ב

ב ואפילו היה יושב ושותה מבעוד יום צריך להפסיקה כשמגיע בין השמשות שהוא ספק לילהו אבל אם היה יושב ואוכל מבעוד יום אינו צריך להפסיקז אפילו משתיהח אפילו כשמגיע ודאי לילהט ורשאי להמשיך בסעודתו כמה שירצה תוך הלילה כיון שהתחיל בהיתר אבל אם שכח והתחיל הסעודה באיסורי דהיינו מבין השמשות ואילך צריך להפסיק מיד שנזכר.

ויש מתיריןיא אפילו להתחיל בבין השמשות בין לאכול בין לשתות ואין איסור אלא בודאי לילה שאז הוא זמן הראוי להבדלה וכן נתפשט המנהג בסעודות גדולות שמתחילין בביה"שיב ואין למחות בידם כיון שיש להם על מה שיסמכו (א) אבל העיקר כסברא הראשונה.

ולדברי הכל כשמגיע ודאי לילה צריך אפילו להפסיק אם היה קבוע לשתיה בלבד מבעוד יום ואפילו מאכילה אם (ב) שכחיג והתחיל בודאי לילה צריך להפסיקיד מיד שנזכר ואם נזכר לאחר שבירך המוציא קודם שטעם פרוסת המוציא יטעמנה מיד ואחר כך יבדילטו שאם יבדיל מתחלה תהא ברכת המוציא לבטלה שאחר כך יצטרך לחזור ולברך המוציא כיון שהפסיק כל כך בין ברכה לטעימהטז:

הערות

  1. ה. גמרא שם. טור ושו”ע שם.
  2. ו. ב"ח ס"ב. מ"א סק"א-ג. ונתבאר לעיל סי' רעא קו"א ס"ק ג. וראה זכרון יוסף סי' נו.
  3. ז. גמרא שם. טור ושו”ע שם.
  4. ח. תוס' ד"ה אבל לשתיה. ב"י ד"ה אבל אם, ממשמעות רש"י שם. רמ"א ס"א.
  5. ט. רא"ש שם סי' יב. שו"ע שם דעה הא'.
  6. י. מ"א סק"ב ממשמעות התוס' שבת ט, ב ד"ה לימא.
  7. יא. ט"ז סק"א בדעת הרא"ש. משא"כ לעיל סי' רעא ס"ט לא הביא אלא דעת האוסרים, ונתבאר הטעם לעיל שם קו"א ס"ק ג.
  8. יב. ב"ח ס"ב. ט"ז שם.
  9. יג. ראה לקמן ס"ח: שכח או הזיד (רמב"ם פכ"ט ה"ה).
  10. יד. כדלעיל ממ"א סק"ב.
  11. טו. שלטי גבורים על המרדכי ברכות רמז קמג אות טו בשם תשובת הגאונים. רמ"א סי' רעא ס"ה. ולענין קידוש ראה לעיל סי' רעא סט"ו.
  12. טז. שו"ת מהר"ם מרוטנבורג (פראג) סי' שב בשם ריצב"א. מ"א סי' רעא ס"ק יב.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.