יא
יא ואין צריך לברך בורא פרי הגפן על כוס של קידוש זה אם כבר בירך על היין בסעודה זו שגם יין זה של קידוש נפטר באותה ברכהעג וגם על היין ששותה בתוך המזון שלאחר הקידוש אין צריך לברך מטעם זהעד וכן אם מקדש על הפת אין צריך לברך עליה המוציא אלא יתחיל מברכת הקידושעה אבל אם קידש על הכוס צריך לברך המוציא על פת שיאכל אחר הקידושעו הואיל ובשעת אמירת הקידוש אי אפשר לו לטעום כלום שאי אפשר לו לאכול ולדבר כאחדעז.
ואינו דומה למתפלל באמצע סעודתועח שאין תפלתו חשובה הפסק להטעינו לחזור ולברך המוציא על פת שיאכל אח"כעט לפי שעדיין לא נגמרה סעודתו כיון שלא היה אסור באכילה בשעה שהתפלל ואם היה רוצה היה אוכל בשעה שהתפלל והיה מתפלל אח"כ ואפילו אם לא היה שהות ביום לגמור סעודתו ולהתפלל אח"כ שחייב הוא להפסיק סעודתו ולהתפלל ואסור לו לאכול עוד מכל מקום לא נאסר עליו אלא אכילת קבע שמא ימשך בהפ ויעבור זמן התפלה אבל טעימה בעלמא היתה מותרת לופא בשעה שהתפלל ולפיכך אין תפלתו חשובה הפסק בסעודהפב (ועוד שלא נאסרה עליו אכילה אלא מפני שהגיע זמן התפלה ואחר כך חוזר לקביעותו הראשונה אבל כאן נאסרה עליו האכילה כדי שיהא הקידוש לפני האכילה ולא לאחריה כמו שנתבארפג א"כ הרי הקידוש מחלק שתי האכילות שכשאוכל אחר כך היא נחשבת סעודה אחרתפד) מידפה שהגיע זמן הקידוש נאסר עליו אפילו טעימה בעלמאפו ונעשה כאלו נגמרה כבר סעודתו לכך חשובה אמירת הקידוש הפסק כיון שבשעת אמירתו לא היה יכול לאכול כלום והוא אמרו אחר גמר סעודתו.
אבל היין של קידוש אע"פ ששותהו אחר קידוש אין צריך לברך עליו כיון שזמן ברכתו הוא קודם אמירת הקידוש ואז עדיין אין שם אמירה מפסקתפז ואף להאומרים שתקנת חכמים הוא בקידוש וכל דבר הטעון כוס שיברכו עליו ברכת היין תחלה כמו שנתבאר בסי' ק"צפח מועלת ברכה הראשונה לקידוש כמו שמועלת לברכת הנהנין שאין צריך לחזור ולברך הואיל ובשעה שהיא חשובה גמר וסילוק סעודה מפני איסור הטעימה קודם קידוש לא היתה עדיין אמירה המפסקת ולא נסתלקה עדיין ברכה הראשונה ובשעת אמירת הקידוש הרי דעתו על הכוס שבידו לשתותו מיד ואמירת הקידוש היא לצורך השתיה ואינה חשובה הפסק לזה כמו שאינה חשובה הפסק לכל מקדש על הכוספט משא"כ בפת שאוכל לאחר שקידש על הכוס שבשעת אמירת הקידוש הוא כקודם אמירתו שהיתה שעת גמר וסילוק סעודהצ.
ויש חולקין על זהצא ואומרים שמה שנאסר עליו האכילה משהגיע זמן הקידוש אין זה נחשב גמר הסעודה כיון שבדעתו לאכול אח"כ וגם עכשיו היה אוכל מדעתו אלא שחיוב הקידוש מונע אותו וכשיסור המונע דהיינו אחר שיקדש יחזור לאכילתוצב לפיכך אין אמירת הקידוש מפסקת כמו שאין התפלה מפסקת ואין צריך לחזור ולברך המוציא.
וספק ברכות להקלצג ומכל מקום כל בעל נפש יש לו ליזהר לכתחלה שלא לבא לידי כךצד ויפסיק סעודתו ויברך ברכת המזון קודם שיגיע זמן קידוש היום:
הערות
- עג. ירושלמי ברכות פ"א סוף ה"ה. רא"ש פסחים פ"י סוס"ב. טור ושו”ע ס"ד.
- עד. מ"א סק"ח. וראה לעיל סי' קעד ס"ה.
- עה. טור ממשמעות הרא"ש שם. ובשם הרי"ץ גיאות. שו"ע שם.
- עו. רי"ף בפסחים ק, א. דעה הא' בטור ושו”ע שם.
- עז. ב"י ד"ה וי"א שמקדש. וכמבואר בחולין פז, רע"א. וכדלעיל סי' קצ ס"א (אלא ששם הוי הפסק לכו"ע, כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת למה שלפניה, משא"כ כאן לדעה הב').
- עח. רא"ש פסחים שם בשם רבינו יונה.
- עט. כדלעיל סי' קעח ס"ז וש"נ.
- פ. שבת ט, ב.
- פא. ברכות כח, ב. טור ושו"ע סי' רלב ס"ג.
- פב. מ"א סק"ט-י. ט"ז ס"ק ד. וראה לעיל שם שרק מטעם זה אין התפלה חשובה הפסק (אפילו כשאין שהות עוד ביום ומוכרח להפסיק ולהתפלל), ורק בברכת המזון הוי הפסק כיון שהוא גם סילוק והיסח הדעת (שם ובסי' קצ ס"א). וראה לקמן (במוסגר ובסוף ביאור דעה זו) שלדעה זו יש גם כאן גמר וסילוק הסעודה.
- פג. ראה לעיל ס"ט. מ”מ וציונים.
- פד. רא"ש פסחים פ"י סוס"י ב בשם רבינו יונה. כביאור הפרישה סק"ו. וראה לקמן בהמשך, שמטעם זה הוה גמר וסילוק הסעודה (כמו בברכת המזון דלעיל שם). וראה העו"ב שם ע' רכ.
- פה. נמשך למ"ש (באמצע המוסגר): אבל כאן מיד כו' (ובקונטרס השלחן הגיה כן בפירוש). והיינו שמבאר כאן בכמה אופנים החילוק שבין תפלה לקידוש (לדעה הא'), ובמוסגר הוסיף עוד טעם לחלק.
- פו. מ"א שם. וכדלעיל ס"ט.
- פז. ב"י שם.
- פח. סעיף ד. וראה גם לקמן סי' ערב קו"א ס"ק ב. וראה ארץ צבי סי' קג בהערה. מ”מ וציונים. העו"ב שם ע' ריז.
- פט. ראה לעיל סי' קצ ס"א, דמטעם זה הוי ברכת המזון הפסק אפילו לגבי כוס ברכת המזון. וראה העו"ב שם ע' רכב.
- צ. ט"ז שם.
- צא. הרז"ה בהמאור ריש פ' ערבי פסחים. הובא ברא"ש שם. מ"מ פכ"ט הי"ב בדעת הרמב"ם. טור ושו”ע ס"ד בשם י"א. ב"ח ד"ה אלא דלפ"ז.
- צב. ט"ז סק"ד.
- צג. ב"ח וט"ז שם.
- צד. מ"א סק"י.
פסחים ק׳ א - הטקסט מספריא
דִּילְמָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא.
אֲמַר לֵיהּ מָרִימָר, וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר: אֲנָא אִיקְּלַעִי לְפִירְקֵיהּ דְּרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי, וְקָם תַּנָּא וְתָנֵי קַמֵּיהּ וְקַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. אִי הָכִי קַשְׁיָא! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב הוּנָא.
וּלְרַב הוּנָא מִי נִיחָא? וְהָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִכְּלָל דִּפְלִיג רַבִּי יוֹסֵי בְּתַרְוַיְיהוּ!
לָא: הֲלָכָה, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בְּהַפְסָקָה.
דְּתַנְיָא: מַפְסִיקִין לְשַׁבָּתוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַפְסִיקִין.
וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [וְרַבִּי יְהוּדָה] וְרַבִּי יוֹסֵי שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעַכּוֹ וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם, אֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי יוֹסֵי: בְּרַבִּי, רְצוֹנְךָ נַפְסִיק וְנֵיחוּשׁ לְדִבְרֵי יְהוּדָה חֲבֵירֵנוּ?
אָמַר לוֹ: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְחַבֵּב דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּפָנַי? ״הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת״.
אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק, שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶלָּא פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִידּוּשׁ
Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.
Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.
The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?
The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.
The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.
The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?
He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).
Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 29 עמודים.
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין חולין פז, רע"א · פסחים ק, א
- אגרות קודש כרך ד א'צב חולין פז, א
- לקוטי שיחות כרך לז אחרי אחרי חולין פז, א
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב חולין פז, א
- תורת מנחם תשי"א הדרן על הש"ס* חולין פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפילין: מב אם מותר לשנות תפילין של יד לשל ראש מאותו ספר חולין פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעח איזה דברים קרויים הפסק בסעודה ז מאותו ספר חולין פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת המזון קצ שתיית היין אחר הברכה ודיניו א מאותו ספר חולין פז, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תעד על כוס שני אין מברכין א מאותו ספר חולין פז, רע"א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רנ (ב) מאותו ספר חולין פז, א
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ב סימן רסג (ג) מאותו ספר חולין פז, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ה (סי' תעב-תפו) תעד על כוס שני אין מברכין חולין פז, רע"א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ב (סי' רנג-רסו) רסג מי ומי המדליקין ואם טעו ביום המעונן חולין פז, א
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת הושענא רבה, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעז דין דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה ומה דינם מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ט מאותו ספר פסחים ק, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יז מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין כה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קעד (ט) מאותו ספר פסחים ק, ב
- אוצר מנהגי חב"ד בהתקדש חג הפסח סידור הקערה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח סדר הגדה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר הגדה פסחים ק, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת שם ק , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה פסחים ק, ב