ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב

241

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

"כשיבוא אליהו", וכדומה²².

ה) "לכשיבוא משה רבנו עמהם", ואינו מסיים, שהוא יתרץ זאת, כפי שאומר בביטוי הראשון: "נחכם להן".

ו) מהו הדיוק בביטוי "לכשיבוא משה רבנו עמהם"²³?

ז) אין מובן השינוי בסגנון: בשתי השאלות הראשונות נאמר "מהו שתטמא .. שיטמא", ובשאלה השלישית נאמר "צריכין הזאה .. או אין צריכין", ולא נאמר "מהו שיצרכו הזאה?" וכדומה.

ד. שני הענינים שבטומאת מת, ושני סוגי הניסים

ההסבר לכל זה הוא: טומאת מת קשורה לשני ענינים: א) סילוק החיות, סילוק הנשמה מן הגוף. ב) היות הגוף – גוף מת. בכל אחד מן הענינים האלה נכללים מספר פרטים ודינים.

ובאופן כללי: בענין הראשון – סילוק החיות – הכוונה היא לסילוק כל החיות²⁴, ורק אז קיימת טומאת מת. ואילו "האבר²⁵ והבשר המדולדלים באדם, ואף־על־פי שאין יכולין לחזור ולחיות – טהורים"²⁶.

גוף מת הוא רק כאשר הוא נשאר בצורתו, או לפחות דומה לגוף חי, "אבל אם נשרף עד שנתבלבלה צורת תבניתו – טהור"²⁷, ויש מספר פרטי הלכות בכך.

וזהו ההבדל בין שלוש השאלות:

ה. שתי סוגים בניסים

בפשטות נראה, שהשאלה הראשונה "אשתו של לוט – מהו שתטמא" כוונתה הוא²⁸: אשתו של לוט הפכה ל"נציב מלח" לא בדרך הטבע, אלא באמצעות נס²⁹, ויש שני סוגי ניסים³⁰:

הערות

22. ראה אגה"ק סכ"ו (קמג, ב): ומפורסם הפכו בכל הש"ס ומדרשים כו' ואליהו בא לפשוט כל הספיקות כו'.
23. ראה תוד"ה אחד (פסחים קיד, ב) דכשיבנה המקדש משה ואהרן יהא עמנו. ולהעיר מיומא (ה, ב): לכשיבואו אהרן ובניו ומשה עמהם.
24. ואבר מן החי דמטמא (אהלות רפ"ב) – הרי באבר זה שפרש מן החי – בטל לא רק חיות הפרטי אלא גם כללות החיות. ופשוט. וראה נזיר נג, ב דלמדוהו מבחלל חרב. ותוד"ה כזית חולין קכט, ב. ולהעיר מצפע"נ השלמה טו, רע"ג "אם המיתה הוה בכל אבר בפרט או בכלל כו'". מהד"ת ע, ב (ושם: המיתה צריכה שתהי' בכל הפרטים עיי"ש). רפ"ה מהל' מאכלות אסורות. ואכ"מ.
25. חולין שם במשנה. רמב"ם הל' טומאת מת פ"ב ה"ו.
26. ובפרש"י שם ד"ה המדולדלין "דכי ימות כתיב" (וראה שטמ"ק שם אות ד').וראה תוי"ט שם.
27. רמב"ם שם פ"ג ה"ט. ובכס"מ שם: ופסק כר"ל כו' (נדה כז, סע"ב). וראה ירושלמי שם פ"ג ה"ג (והובא בתוד"ה מת שם).
28. ראה חדא"ג כאן עד"ז. אלא שלדעתו טעו בזה.
29. וכן מוכח מזה שכולל אשתו של לוט עם שאר הנסים (ברכות נד, א). "על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום". ומ"ש שם (ע"ב) "בשלמא כולהו ניסא אלא אשתו של לוט פורענותא הוא" – אין הכוונה דלא הוי נס אלא שאין בזה נס דהצלה. וראה יל"ש בשלח (רמז רנו בסופו. יל"ש אסתר רמז תתרנו בסופו): ותבט אשתו מאחריו ועד עכשיו היא עומדת נציב מלח למה זכר עשה לנפלאותיו שיהיו הדורות מתנין שבחו של הקב"ה (וראה ב"י או"ח סרי"ח קרוב לסופו).
30. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 176 ובהערות שם. ח"ו [המתורגם] ע' 95.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 15 עמודים.