111
("תאומים מלא") גבי תמר? ובפרט שבפ' וישב שם מיישב רש"י (עוה"פ) גם שינוי זה.
גם צריך ביאור בעצם פירושו בזה שתיבת "תאומים" כאן היא "חסר":
נתבאר כמ"פ — וכ"כ כמה מפרשי רש"י5 — שהשינויים ד"מלא" ו"חסר" כשלעצמם אינם ענין המעורר קושי בפשוטו של מקרא (שלכן ע"פ רוב אין רש"י מבאר הטעם לחסרות כו' שבמקרא), ובמקום שרש"י מבאר טעמם, ה"ז רק משום שעי"ז מתבאר דבר הקשה בפשוטו של מקרא. ועפ"ז יש להבין בנדו"ד — מה קשה בל' הכתוב "והנה תומם בבטנה" שבגלל זה מדייק רש"י ש"תומם" חסר כתיב?
ג. ויש לומר הביאור בכל זה:
כוונת רש"י בפירושו על "וימלאו ימי'" היא לתרץ (לא קושי השינוי בלימוד הפסוק דפ' וישב, אלא) שאלה המתעוררת כאן, והיא — שהתיבות "וימלאו ימי'" נראות כמיותרות — דלכאורה מאי קמ"ל? הלא מובן מאליו שהלידה (ע"ד הרגיל) היא לאחר ש"מלאו" הימים ללדת — שלכן לא מצינו עד כאן, בכל המקומות שהוזכר ענין של לידה, שהכתוב יקדים לזה "וימלאו ימי'" וכיו"ב. ומה מחדש הכתוב כאן ש"וימלאו ימי'"?
[בתרגום יונתן כאן איתא "ושלימו מאתן ושובעין יומי עיבורהא למילד", והיינו שט' חדשי העיבור היו ט' חדשים שלמים (ולא ילדה באמצע החודש הט').
אבל מלבד זאת שפירוש זה תלוי בהפלוגתא6 אם היולדת לט' יולדת למקוטעין או לאו; ולמ"ד שאינה יולדת למקוטעין, כל לידה (לתשעה חדשים) היא לט' חדשים שלמים7 — הרי עדיין עיקר התמי' במקומו עומד: סוףסוף למאי נפק"מ אם ילדה לט' חדשים שלמים או לא8?].
ועל זה מתרץ רש"י — "אבל בתמר כתיב ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כו'", כלומר: התיבות "וימלאו ימי'" לא נכתבו כאן אלא ללמדנו כוונת השינוי גבי תמר, "ויהי בעת לדתה", ששם (בתמר) לא היתה הלידה באופן ד"וימלאו ימי'".
כלומר: לולא הכתוב כאן "וימלאו ימי'" (ברבקה), לא היינו יודעים לדייק שהכוונה בתיבות "בעת לדתה" (בתמר) היא "לחסרים" (והיינו מפרשים הכתוב כפשוטו, שרק בעת לדתה נודע לתמר שתאומים בבטנה)9; אבל לאחר שנאמר ברבקה הלשון "וימלאו ימי'" משא"כ
הערות
- 5. ראה דברי דוד ודבק טוב פרשתנו בפסוק שלפנ"ז (כה, כג). גו"א בראשית א, יד. משכיל לדוד שם ובפ' עקב ט, יא (ובכ"מ). ועוד.
- 6. נדה כז, א. ועוד.
- 7. ומפרש"י שמות (ב, ג) "והם בדקו אחרי' לסוף ט'" משמע שס"ל לרש"י שהיולדת לט' אינה יולדת למקוטעין (אף שהיולדת לשבעה יולדת למקוטעין , כפרש"י שם. וראה נדה לח, ריש ע"ב. וש"נ. רש"י נדה כז, א ד"ה כ"ג) — ראה ס' זכרון, משכיל לדוד, באר בשדה ועוד על פרש"י שם. וראה לקמן סעיף ה' ובהנסמן בהערה 22.
- 8. ראה מעשה ה' פרשתנו (רפכ"ז). נזר הקודש (השלם) לב"ר פרשתנו שם. באר בשדה על פרש"י כאן.
- 9. ראה רא"ם (ועוד מפרשים) לפרש"י וישב לח, כה ד"ה הכר נא.
- . ולהעיר, שבדפוס שני דפרש"י כאן (וכן בפ' וישב שם) שתמר ילדה לו' חדשים וששה יום. וכן נעתק ביפה תואר השלם לב"ר פרשתנו שם.
רש"י על שמות ב׳:ג׳ - הטקסט מספריא
ולא יכלה עוד הצפינו. שֶׁמָּנוּ לָהּ הַמִּצְרִיִּים מִיּוֹם שֶׁהֶחֱזִירָהּ, וְהִיא יְלָדַתּוּ לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְיוֹם אֶחָד (שם), שֶׁהַיּוֹלֶדֶת לְשִׁבְעָה יוֹלֶדֶת לִמְקֻטָּעִין (נדה ל"ח), וְהֵם בָּדְקוּ אַחֲרֶיהָ לְסוֹף תִּשְׁעָה:
גמא. גְּמִי בִּלְשׁוֹן מִשְׁנָה (שבת ע"ח), וּבְלַעַז יונק"ו, וְדָבָר רַךְ הוּא וְעוֹמֵד בִּפְנֵי רַךְ וּבִפְנֵי קָשֶׁה (סוטה י"ב):
בחמר ובזפת. זֶפֶת מִבַּחוּץ וְטִיט מִבִּפְנִים, כְּדֵי שֶׁלֹּא יָרִיחַ אוֹתוֹ צַדִּיק רֵיחַ רַע שֶׁל זֶפֶת (שם):
ותשם בסוף. הוּא לְשׁוֹן אֲגַם, רושיי"ל בְּלַעַז, וְדוֹמֶה לוֹ "קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו י"ט):
ולא יכלה עוד הצפינו AND SHE COULD NO LONGER CONCEAL HIM, because the Egyptians calculated the period from when he (Amram) took her back. She, however, bore him after a term of six months and one day — for a woman who gives birth to a child in the seventh month may do so in incomplete months (i. e. the seventh month of pregnancy may not be completed) (Niddah 38b) — and they (the Egyptians) made enquiry regarding her at the end of nine months (the normal term of pregnancy, but in this case three months after the child’s birth; therefore “she could no longer conceal him”).
גמא PAPER-REED — In the language of the Mishna it is called גמי (Shabbat 78a), and in old French junc. It is a flexible substance that offers resistance to the pressure of both soft and hard things (Sotah 12a).
בחמר ובזפת — with pitch (זפת) outside, but with slime (חמר) inside, in order that that righteous child might not smell the disagreeable odour of the pitch (Sotah 12a).
ותשם בסוף AND SHE PUT IT IN THE FLAGS — It (סוף) has the same meaning as אגם. old French rosel. Another example of the word is (Isaiah 19:6) “And reeds and flags (סוף) shall wither”.
רש"י על בראשית ל״ח:כ״ה - הטקסט מספריא
הוא מוצאת. לְהִשָּׂרֵף:
והיא שלחה אל חמיה. לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו וְלוֹמַר מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת, אֶלָּא לְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לּוֹ, אָמְרָה אִם יוֹדֶה יוֹדֶה מֵעַצְמוֹ, וְאִם לָאו, יִשְׂרְפוּנִי, וְאַל אַלְבִּין פָּנָיו. מִכָּאן אָמְרוּ נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּילוּהוּ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים:
הכר נא. אֵין נָא אֶלָּא לְשׁוֹן בַּקָּשָׁה – הַכֵּר נָא בוֹרַאֲךָ, וְאַל תְּאַבֵּד שָׁלֹשׁ נְפָשׁוֹת:
הוא מוצאת WHEN SHE WAS BROUGHT FORTH to be burnt.
והיא שלחה אל חמיה SHE SENT TO HER FATHER-IN-LAW — she did not wish to put him to shame in public by saying “It is by thee that I am with child”, but she said only “By the man whose these are”. She thought: “if he is to acknowledge it, let him acknowledge it voluntarily, and if not, let them burn me and let me not put him to shame in public”. From this passage our Rabbis derived the teaching: Far better that a man should let himself be cast into a fiery furnace (even as Tamar was ready to be burnt to death) and let him not publicly put his fellow to shame (Sotah 10b).
הכר נא RECOGNISE, I PRAY THEE — The word נא is used as an expression of entreaty: Acknowledge (הכר) I beg of you, your Creator and do not destroy three lives (Genesis Rabbah 85:11).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 9 עמודים.
- לקוטי שיחות כרך ב הוספות - שיחות שיחה ג מאותו ספר נדה לח, א
- תורת מנחם שיחת ש"פ לך-לך, יו"ד מר-חשון ה'תשי"א* נדה לח, א
- שיעורי הלכה למעשה הלכות נדה נדה לח, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך ז תזריע שיחה א מאותו ספר נדה כז, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב מאותו ספר נדה כז, סע"ב
- לקוטי שיחות כרך יח חוקת שיחה ב מאותו ספר נדה כז, ב
- תורת מנחם תשי"א אשתו של לוט מהו שתטמא נדה כז, ב
- תורת מנחם תשי"א הדרן על הש"ס* נדה כז, ב
- תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו נדה כז, ב