249

באהל צריכים להתקיים כמה תנאים כדי שיטמא: "שיקבר⁷⁸ ערום בארון של שיש או של זכוכית וכיוצא בהן ויהיה כולו שלם".

יג. משה רבנו – הוכחה לאופן תחיית מתי מדבר

על כך ענה להם רבי יהושע בן חנניא: "לכשיבוא משה רבנו עמהם". ההסבר לכך הוא: במדרש תנחומא בפרשתנו⁷⁹ נאמר "משל למה הדבר דומה? לרועה אחד שיצא לרעות צאנו של מלך, ונשבית הצאן. בקש הרועה ליכנס לפלטרין של מלך, אמר לו המלך: יאמרו שאתה השבית הצאן. אף כך אמר לו הקדוש־ברוך־הוא למשה: שבחך הוא שהוצאת ששים רבוא וקברתם במדבר, ואתה מכניס דור אחר, עכשיו יאמרו: אין למתי המדבר חלק לעולם הבא, אלא תהיה בצרן ותבא עמהם"⁸⁰.

מכך מובן שכיון שמשה רבנו היה רוען של ישראל בהיותם נשמות בגופים (ואשר על כן הגיע אליהם באמצעותו גם שפע גשמי – המן, ובארה של מרים, וענני הכבוד שחזרו בזכותו⁸¹, ולא רק שפע רוחני – כנתינת התורה), הרי גם לעתיד לבוא הוא יצטרך לשוב עם דור המדבר, דוקא בהיותם נשמות בגופים.

וזוהי משמעות תשובת רבי יהושע בן חנניא "לכשיבוא משה רבנו עמהם": משה רבנו יבוא "עמהם", ומכך מובן שיש להם חלק לעולם הבא כמשה, ותחייתם תהיה קשורה למציאות הגוף הראשון (עצם לוז) ולכן הם יזדקקו להזאה. (ואם לא יבוא משה רבנו עמהם, הרי זאת משום שאין להם חלק לעולם הבא, ותחייתם היא מתרווד רקב, שאז "אין צריכין" הזאה).

יד. הסבר דברי ה"ילקוט"

לפי זה יש להסביר גם את החידוש שבדברי ה"ילקוט" בפשטות: הלימוד הראשון "נוגע במת טמא, אין מת עצמו טמא" מחדש את עצם הענין, שהמת עצמו אינו טמא, והוא מטמא אחרים רק בכח גזירת הכתוב, כדלעיל. וכך מובן שלגבי חי אין חל ענין זה.

לאחר מכן מופיע החידוש ש"נוגע במת טמא ואין בנה של שונמית טמא", שלא זאת בלבד שאינו מטמא אחרים לאחר שקם לתחייה, אלא שהוא עצמו לא נטמא עקב הנגיעה בגוף שלו⁸² בעת התחייה⁸³.