יח
יח וכל זה בתוך הפסח אבל קודם הפסח אפילו בערב פסח משעה ששיתקמ עד הלילה שהחמץ אסור אז באכילה ובהנאה מן התורהקמא מכל מקום כיון שאין בו כרת לא החמירו בו חכמים יותר מבשאר איסורי תורהקמב ולפיכך הוא מתבטל בששים כשאר איסוריןקמג אם נתערב לח בלח ואם נתערב יבש ביבש נתבטל ברובקמד כמו בשאר איסורין (ואינו נקרא דבר שיש לו מתירין דהיינו לאחר הפסחקמה כיון שאף לאחר הפסח אין לו היתר אלא על ידי שנתבטלקמו ברובקמז שהרי החמץ שהוא עומד בעינו שעבר עליו הפסח אסור בהנאהקמח) וכן אין ריחו אוסר לדברי הכלקמט וכן נותן טעם לפגם מותר בו לדברי הכל כמו בשאר איסוריןקנ וכן הדין בחמץ נוקשה אפילו בתוך הפסח דכיון שאין חייבין עליו כרת הרי דינו כחמץ גמור בערב פסח משש ולמעלהקנא:
הערות
- קמ. ראה ח"י סי' תנב ס"ק א (דלא כהמחלקים בזה בין שעה חמישית לששית).
- קמא. כדלעיל סי' תלא ס"ב.
- קמב. רא"ש פ"ב סי' ה. מ"א ס"ק ה.
- קמג. תוס' ע"ז סו, ב סד"ה רבא. רא"ש שם. טור ושו"ע ס"ב.
- קמד. פר"ח סוף ס"ט. ויאכלם בערב פסח, שבתוך הפסח חוזר וניעור, עכ"פ לענין אכילה, כדלעיל סי' תמב סי"ד-ח (אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב ח"ה ע' ריח).
- קמה. דעה הא' ברמ"א יו"ד סי' קב ס"ד (מטעם אחר). וראה מ"מ פ"א ה"ה, שלמ"ד דהוי דבר שיש לו מתירים אוסר במשהו מו' שעות ולמעלה.
- קמו. ר"ן פ"ב (ז, ב) ד"ה ואני חוכך. משא"כ לעיל סי' תמה ס"ח (שיש להם היתר בלא ביטול). וראה גם לעיל סי' שיח ס"ד. לקמן סי' תקז ס"ג. וראה הערות לשו"ע אדה"ז.
- קמז. היינו במין במינו יבש ביבש שנתבטל ברוב (ראה לעיל סי' תמב סי"ד-יח אם מותר להשהותם לאחר הפסח), או לח בלח שנתבטל בס' ועבר עליו הפסח שמותר (טור ושו"ע סי"א. וכדלעיל סי' תמב קו"א ס"ק ט ד"ה וכיון). וראה חקרי הלכות ד עב, ב.
- קמח. כדלקמן סי' תמח ס"א.
- קמט. כדלעיל ס"ט (שלא נאסר ריח חמץ בפסח אלא מטעם איסור משהו מליל ט"ו ואילך). וראה לעיל שם שהחומרא שבחמץ בפסח הוא רק בתנור קטן ופיו אינו סתום לגמרי.
- קנ. דרכי משה ס"ק טו. רמ"א סעיף ב.
- קנא. ליקוטי מהרי"ל (ע' תרל). מ"א ס"ק ה. ח"י ס"ק יא. וראה לקמן סנ"ג.
עבודה זרה ס״ו ב - הטקסט מספריא
רֵיחֵיהּ חַלָּא וְטַעְמָא חַמְרָא — חַלָּא, וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּמִינוֹ, וְכׇל מִין בְּמִינוֹ — בְּמַשֶּׁהוּ.
רָבָא אָמַר: בְּנוֹתֵן טַעַם, רֵיחֵיהּ חַלָּא וְטַעְמָא חַמְרָא — חַמְרָא, וְהָוֵה לֵיהּ מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וְכׇל מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ בְּנוֹתֵן טַעַם.
הַאי בַּת תִּיהָא, גּוֹי בִּדְיִשְׂרָאֵל — שַׁפִּיר דָּמֵי, יִשְׂרָאֵל בִּדְגוֹי — אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, רָבָא אָמַר: מוּתָּר. אַבָּיֵי אָמַר: אָסוּר, רֵיחָא מִילְּתָא הִיא. רָבָא אָמַר: מוּתָּר, רֵיחָא לָאו מִילְּתָא הִיא.
אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ, דְּרֵיחָא וְלָא כְּלוּם הוּא? דִּתְנַן: תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְּכַמּוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בּוֹ אֶת הַפַּת — הַפַּת מוּתֶּרֶת, לְפִי שֶׁאֵין טַעַם כַּמּוֹן אֶלָּא רֵיחָא כַּמּוֹן. וְאַבַּיֵּי? שָׁאנֵי הָתָם, דְּמִיקְלָא אִיסּוּרֵיהּ.
אָמַר רַב מָרִי: כְּתַנָּאֵי, הָרוֹדֶה פַּת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה — רַבִּי מֵאִיר אוֹסֵר, וְרַבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רַבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִיטִּין, וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים, מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: רֵיחָא מִילְּתָא הִיא, וּמָר סָבַר: רֵיחָא וְלָא כְּלוּם הוּא?
לְרָבָא וַדַּאי תַּנָּאֵי הִיא, לְאַבָּיֵי מִי לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא?
אָמַר לָךְ אַבָּיֵי: לָאו מִי אִיתְּמַר עֲלַהּ, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: בְּפַת חַמָּה וְחָבִית פְּתוּחָה —
because a liquid whose smell is vinegar and its flavor is wine is considered vinegar, and the wine, when it spilled into the barrel of vinegar, took on the smell of vinegar from the moment it reached the airspace of the barrel, and it has therefore become a type of food mixed with food of its own type. And any type of forbidden food mixed with food of its own type renders the mixture forbidden by any amount.
Rava says that the mixture is forbidden only in a case where the wine imparts flavor to the vinegar, because a liquid whose smell is vinegar and its flavor is wine is considered wine, and it has therefore become a type of food mixed with food not of its own type. And any type of forbidden food mixed with food not of its own type renders the mixture forbidden only in a case where it imparts flavor to the mixture.
§ With regard to this bunghole [bat tiha], the hole in a barrel through which one can smell the wine, if a gentile smells a Jew’s wine through it, the wine is permitted, but for a Jew to smell a gentile’s wine through it, Abaye says that it is prohibited, whereas Rava says that it is permitted. Abaye says that it is prohibited because he holds that a smell is a substantial matter, a significant form of pleasure, and it is not permitted to derive benefit from a gentile’s wine. Rava says it is permitted because he holds that a smell is nothing; it is insignificant.
Rava says: From where do I say that a smell is nothing? It is as we learned in a mishna (Terumot 10:4): With regard to an oven that one lit with cumin stalks of teruma and baked bread in it, the bread is permitted because it has not absorbed the flavor of the cumin stalks but only the smell of the cumin stalks. This indicates that smell alone does not render a food forbidden. And how does Abaye explain this? He answers that it is different there, as the forbidden substance was burned. The smell of the forbidden cumin stalks entered the bread after the cumin stalks themselves were consumed by the fire, and a smell that is not from an extant substance is not forbidden. By contrast, in a case where the smell is from an extant source, it is forbidden.
Rav Mari said: This dispute between Abaye and Rava is parallel to a dispute between tanna’im, as it is taught in a mishna (Terumot 10:3): With regard to one who detached a hot loaf of bread from the oven and placed it on the opening of a barrel of wine of teruma, the portion of the produce designated for the priest, Rabbi Meir deems the bread forbidden to non-priests, as in his opinion the smell of the wine renders the bread forbidden to them, and Rabbi Yehuda deems it permitted. Rabbi Yosei deems it permitted in a case of wheat bread but deems it forbidden in a case of barley bread, because the barley draws out the fumes of the wine. Rav Mari explains: What, is it not with regard to this matter that the Sages in the mishna disagree: That one Sage, Rabbi Meir, holds that a smell is a substantial matter, and one Sage, Rabbi Yehuda, holds that a smell is nothing?
The Gemara remarks: According to the opinion of Rava, the dispute between him and Abaye is certainly parallel to a dispute between tanna’im, as he must concede that Rabbi Meir holds that a smell is a substantial matter. But according to the opinion of Abaye, shall we say that it is parallel to a dispute between tanna’im?
The Gemara answers: Abaye could say to you that Rabbi Yehuda also holds that a smell is a substantial matter. Wasn’t it stated with regard to that mishna that Rabba bar bar Ḥana says that Reish Lakish says: In the case of a hot loaf of bread and an open barrel,
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 12 עמודים.
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכת הפירות רד דיני הברכות ליתר המאכלים מאותו ספר ע"ז סו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח א מאותו ספר ע"ז סו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח מאותו ספר ע"ז סו, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ג הלכות פסח: תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ט מאותו ספר ע"ז סו, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ד הלכות יום טוב תקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל ג מאותו ספר ע"ז סו, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק ד סימן תקז (ד) מאותו ספר ע"ז סו, ב
- הלכות אמירה לנכרי משו"ע אדה"ז הנאה וריוח ממלאכת הנכרי כה. הנאה ממלאכה לצורך ישראל ונכרי ע"ז סו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ב (סי' תמב-תמז) תמז דין תערובות חמץ בתוך הפסח ע"ז סו, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) ערב על איזה יין מקדשין ע"ז סו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ו (סי' שכג-שדמ) שכה נכרי שעשה מלאכה בעד ישראל ע"ז סו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקז דיני אפייה ביום טוב ע"ז סו, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) הלכות יום טוב (סי' תצה-תקכט) תקיז באיזה אופן מותר ליקח ביום טוב מן החנוני מיני מאכל ע"ז סו, ב