ט
ט אסרו חכמים לטעום כלוםנא אפילו מיםנב משהגיע זמן הקידוש עד שיקדש דהיינו משהגיע בין השמשותנג שנתקדש היום מספק או אפילו מבעוד יום אם התפלל ערבית מבעוד יוםנד.
ואע"פ שכל מצות הקבוע להם זמן לא אסרו אלא לקבוע סעודה משהגיע זמנן משום גזרה שמא ימשך בסעודהנה ויעבור הזמן אבל טעימה בעלמא מותרנו שאין לחוש בה שמא ימשך ויעבור הזמן מכל מקום בקידוש וכן בהבדלהנז החמירו יותר לפי שעיקר מצותן הוא בתחלת זמנם דהיינו סמוך לכניסת השבתנח וסמוך ליציאתונט.
ואפילו אם התחיל לאכול ולשתות מבעוד יום צריך להפסיקס (ג) כשיגיע בין השמשותסא ואע"פ שבשאר כל המצות אפילו של תורה אם התחיל בהיתר דהיינו קודם שהגיע המצוה אין צריך להפסיקסב ומטעם זה ג"כ אין צריך להפסיק לקריאת שמעסג ולתפלהסד כשיגיע זמנן מכל מקום בקידוש היום לא התירו לו לגמור סעודתו ולקדש אח"כ לפי שעיקר הקידוש נתקן במקום סעודה של שבתסה וקודם לה ולא לאחריהסו שנאמרסז וקראת לשבת עונג ודרשו חכמיםסח במקום עונג דהיינו במקום שיתענג שם בסעודת שבת שם תהא קריאת הקידוש מלפניה.
ומכל מקום אין לו להפסיק סעודתו לגמרי ולברך ברכת המזון מטעם שיתבארסט אלא יקדש מיד ויגמור סעודתו כדי שיהא הקידוש במקום סעודה שלאחריוע:
הערות
- נא. משמעות הגמרא בפסחים קו, סע"ב (ראה ב"י ד"ה ואסור). טור ושו”ע ס"ד.
- נב. הגהות מיימוניות פכ"ט אות ה בשם מהר"ם. מ"מ שם ה"ה בשם שו"ת הרשב"א ח"ג סי' רסד. טור ושו”ע שם.
- נג. מ"א סי' רצט ס"ק א וס"ק ג (אפילו לענין הבדלה), וכדלקמן בסמוך (אפילו לענין להפסיק). וראה גם לעיל סי' רמט ס"ט. וראה לקמן סי' רצט ס"ב לענין הבדלה – ב' דיעות. וראה קו"א סוף ס"ק ג הטעם שכאן לא הביא דעת המקילים בבין השמשות.
- נד. ב"ח ס"ד. מ"א ס"ה (קבל שבת). וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קצ.
- נה. שבת ט, ב. וראה מ”מ וציונים. העו"ב שם ע' קצג.
- נו. ברכות כח, ב. טור ושו"ע סי' רלב ס"ג.
- נז. כדלקמן סי' רצט ס"א.
- נח. כדלעיל ס"ב וש"נ.
- נט. מ"א סי' רלה ס"ק ד. וראה גם לקמן סי' רצט קו"א ס"ק ב (שמטעם זה אפילו התחיל באיסור צריך להפסיק). וראה העו"ב (ירות"ו) ח"ז ע' קצח. הערות בשו"ע אדמוה"ז ע' 152.
- ס. פסחים ק, א כרב יהודה אמר שמואל. טור ושו”ע שם.
- סא. מ"א ס"ק י. וראה קו"א ס"ק ג.
- סב. ראה רמ"א סי' תרנב ס"ב.
- סג. כדלעיל סי' ע ס"ה.
- סד. לענין שחרית ראה לעיל שם וסי' פט ס"ו. ולענין מנחה ראה שו"ע סי' רלב ס"ב שאין צריך להפסיק אפילו התחיל באיסור. ולענין ערבית ראה שו"ע סי' רלה ס"ב.
- סה. כדלקמן סי' רעג ס"א ואילך.
- סו. ר"ן שבת ד, א ד"ה ומיהו. ובסוכה יט, א בתחלתו. מ"א סק"ו. וראה לקמן סי"ב וסט"ו (במוסגר). וראה לקמן סי' רצט קו"א סוף ס"ק ב, הטעם דלא סגי בטעם הקודם (שעיקר מצותן בתחלת זמנם), כי בהבדלה א"צ להפסיק בהתחיל בהיתר (אף שיש גם בו הטעם הקודם). וראה זכרון יוסף אות נז. העו"ב שם ע' ר.
- סז. ישעי' נח, יג.
- סח. רי"ף פסחים קא, א. ר"ן שם ד"ה אף ידי קידוש בשם רב אחאי גאון. רשב"ם ותוס' פסחים שם ד"ה אף ידי קידוש (בשם המדרש). ט"ז ריש סי' רסט ורעג. וראה גם לקמן סי' רעג ס"א. וראה מ”מ וציונים.
- סט. סעיף יב. וראה שם קו"א ס"ק ד.
- ע. רב יהודה אמר שמואל שם. טור ושו”ע שם.
פסחים ק״ו ב - הטקסט מספריא
הַנּוֹטֵל יָדָיו לֹא יְקַדֵּשׁ. אֲמַר לְהוּ רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא: אַכַּתִּי לָא נָח נַפְשֵׁיהּ דְּרַב שְׁכַחְנִינְהוּ לִשְׁמַעְתְּתֵיהּ. זִמְנִין סַגִּיאִין הֲוָה קָאֵימְנָא קַמֵּיהּ דְּרַב, זִימְנִין דַּחֲבִיבָא עֲלֵיהּ רִיפְתָּא — מְקַדֵּשׁ אַרִיפְתָּא. זִימְנִין דַּחֲבִיבָא לֵיהּ חַמְרָא — מְקַדֵּשׁ אַחַמְרָא.
אָמַר רַב הוּנָא אָמַר רַב: טָעַם אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ. בְּעָא מִינֵּיהּ רַב חָנָא בַּר חִינָּנָא מֵרַב הוּנָא: טָעַם מַהוּ שֶׁיַּבְדִּיל? אֲמַר לֵיהּ, אֲנִי אוֹמֵר: טָעַם — מַבְדִּיל, וְרַב אַסִּי אָמַר: טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל.
רַב יִרְמְיָה בַּר אַבָּא אִיקְּלַע לְבֵי רַב אַסִּי, אִישְׁתְּלִי וְטָעִים מִידֵּי, הַבוּ לֵיהּ כָּסָא וְאַבְדֵּיל. אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: וְהָא מָר לָא עָבֵיד הָכִי! אֲמַר לַהּ: שִׁבְקֵיהּ, כְּרַבֵּיהּ סְבִירָא לֵיהּ.
אָמַר רַב יוֹסֵף אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — אֵינוֹ מְקַדֵּשׁ, טָעַם — אֵינוֹ מַבְדִּיל. וְרַבָּה אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טָעַם — מְקַדֵּשׁ, וְטָעַם — מַבְדִּיל.
One who washes his hands should not recite kiddush after washing, as this would constitute an interruption between washing and eating, and he will have to wash again. Instead, he should hear kiddush from someone else. Rav Yitzḥak bar Shmuel bar Marta said to them: Not a lot of time has yet passed since Rav died, and we have already forgotten his halakhic rulings. Many times I stood before Rav and saw that sometimes he preferred bread, and he would recite kiddush over bread. On those occasions Rav would wash his hands, recite kiddush over the bread, and eat it. At other times he preferred wine and would recite kiddush over wine. This shows that kiddush is not considered an interruption between washing one’s hands and eating bread.
Rav Huna said that Rav said: One who has tasted any food on Shabbat night may not recite kiddush anymore that night, as one must recite kiddush before he eats. Instead, he recites kiddush during the day before the meal. Rav Ḥana bar Ḥinnana raised a dilemma before Rav Huna: If one tasted food at the conclusion of Shabbat before reciting havdala, what is the halakha with regard to whether he may recite havdala? He said to him: I say that one who has tasted food may still recite havdala. And Rav Asi said: One who has tasted food may not recite havdala.
The Gemara relates that Rav Yirmeya bar Abba happened to come to the house of Rav Asi. He forgot and tasted some food after Shabbat before havdala. They gave him a cup and he recited havdala. Later, Rav Asi’s wife said to her husband: But my Master does not act this way. In your opinion, one who eats before havdala does not recite havdala. He said to her: Leave Rav Yirmeya bar Abba. He maintains in accordance with the opinion of his rabbi. Rav Yirmeya bar Abba was a student of Rav, who ruled that even one who has eaten may recite havdala.
Rav Yosef said that Shmuel said: One who has tasted food before kiddush may not recite kiddush, and one who has tasted food before havdala may not recite havdala. And Rabba said that Rav Naḥman said that Shmuel said: One who has tasted may nevertheless recite kiddush, and one who has tasted may likewise recite havdala.
פסחים ק׳ א - הטקסט מספריא
דִּילְמָא מְשַׁבַּשְׁתָּא הִיא.
אֲמַר לֵיהּ מָרִימָר, וְאִיתֵּימָא רַב יֵימַר: אֲנָא אִיקְּלַעִי לְפִירְקֵיהּ דְּרַב פִּנְחָס בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי, וְקָם תַּנָּא וְתָנֵי קַמֵּיהּ וְקַיבְּלַהּ מִינֵּיהּ. אִי הָכִי קַשְׁיָא! אֶלָּא מְחַוַּורְתָּא כִּדְרַב הוּנָא.
וּלְרַב הוּנָא מִי נִיחָא? וְהָאָמַר רַבִּי יִרְמְיָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאִיתֵּימָא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, וַהֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי בְּעֶרֶב שַׁבָּת.
הֲלָכָה כְּרַבִּי יְהוּדָה בְּעֶרֶב הַפֶּסַח, מִכְּלָל דִּפְלִיג רַבִּי יוֹסֵי בְּתַרְוַיְיהוּ!
לָא: הֲלָכָה, מִכְּלָל דִּפְלִיגִי בְּהַפְסָקָה.
דְּתַנְיָא: מַפְסִיקִין לְשַׁבָּתוֹת, דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: אֵין מַפְסִיקִין.
וּמַעֲשֶׂה בְּרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל [וְרַבִּי יְהוּדָה] וְרַבִּי יוֹסֵי שֶׁהָיוּ מְסוּבִּין בְּעַכּוֹ וְקִדֵּשׁ עֲלֵיהֶם הַיּוֹם, אֲמַר לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְרַבִּי יוֹסֵי: בְּרַבִּי, רְצוֹנְךָ נַפְסִיק וְנֵיחוּשׁ לְדִבְרֵי יְהוּדָה חֲבֵירֵנוּ?
אָמַר לוֹ: בְּכׇל יוֹם וְיוֹם אַתָּה מְחַבֵּב דְּבָרַיי לִפְנֵי רַבִּי יְהוּדָה, וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְחַבֵּב דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה בְּפָנַי? ״הֲגַם לִכְבּוֹשׁ אֶת הַמַּלְכָּה עִמִּי בַּבָּיִת״.
אֲמַר לֵיהּ: אִם כֵּן לֹא נַפְסִיק, שֶׁמָּא יִרְאוּ הַתַּלְמִידִים וְיִקְבְּעוּ הֲלָכָה לְדוֹרוֹת. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁקָּבְעוּ הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹסֵי.
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: אֵין הֲלָכָה לֹא כְּרַבִּי יְהוּדָה וְלֹא כְּרַבִּי יוֹסֵי, אֶלָּא פּוֹרֵס מַפָּה וּמְקַדֵּשׁ. אִינִי?! וְהָא אָמַר רַב תַּחְלִיפָא בַּר אַבְדִּימִי אָמַר שְׁמוּאֵל: כְּשֵׁם שֶׁמַּפְסִיקִין לְקִידּוּשׁ
Perhaps this baraita is corrupted, and therefore it cannot serve as the basis of an objection.
Mareimar said to him, and some say it was Rav Yeimar: I happened to come to the Festival lecture of Rav Pineḥas, son of Rav Ami, and the tanna who recited mishnayot stood up and taught this baraita before him, and he accepted it. This incident proves that the above version of the baraita is accepted and considered accurate. If so, the aforementioned objection to Rav Pappa’s opinion on the basis of the baraita remains difficult. Rather, Rav Pappa’s answer is insufficient, and it is clear that the mishna must be understood in accordance with the explanation of Rav Huna. In other words, the mishna is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who maintains that although one may eat until dark on the eves of Shabbat and other Festivals, it is prohibited to eat on Passover eve from shortly before the lesser minḥa until nightfall.
The Gemara asks: And according to the explanation of Rav Huna, does it work out well? But didn’t Rabbi Yirmeya say that Rabbi Yoḥanan said, and some say that Rabbi Abbahu said that Rabbi Yosei bar Rabbi Ḥanina said: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, and the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yosei with regard to the eve of Shabbat?
The Gemara infers from the above statement: From the fact that it was necessary to say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda with regard to the eve of Passover, this proves by inference that Rabbi Yosei disagrees with regard to both cases, both the eves of Shabbat and other Festivals, as well as Passover eve. Consequently, it is impossible to ascribe to the opinion of Rabbi Yosei the mishna’s prohibition against eating on the eve of Passover, as he evidently permits one to eat until dark even on Passover eve.
The Gemara answers: No; the statement should be understood as follows: When it was said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, this proves by inference that they disagree with regard to interruption. Even Rabbi Yosei agrees that one may not start eating on Passover eve from minḥa time onward, but he maintains that one who started to eat is not obligated to interrupt his meal even when the Festival begins.
As it was taught in a baraita that Rabbi Yehuda and Rabbi Yosei disagree about interrupting a meal: If people were eating on the eve of Shabbat, they must interrupt for Shabbatot, meaning that once Shabbat begins, they must interrupt their meal, clear away the table, and recite the evening prayers and kiddush before continuing their meal; this is the statement of Rabbi Yehuda. Rabbi Yosei says: These diners need not interrupt their meal.
The baraita continues by relating a story: And there was an incident involving Rabban Shimon ben Gamliel, and Rabbi Yehuda, and Rabbi Yosei, who were reclining and eating together in Akko on Friday afternoon, and the day of Shabbat was sanctified, i.e., Shabbat began. Rabban Shimon ben Gamliel said to Rabbi Yosei: Berabbi, a title for an important man of distinguished lineage, is it your will that we should interrupt and be concerned for the statements of our colleague Yehuda, who maintains that one is obligated to interrupt his meal?
He said to him: Each and every day you cherish my statements before those of Rabbi Yehuda, and rule in accordance with my opinion, and now you cherish the statement of Rabbi Yehuda before me? Rabbi Yosei continued by applying a verse to this situation: “Will he even force the queen before me in the house?” (Esther 7:8).
Rabban Shimon said to him: If so, if displaying concern for Rabbi Yehuda’s opinion will be viewed as a halakhic ruling, we will not interrupt, as perhaps the students will see that we have broken off our meal and will establish the halakha for generations in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. The Sages later said: They did not move from there until they established the halakha in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, that one need not interrupt one’s meal on the eve of Shabbat and Festivals.
Rav Yehuda said that Shmuel said: The halakha is not in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who said that one must interrupt one’s meal by removing the table entirely, nor is it in accordance with the opinion of Rabbi Yosei, who ruled that one need not interrupt one’s meal at all. Rather, one must spread a cloth over one’s table and recite kiddush, after which he may continue his meal. The Gemara asks: Is that so? But didn’t Rav Taḥalifa bar Avdimi say that Shmuel said: Just as one interrupts for kiddush,
מצוטט בעמוד אחד
ספר השיחות ספרי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע 1
- תש"ו-ה'שי"ת ‹ ספר השיחות - תש"ז ‹ יום שמח"ת תש"ז בעת הסעודה ‹ 79 שו"ע אדה"ז או"ח סרע"א ס"ט
עמודים המצטטים את אותם מקורות
הקישור נקבע לפי ציטוטי הגמרא המשותפים בלבד - קישור ביבליוגרפי, לא נושאי. 17 עמודים.
- תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה ה'תשי"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דראש השנה, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם שיחת יום ב' דחג הסוכות, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- תורת מנחם ר"ד בעת סעודת הושענא רבה, ה'תשכ"ז פסחים ק, סע"א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה ה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעד דין ברכת היין בסעודה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות ברכות שבסעודה קעז דין דברים הבאים בתוך הסעודה ואחר הסעודה ומה דינם מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יא מאותו ספר פסחים ק, א
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין יז מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך אורח חיים חלק ב הלכות שבת רעא דיני קידוש שעל היין כה מאותו ספר פסחים ק, ב
- שולחן ערוך קו"א אורח חיים חלק א סימן קעד (ט) מאותו ספר פסחים ק, ב
- אוצר מנהגי חב"ד בהתקדש חג הפסח סידור הקערה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח סדר הגדה פסחים ק, ב
- לקוטי טעמים ומנהגים להגדה של פסח עם ביאור דברי שלום סדר הגדה פסחים ק, ב
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"א (סי' רמב-רנב) רמט דינים השייכים לערב שבת שם ק , א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעא דיני קידוש שעל היין פסחים ק, א
- שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רעג שיהיה הקידוש במקום סעודה פסחים ק, ב