249

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

באהל צריכים להתקיים כמה תנאים כדי שיטמא: "שיקבר78 ערום בארון של שיש או של זכוכית וכיוצא בהן ויהיה כולו שלם".

יג. משה רבנו – הוכחה לאופן תחיית מתי מדבר

על כך ענה להם רבי יהושע בן חנניא: "לכשיבוא משה רבנו עמהם". ההסבר לכך הוא: במדרש תנחומא בפרשתנו79 נאמר "משל למה הדבר דומה? לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: יאמרו שאתה השבית הצאן. אף כך אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו: אין למתי המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהיה בצרן ותבא עמהם"80.

מכך מובן שכיון שמשה רבנו היה רוען של ישראל בהיותם נשמות בגופים (ואשר על כן הגיע אליהם באמצעותו גם שפע גשמי – המן, ובארה של מרים, וענני הכבוד שחזרו בזכותו81, ולא רק שפע רוחני – כנתינת התורה), הרי גם לעתיד לבוא הוא יצטרך לשוב עם דור המדבר, דוקא בהיותם נשמות בגופים.

וזוהי משמעות תשובת רבי יהושע בן חנניא "לכשיבוא משה רבנו עמהם": משה רבנו יבוא "עמהם", ומכך מובן שיש להם חלק לעולם הבא כמשה, ותחייתם תהיה קשורה למציאות הגוף הראשון (עצם לוז) ולכן הם יזדקקו להזאה. (ואם לא יבוא משה רבנו עמהם, הרי זאת משום שאין להם חלק לעולם הבא, ותחייתם היא מתרווד רקב, שאז "אין צריכין" הזאה).

יד. הסבר דברי ה"ילקוט"

לפי זה יש להסביר גם את החידוש שבדברי ה"ילקוט" בפשטות: הלימוד הראשון "נוגע במת טמא, אין מת עצמו טמא" מחדש את עצם הענין, שהמת עצמו אינו טמא, והוא מטמא אחרים רק בכח גזירת הכתוב, כדלעיל. וכך מובן שלגבי חי אין חל ענין זה.

לאחר מכן מופיע החידוש ש"נוגע במת טמא ואין בנה של שונמית טמא", שלא זאת בלבד שאינו מטמא אחרים לאחר שקם לתחייה, אלא שהוא עצמו לא נטמא עקב הנגיעה בגוף שלו82 בעת התחייה83.

הערות

  1. 78. רמב"ם שם פ"ג ה"ד (מנדה כז, ב. וש"נ).
  2. 79. יוד.
  3. 80. ראה זח"א קיג, ב (מהנ"ע). זח"ב קנז, סע"א. וראה זח"ג קסח, ב. ועוד.
  4. 81. תענית ט, א.
  5. 82. ראה עד"ז גם בסדרי טהרות כלים (רנ, ב. ד"ה אבל). אלא שכ' הפי' בספ"ז דהנפק"מ מזה ש"אין מת עצמו טמא" הוא בזה ש"אין בנה של שונמית טמא". וגם מטעם אחר דלקמן בפנים.
  6. 83. וכן מוכח מהמשך הלשון בספ"ז וילקוט "וכשחי' הי' טהור לקודש" דלכאורה למאי נפק"מ (הרי בא לומר דאף "כשמת כל שהי' עמו בבית טמא הי' טומאת שבעה" הרי "כשחי'" אינו טמא ו"חזרו ונגעו בו טמאוהו הם")? אלא שבא להדגיש ד= "כשחי' הי' טהור (לגמרי) לקודש", היינו שאין עליו טומאה של נוגע במת דטמא לקודש. ועיי' בסדרי טהרות שם דמפרש ההמשך בספ"ז "הרי זה אומר כו'" (לא כבזית רענן שם): הרי זה אומר לאלו הכלים מטמאך דהיינו הוא עצמו לא טמאוני שלא נטמא ממגע עצמו כו'. ולכאורה משמע כן מזה "שהרי זה אומר מטמאך כו'" אי' אחר שכתב "חזרו ונגעו בו טמאוהו הם" דלפי פשוטו אינו שייך לזה.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 6 עמודים.

  1. לקוטי שיחות כרך ל תולדות שיחה ב מאותו ספר נדה כז, א
  2. לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה א מאותו ספר נדה כז, סע"ב
  3. לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב מאותו ספר נדה כז, סע"ב
  4. תורת מנחם תשי"א אשתו של לוט מהו שתטמא נדה כז, ב
  5. תורת מנחם תשי"א הדרן על הש"ס* נדה כז, ב
  6. תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו נדה כז, ב