שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו

הערות

1. 685. נתבאר גם הטעם שרש"י מזכיר שם בעל המאמר (אף שבדרך כלל אינו מזכיר בפירושו שם בעל המאמר*): כתב הט"ז בדברי דוד (ריש פרשתנו) "ראיתי כתב אחד ישן נושן מאד, ביאור רש"י, כתוב בו, שזה המאמר בשם ר' יצחק שמביא רש"י .. הוא מדרש, ולא דברי ר' יצחק, אלא שזה ר' יצחק הי' אביו של רש"י (רש"י ר"ת רבינו שלמה יצחקי ), ולא הי' למדן גדול, ורש"י רצה לכבד אביו ולהזכירו בתחלת חיבורו, ואמר לו, שאל איזה קושיא ואכתבנה על שמך, והקשה לו סתם, למה התחילה התורה בבראשית כו'". וממשיך, "אלא דמה שכתב שר' יצחק אביו של רש"י לא הי' למדן גדול, זה אינו, דבפרק בתרא דע"ז (עה, א) מביא רש"י פירוש על הגמרא, וז"ל, לשון אבא מורי מנוחתו כבוד, והוא נראה כו', עכ"ל". ומ"מ יש לומר, שבכתבו "אמר ר' יצחק" נתכוין רש"י לרמז שם אביו, משום כיבוד אב, שחיובו הוא גם – ובמכ"ש – כאשר האב הוא למדן גדול (וראה גם סה"ש תש"ג ע' 146. וש"נ. התוועדויות תנש"א ח"א ע' 197). * ) וכמשנ"ת פעם (תו"מ חל"ז ס"ע 62 ובהערה 87 שם . וש"נ) שאין זה בסתירה למ"ש המג"א (או"ח סקנ"ו סק"ב) " כל שאינו אומר דבר בשם אומרו עובר בלאו ".
2. 686. וגם המצוות שלפנ"ז (פו"ר, מילה וגיד הנשה) – חזרו ונאמרו לישראל במ"ת, כמ"ש בפירוש רש"י על הפסוק (משפטים כד, יב) "ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה גו'", "כל שש מאות ושלש עשרה מצוות בכלל עשרת הדברות הן", ובר"פ בהר: "כל המצוות .. נאמרו כללותיהם ודקדוקיהן מסיני"*. ושאר הענינים, כמו בריאת העולם שהוא שורש האמונה, וכן מעשה אבות** שהוא סימן לבנים – היו יכולים להיות בתורה שבע"פ [דלא כמצוות, שבהם יש כו"כ חילוקים אם חיובם מדאורייתא או מדרבנן (ולדוגמא: בנוגע לדין זקן ממרא; בנוגע לספק וכיו"ב. ולאידך – יש ענינים שבהם עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה, וערבים ד"ס יותר מד"ת)], אבל המענה לאוה"ע צריך להיות בתושב"כ דוקא, כי אם יהי' רק בתושבע"פ – הרי אסור ללמדה לאוה"ע (דאיסור לימוד התורה לעכו"ם הוא בתושבע"פ דוקא, משא"כ תושב"כ, שתירגמה משה לשבעים לשון, גם עבור אוה"ע (ראה שד"ח כרך ז א'תקטו, א ואילך. וש"נ)). * ) ולהעיר מפלוגתת ר' ישמעאל ור' עקיבא אם " כללות נאמרו מסיני ופרטות באוהל מועד ", או " כללות ופרטות נאמרו בסיני ונשנו באוהל מועד כו' " (חגיגה ו , סע"א ואילך . וש"נ . נתבאר בארוכה בשיחת ש"פ בהר דאשתקד בתחלתה (תו"מ חמ"ג ע' 308 ואילך) . וש"נ) . * *) שזהו תוכן ספר בראשית , שנקרא " ספר הישר " (יהושע יו"ד , יג) , " זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים " (ע"ז כה , א) .
3. 687. והרי ענינה של התורה – הוראה לבנ"י, כמ"ש בפ' ברכה (לג, ד-יו"ד) " יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל"; "תורה צוה לנו משה".
4. 688. תהלים קיא, ו. ובפרש"י שם: "ומדרש תנחומא : כתב לישראל מעשה בראשית להודיעם שהארץ שלו וכו' שלא יוכלו האומות לומר לישראל גזלנים אתם וכו'" – ולא המענה שבב"ר (פ"א, ב) "הלא בזוזה היא בידכם כו'" (ראה לקו"ש שבפנים ע' 5 הערה 18).
5. 689. כדמוכח מזה שעמון ומואב טיהרו לישראל ע"י הכיבוש דסיחון (פרש"י חוקת כא, כו), ואילו הי' הכיבוש דסיחון בגדר גזל, לא היתה נקנית לסיחון, דקרקע אינה נגזלת, כמובן בפשטות (ללא צורך אפילו בלימוד מקרא), לפי שאי אפשר להזיז הקרקע ממקומה (ראה תוד"ה אלא – ב"מ סא, א).
6. 690. וזהו גם הדיוק " כח מעשיו", שמורה על זה שבכחו של הקב"ה לברוא יש מאין, ולכן בעלותו היא על עצם מהות הארץ, לעשותה ארץ הקודש כו'.
7. 691. דוגמא לדבר בנגלה דתורה – שמצינו חילוק בין דבר שהאיסור הוא בעצמו או בתוארו (ראה צפע"נ על הרמב"ם הל' חמץ ומצה ספ"א. הל' תרומות פ"א ה"ה – הובא במפענ"צ פ"א סכ"א-כב): א) אף שחתיכה הראוי' להתכבד אינה בטלה בגלל חשיבותה, הנה "חתיכה של חטאת טמאה שנתערבה במאה חתיכות של חולין טהורות .. תעלה" (יבמות פא, ב), כי, הטומאה אינה בחומר (מהות) הדבר, אלא רק ענין צדדי, כמו לבוש שמקיף על חיצוניות הדבר. ב) מת שנשרף (ראה נדה כז, ב) – אינו מטמא באוהל (מן התורה), אלא רק במגע ומשא, כי, רק טומאת מגע ומשא היא גם בחומר (מהות) הדבר, ולכן מטמא גם האפר, שהוא מהותו ועצמותו של הדבר הנשרף (ראה תניא אגה"ק סט"ו), אבל טומאת אוהל אינה בחומר הדבר, אלא רק בחיצוניותו. ועד"ז בנדו"ד – שהכיבוש דא"י ע"י אוה"ע הוא רק דבר חיצוני, ובעצם מהותה ה"ה ארץ ישראל, "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה גו'" (עקב יא, יב), ארץ הקודש, כפי שחוזר ומתגלה ע"י הכיבוש דבנ"י.
8. 692. מלבד ההוראה מה להשיב לאוה"ע על טענתם – שהרי לא יתכן שבגלל מציאותם וטענתם של אוה"ע, שאין להם שייכות לתורה, יהי' שינוי הסדר בתורה.
9. 693. נדה ל, ב.
10. 694. וכיון ש"נתנה לנו" כל התורה כולה, פשט רמז דרוש וסוד, ו"כל הנותן בעין יפה נותן" (ראה ב"ב נג, רע"א. וש"נ)*, שנותן כל הכחות והאפשרויות ללמוד כל פרד"ס התורה – חייב כל אחד מישראל ללמוד כל פרד"ס התורה, וסוכ"ס ילמד את כל פרד"ס התורה ("דער אויבערשטער וועט זיכער אויספירן"; "מיטן אויבערשטן שפּילט מען זיך ניט"...), כמבואר בהל' ת"ת (לאדה"ז – פ"א ה"ד) ש"כל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס .. (ו)צריך לבוא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה, הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות". וא"כ, למה לו הצער שבענין הגלגולים ח"ו, להתייסר ולירד עוה"פ למטה, "עמק הבכא", עוד שבעים שנה, בשביל פרק תניא?!... – מוטב שילמד זאת מיד ! * ) ולהעיר , שגם מה ש " נתנה להם " הוא ב " עין יפה ", שלכן , גם התחלת הלימוד דתינוק – בדרגת התורה ששייכת גם לאוה"ע (תושב"כ (כנ"ל הערה 2)) ע"ד " נתנה להם " – הוא באופן של " ימין מקרבת "; וגם כאשר הלימוד הוא " מיראת הרצועה " – הרי זו " רצועה קטנה " בלבד (הל' ת"ת לאדה"ז פ"א הי"ג . וש"נ) , וגם בה לא משתמשים יותר מדי , כי אם לפרקים רחוקים כו' . ועד"ז בנוגע ל " נתנה להם " כפשוטו – שגם לאחרי ש " נטלה מהם " מקבלים השפעה ממנה כו' , וכמארז"ל (במדב"ר פ"א , ג) " אילו היו אוה"ע יודעים מה הי' המקדש יפה להם , קסטריות היו מקיפים אותו כדי לשומרו כו' ".
11. 695. ראה גם לעיל ע' 49. וש"נ.
12. 696. ראה גם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון דאשתקד ס"א (תו"מ חמ"א ע' 177). וש"נ.
13. 697. ראה גם תו"מ שם ריש ע' 180.
14. 698. ו, ז.
15. 699. שם, ו ובפרש"י.
16. 700. ומטעם זה לא נתבטלה מציאות העולם, כפי שהי' צ"ל ע"פ מאמר המדרש (ב"ר רפ"ה) "משל למלך שבנה פלטרין והושיב בתוכה אלמים, והיו משכימין ושואלים בשלומו של מלך ברמיזה .. אמר המלך, אילו היו פקחין, על אחת כמה וכמה .. הושיב בה המלך דיורין פקחין, עמדו והחזיקו בפלטין אמרו אין פלטין זו של מלך, שלנו היא, אמר המלך, תחזור פלטין לכמו שהיתה. כך מתחלת ברייתו של עולם לא היה קילוסו של הקב"ה עולה אלא מן המים .. אמר הקב"ה, מה אם אלו שאין להן לא פה ולא אמירה ולא דיבור, והרי הן מקלסין אותי, כשאברא אדם, על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד בו .. אמר הקב"ה, יפנו אלו, ויעמדו ויבואו אותן שישבו בהן מקודם, הה"ד (נח ז, יב) ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה" – "כי נחמתי כי עשיתים", כבפנים.
17. 701. ובמכ"ש מהקב"ה, שיכול לעשות כרצונו, ובלשון רש"י בהתחלת הפרשה: "כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה .. ברצונו .. וברצונו כו'", ועאכו"כ בנוגע להאדם, שאינו בעה"ב על הזולת כו'.
18. 702. משא"כ לולי דיבורו, הרי גם אם חבירו חטא, יכול לשוב בתשובה, ולא רק ביוהכ"פ, אלא גם ביום חול, ועאכו"כ ביום השבת שהו"ע התשובה (ראה תניא אגה"ת ספ"י), וביום השבת גופא – לאחר חצות, רעוא דרעוין*, שזהו זמן תשובה ביותר, ומה גם שהקב"ה מאריך אף וכו'. * ) כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר בבת-שחוק , שגם מי שישן בעת ההתוועדות , הרי השינה היא בנוגע להגוף ובחי' נר"נ בלבד , משא"כ בנוגע לבחי' חי' ויחידה .
19. 703. נח ט, כג.
20. 704. על הפסוק (ירמי' ב, יט) "תיסרך רעתך" (ראה גם תו"מ חל"ו ס"ע 7. וש"נ).
21. 705. וכידוע סיפור כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות אדמו"ר האמצעי והצ"צ (ראה תו"מ שם. וש"נ), שכאשר התאוננו בפניהם על ענין בלתי-רצוי, היתה זו הוכחה עבורם שגם אצלם ישנו ענין זה – עכ"פ בדקות דדקות.
22. 706. משלי יו"ד, יב. – ואף שגם בנוגע להזולת הרי מקרא מלא דיבר הכתוב (קדושים יט, יח) "ואהבת לרעך כמוך", ובפירוש רש"י: "זה כלל גדול בתורה", וכמבואר הענין דאהבת ישראל בש"ס – בבבלי (שבת לא, א) ובירושלמי (נדרים פ"ט ה"ד), ובפרט ע"פ תורת הבעש"ט, ועד שרבינו הזקן כותב על זה כל פרק ל"ב בתניא – הנה לאחרי כל זה, אין זה מגיע לאהבת עצמו!...
23. 707. פרש"י נח יא, א.
24. 708. ויצא לב, ב. וראה שיחת שבת בראשית תרצ"ו ס"ג (סה"ש תרצ"ו ע' 43). וש"נ.
25. 709. ראה גם לעיל ע' 151. וש"נ.
26. 710. תהלים לא, ו.