שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז
15
בלתי מוגה
א. [כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן הניגון "אבינו מלכנו", ניגון ג' הבבות (להבעש"ט, הרב המגיד ורבנו הזקן), ניגון אדמו"ר האמצעי, ניגון "ימין ה'" מאדמו"ר הצ"צ, ניגון מאדמו"ר מהר"ש, ניגון מאדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, וניגון ה"בינוני"].
צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה תקעו בחודש שופר.
[אחרי המאמר צוה שא' המסובים יהי' "פורס מפה ומקדש" 1 , ואמר, שאלו שיצאו ידי חובתם בקידוש זה, לא יוכלו לקדש עוה"פ, אלא אם ירצו להוציא את בני ביתם].
* * *
ב. רבנו הזקן פוסק באגרת התשובה 2 , בנוגע לברכת "סלח לנו", שכאשר מברכים ברכה בשם ומלכות, בודאי מתקיים הדבר, "בלי שום ספק וס"ס בעולם", ש"הרי ספק ברכות להקל, משום חשש ברכה לבטלה, אלא אין כאן שום ספק כלל, מאחר שביקשנו כו'".
וכן הוא בנוגע לבקשה שמבקשים בר"ה "מלוך על העולם כולו בכבודך", וחותמים בברכה "ברוך אתה הוי' מלך על כל הארץ" – שבודאי נעשה כן בפועל, עם כל הפרטים שבדבר: "וידע כל פעול כו' ויבין כל יצור כו' כל אשר נשמה באפו", וכמבואר בכתבי האריז"ל 3 שקאי על ג' העולמות בריאה יצירה ועשי'.
ומ"ראש השנה" נמשך ענין זה על כל השנה כולה (כמו בראש בגשמיות, שבו נמצאת החיות בתחלה, וממנו נמשכת אח"כ בכל האיברים) 4 , וההמשכה היא עד לעולם העשי', ועד להמדריגות התחתונות ביותר שבו, ועד למטה מעשרה טפחים.
וכל זה – "בלי שום ספק וס"ס בעולם", "מאחר שביקשנו כו'", ע"פ פסק חז"ל הנ"ל.
*
16
ג. אמרו רז"ל 5 "מלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיעא", ומזה מובן שגם "מלכותא דרקיעא כעין מלכותא דארעא" 6 . ולכן למדים כמה פרטים בענין הכתרת הקב"ה למלך מהכתרת מלך בשר ודם.
ובכן 7 :
א' הפרטים שצ"ל בהכתרת מלך בשר ודם הוא – ענין השמחה, כיון שזהו א' הסימנים לכך שהעם מתבטלים אל המלך, וחפצים לקבל על עצמם את המלך.
ומזה למדים שגם הכתרתו של מלך מלכי המלכים צ"ל באופן כזה – מתוך שמחה, וכמאמר "ומלכותו ברצון קבלו עליהם" 8 .
וכיון ש"אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו" 9 , הנה בשעה שהקב"ה תובע מבנ"י את ענין השמחה, הרי זה באופן ש"מה שהוא עושה אומר לישראל לעשות" 10 , ועליו ליתן לבנ"י את האפשריות לענין השמחה, ושלא יהיו אצלם מניעות על השמחה.
ובפשטות: כיון שישנם כמה שנמצאים במצב של העדר השמחה, בגלל שחסר להם בענינים המביאים לידי שמחה – צריך הקב"ה לתת להם את כל ההשפעות הטובות כדי שיוכלו להיות בשמחה, ושמחה כפשוטה (ללא "פּשט'לאַך") – לא רק ברוחניות אלא גם בגשמיות (שהרי על רוחניות בלבד אי אפשר לברך).
ובפשטות – שתהי' שנה טובה ומבורכת בטוב הנראה והנגלה, עד לגאולה האמיתית ע"י משיח צדקנו.
[כ"ק אדמו"ר שליט"א התחיל לנגן בעצמו, ועמד מלא קומתו ורקד על מקומו].
______ ● ______
הערות
- 1. פסחים ק, סע"א. וראה גם שיחת יום ב' דר"ה תשכ"ד ס"ד (תו"מ חל"ח ס"ע 12 ואילך). וש"נ.
- 2. פי"א.
- 3. סידור האריז"ל במקומו. מ"ח מס' ליל ר"ה פ"ח מ"ב. הובא בלקו"ת שלח מז, א.
- 4. ראה לקו"ת דרושי ר"ה נח, א ואילך. ובכ"מ.
- 5. ברכות נח, א.
- 6. ראה גם תו"מ חל"ח ס"ע 301 ואילך. וש"נ.
- 7. ראה ד"ה יו"ט של ר"ה תש"ג פ"ב (סה"מ תש"ג ס"ע 6 ואילך).
- 8. נוסח ברכות ק"ש.
- 9. ע"ז ג, סע"א.
- 10. שמו"ר פ"ל, ט.
פסחים ק׳ א - הטקסט מספריא
דִּילְמָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא.
אֲמַר לֵיהּ מָרִימָר, וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר: אֲנָא אִיקְּלַעִי לְפִירְקֵיהּ דְּרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי, וְקָם תַּנָּא וְתָנֵי קַמֵּיהּ וְקַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. אִי הָכִי קַשְׁיָא! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב הוּנָא.
וּלְרַב הוּנָא מִי נִיחָא? וְהָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִכְּלָל דִּפְלִיג רַבִּי יוֹסֵי בְּתַרְוַיְיהוּ!
לָא: הֲלָכָה, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בְּהַפְסָקָה.
דְּתַנְיָא: מַפְסִיקִין לְשַׁבָּתוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַפְסִיקִין.
וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [וְרַבִּי יְהוּדָה] וְרַבִּי יוֹסֵי שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעַכּוֹ וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם, אֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי יוֹסֵי: בְּרַבִּי, רְצוֹנְךָ נַפְסִיק וְנֵיחוּשׁ לְדִבְרֵי יְהוּדָה חֲבֵירֵנוּ?
אָמַר לוֹ: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְחַבֵּב דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּפָנַי? ״הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת״.
אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק, שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶלָּא פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִידּוּשׁ
Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.
Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.
The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?
The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.
The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.
The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?
He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).
Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,
שמות רבה ל׳:ט׳ - הטקסט מספריא
דָּבָר אַחֵר, וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמז, יט): מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אֵלּוּ הַדִּבְּרוֹת. (תהלים קמז, יט): חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל, אֵלּוּ הַמִּשְׁפָּטִים. לְפִי שֶׁאֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם, מִדַּת בָּשָׂר וָדָם מוֹרֶה לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן אֶלָּא מַה שֶּׁהוּא עוֹשֶׂה הוּא אוֹמֵר לְיִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת וְלִשְׁמֹר. מַעֲשֶׂה בְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה וְרַבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָלְכוּ לְרוֹמִי וְדָרְשׁוּ שָׁם אֵין דְּרָכָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּבָשָׂר וְדָם שֶׁהוּא גוֹזֵר גְּזֵרָה וְהוּא אוֹמֵר לַאֲחֵרִים לַעֲשׂוֹת וְהוּא אֵינוֹ עוֹשֶׂה כְלוּם וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן. הָיָה שָׁם מִין אֶחָד אַחַר שֶׁיָּצְאוּ אָמַר לָהֶם אֵין דִּבְרֵיכֶם אֶלָּא כָּזָב, לֹא אֲמַרְתֶּם אֱלֹהִים אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה, לָמָּה אֵינוֹ מְשַׁמֵּר אֶת הַשַּׁבָּת. אָמְרוּ לוֹ רָשָׁע שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אָדָם רַשַּׁאי לְטַלְטֵל בְּתוֹךְ חֲצֵרוֹ בְּשַׁבָּת, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ הָעֶלְיוֹנִים וְהַתַּחְתּוֹנִים חֲצֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה ו, ג): מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ, וַאֲפִלּוּ אָדָם עוֹבֵר עֲבֵרָה, אֵינוֹ מְטַלְטֵל מְלוֹא קוֹמָתוֹ, אָמַר לָהֶם הֵן, אָמְרוּ לוֹ כְּתִיב (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא. דָּבָר אַחֵר, מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב, אָמַר רַבִּי אַבָּהוּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ פַּרְדֵּס וְהָיָה נוֹטֵעַ בּוֹ כָּל מִינֵי אִילָנוֹת וְלֹא הָיָה נִכְנַס לְתוֹכוֹ אֶלָא הוּא, שֶׁהָיָה מְשַׁמְּרוֹ, מִשֶּׁעָמְדוּ בָנָיו עַל פִּרְקָן, אָמַר לָהֶם בָּנַי הַפַּרְדֵּס הַזֶּה אֲנִי הָיִיתִי מְשַׁמְּרוֹ וְלֹא הִנַּחְתִּי אָדָם לְהִכָּנֵס בְּתוֹכוֹ, אַתֶּם תִּהְיוּ מְשַׁמְּרִין אוֹתוֹ כְּדֶרֶךְ שֶׁהָיִיתִי אֲנִי מְשַׁמְּרוֹ. כָּךְ אָמַר הָאֱלֹהִים לְיִשְׂרָאֵל עַד שֶׁלֹא בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם הַזֶּה הִתְקַנְתִּי אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, ל): וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, מַהוּ אָמוֹן, אוֹמֵן, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר יא, יב): כַּאֲשֶׁר יִשָֹּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק, לֹא נְתַתִּיהָ לְאֶחָד מִן עוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּיוָן שֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל וְאָמְרוּ (שמות כד, ז): כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע, מִיָּד נְתָנָהּ לָהֶם, הֱוֵי: מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי, אֶלָא לְמִי, לְיַעֲקֹב, שֶׁבְּחָרוֹ מִכָּל הָעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים, וְלֹא נָתַן לָהֶם אֶלָּא מִקְצָת, נָתַן לְאָדָם שֵׁשׁ מִצְווֹת, הוֹסִיף לְנֹחַ אַחַת, לְאַבְרָהָם שְׁמוֹנֶה, לְיַעֲקֹב תֵּשַׁע, אֲבָל לְיִשְׂרָאֵל נָתַן לָהֶם הַכֹּל. אָמַר רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לְפָנָיו שֻׁלְחָן עָרוּךְ וּמִינֵי תַּבְשִׁילִין, נִכְנַס עַבְדוֹ נָתַן לוֹ חֲתִיכָה. שֵׁנִי, נָתַן לוֹ בֵּיצָה. שְׁלִישִׁי, נָתַן לוֹ יָרָק, וְכֵן לְכָל אֶחָד וְאֶחָד. נִכְנַס בְּנוֹ נָתַן לוֹ כָּל הַשֻּׁלְחָן לְפָנָיו, אָמַר לוֹ לָאֵלּוּ נָתַתִּי מָנָה מָנָה, אֲבָל אֶת הַכֹּל נָתַתִּי בִּרְשׁוּתְךָ. כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא נָתַן לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים אֶלָּא מִקְצַת מִצְווֹת, אֲבָל כְּשֶׁעָמְדוּ יִשְׂרָאֵל אָמַר לָהֶם הֲרֵי כָּל הַתּוֹרָה כֻּלָּהּ לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל גּוֹי. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לְמִלְחָמָה וְהָיוּ הַלִּגְיוֹנוֹת עִמּוֹ, וְהָיָה שׁוֹחֵט בְּהֵמָה וְהָיָה מְחַלֵּק לְכָל אֶחָד וְאֶחָד מָנָה כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ, הֵצִיץ בְּנוֹ וְאָמַר לוֹ מָה אַתָּה נוֹתֵן לִי, אָמַר לוֹ מִמַּה שֶּׁהִתְקַנְתִּי לְעַצְמִי. לְפִיכָךְ נָתַן הָאֱלֹהִים לְעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים מִצְווֹת גָּלְמִיּוֹת שֶׁיִּיגְעוּ בָּהֶן וְלֹא הִפְרִישׁ בָּהֶן בֵּין טֻמְאָה לְטָהֳרָה, בָּאוּ יִשְׂרָאֵל וּפֵרַשׁ לָהֶם הַמִּצְווֹת כָּל אַחַת וְאַחַת, עָנְשָׁהּ וּמַתַּן שְׂכָרָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים א, ב): יִשָּׁקֵנִי מִנְּשִׁיקוֹת פִּיהוּ, לְכָךְ נֶאֱמַר: חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ז מאותו ספר פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז מאותו ספר פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת הושענא רבה, ה'תשכ"ז מאותו ספר פסחים ק, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ה פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעז דין דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה ומה דינם פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין ט פסחים ק, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יא פסחים ק, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יז פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין כה פסחים ק, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קעד (ט) פסחים ק, ב
- אוצר מנהגי חב"ד בהתקדש חג הפסח סידור הקערה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח סדר הגדה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר הגדה פסחים ק, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת שם ק , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים ק, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה פסחים ק, ב