242

(א) הנס מחליף את טבעו ומציאותו של הדבר לדבר אחר, כבמקרה של "ידו (של משה) מצורעת כשלג"³¹, שלאחר הנס היתה הצרעת ביד באופן טבעי, וצריך היה נס אחר כדי לבטל את הצרעת, כדי שיהיה "שבה כבשרו"³².

(ב) הנס אינו משנה את טבעו של הדבר, אלא מוסיף על הטבע בכל רגע, כפי שהיה בקריעת ים סוף³³. וכך גם במכת דם, כאשר המים "נהפכו לדם", הרי גם לאחר הנס הם נשארו מציאות של מים, והנס גרם בכל רגע להפיכת המים לדם³⁴, ולפיכך, כאשר פסק הנס, נתבטלה ממילא הפיכת המים לדם³⁵.

וזאת היתה משמעות שאלת אנשי אלכסנדריא: "אשתו של לוט מהו שתטמא": האם הפיכת גופה לנציב מלח ואיבוד צורת הגוף נגרמו על ידי נס מן הסוג הראשון – ואז אין הוא מטמא, כי אין זה כלל גוף; או שהנס היה מן הסוג השני, כלומר, שגם לאחר הפיכת הגוף לנציב מלח הוא נשאר מציאות של בשר וכו', גוף מת, ואז צריכה לחול עליו טומאת מת³⁶.

ו. ההסבר לשאלה לגבי "אשתו של לוט"

אך עדיין אין השאלה מובנת, כי לפי זה אין השאלה בענין טומאת מת, כי אם לגבי סוג הנס שהפך את אשת לוט לנציב מלח, ואם כך כל שאלה כאן היא בענין שונה, דבר שאינו מסתבר.

יש לומר, שמשמעות שאלתם "אשתו של לוט מהו שתטמא" היא גם בקשר לענין סילוק הנשמה הגורם לטומאת מת: האם טומאת המת נגרמת מעצם סילוק הנשמה³⁷ (כפי שאפשר, לכאורה, להסיק מכך שאבר המדולדל הוא טהור, כיון שלא היה כאן סילוק של החיות, למרות שהוא כאבר מת³⁸), או שסילוק הנשמה היא רק גורם לחלות טומאת המת בגוף – הטומאה נגרמת מצד הגוף. כלומר, טומאת המת נגרמת וחלה על הגוף שממנו נסתלקה הנשמה. שאלה דומה, בצד החיובי, נמצאת במספר מצוות בתורה.