110
שיחה ב
א. "וימלאו ימי' ללדת והנה תומם בבטנה"1, ופרש"י "וימלאו ימי', אבל בתמר כתיב2 ויהי בעת לדתה שלא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם".
וצריך ביאור:
נתבאר כמ"פ, שכאשר ישנה סתירה בין שני כתובים, דרכו של רש"י ליישבה בכתוב השני, במקום שמתעוררת הסתירה. וא"כ קשה בנדו"ד — מה ראה רש"י לעמוד כאן על השינוי בין לשון הכתוב כאן ולשון הכתוב לקמן בתמר?
ובפרט שעה"פ (הנ"ל) "ויהי בעת לדתה" (בפ' וישב) חוזר רש"י ליישב שינוי זה ("וברבקה הוא אומר וימלאו ימי' ללדת להלן למלאים וכאן לחסרים") — וא"כ יפלא ביותר אמאי הוזקק לפרשו גם כאן, לפני שמתעוררת שאלת השינוי בין שני הכתובים?
גם יש לדייק בל' רש"י כאן — שמבאר רק הכתוב דתמר "שלא מלאו ימי' כי לז' חדשים ילדתם", דלכאורה הו"ל לפרש לכל לראש את הכתוב דידן, שרבקה ילדתם למלאים, ואח"כ להוסיף "אבל תמר לא מלאו ימי' כו'".
וביותר תמוה: מקורו של רש"י הוא במדרש רבה על פסוק זה3 — והרי שם הלשון "להלן חסרים וכאן מלאים", ואילו רש"י מסביר רק לשון הכתוב דפ' וישב, ובנוגע לרבקה אינו מפרש כלום!
לכאורה יש לומר בפשטות, שגבי רבקה א"צ לפרש ש"כאן מלאים", שהרי מפורש בכתוב "וימלאו ימי' ללדת", וכל החידוש הוא רק בפירוש "בעת לדתה" דתמר, שמשנה הכתוב בלשונו מפני "שלא מלאו ימי' (כי לז' חדשים ילדתם)".
אבל נוסף לכך, שעפ"ז תוגדל ביותר התמי' דלעיל — מאי דוחקי' דרש"י כאן לפרש הכתוב דתמר לקמן (מאחר שהכתוב כאן אינו דורש שום ביאור ליישבו, כ"א רק את צד השינוי דתמר) — הרי רש"י עצמו נקט לקמן בפ' וישב (ע"ד) לשון המדרש3 "להלן למלאים וכאן לחסרים", וכיון שכאן לא נחית לפרט ש"כאן למלאים" (כי למותר הוא כנ"ל), מאי שנא גבי תמר שמפרש "ולהלן למלאים" (לאחר שמביא שם לשון הכתוב "וימלאו ימי' וגו'")?
ב. אח"כ מעתיק רש"י "והנה תומם" ומפרש "חסר4, ובתמר2 תאומים מלא לפי ששניהם צדיקים אבל כאן אחד צדיק ואחד רשע".
וגם בזה יל"ע, ע"ד הנ"ל, מה ראה רש"י לעמוד כאן על השינוי לקמן
הערות
- 1. פרשתנו כה, כד.
- 2. וישב לח, כז.
- 3. פס"ג, ח. ועד"ז בב"ר לקמן בפ' וישב (פפ"ה, יג).
- 4. ראה ס' זכרון על פרש"י כאן, שהכוונה לחסרון היו"ד ולא האל"ף . ע"ש. וראה גם חזקוני ורד"ק כאן. אבל בפי' המיוחס לרש"י (לב"ר פפ"ה, יג): בלא אל"ף (ובא' מכת"י רש"י שתח"י הגירסא כאן "חסר אלף"). וכ"ה בזח"ב עח, ב. — וראה בעה"ט ופענח רזא כאן, "חסר א' וחסר י' כתיב". ע"ש. ואכ"מ.
- . ובגו"א כאן (וראה גו"א וישב שם), ש"תאומים" מלא דתמר היינו מלא וי"ו. ע"ש.
רש"י על בראשית רבה פ״ה:י״ג - הטקסט מספריא
כאן לחסרים. לחדשים חסרים דלא נאמר כאן וימלאו:
תאומים מלא. אל"ף ששניהם צדיקים:
להלן תומים חסרים. בלא אל"ף אחד צדיק ואחד רשע:
ג' הן שהן נאמנין על אחר לאלתר. בחזקת הבתים ירושלמי:
החיה. בשעה שיושבת על המשבר מן הדא ותקח המילדת ותקשר על ידו שני וגו':
אסופי. כדאמר ר' סימון תינוק כל זמן שמושלך בשוק אביו ואמו מעידין עליו נאסף מן השוק צריך שני עדים. וכן שיירא שהיתה עוברת וראה אחד ואמר בני הוא זה נאמן:
והמטהרת חברותיה. כדתנינן תמן בנדה ג' נשים ישנות במטה אחת ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות:
בדקה אחת מהן ומצאה טמאה היא טמאה וכולן טהורות:
אמר רבי אחא ובלבד מעת לעת. משעה שראתה עד עת שישנה עמהן ולא יותר:
בראשית רבה פ״ה:י״ג - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּעֵת לִדְתָּהּ (בראשית לח, כז), כָּאן חֲסֵרִים וּלְהַלָּן מְלֵאִים, (בראשית לח, כז): וְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ, תְּאוֹמִים מָלֵא, כָּאן שְׁנֵיהֶם צַדִּיקִים, וּלְהַלָּן (בראשית כה, כד): כְּתִיב: תוֹמִם חָסֵר, אֶחָד צַדִּיק וְאֶחָד רָשָׁע. (בראשית לח, כח): וַיְהִי בְלִדְתָּהּ וַיִּתֶּן יָד, אָמַר רָבָא בַּר רַב חִסְדָּא שְׁלשָׁה נֶאֱמָנִין לְאַלְּתַּר, וְאֵלּוּ הֵן, הַחַיָּה וְהַשַּׁיָּרָא וְהַמְטַהֶרֶת אֶת חֲבֶרְתָּהּ. חַיָּה, דִּכְתִיב (בראשית לח, כח): וַתִּקַּח הַמְיַלֶּדֶת וַתִּקְשֹׁר עַל יָדוֹ שָׁנִי לֵאמֹר זֶה יָצָא רִאשֹׁנָה. שַׁיָּירָא, כִּדְאָמַר רַבִּי סִימוֹן אֲחוּי דְּרַבִּי יְהוּדָה בַּר זַבְדִי בְּשֵׁם רַב, תִּינוֹק כָּל זְמַן שֶׁמֻּשְׁלָךְ בַּשּׁוּק אָבִיו וְאִמּוֹ מְעִידִין עָלָיו, נֶאֱסַף מִן הַשּׁוּק צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. וְהַמְטַהֶרֶת אֶת חֲבֶרְתָּהּ, כְּדִתְנַן שָׁלשׁ נָשִׁים יְשֵׁנוֹת בְּמִטָּה אַחַת וְדָם תַּחַת אַחַת מֵהֶן, כֻּלָּן טְמֵאוֹת, בָּדְקָה אַחַת וּמָצְאָה דָּם, הִיא בִּלְבַד טְמֵאָה, אָמַר רָבָא בִּלְבַד מֵעֵת לְעֵת.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.