א

הערות

1. א. בקובץ יגדיל תורה (נ.י.) חוב' י (ראה מבוא שם) נדפסו תצלומי כתי"ק הרה"ק מהרי"ל של סימן זה, באיזה שינויי לשון ובהוספת מ"מ וציונים. כן נדפס כתי"ק כמה מהגהותיו בהעו"ב תתלח ע' 117. עיקרי השינויים וכן המ"מ וציונים יועתקו לקמן בשוה"ג (באותיות מודגשות, כשאר המ"מ שבדפוס ראשון).
2. ב. רבי יוחנן וריש לקיש כט, ב. טור ושו"ע יו"ד סי' צח ס"א.
3. ג. רבא חולין צז, רע"ב. טור ושו"ע שם.
4. ד. רבא ל, רע"א. טור ושו"ע ס"א.
5. ה. תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. רא"ש פסחים פ"ב סי' ה. טור ושו"ע ס"ב.
6. ו. כדלקמן סי' תסז סכ"ח, שדוקא להשהות מותר תערובת חמץ משהו, אבל לא לאכול.
7. ז. שמות יב, טו. רמב"ם פ"א ה"א.
8. ח. ראה גם לעיל סי' תלא ס"ד.
9. ט. סמ"ג ל"ת עח (כט, רע"ד). עולת שבת ס"א. טעם הא' והג' גם ברש"י כט, ב ד"ה שלא במינו. לבוש ס"א ומ"א ס"ק א. טעם הב' גם בתוס' חולין צז, א ד"ה אמר, ובשו"ת הרשב"א סוס"י ל.
10. י. רי"ף ע"ז פ"ה (לז, א), לפירוש הר"ן שם ד"ה וגרסינן. רא"ש שם פ"ה סי' ל. טור ושו"ע שם. וראה לעיל סי' תמו קו"א סוף ס"ק ב, שכן סוברים גם רבינו יחיאל מפרי"ז והמרדכי. וראה לקמן סי' תנד ס"ז.
11. יא. רי"ף שם, לפירוש הטור יו"ד סי' קט. הרשב"א בתורת הבית בית ד שער ראשון (יז, ב), ובשו"ת ח"א סוס"י נג. דעה הא' בשו"ע ס"ט. וראה קו"א ס"ק א.
12. יב. סעיף ד ואילך.
13. יג. ב"ח ס"ד ד"ה חמץ שנתערב. מ"א ס"ק מ ד"ה וכ"ז. משא"כ ככר שנתערב בככרות הוי דבר שבמנין ואינו בטל גם בשאר איסורים, כדלקמן ס"כ.
14. יד. ראה לעיל סי' תמב ס"ט.
15. טו. רבא שם. טור ושו"ע שם. ולענין יבש ביבש בשאינו מינו, ראה מ"א סי' תסז סוף ס"ק יג. ח"י כאן ס"ק מד.
16. טז. ש"ך יו"ד סי' צח ס"ק ו. וראה גם לעיל סי' תמב סי"ג.
17. יז. שו"ת ה רשב"א ח"א סי' ל וסי' נג (רק באכילה. ואנן קיי"ל גם בהנאה, כדלעיל). פר"ח ריש ס"א.
18. יח. רשב"א שם סוס"י ל.
19. יט. מרדכי רמז תקנח, בשם תשובת רבינו יחיאל מפרי"ש. הראב"ד בתמים דעים סי' לג. שו"ע סי' תסז ס"י. וכ"ה לקמן סי' תסז סכ"ו. ובקו"א ס"ק ב נתבארו ההוכחות דהיינו דוקא בטעמו ולא ממשו. ודעה הב' – לקמן ס"ב. וראה לעיל סי' תמה ס"ט וקו"א ס"ק ה. וראה פעמי יעקב לו ע' כג.
20. כ. ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב.
21. כא. סעיף יט (לענין תערובת חמץ שעבר עליו הפסח), וש"נ. וראה גם לקמן סי' תסז ס"ב וש"נ.
22. כב. כדלקמן ס"ב (שאם אסור למכרו צריך לשרפו מיד). וראה לעיל סי' תלד ס"ו וסי' תמה ס"א, שכשיש חיוב בל יראה ובל ימצא או חיוב תשביתו ואינו מבער מיד עובר על כל רגע ורגע וש"נ. וראה העו"ב תתמה ע' 34.
23. כג. סעיף כח.
24. כד. ראב"ד שם. שו"ת חכם צבי סי' פו ד"ה ובמרדכי. שאין כאן רק הטעם הב' דלעיל סי' תלא ס"ד. וראה לעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט (ד"ה וכיון), וסי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל), ושם ס"ק ב (ד"ה איברא), שלכן אין לברך על ביעורו, ואם עבר עליו הפסח אין קונסים אותו לאסרו בהנאה, ואין לשרפו ביו"ט.
25. כה. ראה קושיית התוס' ב, א ד"ה אור.
26. כו. סימן זה בשוע"ר לא הגיע לידינו, וראה ש"ך שם ס"ק מז. פסקי אדה"ז ע' 78. לעיל סי' תלה ס"ד. סי' תמו קו"א ס"ק א (ד"ה אבל).
27. כז. תוס' שם.
28. כח. כדלעיל בתחלת הסעיף (לענין איסור תערובת במשהו), לעיל סי' תלא ס"ד (לענין חובת בדיקה וביעור), לקמן סי' תנא ס"א (לענין כלים של חמץ בפסח).
29. כט. משמעות ה מרדכי רמז תקס. הובא במ"א סי' תמה ס"ק ו. ח"י שם ס"ק ז. ונתבאר בקו"א ס"ק ב.
30. ל. תוס' זבחים עג, א ד"ה ר"י. שו"ת רשב"א ח"א סי' רפג (הובאו בפר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א. ש"ך יו"ד סי' קט ס"ק ג). תרומת הדשן סי' קיד, בשם הסמ"ג ל"ת קלח (נ, א). מ"א סי' תל. וראה ח"י שם ס"ק א.
31. לא. משא"כ פירור, אף שהוא דק מאד, כדלעיל סי' תמב קו"א ס"ק טו.
32. לב. ולענין חיוב הביעור בפסח, ואיסורו כשעבר עליו הפסח, נתבאר לעיל סי' תמב סי"ג.
33. לג. ח"י סק"ג וסקמ"ד, שדין תערובת חמץ כמו דין יין נסך (ע"ז עד, א. טור ושו"ע יו"ד סי' קלד ס"ב), שחבית בחביות מותר למכור לנכרי חוץ מדמי איסור שבו (ורק יין ביין אסור). וכ"ה בשאר אסורים שאין בטלים (ירושלמי ערלה פ"ג סוף ה"א. תוס' יבמות פא, ב ד"ה כולן. ש"ך יו"ד סי' קי ס"ק ב). וכ"ה לקמן ס"ב. לעיל סי' תמה ס"ט. וראה קו"א ס"ק ג הטעם שלענין זה אין החמץ חמור משאר איסורים שאין בטלים.
34. לד. היינו אפילו אינו בטל בששים רק ברוב, ואפילו ככר (ולא רק פרוסה כדלעיל) שהוא דבר שבמנין (כדלקמן ס"כ) שאינו בטל ברוב ולא באלף (כמו חבית בחביות דלעיל).
35. לה. ראה רש"י ע"ז שם ד"ה חבית בחבית. ר"ן שם (לז, ב) ד"ה הלכה למעשה (כאילו הוכרה ונטלה). פרישה יו"ד סי' קלד ס"ק יג.
36. לו. רמב"ם פי"ג מהל' תרומות ה"ד (קמח לקמח). פר"ח ס"ט ד"ה ודע שהרשב"א, ו ט"ז סימן תנג ס"ק ב ( אפילו כשנטחנו יחד, כדלקמן סי' תנג ס"ט), ממשמעות ה סמ"ק סי' רכג (ע' רלא).
37. לז. ט"ז שם בדעת השו"ע. וראה לקמן סי' תנג ס"ט, שלדעת הסמ"ק שם, גם כשנטחנו יחד יש להם דין יבש ביבש (לענין חוזר וניעור), עד שנאפו יחד.
38. לח. פר"ח שם.