בדאורייתא ... לא מפסיק).
וכן נפסק בשו"ע סי' רלב ס"ב (סמוך
למנחה ... אם התחיל ... אינו מפסיק, אף על פי שהתחיל באיסור). וסי' רלה ס"ב (ואם
התחיל לאכול אחר שהגיע זמנה, מפסיק וקורא קריאת שמע ). ומ"א שם ס"ק ה (כיון
דקריאת שמע דאורייתא היא).
וכן הוא לעיל סי' ע ס"ה (היה עוסק
באכילה ... צריך להפסיק ולקרות ... קריאת שמע . ואינה דומה לתפלה שאם התחיל אינו
צריך להפסיק ... לפי שקריאת שמע הוא מן התורה החמירו בה יותר ... במה דברים אמורים
כשהתחיל באיסור ... אבל אם התחיל בהיתר אינו צריך להפסיק אפילו לקרות קריאת שמע ).
וגם ההבדלה דינה כמו מצות של תורה,
כדלקמן סי'
רצט ס"ב ( אם היה יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיק, אפילו משתיה,
אפילו כשמגיע ודאי לילה, ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה, כיון שהתחיל
בהיתר. אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסור ... צריך להפסיק מיד שנזכר).
[ואף שרבים הם הפוסקים שהבדלה היא מדברי
סופרים, כדלקמן סי' רצו סי"ט (האומרים ... עיקר הבדלה אינה אלא מדברי
סופרים). וגם לדעת הפוסקים שהיא מן התורה, הרי אם התפלל כבר ערבית והבדיל בתפלה ,
לדברי הכל אין חיובו אלא מדברי סופרים. ואם כן מדוע יהי' דינו כמו מצות מן התורה.
נתבאר על זה לקמן סי' רצט קונטרס אחרון ס"ק ב (ולא דמי לשאר מצות דרבנן, משום
דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי'
רל"ה סק"[ד] לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו).
והיינו שמאותו הטעם שהובא כאן לעיל בפנים, שאסרו אפילו טעימה קודם הבדלה, כיון
דאתקין דוקא בתחלת הלילה. מאותו טעם צריך להפסיק בהתחיל באיסור, כמו בדין של מצות
מן התורה].
אמנם כאן בקידוש צריך להפסיק אפילו
התחיל בהיתר, אף שבשאר מצות אין צריך להפסיק כשהתחיל בהיתר, אפילו במצות של תורה.
והיינו שהקידוש חמור בזה יותר מהבדלה ויותר משאר המצות של תורה.
ועל זה מביא כאן הטעם (לפי שעיקר הקידוש
נתקן במקום סעודה של שבת, וקודם לה ולא לאחריה).
וזהו שנתבאר לקמן סי' רצט קונטרס אחרון סוף ס"ק ב (והא
דאצטריך הר"ן לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה
איתקן [שטעם זה הוא רק בקידוש, ולא בהדלה] ... ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א
[המובא לעיל בפנים " שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם", שהוא
גם בהבדלה] .
היינו משום דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר, אף על גב דאיתקן בתחלת הלילה).
*
ומה שכתב "דהיינו קודם שהגיע
המצוה" (ולא הזכיר "חצי שעה קודם"), כבר נתבאר לעיל (הערה 223 ),
שהרי גם בקידוש התירו לאכול באותה חצי שעה (שקודם בין השמשות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפו דיני תפלת מוסף בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ולא יותר , כמו שנתבאר
1679 רבינו יונה ושו"ע שם (פת מועט).
מ"א ס"ק ב (אפילו כביצה).
ונתבאר לקמן סי' תרלט סי"א (וכמה היא אכילת עראי כביצה,
שכן דרך האדם לטעום פעם אחת מלא פיו חוץ לביתו, ומלא פיו הוא כביצה, שאין בית
הבליעה מחזיק יותר מכביצה).
וראה גם לקמן סי' רצא ס"א (שכביצה היא סעודת עראי).
*
והנה ממה שלא נאסר כאן אלא "פת" יותר מכביצה, נראה
ששאר מיני מזונות מותרים אפילו יותר מכביצה.
וכן אמנם נהוג בכמה קהלות, שמקדשים
וטועמין מיני מזונות לפני מוסף בראש השנה (לפני תקיעות) ובשמח"ת (בעת ההקפות
או אחרי קריאת התורה).
וכן לענין אכילה קודם מנחה נתבאר בשו"ע
סי' רלב ס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום
דהיינו אכילת פירות מותר, והוא הדין לאכול פת כביצה, כדרך שאדם אוכל בלא קבע מותר).
וכן לענין סעודת שבת נתבאר לעיל סי' עדר ס"ה ( אפילו
אכל אדם כל מיני מעדנים ומיני תבשילין הרבה, אע"פ שהם מחמשת המינים, אינו
יוצא ידי חובת ג' סעודות שחייב אדם לסעוד בשבת, עד שיאכל לחם שמברכין עליו המוציא
וברכת המזון (ועוד שעיקר סעודה הוא הלחם שעליו יחיה האדם )).
וכן לענין אכילה בערב פסח אחר שעה עשירית, כדלקמן סי' תעא
ס"א-ב (כל אדם ... אסור לו לאכול פת דהיינו מצה עשירה (כמו שיתבאר), מתחלת
שעה עשירית בערב פסח עד הלילה, כדי שיאכל מצה בלילה לתיאבון ... אבל מותר לאכול
מעט פירות ... או מעט תבשיל העשוי מחמשת המינים ... שלא אסרו אלא פת בלבד, שסועדת
את הלב שנאמר ולחם לבב אנוש יסעד).
ואף שלענין "אכילת קבע" בסוכה
אין הפרש בין פת לבין מיני מזונות ודייסה מחמשת המינים, כדלקמן סי' תרלט סי"א
(במה דברים אמורים בפת העשויה מחמשת המינים, או בתבשיל העשוי מחמשת המינים, אבל
שאר מיני מאכלים ואין צריך לומר מיני פירות, אפילו אוכל מהם הרבה ואפילו קובע
עליהן סעודתו, מותר לאכלן חוץ לסוכה, לפי שקביעת מינים אלו אינה חשובה אלא כאכילת
עראי של פת).
היינו כיון שהחיוב לאכול בסוכה הוא "אכילת קבע", וזה
שייך גם במזונות. משא"כ האיסור לאכול קודם התפלה נתפרש בגמרא (שבת ט, ב)
שהאיסור הוא רק ב"סעודה קטנה" (דלא כרבי יהושע בן לוי שאוסר גם
"טעימה"). והרי רק אכילת פת חשובה "סעודה " .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רפו דיני תפלת מוסף בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ואף שיש לחלק, מכל מקום עיקרא דמילתא תמוה מאד, מאי אימשוכי שייך בתפלה,
1696 כדאסרינן מטעם זה באכילה,
בשבת ט, ב (דילמא אתי לאמשוכי ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצא דין שלש סעודות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
לקבוע סעודה קודם תפלת המנחה אומרים,
1877 תוס' שבת ט, ב ד"ה בתספורת (נראה
דהכי הלכתא ושרי סעודה קטנה במנחה גדולה). טור ורמ"א סי' רלב ס"ב ( ויש
חולקים וסבירא להו דסעודה קטנה מותר, ואינו אסור רק בסעודת נשואין או מילה). מ"א כאן ס"ק ה (ור"ת סבירא
ליה דסעודה קטנה שרי, כמ"ש סי' רל"ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצא דין שלש סעודות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
אסרוה חכמים אלא מחמת חשש שמא ימשך בה.
1937 שבת ט, ב (דילמא אתי
לאמשוכי ). ומ"א שם ס"ק ח (דלמא אתי לאמשוכי ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שם עיי"ש :
2554 שבת ט, ב ד"ה ואם (ואם
התחילו אין מפסיקין , אפילו התחילו באיסור), וד"ה לימא (דאם התחילו אין
מפסיקין משמע ליה אפילו התחילו באיסור).
דהיינו שאיסור טעימה דומה לדין אם התחיל
באיסור צריך להפסיק. משא"כ בהתחיל בהיתר אין צריך להפסיק, אף שאסור לטעום.
וכן הדין בהבדלה, שאסור לטעום, והתחיל
באיסור צריך להפסיק, אבל התחיל בהיתר אין צריך להפסיק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
ה היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה ), או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין ), או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא), או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם, כמו שיתבאר בסי' רל"ב , צריך להפסיק ולקרות , אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו, גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע .
1596 היינו שאפילו כבר התחיל באכילה צריך להפסיק ולקרות כי חיוב קריאת שמע הוא מן התורה. ראב"ד פ"ב ה"ו (היה עוסק באכילה ... מפסיק וקורא, ואע"פ שיש שהות לקרות , מפני שהיא מן התורה ... ואיתא להא מילתא במסכת סוכה פרק לולב הגזול), מגמרא סוכה לח , א (נוטלו על שלחנו (אם שכח ולא נטל קודם אכילה, צריך להפסיק סעודתו וליטול לולב, רש"י). למימרא דמפסיק, ורמינהי, אם התחילו (קודם המנחה, ומשכה סעודתן והגיע זמן המנחה, רש"י) אין מפסיקין (אין צריכין להפסיק סעודתן ולהתפלל, רש"י) ... דילמא הא דאורייתא הא דרבנן). ר"ן שבת ד, ב (הלכך נקטינן, דבמידי דלא מיחייב ביה אלא מדרבנן כתפלה , אפילו התחיל לבתר דמטא זמן חיובא, כיון דאיכא שהות בתר הכי, אינו מפסיק. ובמידי דמיחייב ביה מדאורייתא כקריאת שמע , כל שהתחיל לאכול בתר דמטא זמן חיובא, מפסיק אף על גב דאיכא שהות בתר הכי. והיינו דתנן (שבת ט, ב) ומפסיקין לקריאת שמע . וסוגיין נמי בפרק לולב הגזול מוכחא, דכל בדאורייתא, אף על גב דאיכא שהות מפסיק). שו"ע ס"ה (היה עוסק באכילה, או שהיה במרחץ, או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות, או שהיו עוסקים בדין , להרמב"ם גומר ואחר כך קורא קריאת שמע , ואם היה מתירא שמא יעבור זמן קריאה ופסק וקרא, הרי זה משובח. ולהראב"ד, מפסיק וקורא אף על פי שיש שהות לקרות ). ט"ז סוף ס"ק ב (להלכה נראה לענ"ד כדברי הראב"ד ... כיון דקריאת שמע דאורייתא, וזהו אף על פי שיש שהות).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
ה היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה ), או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין), או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא), או שהיה עוסק בתספורת, או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם, כמו שיתבאר בסי' רל"ב , צריך להפסיק ולקרות, אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו, גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע.
1597 שבת ט, ב (ולא לאכול, בסעודה קטנה). ברכות כח, ב (ולית הלכתא ... כרבי יהושע בן לוי , דאמר רבי יהושע בן לוי , כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לו לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המנחה ).
עיין סי' רלב בשו"ע ס"ב (לא ישב אדם ... לאכול אפילו סעודה קטנה סמוך למנחה), וס"ג (והא דאסור לאכול סעודה קטנה, היינו כשקובע לסעודה, אבל לטעום, דהיינו אכילת פירות, מותר. והוא הדין לאכול פת כביצה כדרך שאדם אוכל בלא קבע, מותר).
וכן הוא לקמן סי' רפו ס"ד (מותר לטעום אחר תפלת שחרית קודם תפלת המוספין, כמו שמותר לטעום קודם תפלת המנחה משהגיע זמנה, דהיינו אכילת פירות אפילו הרבה כדי לסעוד הלב, ופת כביצה ולא יותר, כמו שנתבאר בסי' רל"ב). סי' תלא ס"ה, מכת"י שהועתק שם הערה סה (אפילו סעודה קטנה (אבל טעימה בעלמא שרי, כמ"ש בסי' רל"ב). סי' תע ס"ז (יכולים לטעום מעט קודם הבדיקה, שלא אסרו אלא סעודה (ושיעור טעימה עיין סי' רל"ב)). סי' תפט סי"ז (לא יתחיל לאכול אפילו סעודה קטנה).
*
ואף שיש דעה האוסרת בקריאת שמע אף טעימה בלבד, שעל מה שנפסק בשו"ע סי' רלה ס"ב (אסור להתחיל לאכול חצי שעה סמוך לזמן קריאת שמע), כתב המ"א שם ס"ק ד (לשון הטור אסור לקבוע סעודה ... דטעימה בעלמא שרי. אבל בתרומת הדשן סי' ק"ט משמע דאפילו טעימה אסור ... ואפשר משום דהוי דאורייתא חמירא טפי ... ומכל מקום נראה לי דאין להחמיר בטעימה בעלמא). וכן נפסק כאן, שאף בקריאת שמע, שהיא מן התורה, לא נאסרה אלא "סעודה קטנה" ולא טעימה.
ובזה תלוי גם דין טעימה לפני ברכת לולב, שעל הנפסק בשו"ע סי' תרנב ס"ב (אסור לאכול קודם שיטלנו), כתב המ"א שם ס"ק ד (משמע דטעימה בעלמא שרי). וכן דין טעימה לפני תקיעת שופר וקריאת המגילה, כמבואר במ"א סי' תרצב ס"ק ז (כיון דקריאת שמע וחמץ שרי טעימה, כמ"ש סי' רל"ה ותל"ב, ק"ו כאן ... ונראה לי דמשום הכי שינה רמ"א לשונו וכתב אסור לאכול וכו', משמע דטעימה שרי. ומכל מקום אין להקל אלא לצורך גדול. ובתוספתא דפ"ק דשבת כתב דמגילה דמי ללולב ושופר וקריאת שמע).
ומכל מקום מנהגינו להחמיר במצוה דאורייתא אפילו בטעימה (כדעת התרומת הדשן שהובאה במ"א הנ"ל), כמבואר באוצר מנהגי חב"ד תשרי ע' צ (הבריאים אינם טועמים וגם אינם שותים מאומה עד אחר התקיעות וסיום התפילה). ושם ע' רצג (קודם נטילת לולב אין טועמים וגם אין שותים מאומה).
ואף שתקיעת שופר ביום ב' דראש השנה היא מדברי סופרים, הרי קיי"ל שאין לחלק בין יום טוב ראשון לשני, כדלקמן סי' תצו ס"א (כל מה שאסור לעשות בראשון אסור לעשות בשני).
אמנם האמור באוצר מנהגי חב"ד שם ושם (וגם אין שותים מאומה) – היא חומרה יתירה, שהרי אף התרומת הדשן לא החמיר אלא בטעימה, ולא בשתיה. והאמור באוצר מנהגי חב"ד, הוא ע"פ מה ששמע מגדולי המשפיעים שכן נהגו התלמידים בישיבה בליובאוויטש, וכן נראה בקונטרס עץ החיים פרק כה, שבו ביאר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע את סדר הלימוד בישיבה בליובאוויטש (בשעה שביעית ומחצה יתאספו כולם אל הזאל הגדול ... אחרי הנחת תפלין וקריאת שמע ואחר שתיית טיי). נראה מכך שגם שתיית הטיי היתה דוקא אחרי קריאת שמע.
ומכל מקום לימדונו מאז ומקדם, שבראש השנה בבוקר קודם תקיעת שופר – שותים (ואין טועמים).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע ע מי הם הפטורים מקריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ה היה עוסק באכילה (אפילו בסעודה קטנה ), או שהיו עוסקים בדין (אפילו בגמר דין ), או שהיה במרחץ (ואפילו להזיע בעלמא ), או שהיה עוסק בתספורת , או שהיה מהפך בעורות וכל כיוצא בעסקים אלו שיש לחוש שמא ימשך בהם, כמו שיתבאר בסי' רל"ב , צריך להפסיק ולקרות, אע"פ שיש שהות לקרות לאחר שיגמור עסקים אלו, גזירה שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע.
1598 משנה שבת ט, ב (לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל, לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין ), ופירש"י (וטעמא דכולהו משום שמא ימשך עד שיעבור זמן תפלה). ובגמרא שם (בתספורת דידן . לכתחלה אמאי לא ישב , גזירה שמא ישבר הזוג . ולא למרחץ , להזיע בעלמא . לכתחלה אמאי לא , גזירה שמא יתעלפה . ולא לבורסקי , לעיוני בעלמא . לכתחלה אמאי לא , דילמא חזי פסידא בזביניה ומטריד . ולא לאכול , בסעודה קטנה . לכתחלה אמאי לא , דילמא אתי לאמשוכי . ולא לדין , בגמר הדין . לכתחלה אמאי לא , דילמא חזי טעמא וסתר דינא ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות קריאת שמע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
בתחלה מבאר רבינו את ההלכה של "שמא ימשוך בהם ויעבור זמן קריאת שמע" , שהיא ההלכה שנתבארה במשנה (שבת ט, ב):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות תפלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה
ונתבאר בגמרא (שבת ט, ב) לא נאסרה אלא "סעודה קטנה" (ראה גם לעיל סי' י ס"ג לקמן סי' עב ס"א וסי' עט ס"ב), דהיינו פת יותר מכביצה, משא"כ מיני מזונות יותר מכביצה אינה נקראת סעודת קבע לענין טעימה קודם התפלה (אף שנקראת אכילת קבע לענין סוכה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות סוכה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
אמנם האיסור לאכול קודם התפלה נתפרש בגמרא (שבת ט, ב) שהאיסור הוא רק ב" סעודה קטנה " (דלא כרבי יהושע בן לוי שאוסר גם "טעימה").
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
על הדף
אגרות קודש כרך כח י'תרלה
מקור מפורש
בדף זה
נעשה בו נס והדליקו ממנו , תובן הסברא דנר שכבה אסור להשתמש בהנר ובהשמן לצרכיו כל ח' הימים (ריא"ז בשה"ג לרי"ף שבת הל' חנוכה סוסק"ה)) - הרי שלימות כל הימים היא בזאת חנוכה דוקא.
10 בשה"ג לרי"ף שבת ט, רע"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ט
מקור מפורש
בדף זה
ואע"פ שכל מצות הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה משהגיע זמנן משום גזרה שמא ימשך בסעודה ויעבור הזמן אבל טעימה בעלמא מותר שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן מכל מקום בקידוש וכן בהבדלה החמירו יותר לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם דהיינו סמוך לכניסת השבת וסמוך ליציאתו.
נה שבת ט, ב. וראה מ”מ וציונים. העו"ב שם ע' קצג.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל ב
מקור מפורש
בדף זה
ב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום צריך להפסיק כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילה אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיק אפילו משתיה אפילו כשמגיע ודאי לילה ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון שהתחיל בהיתר אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסור דהיינו מבין השמשות ואילך צריך להפסיק מיד שנזכר.
י מ"א סק"ב ממשמעות התוס' שבת ט, ב ד"ה לימא.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קעד (ה)
מקור מפורש
בדף זה
כן הוא כוונת התוס' דמהאי טעמא א"צ לברך לאחריו, אף שלא שייך כאן אי אפשר לאכילה כו', מכל מקום לא גרע מפירות שבתוך הסעודה, דהא לא ס"ל כרשב"א שפירש הטעם משום דבאים לגרור וכהרא"ה במ"א ס"ק י"א, ונטילת ידים הוי ליה התחלה כמ"ש בסי' רל"ב.
לז סי' זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה שו"ע שם ס"ב (משבת ט, ב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצט (ב)
מקור מפורש
בדף זה
והא דאצטריך הר"ן לפרושי טעמא דצריך להפסיק לקידוש בהתחיל בהיתר משום דמקמי סעודה איתקן, ע"ש בב"י סי' רל"ה, ולא סגי ליה בטעמא דהמג"א, היינו משום דבהבדלה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר, אע"ג דאיתקן בתחלת הלילה.
יד שבת ט, ב ד"ה ומיהו. ובסוכה לח, א ד"ה הלכך. וכדלעיל שם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצט (ב)
מקור מפורש
בדף זה
והמקשה דפריך מטעימה להפסקה, היינו משום דמשמע ליה דמתניתין מיירי אף בהתחיל באיסור, כמ"ש התוספות שם ע"ש:
טז שבת ט, ב ד"ה ואם.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רצט (ב)
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
ולא דמי לשאר מצות דרבנן , משום דקידוש והבדלה איתקין דוקא בתחלת הלילה בכניסתו ויציאתו כמ"ש המג"א בסי' רל"ה סק"[ד] לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה (עיין בהרב רבינו יונה פ"ד דברכות שפירש כמשמעות פשט הסוגיא שם דמיירי בטעימה דומיא דתפלת המוספים ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בדף זה
והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר .
2431 מ"א סק"ב (ומשמע בתוס' בשבת
דף ט', דאם התחיל באיסור מפסיק. וכן משמע סי' רע"א ס"ט בהג"ה).
והוא האמור בתוס' שבת ט, ב ד"ה לימא (משמע ליה דאפילו
התחיל מפסיק, מדאמר אסור לטעום), וכן כאן שאסרו אפילו לטעום, כדלעיל ס"א.
וברמ"א סי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל
תחלה). ובמ"א שם ס"ק יב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך
להפסיק ולהבדיל).
והוא משלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו (נזכר שלא
הבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל).
נלמד מכל זה, שאם התחיל הסעודה צריך להפסיק מיד שנזכר.
ועוד יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, שגם בגמרא מוכח כן ( דרבנן
דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת אף בהתחיל בהיתר ... ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל
בהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור).
*
ומכל שכן אם התחיל בודאי לילה, כדלקמן בהמשך הסעיף ( אם
שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק מיד שנזכר ).
והטעם לזה נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בדף זה
והתחיל הסעודה באיסור, דהיינו מבין השמשות ואילך, צריך להפסיק מיד שנזכר .
2431 מ"א סק"ב (ומשמע בתוס' בשבת
דף ט', דאם התחיל באיסור מפסיק. וכן משמע סי' רע"א ס"ט בהג"ה).
והוא האמור בתוס' שבת ט, ב ד"ה לימא (משמע ליה דאפילו
התחיל מפסיק, מדאמר אסור לטעום), וכן כאן שאסרו אפילו לטעום, כדלעיל ס"א.
וברמ"א סי' רעא ס"ה (נזכר קודם שאכל ... בהבדלה יאכל
תחלה). ובמ"א שם ס"ק יב (יאכל תחלה, פירוש פרוסת המוציא, ואחר כך צריך
להפסיק ולהבדיל).
והוא משלטי הגבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו (נזכר שלא
הבדיל אחר ברכת המוציא, יאכל המוציא ואחר כך יבדיל).
נלמד מכל זה, שאם התחיל הסעודה צריך להפסיק מיד שנזכר.
ועוד יתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב, שגם בגמרא מוכח כן ( דרבנן
דבי רב הוו סברי דאף להבדלה קובעת אף בהתחיל בהיתר ... ולא נדחו דבריהם אלא בהתחיל
בהיתר, אבל לא כשהתחיל באיסור).
*
ומכל שכן אם התחיל בודאי לילה, כדלקמן בהמשך הסעיף ( אם
שכח והתחיל בודאי לילה, צריך להפסיק מיד שנזכר ).
והטעם לזה נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
מאכילה, אם (ב) שכח והתחיל בודאי לילה צריך להפסיק מיד שנזכר .
2435 פסחים קז, א (אמר רבא הילכתא טעם מקדש,
וטעם מבדיל). רמב"ם פכ"ט ה"ה (שכח או עבר ואכל ושתה קודם
שיקדש או קודם שיבדיל הרי זה מקדש ומבדיל). טור ושו"ע ס"ה (טעה ואכל קודם שהבדיל, יכול להבדיל
אחר כך).
וההוכחה שצריך להפסיק מיד, נתבאר בקונטרס אחרון ס"ק ב ( טעימה,
והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב, דפריך
אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה). וכיון שאסור לטעום קודם הבדלה, כדלעיל
ס"א (ואפילו לטעום אסור ), אם כן מובן גם, שאם התחיל באיסור "צריך להפסיק
מיד שנזכר".
דין ההבדלה נתבאר כאן. ודין הקידוש נתבאר לעיל סי' רעא
סט"ו ( אע"פ שאסור לטעום קודם קידוש, אם שכח או עבר וטעם, אפילו
אכל סעודה גמורה, צריך לקדש מיד שנזכר, ואסור לו לטעום כלום משנזכר עד שיקדש ).
וכבר נתבארה הלכה זו לעיל (הערה 2430 ), מתוס' ורמ"א ומ"א
סק"ב. וכאן מוסיף, שאף ליש מתירין הנ"ל, מכל מקום " לדברי
הכל כשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק" .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בדף זה
מילים משותפות עם קטע ג
והמקשה דפריך מטעימה להפסקה.
2553 ממה שהובא לעיל מהגמרא
"לענין טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף
ט' ע"ב, דפריך אהפסקה מר' יהושע בן לוי דמיירי בטעימה", יוקשה לכאורה על
מה שנתבאר לעיל "דבהבדלה אין צריך להפסיק בהתחיל בהיתר", אף שנפסק בפנים
ס"א "ואפילו לטעום מעט אסור" . הרי שאסור לטעום, ואין צריך להפסיק.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רצט שלא לאכול ושלא לשתות ולא לעשות שום מלאכה קודם שיבדיל
מקור מפורש
בדף זה
טעימה, והוא הדין לענין הפסקה, דכי הדדי נינהו כמבואר מסוגיא דשבת דף ט' ע"ב,
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ז (סי' שמה-שסה) שסא דין גג הסמוך לרשות הרבים
מקור מפורש
בדף זה
לטלטל ממנו לכרמלית גמורה , מטעם
1351 תוס' שבת דף ט , א ד"ה אע"ג (כנפרץ במלואו
למקום האסור ... רשות היחיד גמורה היא מדאורייתא, כיון שיש לה ג' מחיצות ... כלחוץ,
כגון שפתוח לכרמלית). ב"י סי' שעד (בנפרצה לכרמלית, מותר לטלטל מהחצר
לכרמלית, תוך ארבע אמות). דלא כמ"א שם ס"ק ג (ואפשר דאע"פ
שנפרץ שם חצר עליו, ואסור לטלטל ממנו לכרמלית).
והיינו שהמ"א סובר, שמה שנתבאר
לעיל סי' שמו ס"ו (שחכמים אסרו לטלטל בו אלא תוך ד' אמות ... כגון קרפף יותר
מבית סאתים שלא הוקף לדירה ... מותר לטלטל ממנו לכרמלית גמורה תוך ד' אמות), היינו
דוקא מקרפף, משא"כ מחצר שנפרץ לכרמלית, וכמבואר בפרי מגדים א"א שם
(מקרפף לכרמלית מותר, לא מחצר לכרמלית).
ועל זה מוכיח כאן כדברי הב"י שהתיר
גם מחצר לכרמלית, מדברי התוס' שהתיר גם מהחצר שנפרץ לכרמלית. וכן הוכיח בהגהות
רעק"א על המ"א שם (לענ"ד מבואר כן להדיא בתוספות, שבת דף ט' א',
במה שכתבו אי נמי וכו' כגון שפתוח לכרמלית).
וכ"מ בסי' שסה ס"ד
(בפתוח לכרמלית ... מצטרף לכרמלית שאצלו שמצא מין את מינו וניעור). וכן הוא לקמן
שם ס"ו (לפי שמקום זה שאין בו ד' מצטרף הוא להכרמלית ונעשה כמוה, שמצא מין את
מינו וניעור).
ונתבאר שם (הערה 61 ),
דאף שמן התורה מקום זה הוא רשות היחיד, מכל מקום מצטרף הוא לכרמלית להיות כמוה.
וכיון שנעשה כמו הכרמלית, אם כן מובן שמותר לטלטל ממקום זה לכרמלית תוך ד' אמות,
ודו"ק .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שיעורי הלכה למעשה הלכות תפלה
מקור מפורש
בדף זה
אמנם זה נאסר מטעם נוסף (שאין בו היתר מטעם הכוונה בתפלה), כמפורש במשנה (שבת ט, ב):
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר