ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לג בהעלותך שיחה א

60

[וגם להמ"ד³⁴ (וכ"ה ההלכה³⁵) דפסח שני הוא רגל בפני עצמו, שלכן גם מי שלא חל עליו החיוב להביא פסח ראשון ונעשה בר חיובא בין ראשון לשני (קטן שנתגדל, או גר שנתגייר בין ראשון לשני) חייב להביא פסח שני³⁶ — מ"מ עכצ"ל (ומפורש בקרא שבא ע"י הטענה "למה נגרע") שענינו של פסח שני הוא תשלומין לגרעון דראשון, וכל מי שעשה את הראשון אי אפשר לו להתחייב בשני; אלא שחידשה תורה (והוסיפה בפ"ש — רגל בפ"ע) דעם היות שהקטן כו' לא הי' מחוייב בראשון, בכ"ז ניתנה לו האפשרות להקריב הפסח בי"ד באייר — ועד"ז בגר³⁷];

ולכן, בזמן הזה (ובפרט בחו"ל) שאין לנו קרבן פסח³⁸ — שוב לא שייך לכאורה כל הענין דפסח שני — ומה מקום לחגיגת פסח שני (באיזה אופן שהוא)³⁹?

יתירה מזו: "איש נדחה לפסח שני ואין צבור נדחה לפסח שני"⁴⁰, כלומר, ענין התשלומין דפסח שני ניתן רק ליחיד ולא לציבור⁴¹; וא"כ כיצד מתאים לקבוע פסח שני כיום דמנהגים מיוחדים, שאין אומרים תחנון וכו' — עבור כל בנ"י יחד⁴²?

[ודוחק גדול לתרץ שזהו רק ע"פ דעת ר' יהודה (בירושלמי⁴³) דכש"ניתן לישראל לבנות בית הבחירה (בין פסח ראשון לפסח שני)" — עושין הצבור פסח שני (ובפרט ע"פ משנ"ת במק"א⁴⁴ שי"ל שגם הבבלי ס"ל בזה כהירושלמי, דבאופן כזה הציבור עושה פסח שני) — וא"כ אף שאין קרבן פסח בראשון מ"מ אפשר שיהי' קרבן בפסח שני —

כי מה שאנו חוגגים פסח שני אינו שייך לאפשרות דהקרבת פסח שני כ"א זכר לפסח שני שהי' בזמן המקדש, ומה מקום לקבוע זכר לצבור על תשלומין דענין שלא ניתן אלא ליחיד?]

ועכצ"ל שפסח שני יש בו ענין השייך לכל ישראל⁴⁵. וע"פ המבואר לעיל בתוכן ענינו של פסח שני בעבודת האדם — מובן הענין בפשטות, שהרי ביום זה יש בכחו של כל אדם מישראל להגיע למדריגה השני' שבעבודת השם, העבודה דאתהפכא. כלומר: גם אלו שהקריבו

הערות

34. פסחים צג, א.
35. רמב"ם הל' ק"פ רפ"ה.
36. פסחים שם. רמב"ם שם ה"ז.
37. ראה בארוכה לקו"ש חי"ח ע' 126 ואילך.
38. ידועה השקו"ט אם אפשר להקריב ק"פ בזמה"ז (וראה הנסמן בהערה 44), אבל למעשה כבר רבו האוסרין (ראה בס' שנסמנו בשד"ח כללים סוף מערכת ק'. תו"ש בא חי"ב, ע' קנה). ואכ"מ.
39. אבל להעיר מהמנהג שלא לומר תחנון עד י"ב סיון מפני שהם ימי תשלומין (דגרעון דראשון) — (הובא במג"א סקל"א סקי"ח. וכ"כ אדה"ז בסידורו שם — משא"כ בשו"ע שלו או"ח סו"ס תצד). — וראה הערה 41.
40. פסחים סז, א. וראה שם פ, ב.
41. משא"כ בנוגע לתשלומין דקרבנות יו"ט. — וראה שו"ע אדה"ז שם בנוגע ל"יום טבוח" לאחרי חג השבועות. ואכ"מ.
42. ראה גם פרמ"ג (משב"ז) או"ח סו"ס קלא. ואינו דומה לאי אמירת תחנון מא' ניסן עד י"ב בו, ימי הקרבת קרבנות הנשיאים ש"כל נשיא ביום שהקריב קרבנו הי' יו"ט שלו" (שו"ע אדה"ז או"ח סתכ"ט ס"ט) — כי [גם להדיעות שהיו קרבן יחיד — רש"י נשא (ז, יב. יד). וראה בארוכה לקו"ש חכ"ג ע' 42 ואילך — מ"מ] מכיון שקרבנות אלו הובאו ע"י נשיאים, מובן שיש להם שייכות להשבט שלו ונכללו כולם יחד "ביום המשח" ו"לאחרי המשח" — לכל ישראל.
43. פסחים פ"ט ה"א (לגירסת ופירוש המנ"ח מצוה שפ). תוספתא פסחים פ"ח ה"ב.
44. לקו"ש חי"ב ע' 219 ואילך. ע"ש.
45. וראה חולין קכט, ב (ממגילת תענית פ"ב) פסחא זעירא דלא למספד.

מצוטט ב־3 עמודים

תורת מנחם 3

יד - שנת תשט"ו - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת ליל ב' דחג הפסח, ה'תשט"ו. לקו"ש חל"ג ע' 60
ה - שנת תשי"ב - חלק שני ‹ בס"ד. שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ב. לקו"ש חל"ג ע' 60
נב - שנת תשכ"ח - חלק שני ‹ שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ח לקו"ש חל"ג ע' 60

עמודים המצטטים את אותם מקורות

הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 32 עמודים.