ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב

243

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

במצות מילה³⁹: האם עיקר המצוה היא פעולת המילה⁴⁰, או שהכוונה העיקרית היא התוצאה של פעולת המילה – שהאדם לא יהיה ערל? וידועה ההרחבה בדיון זה והתוצאות המעשיות הנובעות מכך.

ובדומה לכך לגבי מצות כיסוי הדם⁴¹: האם עיקר המצוה היא פעולת הכיסוי, ואין חשיבות לתוצאה, או שעיקר המצוה היא תוצאת הכיסוי – שהדם יהיה מכוסה? גם מכך יש מסקנות להלכה למעשה⁴².

ודומה לכך גם משמעות שאלת אנשי אלכסנדריא "אשתו של לוט מהו שתטמא"⁴³? האם טומאת המת נגרמת מפני שזהו גוף מת, וסילוק הנשמה הוא רק הגורם לכך שהגוף מת, ואז מובן בפשטות ש"אשתו של לוט" איננה מטמאה, כי לא נשארה צורת גוף מת; או שמא הטומאה נגרמת מפני סילוק הנשמה, ואז אפשר לומר שאשתו של לוט מטמאת, כי גם אצלה היה סילוק הנשמה⁴⁴.

ז. ההסבר לתשובה על השאלה הראשונה

"אמר להם: מת מטמא ואין נציב מלח מטמא". רבי יהושע בן חנניא אינו מפרט הסברים והכרעות לגבי הפרטים שבשאלה, כדלעיל, ומכך מובן שאין חשיבות למעשה אם הנס היה מן הסוג הראשון, שהגוף השתנה לגמרי, או מן הסוג השני – שהוא נשאר גוף ובשר אדם. ואין הבדל אם סילוק הנשמה הוא רק גורם לטומאת הגוף, או שהסילוק הוא המביא את הטומאה, שהרי בין כך ובין כך "אשתו של לוט" איננה מטמאת, כי

הערות

39. ראה צפע"נ הל' מילה בתחילתו. צפע"נ כלאים ע' 28. ובכ"מ. לקו"ש [המתורגם] ח"ג ע' 12 ואילך. ועוד.
40. ועד שפועל שלא נק' ערל אח"כ, דמשוך מותר לאכול בתרומה אע"פ שנראה ערל וערל אסור לאכול בתרומה (יבמות עב, א. רמב"ם הל' תרומות פ"ז ה"י).
41. ראה צפע"נ הל' שחיטה פי"ד ה"א. מהד"ת (ב, ב. לה, רע"ג [ושם השמטה לדף לג, ד לענין מצות מילה]. מט, א. נה, סע"ד).
42. עי' צפע"נ שם מחולין פז, א גבי דם כיסוי ממעטינן כסהו ונתגלה פטור מלכסות. ובכריתות (ד, סע"ב) צריך קרא לרבות דם כיסוי לכרת. עיי"ש (במהד"ת) מה שכתב שנשאר שם דם כללי ולא דם פרטי כו'. אבל י"ל דמזה שצריך קרא יתירה מוכח (לא רק שנתקיים מצותו בפעולת הכיסוי אלא גם) שע"י עצם פעולת הכיסוי נתבטל ממנו תורת דם בכלל ולכן צריך קרא מיוחד שדם כיסוי בכרת. וראה צפע"נ הל' שחיטה שם.
43. ראה צפע"נ (מהד"ת שבהערה 24. ובכ"מ. הובאו במפענצ"פ פ"ו ס"ד) "אם המיתה גורמת הטומאה או מה שאין בה במה לטהר וכו'", "אי המיתה עושה הטומאה או חיים עושין הטהרה". אבל צ"ע אם יש לפרש עפ"ז השאלה באשתו של לוט. ואכ"מ.
44. לכאורה זהו רק לאופן הב' בנסים (דלעיל סעיף ה'), ולא לאופן הא' שם דנעשה טבע אחר, דלפי"ז לכאורה אינו שייך בזה טומאה. אבל י"ל גם לאופן הא', דכיון שבחומר זה הי' פעולת סילוק הנשמה (ראה זח"א קח, ב. ראב"ע וירא יט, כו. ולהעיר מתרומת הדשן שם) נשאר בזה גדר טומאה. משא"כ בהנ"ל דנשרף ונתבלבל צורתו שפקעה הטומאה שהרי אי"ז הגוף שהי' בעת סילוק הנשמה. וראה תוד"ה מישאל (סוכה כה, רע"ב). אבל ראה שו"ת צפע"נ (ירושלים תשכ"ה) סי' נה. ולהעיר מאיסור שנשתנה שפקע איסורו (רא"ש ברכות פ"ו סל"ה) – ראה מי נדה לנדה כאן. ועוד.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 30 עמודים.