שיוך משוער לקטע
לקוטי שיחות כרך לד שופטים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
זה שבנ"י נק' "עדי" (של הקב"ה) הוא לפי שתפקידם הוא לגלות מציאות השם גם בעניני העולם, שגם ב"עולם" (לשון העלם) המעלים ומסתיר על בעלותו של הקב"ה — ועד שע"פ תורה ניתנו עניניו לרשותו ובעלותו של האדם — צריך לגלות שהכל נמצא רק "מאמיתת המצאו", ולכן באמת אין שום מציאות (אמיתית) זולתו יתברך, "אין עוד מלבדו".
63 לקו"ת במדבר ה, ג (ע"פ קה"ר פ"ג, יא (ג)). שלח לז, ד. ועוד. וראה תקו"ז תמ"ב. ס' הבהיר ס"י (ח) (הובא בשל"ה מס' שבועות קפה, סע"ב). ובביאוה"ז להצ"צ ע' שנה: עולם ל' העלם כמארז"ל (פסחים נ, א) ע"פ (שמות ג, טו) זה שמי לעלם (לשון העלם ש)לא כמו שנכתב כו'.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך א קדושים שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
העולם הזה הוא עולם הפוך ולפיכך חושב אדם שהוא נעלה מן השני והוא עורך חישובים של אי כדאיות לטפל בו, אך העולם הבא הוא "עולם ברור", ובו עשוי להתברר כי המצב הפוך.
41 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה נח שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ייתכן בהחלט שהוא "ארי" ו"מלך".
64 ראה פסחים נ, א: עליונים למטה ותחתונים למעלה.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה ויחי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
כיצד ייתכן לקבוע, שהשבטים נישאו לבנות כנען, כאשר הדבר כה מושלל על ידי האבות?
34 וכקושיית הגמרא (פסחים נ, א – עה"פ (וישב שם) וירא שם יהודה בת איש כנעני): אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק בא יצחק והזהיר את יעקב ויהודה אזיל ונסיב. וקושיא זו היא גם עפ"י דרך הפשט, שלכן הוזקק רש"י לפרש בפ' וישב שם (כבגמרא שם): "כנעני – תגרא" [אלא שפירוש זה (בגמרא (ראה גו"א לח, ב. דעת זקנים מבעה"ת לז, לה) וכן ברש"י) הוא אליבא דר"י דוקא ולא אליבא דר"נ, כי (נוסף שאליבא דר"נ אפשר לפרש גם כנעני ממש ואין צורך לפרש "תגרא"*) אליבא דר"נ מוכרח שגם שלה הי' מבנות כנען, כדלעיל ע' 228 הערה 3, ודלא כמ"ש הרא"ם סוף פרשתנו].
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טו מקץ שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
השלימות בענין זה תהיה לעתיד לבוא, כאשר יקויים הייעוד "ולא יכנף עוד מוריך" – ללא לבוש, ו"ביום ההוא יהיה ה' אחד – כשם שאני נכתב כך אני נקרא".
58 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז שמיני שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
הרי העולם נמצא היום במצב שאלקות, ואפילו דרגת האלקות המתלבשת בבריאה, איננה נראית בו, ועובדה זאת (אינה פרט צדדי, חיצוני, שנוסף אל העולם, אלא) היא מפני שהעולם נברא באופן זה, שההעלם וההסתר בו הוא מפני עצם מציאותו [ולכן הוא נקרא "עולם" מלשון העלם (ושמו של כל דבר מבטא את תוכנו העיקרי)], אם כך, כיצד יתכן ש"וראו כל בשר" יהיה לעתיד לבוא בגלל עצם הענין של בשר גשמי, בעוד שהוא ניגוד לתכונות (הבשר) העולם?
23 לקו"ת שלח לז, ד. ובביאוה"ז להצ"צ ע' שנה: עולם ל' העלם כמאמרז"ל (פסחים נ, א) ע"פ (שמות ג, טו) זה שמי לעלם (לשון העלם ש)לא כמו שנכתב כו'.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז פרקי אבות שיחה ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
בתורה שבכתב – "כפי שאני נכתב" – ניכר כל ענין כפי שהוא בשרשו, בפנימיות הכוונה, ובשרש העניינים הכוונה היא "למען צדקו" – של הקדוש־ברוך־הוא.
45 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
1 בדוגמת המבואר בלקו"ת (תזריע כג, א. ובכ"מ) ובפירוש מרז"ל (פסחים נ, א. וש"נ) אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שע"י הלימוד בעוה"ז ,זוכה ללמוד ג"כ בג"ע כו'". וע"פ מיש בתניא שם י"ל שעדיז הוא גם בנוגע לתורתו של משיח, שההכנה לזה הוא לימוד פנימיות התורה במשך זמן הגלות.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט ואתחנן שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ה, ו, ז, יז, יט
כשם שלימוד התורה של קטן הוא ענין של חינוך, הכנה לחיוב העיקרי כאשר יגדל, כך הוא גם לגבי לימוד התורה בעולם הזה בכלל, שהוא חינוך והכנה ללימוד התורה לעתיד לבוא, רק לאחר ש"תלמודו בידו" יוכל "לקלוט" את לימוד התורה בשלימות על־ידי משיח.
27 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא תצוה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
והרי אילו היה מוסר עצמו על קידוש ה' לא היה באפשרותו לחבר את השולחן ערוך שלו כולו, שממנו תצא תורה
35 שהרי סיום חיבור ד' חלקי השו"ע בשנות שט"ו־שכ"ג (כמ"ש הב"י בסוף כ"א מחלקי השו"ע (נעתק בדפוס ראשון)) – סמוך לסוף ימיו; ואילו בשורת המגיד שיזכה לקדה"ש הי' קודם עלייתו לא"י (ראה במגיד משרים שם פ' בראשית תצוה וברכה הנ"ל), והב"י עלה לא"י בשנת רצ"ו. [ומ"ש בפ' ברכה (בהמשך ל"אזכך לאתוקדא בא"י כו'") "ואזכך למגמר חיבורא דילך", הרי מסיים שם "דאקריא בית יוסף" – ב"י על הטור. וכ"מ מהא שאמר "למגמר חיבורא דילך", והשו"ע משמע בכ"מ שהתחילו לכתוב לאחרי שעלה לא"י (משא"כ הב"י שהתחילו בשנה רפ"ב בחו"ל, כמ"ש בסוף ספרו ב"י לטחו"מ)] ואכ"מ. ז"ע העירוני אשר ב"אזהרת ותקונים וסייגים" שבתחלת הספר. פ' בשלח ד"ה אור ליום שבת י"א שבט – מפורש שיזכה לקדה"ש לאחרי שיגמור ל"כל חיבוריך (ופרושיך) ופסקיך .. ולהדפיסם ולפשטם בכל גבול ישראל". – וא"כ נכלל גם השו"ע. ובפרט עפמש"כ שם בפ' צו (סד"ה אור לי"ד ניסן): חיבורא דילך מלבד השם הראשון שאמרתי לך שיקרא בית יוסף עוד יקרא שולחן ערוך. אלא שאין בזה סתירה להמבואר בפנים השיחה, כי בפשטות, בשורות השונות מהמגיד להב"י (במשך שנים רבות) שיזכה לאיתוקדא על קדה"ש כשכר עבודתו בתנאים שונים: לאחרי שיעלה לא"י; כשיגמור חיבור הב"י; כשיגמור כל חיבוריו ועוד – אינן בשורה אחת (שפעם אמרה בפרטיות ופעם בקיצור). – שהרי פשוט שבמשך השנים היו כו"כ שינוים בדרגות ובמצבו של הב"י (ועד לשינוי העיקרי בנדו"ז – שניטלה ממנו הזכות להשרף על קדוה"ש) ובהכרח שיהיו שינויים גם בשכרו (בהתאם לדרגת עבודתו). כי אם שכל בשורה היא שכר לפ"ע עבודתו אז, והרי כו"כ דרגות במסנ"פ ובמסנ"פ על קדה"ש – (ראה פסחים נ, א הרוגי לוד. הקדמת תקו"ז (י, ב). ע"ח של"ט, ד"א ועוד), ולאידך – כו"כ דרגות בתורת ובמצב הב"י, ולפעמים היתה עבודתו במסנ"פ וקדה"ש נעלית על תורתו ולפעמים להיפך.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג בלק שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
לאחר הגאולה העתידה, כאשר יהיה גילוי אלקות בעולם, כנאמר "והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", מובן, שלא יהיה אז מקום לטומאה ולרע בעולם, כנאמר בזכריה – לפני הפסוק "פי שנים..." – "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ".
65 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
רש"י מצטט בפירושו על התורה את המילים "זה שמי לעלם", ומפרש:
3 ראה פסחים נ, א (ובפרש"י). קידושין עא, א (ובפרש"י). שמו"ר כאן (פ"ג, ז).
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז אמור שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ח
ובכך יובנו דברי הרמב"ם בהמשך "ואלו הן הרוגי מלכות שאין מעלה על מעלתן ועליהן נאמר כי עליך הורגנו כל היום נחשבנו כצאן טבחה, ועליהם נאמר אספו לי חסידי כורתי בריתי עלי זבח".
29 הפר"ח (בספרו מים חיים) על הרמב"ם כאן כתב, דמ"ש הרמב"ם "ואלו הן הרוגי מלכות" לא קאי על הנ"ל בסמוך "דניאל חנני' מישאל ועזרי' ורבי עקיבא וחביריו" כ"א על "הרוגי מלכות כעין ר"ע וחביריו", וכדרשת הגמ' (פסחים נ, א. ב"ב י, ב ובפרש"י. וראה גם תו"כ פרשתנו כאן) דקאי על "הרוגי לוד". ועד"ז כ' בעוד מפרשים. אבל להעיר, דברמב"ם ממשיך "ועליהן נאמר אספו לי חסידי גו'", והרי מפורש בסנהדרין (קי, ב) "כורתי בריתי אלו חנני' מישאל ועזרי' שמסרו עצמן לתוך כבשן האש עלי זבח [אלו] ר"ע וחבריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה". ולכן לכאורה כוונת הרמב"ם ב"ואלו הן הרוגי כו'" היא כפשטות לשונו – דקאי על (מ"ש תיכף לפנ"ז) כל מי ש"קידש את השם ברבים כדניאל חנני' .. ור"ע וחביריו", שכולם (וכש"כ "דניאל .. וחביריו" עצמם) הם בגדר "הרוגי מלכות* שאין מעלה על מעלתן ועליהן נאמר כי עליך הורגנו ..
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יו"ד שבט, תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ומסיימים והי' הוי' למלך וגו' הוי' אחד ושמו אחד, שלא יהי' חילוק בין הוי' ושמו, שכ"ז נעשה ע"י סילוקן של צדיקים, שקשה יותר גם מחורבן בהמ"ק.
1121 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי) שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.
1243 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ג תמוז, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אמנם, בנוגע לענינים הקשורים למילוי שליחותו של הקב"ה – עניני התומ"צ, כלשון התנחומא "היו מכבדין את המצוות שהן שלוחי" – הסדר האמור (חישוב ההוצאה בהתאם לכמות ההכנסה) הוא בבחינת "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה", וצריך להיות "עולם ברור ", "עליונים למעלה ותחתונים למטה":
1133 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ פינחס, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וענין ההתחדשות בגן עדן ע"י העבודה למטה הוא המשכת אור הסובב, והיינו, שבגן עדן מצד עצמו מאיר בחי' אור הממלא בלבד, שזהו שגן עדן נקרא עולם ברור, שכל הענינים הם בסדר מסודר, כל ענין לפי מצבו, ולכן אינו מועיל ענין התשובה בגן עדן, כי התשובה היא ההתהפכות ממהות למהות, וענין זה אינו שייך בגן עדן שהוא עולם ברור, שבו מאיר אור הממכ"ע, שענינו הוא אורות בכלים, אורות שלפי ערך הכלים, שהכלים יכולים לקבל את האור.
1295 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת כ"ף מנחם-אב, ה'תשי"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
בתלמוד ירושלמי, שאופן הלימוד הוא בדרך אור (ישר) , ללא העלמות והסתרים שבריבוי הקושיות והשקו"ט, בבחינת "עולם ברור ראיתי" – יכולים לידע בבירור ובוודאות שענין זה הוא לזמן קצר וענין זה הוא לזמן ארוך [לא רק במובן של זמן כפשוטו ("אויפן זייגער"), אלא גם ובעיקר מצד תוכן הענינים שבהם "ממלאים" את הזמן], ענין זה הוא דבר קל וענין זה יש בו תועלת מרובה, ובמילא יכולים להיות בטוחים שכדאית ההכבדה בהדבר קל לזמן מועט (רגעים אחדים) בשביל התועלת המרובה לזמן ארוך (לאורך ימים ושנים טובות);
1396 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ח"י אלול ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
הסך-הכל הוא – שתמורת זאת שבזמן זה צריכים למעט בעובדין דחול, ולהתמסר יותר לתורה ועבודה, עושים את ההיפך מזה:
890 (כ"ק אדמו"ר שליט"א חייך, ואמר): מצינו אמנם שעוה"ז הוא עולם הפוך (ראה פסחים נ, א. וש"נ), אבל, אין מצוה להדר בזה!... (מהנחה בלתי מוגה).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזוהי כללות המעלה דלימוד התורה למטה בירידת הנשמה בגוף לגבי לימוד התורה דהנשמה למעלה, שעז"נ "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו – שלמד למטה דוקא – בידו".
126 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ענין זה מוכח גם ממה שאמרו על "הרוגי לוד" ש"אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" – דאע"פ ש"הרוגי לוד" לא השאירו אחריהם ספרים לדורות הבאים, וגם בימיהם לא מצינו שהיו מורי הוראה בישראל, מ"מ אמרו ש"אין אדם יכול לעמוד במחיצתן" – שזהו מצד מעלת המס"נ שהיא נעלית יותר אפילו מהוראה לרבים.
12 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תבוא, ח"י אלול ה'תשי"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
"המקום אשר אזכיר את שמי" – קאי על שם המפורש שניתן רשות להזכירו רק בבית המקדש, שכן, בדרך כלל שמו של הקב"ה הוא באופן ש"לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת", ורק לעולם הבא יהי' "כולו כאחד", וכמו כן בביהמ"ק, ששם ניתן רשות להזכיר שם המפורש (והיינו, ששמו ית' נמצא אמנם בכל העולם, אבל התגלותו היא בביהמ"ק דוקא).
71 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענין זה יתגלה בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "לתקן עולם במלכות שד-י", היינו, שתמורת ההעלם והסתר שבעולם בזמן הזה, יראו בגלוי ש"ה' אחד ושמו אחד", ועד ש"אז אהפוך אל עמים גו' כולם גו' לעבדו שכם אחד", היינו, שהאחדות תחדור גם אצל עמי הארץ.
20 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
וזהו שאמרו רז"ל לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת (לא כמו שאני נכתב אני נקרא), אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י, והיינו, ששם הוי' כמו שהוא נכתב הוא בהעלם, ואף שבביהמ"ק הי' נקרא ככתבו, מ"מ, יש כמו שהוא נקרא ויש כמו שהוא נכתב, אלא שנקרא ככתבו, משא"כ לעתיד יהי' כולו אחד, שלא יהיו חילוקי מדריגות כלל, והיינו, ששם הוי' דלעילא שלמעלה מהעולמות יהי' בגילוי למטה, שזהו תכלית שלימות הכוונה דנתאוה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים.
46 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ צו, שושן פורים, ה'תשי"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מלבד כל הנ"ל, הרי עתה נקל הרבה יותר לעסוק בהפצת תורת החסידות, כיון שכללות המצב הוא באופן ד"עולם הפוך", שהנהגת העולם היא שלא על-פי שכל.
151 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועי"ז יהי' הגילוי דלעתיד, שאז יהי' "הוי' אחד ושמו אחד", שיהיו האורות פשוטים ואפילו הכלים פשוטים.
31 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
משא"כ כאשר הצדיק נמצא בעולם האמת, "עולם ברור", שאין בו ענינים שהם "לא טוב" – הממנו יפלא כל דבר?!...
234 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכמו שאמרו רז"ל על בנו של ר' יהושע בן לוי שאמר עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל ריב"ל עולם ברור ראית, והיינו שכן הוא האמת, שתחתונים שהם אלו שעבודתם הוא בהכנעה ושפלות הנה הם למעלה, שמגיעים למעלה יותר.
38 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כדי לזכות להשכר ד"חופה" לעתיד לבוא – על זה אמרו חז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", היינו, שלמד ענינים אלו (פנימיות התורה) בהיותו בעוה"ז הגשמי.
169 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והוא ע"ד מ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד, דעכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, היינו דעכשיו הנה הוי' הוא בהעלם, משא"כ לעתיד הנה הוי' יהי' בגילוי למטה.
32 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נח, בדר"ח מרחשון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענין האריכות באחד הוא אריכות ההתבוננות בהענין דהוי' אחד ושמו אחד, וכמו שיהי' לעתיד, כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, דהאידנא הנה לא כמו שאני נקרא אני נכתב, היינו דהוי' הוא אחד, אבל שמו שהו"ע הגילוי, הנה בזה אין עכשיו ענין האחדות, אבל לעתיד יהי' גם שמו אחד, שיהי' ענין האחדות גם בשמו שהו"ע הגילוי.
15 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* המאמר הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א. וכן נשלח לכו"כ – ראה מכתב א' טבת; י"ט טבת שנה זו (אג"ק חי"ד ע' רל; ע' רפז) – המו"ל .
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז. ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה.
וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחלתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל. במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף *: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
*) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (אג"ק חי"ד ע' תיט) . – המו"ל. וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב.
ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו. אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנה' קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ. כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א.
כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אג"ק אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו. וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]).
ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך]. שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א.
והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב. שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה. שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח.
בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט. וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח].
וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה. בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד.
האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בשלח, יו"ד שבט ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אבל לעתיד לבוא תהי' הלכה כבית שמאי – כי, לעתיד לבוא יהיו בגילוי הן המעשה הן הדיבור והן המחשבה, שיהיו מתאימים כולם כאחד, "תוכו כברו", שהפנימיות והחיצוניות יהיו כולא חד – למעלה, כמ"ש "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", ובמילא יהי' כן בכל הענינים, עד למטה מטה, בענינים גשמיים, שהגוף לא יהי' מעלים ומסתיר על הנשמה, אלא להיפך, הגוף יסייע להנשמה, ובמילא, גם המחשבה הדיבור והמעשה של האדם יהיו מתאימים כולם כאחד.
206 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' דחג השבועות ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וע"י הפצת המעיינות דוקא חוצה, תתגלה אחדות הוי' בעולם, ש"יהי' השם אחד ושמו אחד".
37 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וע"י שפועל בעצמו את האמונה "בהוי' ובמשה עבדו", ובאופן שהיא אמונה אחת – פועל הוא את הענין ד"גוי אחד בארץ", שיהי' "כשאני נכתב אני נקרא", דהיינו שרואה אלקות בגילוי גם בהדברים הגשמיים, וגם מהענינים הארציים ("גוי אחד בארץ ") עושה דירה לו ית'.
48 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשח"י שיחת ליל ג' דחול המועד סוכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
הנה כאשר מצטרפים שניהם יחד, ובאופן שעיקר השמחה אצלו אינה מניסוך היין, אלא מניסוך המים, שהו"ע העבודה מצד קבלת עול – אזי "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך", היינו, שמבטלים את המחיצה שבין מים תחתונים למים עליונים, בין גשמיות לרוחניות, ונעשה "ה' אחד ושמו אחד", כך, שבכל מקום שיהודי הולך ובכל ענין שעושה רואים שזהו מצד ציווי הבורא, שעי"ז עושה ממנו כלי לקדושה.
94 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענין זה יהי' במהרה בימינו, כאשר יקויים היעוד ש"יהי' הוי' אחד ושמו אחד".
72 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך על זה אמרו חז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", היינו, שכדי להגיע לעתיד לבוא (ועד אז – בגן-עדן) לפנימיות התורה, הרי זה ע"י "תלמודו בידו", שזהו הלימוד של הנשמה כמו שהיא בגוף, שרוב הלימוד בימינו הוא בנגלה דתורה.
130 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' ויגש, מוצאי נר ה' דחנוכה, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
גליא דתורה ללא פנימיות – אינה מספקת, שהרי חסרה כל הפנימיות; ולאידך, גם פנימיות התורה ללא גליא דתורה אינה מספקת, כמבואר בכ"מ בענין "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שאפילו הנשמות שבגן-עדן, שהם מופשטים מגופים, צריכים להענין ד"תלמודו בידו" (גליא דתורה), ועאכו"כ שנשמות בגופים למטה זקוקים בהכרח לגליא דתורה, בשביל בירור העולם בכלל, וביחוד בירור "עולם קטן", זה האדם.
18 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט (מאמר ב), ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ולמעלה מזה הוא ג"ע, שהו"ע המוחין, שלכן יש בג"ע ענין ההבנה וההשגה באופן שרואים את הענינים לאמיתתם, עולם ברור ראית.
91 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שהרי קרי"ס הי' הכנה למ"ת, ובמ"ת כתיב אנכי הוי' אלקיך, והיינו, שבשעת מ"ת נמשך גם הוי' שבעצמות, שזהו שע"י לימוד התורה למטה תופסים בבחי' העצמות, ולכן אמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שע"י התלמוד שלמד למטה בגליא דתורה, הרי הוא זוכה לכל הגילויים דלעתיד, שזהו לפי שכל העניניםניתנו (האָבן זיך אָפּגעגעבען) בתורה שלמטה.
20 פסחים נ, א. וש"נ. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 570 הערה 19. וע' 580 הערה 8.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו גם מה שאמרו רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שכל הגילויים הם ע"י התלמוד שלמד למטה בגליא דתורה דוקא, לפי שבזה דוקא ניתן העצמות.
48 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם אב, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וסלקין לי' למתיבתא דמטטרו"ן בקדמיתא ותמן אמר תלמודי' דאית בידי' (ע"ד מארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו") .
53 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ עקב, מבה"ח אלול, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
והנה יחוד זה הוא בכללות ע"י הק"ש, שבה אומרים הוי' אלקינו הוי' אחד, ופירש רש"י, הוי' שהוא אלקינו עתה הוא עתיד להיות הוי'אחד, והיינו כמרז"ל ע"פ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, ומשני, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה, לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בי"ה ונקרא אני באד', אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא בי"ה ונכתב בי"ה.
33 פסחים נ, סע"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ועד שנבוא להגילוי דלעתיד לבוא – "כשאני נכתב אני נקרא", "הוי' אחד ושמו אחד".
19 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ ויצא, יו"ד כסלו, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וכדאיתא בגמרא בבנו של רבי יהושע בן לוי שחלה ונתרפא, ואמר לאביו עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה, ואמר לו ריב"ל עולם ברור ראית.
33 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ועי"ז ימשיכו בקרוב ממש את הגאולה, שאז תהי' ההנהגה באופן ד"כשאני נכתב אני נקרא", והיינו, ששם הוי', מדת הרחמים, יהי' לא רק "נכתב", אלא גם "נקרא", היינו, שגם הקריאה שענינה גילוי תהי' בשם הוי', שהו"ע גילוי הרחמים והחסד, בטוב הנראה והנגלה.
48 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ג תמוז, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואעפ"כ, כיון שמדתו של הקב"ה היא מדה כנגד מדה, הנה תמורת זה שהאדם עמל בתורה, בנגלה דתורה, באופן דאשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שהו"ע הלימוד ביראת שמים, שעי"ז עבד ופעל גם במצרים וביצה"ר, וכמו"כ היתה עבודתו בעמל שיחה, באופן דתפלתי סמוכה למטתי, כדי שיהי' לימוד התורה לאחרי התפלה באופן נעלהיותר, להעלות את התורה למעלה מעלה ולחברה בעצמותו ית', הנה עי"ז תורתו עומלת לו במקום אחר, שהו"ע ההמשכה דפנימיות התורה, רזין דרזין, שבבחי' זו הוא החיבור דתורה וקוב"ה, ע"ד כתר המלך, שאין משתמשין בשרביטו ועאכו"כ בכתרו, ואעפ"כ, התורה מחזרת עליו, ויתירה מזה, שמבקשת מאת קונה – קונה דייקא (ולא נותנה וכיו"ב), ע"ד המבואר בענין ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך, שקנין מורה שיש כאן רק ענין של גילוי מן ההעלם, וענינו בתורה הוא דרגת התורה כפי שמתייחדת עם עצמותו ית', היינו, כפי שעצמותו ית' בא בתורה, שזהו"ע פנימיות התורה – למסור לו (להאדם) טעמי תורה וסתרי'.
160 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
קודם שירדה הנשמה למטה להתלבש בגוף – נמצאת היא בעולם שלמעלה, שהוא "עולם ברור", שהטוב אינו מעורב עם הרע, כפי שיהי' גם למטה לאחרי גמר הבירורים, שאז תהי' הלכה כב"ש (כדאיתא בכתבי האריז"ל).
69 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
כלומר, פעולתו של משיח בעולם היא – לעשות כאן למטה מעשרה טפחים "עולם האצילות", וכמ"ש "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא", והיינו, שענין האחדות יומשך גם ב"שמו" – שזהו ענינו של העולם שנקרא "שם כבוד מלכותו".ולכן, התנאי וההכנה והכלי לזה הוא עי"ז שפועלים זאת בתורה – כמאמר הזהר (בפ' תרומה) "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש אשתדל באורייתא ומקיים עלמא" – שעוסקים בפנימיות התורה, ענינו של עולם האצילות, ומפיצים זאת בעולם למטה באופן של הבנה והשגה בשכל הגשמי.
120 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וארא, כ"ד טבת ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל זה נמשך ומתגלה בעוה"ז הגשמי והחומרי, שנעשה בו הגילוי ד"הוי' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" (דלא כבזמן הזה שנכתב הוי' ונקרא אד'), ועד לגילוי כח העצמות שבהתהוות יש מאין, כפי שמבאר רבינו הזקן באגה"ק ש"מהותו ועצמותו של המאציל ב"ה שמציאותו הוא מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו ..
80 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמיני, מבה"ח אייר ה'תשי"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מהחילוקים שבין עוה"ז לעוה"ב - שעוה"ז הוא "עולם הפוך", ואילו עוה"ב הוא "עולם ברור".
31 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, אחרי קבלת שבת, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזהו"ע ז' השמות, שהכוונה היא על האור שמחי' את הספירות, היינו, לא האורות המתלבשים בהכלים, אלא חיות הכלים עצמם.ד) והנה בענין השמות אמרו רז"ל לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א (הוי') ונקרא אני באל"ף דל"ת (אדנ-י).
31 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ה) ועפ"ז יש לבאר תורת הרב המגיד על מארז"ל לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בהוי' ונקרא אני באדנות, דיש לתת טעם לזה למה נקרא באדנות.
58 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועד"ז לאידך גיסא – שלימוד גליא דתורה מוסיף בפנימיות התורה, כמארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", היינו, שהדרך לבוא לידי גילוי פנימיות התורה שבגן-עדן, עד לגילוי פנימיות התורה שע"י משיח (שכל התורה דעכשיו, ואפילו פנימיות התורה דעכשיו, "הבלהיא לפני תורתו של משיח"), היא דוקא ע"י "ותלמודו בידו" – לימוד נגלה דתורה עכשיו.
93 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזהו שאמרו רז"ל על הפסוק ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, עכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באד', ולעתיד כמו שאני נכתב אני נקרא, דעכשיו שהגילוי הוא רק בחי' הוי' דלתתא, לכן התגלותו היא ע"י בחי' אד', וכמ"ש והוי' בהיכל קדשו, והוי' (בתוספת ו') הוא בחי' הוי' דלתתא, הנה התגלותו היא ע"י בחי' היכל בגימטריא אד', בחי' רוממות והתנשאות.
54 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומ"מ ידוע שלעתיד לא יהי' עוד הפעם מתן תורה, לפי שבשעת מ"ת ניתנה גם פנימיות התורה, אלא שהגילוי מזה יהי' לעתיד, וע"ד מארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שגם הגילוי דלעתיד הנה הכל הוא מהתורה שלומד עכשיו דוקא, שזהו ותלמודו בידו.
86 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ובאחש"פ שחל בשבת מאירים ענינים אלו גם בעוה"ז (ולא רק בתורה) – שזהו כללות החידוש דלעת"ל, כמארז"ל שבזמן הזה "לא כשאני נכתב אני נקרא", משא"כ לעת"ל "כשאני נכתב אני נקרא", "הוי' אחד ושמו אחד".
138 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובשביל זה צריך להיות גם לימוד הנגלה – כמבואר בתו"א בענין "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו",
19 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון (מאמר ב), ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו שהוא בתורה עצמה, שאע"פ שאמיתית הבל"ג הוא בפנימיות התורה, ואילו גליא דתורה היא רק ארוכה מארץ מדה גו', מ"מ, גם בגליא דתורה נמצא הבל"ג דפנימיות התורה, וכידוע בפירוש מארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שדוקא ע"י תלמודו בידו, לימוד גליא דתורה למטה בעוה"ז, יש לו למעלה (כאן) הפנימיות שבזה.
391 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
החילוק בדברי ר"ע בענין קידוש החודש בין המשנה לגמרא – שבמשנה נתפרש עיקר הדין שקידוש החודש תלוי (לא בהחשבון, אלא) בקריאת ב"ד, "בין בזמנן בין שלא בזמנן", ובגמרא ניתוסף גם האפשרות לענין בלתי-רצוי אצל ב"ד (שקידשו שלא בזמנן) – "אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין כו'", שגם "השוגגין צריכים כפרה" , לפי ש"השגגות הן מהתגברות נפש הבהמית שמנוגה" (בגלל שהי' מושקע בגשמיות וחומריות), ואילו הי' מתנהג כדבעי, לא הי' בא לידי שוגג, שהרי "לא יאונה לצדיק כל און" , ועאכו"כ "מזידין" – ענין בלתי-רצוי שלא שייך אצל יהודי מצד נפשו האלקית [כי אם מצד העלם והסתר שע"י ההתלבשות בגוף ונה"ב, " הגוי אשר בקרבך" , שלהיותה מקליפת נוגה שיש בה תערובות טוב ורע, יכול להיות גם התגברות הרע (כמ"ש "ולאום מלאום יאמץ")], ולכן לא נזכר במשנה שהיא "דבר ברור " (ע"ד שעוה"ב נקרא "עולם ברור" ), כי אם בגמרא, עלי' נאמר " במחשכים הושיבני", שעל ידה נעשה מ"מחשכים" – "תורה אור" .
1071 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וע"ד מארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", כפי שמבאר
196 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
מאיר בחי' סוכ"ע, ומצד הארת הסובב, הנה גם אם עכשיו הוא רשע, בכחו לעשות תשובה; משא"כ עולם היצירה – מקומו של ה"שאינו יודע לשאול" – הוא "עולם ברור" , כל דבר קבוע על מקומו ("אַלץ איז אויסגעשטעלט"), ונשאר כמו שהוא, ואינו שייך להשתנות ולצאת מהגבלותיו .
646 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תזריע, פרשת החודש, ר"ח ניסן, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
לעתיד לבוא יקויים היעוד "לתקן עולם במלכות שד-י" , עי"ז שיהי' בעולם גילוי אלקות, ועד להגילוי דשם הוי', כמארז"ל "לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נכתב ביו"ד ה"י ונקרא ביו"ד ה"י ..
765 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל לקראת חג השבועות, ה'תשכ"ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת ("לא כשאני נכתב אני נקרא", היינו, שבגילוי (נקרא) ישנו רק ענין האדנות, שיכול להיות בעל כרחו), אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י" , כפי שיתגלה בקרוב ממש, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו.
1374 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואז תושלם כוונת הבריאה ותכלית הכוונה דמתן תורה, שיהי' ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו' , שיהי' הוי' אחד ושמו אחד , כמו שאני נכתב אני נקרא .
178 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום א' פ' וארא, כ"ד טבת, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אע"פ שרבינו הזקן נקרא בשם "שניאור", ע"ש "שני אור", האור של נגלה דתורה והאור של פנימיות התורה (כהביאור בשיחות ומכתבי הקודש ) – הרי מהמסופר בדברי ימי חייו, שהתחיל לחשוב אם לילך למעזריטש או לווילנא, והחליט לילך למעזריטש , מובן, שאע"פ שענינו הוא "שני אור", והי' "תלמודו בידו" גם בנגלה דתורה, הנה עיקר החידוש והשליחות שלו בתור נשמה חדשה (כמבואר בשיחות רבינו נשיאנו ) הוא בנוגע לפנימיות התורה;
206 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכדי שלימוד החסידות יהי' באופן של פנימיות , צריך להיות הלימוד באופן של "רחובות הנהר" – מים רבים דוקא [מלבד הצורך ב"מים רבים" דתורה כדי לבטל את ה"מים רבים" שבעולם ]; וזוהי ההכנה שעל ידה יכולים לבוא אח"כ ללימוד שיכול להיות גם באופן ד"מעט מים", להיותו באופן של ראי' (כבתורתו של משיח) – ע"ד המבואר בלקו"ת בפירוש מארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שע"י לימוד התורה בעוה"ז זוכים ללימוד התורה בג"ע, ועאכו"כ בנוגע ללימוד תורתו של משיח שלמעלה גם מלימוד התורה בג"ע.
1471 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ואינו מובן מהו הענין שאפילו באחרית הימים, כאשר יקויים היעוד אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם הוי' לעבדו שכם אחד , והי' הוי' למלך על כל הארץ גו' הוי' אחד ושמו אחד , ופירשו חז"ל כמו שאני נכתב כך אני נקרא, היינו, ששם הוי' (כמו שאני נכתב) יהי' בגילוי בעולם (כך אני נקרא), הנה גם אז יהי' (לא רק השם ישראל, שם המעלה, אלא) גם השם יעקב.
184 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, כא
ועי"ז ממשיכים הענין ד"ה' אחד ושמו אחד" , כשם שאני נכתב כך אני נקרא , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
895 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם מוצאי יום הכיפורים, ה'תשכ"ד*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בזה, כמבואר בעץ חיים גודל המעלה שנעשה ע"י עשרה הרוגי מלכות שאין למעלה מהם , שאי אפשר לפעול ענין זה
125 ראה פסחים נ, א. תקו"ז בהקדמה (יו"ד, ב).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
הנה כתיב ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, וידועה קושיית הגמרא אטו האידנא לאו אחד הוא כו'.
506 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תולדות, מבה"ח וער"ח כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזהו "ויתן לך ה אלקים" (ולא הוי' , מקור הברכות ), בה' הידיעה, שהו"ע הידיעה והגילוי שלאחרי ההעלם והצמצום – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 80 ואילך.
1194 וגם לא העילוי והשלימות דשם הוי' שתהי' לעתיד לבוא, כמ"ש (זכרי' יד, ט) "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", כמו שאני נכתב אני נקרא (פסחים נ, א. וש"נ).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל ב' דחג הפסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ועז"נ יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, ודרשו חז"ל אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא, אשריך בעוה"ז לפי שהעסק בפרנסה הוא ללא טרדות ודאגות כו', וטוב לך לעוה"ב, לפי שמברר את הניצוצות ומעלה אותם לשרשם ומקורם, שזהו ענינו של עולם הבא שנקרא עולם ברור , ולא שייך בו פסולת כלל, ע"ד המן שהי' נבלע באברים ולא הי' בו פסולת כלל , שלכן לא ניתנה התורה לאוכלי המן, כיון שענין התורה הוא לברר בירורים (כנ"ל).
685 ראה פסחים נ, א. ב"ב יו"ד, ב.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"ק פ' בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
(כמבואר בלקו"ת בענין "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" , שמוכרח להיות לימוד הנגלה, ועי"ז יש לו גם פנימיות התורה); וכל זה תבע בבת אחת מאותם יהודים:
273 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכמו כן לאידך גיסא, שאי אפשר ללמוד רק פנימיות התורה ללא נגלה דתורה, וע"ד שמבאר אדמו"ר הזקן בפירוש מאמר רז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שע"י הלימוד בנגלה דתורה בעוה"ז זוכים ללמוד ולהשיג פנימיות התורה בגן עדן.
1561 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר*, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אבל התכלית היא – שיומשך "לעולם", ואפילו בבחי' "ועד" (שזהו רק החילוף ד"אחד" , שמורה על השייכות לעולם העשי', עולם החילופים והתמורות) יומשך (הוי') "אחד", שזהו החידוש דלעתיד לבוא, כמ"ש "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד" – לא רק "הוי' אחד", אלא גם "שמו אחד".
1835 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות בוקר), ה'תשכ"ד*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
יובן גם מארז"ל אשרי מי שבא לכאן (לגן עדן) ותלמודו בידו, דלכאורה אינו מובן, הרי התלמוד בעוה"ז הוא בנוגע למעשה, ואילו בגן עדן לא שייך ענין המעשה, וא"כ, למה יביא תלמודו לשם.
16 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
להקדים ביאור מארז"ל בבנו של ר' יהושע בן לוי שחלה ופרחה רוחו למעלה, וכשנתרפא שאלו אביו מאי חזית, אמר לי' עולם
105 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל זה יהי' באופן גלוי, כמארז"ל שבעוה"ז לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני בי"ה ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא נכתב בי"ה ונקרא בי"ה – כן תהי' לנו בביאת גואל צדק, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.
369 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועד"ז בנדו"ד – שלא די בהבטה והשתוקקות לבוא פנימה, אלא צריך לבוא פנימה בפועל ממש – ללמוד תורה, "תלמודו בידו" – במזומן, ולעסוק בעבודת התפלה.
463 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח וער"ח אדר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וע"ד המבואר במק"א שענין התשובה יכול להיות דוקא בעוה"ז, ולא בג"ע, כי, הגילוי דג"ע הוא מבחי' ממכ"ע, ומצד בחי' ממכ"ע לא יוכל להשתנות דבר, אלא כמו שהוא, כך נשאר, כמו שמהרגל אי אפשר להעשות יד, ולא מהיד רגל כו', ורק בעוה"ז שבו שורה בחי' סוכ"ע, יוכל להשתנות הדבר מן הקצה אל הקצה, בבחי' עולם הפוך .
162 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תשא, פרשת פרה, כ"ף אדר, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וזהו גם מה שאמרו חז"ל על הפסוק ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה על בשורות טובות אומר ברוך הטוב
333 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועל זה אמרו רז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", היינו, שכדי לזכות ללמוד את הענינים למעלה כפי שהם ברוחניות הענינים, צריך לבוא עם "תלמודו בידו", שזהו לימוד עניני התורה כפי שהם בפשטות הענינים .
1715 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תשכ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולהנהיג את עניני העולם לבררם ולהחדיר בהם אלקות; ורק לאח"ז באים לענין הכהונה כפשוטו, שזהו"ע "וגוי קדוש" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חי"ח ע' 18 ואילך.
2022 וע"ד המבואר בלקו"ת (ואתחנן ו, ג. שה"ש כב, ד) בפירוש מארז"ל (פסחים נ, א. וש"נ) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שע"י לימוד התורה בעוה"ז זוכים ללימוד התורה בגן עדן.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שבת חול המועד סוכות, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד , וכדרשת רז"ל שאז יהי' כולו הטוב והמטיב, ויהי' נקרא כפי שהוא נכתב .
350 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ועד שנעשה מעמד ומצב ש"כשאני נכתב אני נקרא" – שנקרא בגלוי במציאות העולם כפי שנכתב בתורה, שהיא "תורת אמת" ו"תורת חיים", ובלשון הרמב"ם97:
944 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וענין זה נעשה ע"י עבודת המס"נ , שמגעת בבחי' יחיד, ופועלת להיות ויקץ כישן הוי' , וכמו בימי הפורים, שבלילה ההוא נדדה שנת המלך , מלכו של עולם , ועי"ז נעשית גאולת פורים, ומיסמך גאולה לגאולה , מגאולת פורים לגאולה האמיתית והשלימה, שאז יהי' שלימות הענין דאחד, כמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד, כיון שאז תושלם הכוונה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים , דירה לעצמותו, בדוגמת דירת האדם שעצם האדם דר בהדירה , והרי המשכת העצמות היא ע"י העבודה דמס"נ.
521 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכללות הענין בזה – שהענין ד"עשר עטרות" נמשך ע"י הבנה והשגה (בינה) בתורה, ובפשטות (אין ענין יוצא מידי פשוטו) – שכאשר מכניס ומשקיע את עצמו בהבנה והשגה שבתורה כדבעי, הנה אם רק יהי' הדבר באופן ד"תלמודו בידו" , אזי זוכה לתורה של "גן עדן"!
1067 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשכ"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
אבל יש מעלה מיוחדת ביום ראשון, אפילו לגבי ר"ח ור"ה – שנקרא גם "יום אחד" , "לפי שהי' הקב"ה יחיד בעולמו" , שזהו ע"ד המעמד ומצב דלעתיד לבוא , שאז יהי' גילוי אלקות בעולם באופן ש"אין עוד מלבדו" ("יחיד בעולמו"), כמ"ש "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", "לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה, נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת ("לא כשאני נכתב אני נקרא"), אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י" ("כשאני נכתב אני נקרא") , שבאותו אופן שנכתב תהי' גם הקריאה בגלוי.
2031 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וע"ד המבואר במארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שגילוי התורה בג"ע (פנימיות התורה) הוא ע"י תלמודו בידו, התורה שלמד בעולם הזה דוקא , עד"ז הוא גם בנוגע לגילוי פנימיות התורה דלעתיד לבוא, שההכנה לזה היא ע"י תלמודו בידו, נגלה דתורה ופנימיות התורה בזמן הזה .
790 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
והענין בזה, כמאמר רז"ל לא כעוה"ז עוה"ב, העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת, אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"א ונכתב ביו"ד ה"א, והביאור בקצרה הוא, שבעוה"ז יש חילוק בין הכתיב (נכתב) להקרי (נקרא), שנכתב ביו"ד ה"א, שזהו כמו שהוא בתורה ששם מאיר הגילוי דבחי' הוי', ונקרא באל"ף דל"ת, שזהו כמו שנקרא ונתגלה בעולם, ששם לא מאיר שם הוי', כי אם בחינת אד', אדון על כל בריותך .
867 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"א ניסן, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
איתא בלקו"ת בפירוש מארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שכדי לבוא ללימוד פנימיות התורה בגן עדן, צריך להיות "תלמודו בידו" – לימוד נגלה דתורה בעלמא דין.
1094 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ונקודת הענין – שהעבודה היא להמשיך ולגלות אלקות למטה מעשרה טפחים, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "את רוח הטומאה אעביר מן הארץ"69, ו"ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד" , כשאני נכתב אני נקרא , שהו"ע גילוי אחדותו של הקב"ה מלמעלה מעלה עד למטה מטה.
1404 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' פ' נצבים-וילך, ח"י אלול, ה'תשכ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועי"ז יומשך ויתגלה הענין דגדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו , בכללות העולם, למטה מעשרה טפחים, וכמ"ש41 ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא בפי כל אחד ואחת, ויקויים היעוד וראו כל עמי הארץ כי שם הוי' נקרא עליך ויראו ממך , ועמדו זרים ורעו צאנכם , בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
461 פסחים נ, א. קידושין עא, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת תשובה, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועפ"ז יובן מה שמצינו בנוגע ל"הרוגי לוד" ש"אין כל ברי' יכולה לעמוד במחיצתן" – דלכאורה אינו מובן:
277 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וארא, מבה"ח שבט, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו
– ולא הי' בזה האיסור ד"לא תתחתן בם" , כי, טעם האיסור הוא מפני ש"יסיר גו' ועבדו אלהים אחרים" , ובנדו"ד, שפשוט שהנשים שנישאו להשבטים לא הסירו כו', ליכא האיסור .
3122 איסור דייקא, אבל מ"מ יש בזה פגם וחסרון, שאין ראוי להתחתן עם כנענים, כיון ש"ארור כנען" (נח ט, כה. וראה רמב"ן וישב לח, ב), שלכן אצל אברהם ויצחק הי' מופרך ליקח נשים לבניהם מבנות כנען*, ומטעם זה צוה יעקב "אל ישאו מטתי .. אחד מבניכם שהם מבנות כנען"** (פרש"י ויחי נ, יג).
*) וכקושיית הגמרא (פסחים נ , א) בנוגע ליהודה שנשא " בת איש כנעני " (וישב שם) : " אפשר בא אברהם והזהיר את יצחק , בא יצחק והזהיר את יעקב , ויהודה אזיל ונסיב ". וקושיא זו היא גם ע"ד הפשט , שלכן הוזקק רש"י לפרש (כבגמרא) " כנעני " – " תגרא ".
**) ועד שזהו חסרון ופגם גדול יותר מנישואי אחיות – לדעת ר"י (כדלקמן בפנים) – שקודם שנצטוו על זה במ"ת , לא הי' בזה שום פגם וחסרון (וראה לקמן ס"ו) .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ליל א' דחג השבועות (לפנות-בוקר), ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ואעפ"כ אמרו רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שהעיקר הוא לימוד נגלה דתורה.
64 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אבל, כאשר "עולם הפוך ראיתי, עליונים למטה ותחתונים למעלה" – הנה בנוגע לענינים שבגלוי לא דיברו כלל!...
1450 לשון חז"ל – פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ב' פ' פינחס, י"ט תמוז, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וע"ד המבואר בנוגע למעלת התשובה, שהיא רק בעוה"ז הגשמי, ששם יכול להיות הענין דאתהפכא, משא"כ בעולמות העליונים (כולל גם עולם האצילות) שעליהם נאמר "עולם ברור ראית".
1917 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשכ"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שיפעל הענין ד"אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד" , "והיתה לה' המלוכה" , ו"יהי' ה' אחד ושמו אחד" , "כשאני נכתב אני נקרא" , והיינו, שכמו שהי' בביהמ"ק בזמן שהי' קיים, כך יהי' בכל העולם כולו,
2641 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וזהו גם שלאחרי הקרבת שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם198, מקריבים "פר אחד איל אחד"13 – שעי"ז פועלים גם באומות העולם ענין האחדות, "לעבדו שכם אחד" , כיון שבכל העולם יהי' הגילוי ד"ה' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" , והיינו, שיהי' בגלוי הענין דהוי' מלשון מהוה , שיראו בגלוי שהקב"ה מהוה את העולם מאין ליש בכל רגע ורגע9 – לא רק כפי ש"נכתב", שלמדו זאת ב"חדר" וב"ישיבה", אלא כך יהי' גם "נקרא", שבנ"י יכריזו זאת בכל העולם.
1627 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
הפנימיות של העולם, ועד לגילוי אלקות בעולם באופן שכפי "שאני נכתב אני נקרא" , ולא כמו קודם ביאת משיח, שנקרא באופן אחר מכמו שנכתב, כיון שזה עדיין לפני הזמן של גילוי טעמי תורה, "ישקני מנשיקות פיהו" .
1881 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נשא, י"ד סיון, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזהו ג"כ מה שאמרו רז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, דתלמודו בידו היינו נגלה דתורה (ועי"ז מגיעים לפנימיות התורה) .
2072 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' האזינו, וא"ו תשרי, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועד לקיום היעוד "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", והיינו, שנוסף לכך שענין הקרבן מגיע עד לשם הוי', הרי התכלית היא שיהי' גם "שמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" , וכמ"ש "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
270 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
והרי זהו גם החידוש דלעתיד לבוא, כמ"ש "ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד", "לא כעולם הזה העולם הבא, העולם הזה נכתב ביו"ד ה"י ונקרא באל"ף דל"ת (לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א, ונקרא אני באל"ף דל"ת), אבל לעולם הבא כולו אחד, נקרא ביו"ד ה"י ונכתב ביו"ד ה"י" .
1246 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
והענין בזה – שלכל מקום יש נימוסים והנהגות הקשורים עם סדר החיים של מקום זה, ואין הכוונה לבטלם ולהחריבם, אבל לאידך גיסא, אין לו להתאים את עצמו ל"קולי המקום שהלך לשם" , אלא אדרבה – לנצלם לקדושה, באופן שעי"ז יהי' אצלו ענין ההליכה, כנ"ל.
1275 ע"פ ל' חז"ל – פסחים נ, סע"א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח וער"ח מרחשון, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" , והיינו, ששם הוי', הי' הוה ויהי' כאחד , שלמעלה מהעולם, יאיר בגילוי, ויומשך בעולם באופן של אורה, בטוב הנראה והנגלה.
1544 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שמות, כ"ה טבת, מבה"ח שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
[וע"ד מ"ש בפרשתנו (ונתבאר בתו"א ) "זה שמי לעלם", "חסר וי"ו, העלימהו, שלא יקרא ככתבו" , וכמארז"ל "לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"א ונקרא אני באל"ף דל"ת"].
91 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם , ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא ), ה"ז גילוי המשיח.
425 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכל זה – מתוך ידיעה שקרב זמן קץ גלותנו, וכפתגם הידוע של בעל ההילולא , שנשאר לסיים "פכים קטנים", ולאח"ז הולכים לקבל פני משיח צדקנו, "ותלמודו בידו" – "לחמו בלחמי", תושב"כ
825 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ האזינו, שבת שובה, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ולאחר כל הכוונות וכל עניני התעוררות – הנה העיקר הוא שיומשך במעשה בפועל ("המעשה הוא העיקר" ), להמשיך "עיקר שכינה בתחתונים" , שענין זה נעשה ע"י תק"ש בקול פשוט דוקא, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד" , "כשאני נכתב אני נקרא" , בגלוי למטה בעוה"ז, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
239 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשל"א ערב יום כיפור - להתלמידים שיחיו, לפני כל נדרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ותזכו – ע"י לימוד התורה עתה – שיהי' "תלמודו בידו" בביאת משיח צדקנו שילמד את כל העם כולו , ותהיו אתם מהראשונים שיזכו ללמוד גם תורתו , ע"י ההכנה דלימוד פנימיות התורה עתה, מתוך שמחה וטוב לבב.
607 ובדוגמת המבואר בלקו"ת (תזריע כג, א. ובכ"מ) בפירוש מרז"ל (פסחים נ, א. וש"נ) "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו", שע"י הלימוד בעוה"ז "זוכה ללמוד ג"כ בג"ע כו'". וי"ל שעד"ז הוא גם בנוגע לתורתו של משיח (ראה תניא רפל"ז).
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום ב' דחג הסוכות, תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, כא
וזהו ג"כ ההמשך למ"ש לאח"ז ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, שבכדי שיהי' הוי' אחד ושמו אחד, כמו שאני נכתב אני נקרא , הוא דוקא ע"י בחינה נעלית ביותר, ועד בחי' על הר הזיתים.
718 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
מבואר בהדרושים שיעקב מצ"ע הי' כבר מוכן אז להבירור דתהו, אלא לפי שהצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד וגו' , לא הי' יכול להיות בירור כל הניצוצות אז, וכמו שמבאר אדמו"ר האמצעי בשערי אורה בענין החילוק שבין בעתה לאחישנה , ולכן הרחיב לו הדרך באמרו עד אשר אבוא אל אדני שעירה , ואימתי ילך בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ומבואר בספרים שהר בגימטריא יון מדי בבל ואדום, שהם הד' גליות שכנגדם נאמר שובי שובי השולמית (כנ"ל ס"ב), ועד לקיום היעוד והיתה להוי' המלוכה56, והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד , כשם שאני נכתב כך אני נקרא , שזהו מ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד, והיתה לה' המלוכה, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.
2058 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
"ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו (שזהו הדין ומשפט שיהי' תחילה, ולאח"ז) והיתה להוי' המלוכה", באופן של שלום, ויקויים היעוד "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", וכמארז"ל "כשאני נכתב אני נקרא", ו"מלאה הארץ (כל העולם כולו) דעה את ה' כמים לים מכסים" , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
2097 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וכל אחד ואחד בחלקו שלו, וכולם יחד, יפעלו את ההיפך מ"תרמודאי" – הענין ד"והי' הוי' למלך על כל הארץ" , באופן ש"כשאני נכתב אני נקרא" בכל הארץ, "והיתה להוי' המלוכה" , בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
2317 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו, ז, יז, יט
ועד שע"י שיהי' "תלמודו בידו" , אזי יוצאים לקבל פני משיח צדקנו וללמוד תורתו של משיח, שהיא נעלית יותר שלא בערך לגבי ה"תורה שאדם למד בעולם הזה" (כדאיתא בקה"ר ), אבל אעפ"כ, כדי לזכות ללמוד תורתו של משיח, צ"ל מעין זה בעבודה בזמן הגלות – לימוד התורה, ואז הנה "שכר מצוה מצוה" , "שמשכרה נדע מהותה" (כדברי רבינו הזקן ), שגם השכר הוא מעין המצוה, ולכן ההכנה ללימוד תורתו של משיח, שילמד תורה את העם כולו, היא – ע"י לימוד התורה בזמן הזה .
2401 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
"יוסף כנס משנות השבע לשנות הרעב, אף אנו כנס לנו מחיי העולם הזה לחיי העולם הבא", וכמארז"ל "אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו" , ו"מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת" .
2772 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, פ' פרה, מבה"ח ניסן, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ונמצא, שאע"פ שעבודת ה' במילואה ("ימלא") שייכת דוקא בעוה"ב ("אז ימלא"), שהוא "עולם ברור" , מ"מ, ענין המס"נ באופן ד"עד דלא ידע", שייך גם (ואדרבה:
2137 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ אחרי-קדושים, י"ג אייר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו גם מש"נ עם זו קנית, כידוע בד' המדריגות דעושך יוצרך בוראך קונך, שקונך הוא כנגד עולם האצילות, ששם לא יגורך רע (כמבואר בתו"א בענין כי תקנה עבד עברי), כי, לעת"ל כתיב ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כולו אחד, נקרא בי"ה ונכתב בי"ה , היינו, שכמו שנכתב באצילות ולמעלה מאצילות, כך יהי' נקרא בהשתלשלות בבי"ע.
1151 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ במדבר, ה' סיון, ערב חג השבועות, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וזוהי גם ההכנה להתורה דלעתיד לבוא, תורתו של משיח, ע"י יפוצו מעינותיך חוצה בזמן הגלות, שנעשית הקדמה קרובה וכלי לגילוי תורתו של משיח (ע"ד הענין דתלמודו בידו כהכנה ללימוד התורה בג"ע ), כמ"ש ישקני מנשיקות פיהו, שהו"ע טעמי תורה וסתרי תורה שיתגלו לעתיד, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש.
1637 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ב תמוז, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
נמשך גם בעבודה, שבא לידי הכרה, וגם באופן שמונח אצלו בשכל בהבנה והסברה (דעו), שהוא עשנו ולא אנחנו בראנו את נפשותינו (לא כפרעה שאמר לי יאורי ואני עשיתיני), שפירוש זה הוא לפי הכתיב באל"ף, שהוא למעלה מהקרי בוא"ו (כידוע שהכתיב מורה על פנימיות הענינים שזהו באופן נעלה יותר מכמו שבאים בגילוי, כפי שאני נקרא ), שהרי אל"ף הוא ר"ת אנכי, אלופו של עולם, ועד שקאי על בחי' הכתר (כמבואר בקבלה) .
2629 לשון חז"ל – פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
פועלים הענין דתמליכוני עליכם, וכמ"ש5 למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהי' לך לאלקים, ולאחרי שהקב"ה נעשה מלך ישראל (וגואלו) , אזי נעשה אח"כ גם מלך על כל הארץ , ובאופן שידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו כו' , ועד לקיום היעוד והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא .
1687 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נצבים, כ"ח אלול, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועד לשלימות הענין שבזה כפי שיהי' לעתיד לבוא, כמ"ש "והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" .
1736 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וילך, שבת שובה, וא"ו תשרי, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ביאור השייכות דפרשת וילך לפרשת נצבים (פרשה אחת המתחלקת לשתים), שגם בה מודגשת האחדות של כל בנ"י ("וילך משה וידבר גו' אל כל ישראל" – הליכה ודיבור א' לכולם , וכן במצות "הקהל את העם האנשים והנשים והטף גו" ) כמו בפ' נצבים ("אתם
211 שהרי מאורע זה הי' בסוף ימי חייו של משה, ביום הסתלקותו*, כמ"ש "בן מאה ועשרים שנה אנכי היום", "היום מלאו ימי ושנותי, ביום זה כו'" (ריש פרשתנו ובפרש"י), שאז הוצרך להעביר את ההנהגה ליהושע, כמ"ש (שם, ז-ח) "ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעיני כל ישראל חזק ואמץ וגו' וה' גו' הוא יהי' עמך לא ירפך ולא יעזבך** (ולכן) לא תירא ולא תחת" – שזהו ענין של נתינת כח (בלשון של הבטחה) שנוגע לכל אחד ואחת מישראל, שהם צאן מרעיתו, שלא להתיירא מהעולם, ולפעול הענין ד"לתקן עולם במלכות שד-י", באופן ד"כשאני נכתב אני נקרא" (פסחים נ, סע"א. וש"נ).
*) וע"פ המבואר בסידור שער הל"ג בעומר (דש , סע"ב ואילך) גודל העילוי דיום ההסתלקות , הרי מובן שביום זה הגיע משה לתכלית השלימות שלו ; ואז – " וילך משה גו' אל כל ישראל " – שהמשיך עילוי זה לכאו"א מישראל , עד סוף כל הדורות ( " עד היום האחרון " (ספרי ופרש"י ברכה לד , ב)) .
**) וכפי שפירש רש"י (לעיל מיני' (שם , ו)) " לא יתן לך רפיון להיות נעזב ממנו ", והיינו , שאפילו אם מישהו מתעקש באופן אחר כו' , אומרים לו : זאת לא ! " לא ירפך ולא יעזבך "! והיינו , שנוטלים ממנו את הבחירה בענין זה , שאינו יכול להיות באופן אחר .
פתיחה בהקשר
תורת מנחם יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ועד שעי"ז באים לקיום היעוד ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר , והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד , וכמארז"ל כשאני נכתב אני נקרא, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.
798 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד, ה, ו, יז, יט
וכאשר מתנהגים ע"פ ההוראה של ימי חנוכה, אזי נעשה הנצחון כמו שהי' אז, ועד לענין ד"להודות ולהלל לשמך הגדול", "הגדול" דייקא, בלי גבול, שענין זה לאמיתתו יהי' לעתיד לבוא, כמארז"ל "לעולם הבא ..
1636 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ג' פ' וישב, י"ט כסלו, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולאח"ז הולכים כולם ביחד ללמוד תורתו של משיח, והיינו, שעי"ז ש"תלמודו בידו" בזמן הגלות, זוכים ללמוד תורתו של משיח מפיו של משיח ("ישקני מנשיקות פיהו" ), שילמד תורה את כל העם כולו , באופן שתורת עוה"ז נקראת "הבל" לגבי תורת עוה"ב, תורתו של משיח (כמ"ש בקה"ר בתחילתו ),
2217 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם פורים, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומזה באים – באופן דתלמודו בידו – ללימוד תורתו של משיח, ועד לקיום היעוד מלאה הארץ דעה את הוי' כמים לים מכסים.
1974 פסחים נ, א. וש"נ. וראה לקו"ש חכ"ד ע' 570 הערה 19. ע' 580 הערה 8.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ועי"ז יוצאים מהגלות הגשמי ועאכו"כ מהגלות הרוחני – שהרי "אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה" , והולכים לקבל פני משיח צדקנו באופן ש"תלמודו בידו" , ואז לומדים תורתו של משיח, ובקרוב ממש.
2107 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
כפירוש רש"י עה"פ ישקני מנשיקות פיהו, ואז תהי' גם פרה העשירית , שבה יהי' גם מאפר פרת משה (כדאיתא במד"ר עה"פ ויקחו אליך, שהקב"ה אמר למשה שכל הפרות בטלות ושלך קיימת), גואל ראשון הוא גואל אחרון , ואז יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ , והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד , כשאני נכתב כך אני נקרא , בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויבנה מקדש במקומו, בקרוב ממש.
2356 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ צו, שבת הגדול, יו"ד ניסן (מאמר ב), ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
והשלימות דגילוי זה היא לעתיד לבוא, ע"י משיח צדקנו, שעל ידו יהי' גילוי פנימיות התורה, בבחי' ראי' (לאחרי הקדמת הגילוי דחיצוניות התורה ע"י משה, כמבואר במק"א בפירוש מארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו).
108 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם ש"פ שמיני, מבה"ח אייר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
אך גם ענין זה התחיל כבר במ"ת, כנ"ל (ס"ג) ממ"ש בתניא שכבר הי' לעולמים מעין זה בשעת מ"ת, כדכתיב אתה הראת לדעת גו', הראת ממש בראי' חושיית, די"ל בדא"פ, שכוונת רבינו הזקן בזה להבהיר שהאפשרות לכך שלעתיד לבוא יהי' הענין דראי' חושיית, היא, בגלל שכבר הי' מעין זה בשעת מ"ת, והיינו, לפי שמ"ת הו"ע חד פעמי, שהרי לא יהי' עוד הפעם מ"ת , ובו נכללים גם כל הענינים שיהיו לעתיד לבוא (וע"ד המבואר בענין ותלמודו בידו , שע"י לימוד נגלה דתורה בעוה"ז
1322 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ חיי שרה, מבה"ח כסלו, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואז יקויים היעוד "והיתה לה' המלוכה" , "כשאני נכתב אני נקרא" , "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד" , בעגלא דידן.
1488 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מצורע, שבת הגדול, י"ב ניסן, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וכן הוא גם בענין "וכפר על הבית וטהר", שקאי גם על ה"בית" ברוחניות – כללות העולם – שענין הכפרה והטהרה הוא "לתקן עולם במלכות שד-י" , לעשות לו ית' דירה בתחתונים , כפי שיהי' בפועל ובגלוי בביאת משיח צדקנו, שאז יקויים היעוד "והי' ה' למלך על כל הארץ גו' ה' אחד ושמו אחד", "כשאני נכתב אני נקרא" , בעגלא דידן.
554 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והרי ענין הצמיחה שייך בעוה"ז הגשמי דוקא, ולא בג"ע, שנקרא "עולם ברור" , שכל דבר נמצא במקומו, ואין שם עליות באופן שבאין ערוך, כי אם עליות שבערך, שנחשבים לבחי' עמידה, שלכן מצינו שהנשמה למעלה היא בבחי' עמידה, ודוקא ע"י עבודתה למטה נעשית בבחי' מהלך, שהו"ע של עלי' שבאין ערוך .
1169 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וכיון ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם" , הנה עי"ז יומשך שלום ואחדות בעולם, שתתגלה בו האחדות האמיתית – "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד"53, "כשאני נכתב אני נקרא" , "והיתה לה' המלוכה" .
2687 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בלק, י"ד תמוז, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
וע"י מעשינו ועבודתינו במשך זמן הגלות זוכים לג' העליות הנ"ל, וגם לעלי' הרביעית, ועד לעלי' השביעית שתהי' לעתיד לבוא, בבנין ביהמ"ק השלישי, שיהי' נעלה יותר מביהמ"ק שבימי שלמה, ובו יהי' הענין ד"הוי' בהיכל קדשו" באופן של גילוי בכל העולם – "כשאני נכתב אני נקרא" , וכדברי רבינו הזקן בתניא שאפילו "בשעת מתן תורה" הי' רק "מעין זה", כיון שלעת"ל יהי' עצמות א"ס בגילוי, ולכן יקויים אז היעוד "לבוא בנקרת הצורים גו'" , "והיתה לה' המלוכה" .
545 פסחים נ, סע"א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א אור לי"ג תשרי (הילולא דאדמו"ר מהר"ש נ"ע), ה'תשמ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואז יהי' גם אסיפת דגנך ותירושך ויצהרך באופן אחר, שלא יהי' צריך להיות ואספת (שישראל יצטרכו לאסוף) כי אם ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וגו', וגם הישיבה בסוכה תהי' באופן נעלה יותר, שישבו בסוכת עורו של לויתן, וגם ענין זה הקב"ה (שבד' המינים) יהי' אז בגילוי, כפי שאני נכתב כך אני נקרא, אלא שמעין זה (דכל ענינים אלו) יש גם עכשיו, וכנ"ל בפירוש כל האזרח בישראל ישבו בסוכות, ועאכו"כ בהזמן דסוף הגלות (עקבתא דמשיחא) שנשארו רק רגעים ספורים, והבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין, ובשמחה ובטוב לבב.
73 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום ב' דחג הסוכות, תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז, כא
וזהו ג"כ ההמשך למ"ש לאח"ז ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, שבכדי שיהי' הוי' אחד ושמו אחד, כמו שאני נכתב אני נקרא, הוא דוקא ע"י בחינה נעלית ביותר, ועד בחי' על הר הזיתים.
26 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א יום שמחת תורה ה'תש"מ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ולא רק כפלים במספר, ההשגה בכל מה שלמדו עכשיו בנגלה דתורה ובפנימיות התורה (ותלמודו בידו) וההשגה בתורתו של משיח, אלא גם לריבוי ביותר ועד לאין ערוך, שהרי בביאת המשיח יהי' ישקני מנשיקות פיהו שיתגלה סוד טעמי' ומסתר צפונותי' (תעלומות חכמה).
81 פסחים נ, א. וש"נ. וראה לקו"ש חכ"ד ס"ע 570 הע' 91.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ש"פ תולדות, מבה"ח כסלו, תשי"ז.
* יצא לאור בשעתו, " יו"ד כסלו ה'תשי"ז ".
מים רבים . . ואם דלת היא : שיר השירים ח, ז-ט.
ובמדרש רבה : במקומו ובבמדבר רבה פ"ב, טז.
ונהר יוצא : בראשית ב, יוד.
אמרז"ל : ברכות בסופה. וכמרז"ל : עירובין נד, א. – ראה אור התורה בראשית [ח"א] כד, ב.
צריך להבין : מכאן ואילך (לבד הסיום) – הוא מאמר כ"ק אדמו"ר מהורש"ב* בשינוים קלים. ובחלקו הועתק – בתוספת ביאור – בד"ה כל המאריך באחד תרפ"ו (קונטרס צ"ט [סה"מ קונטרסים ח"ג בתחילתו. סה"מ תרפ"ו ע' קנא ואילך]) לכ"ק מו"ח אדמו"ר.
במדרש רבה : ואתחנן פ"ב, לא. וע"פ המבואר יותר בירושלמי ברכות פ"א ה"ה.
בפני עצמה : ראה מצות האמנת אלקות – בסהמ"צ להצ"צ – פ"א [דרמ"צ מד, ב ואילך].
מענין השיתוף **: עיין בכ"ז סהמ"צ להצ"צ מצות אחדות ה' [דרמ"צ נט, ב ואילך]. ד"ה אנכי בספר תרכ"ו [סה"מ תרכ"ו ע' נג ואילך]. ד"ה מי כמוכה תרל"ז. ובכ"מ.
באו"ח סי' קנ"ו : עיין בדרכי משה שם. – ובד"ה מי כמוכה תרל"ז איתא שהוא ע"פ תוד"ה שמא (בכורות ב, ב), תוד"ה אסור (סנה' סג, ב), ר"ן ספ"ק דע"ז, רי"ו ני"ז ח"ה. ובשו"ת ושב הכהן סל"ח ושער אפרים סכ"ד נחלקו ע"ז. – ועייג"כ נו"ב מהד"ת חיו"ד סקמ"ח. פ"ת ליו"ד סקמ"ז סק"ב. פרמ"ג בשפתי דעת סו"ס סה. שדי חמד פאת השדה כללים אות ג' ס"ו סקי"א ובספרים שהובאו שם.
*) ד"ה את הוי' האמרת תרע"ח (סה"מ תרע"ח ע' תיב ואילך) . – המו"ל .
**) ראה גם מכתב י"א אדר א' שנה זו (תשי"ז – אגרות-קודש חי"ד ע' תיט) . – המו"ל . ויצו גו' ואין צו : סנהדרין נו, ב. זח"א כז, ב. ובכ"מ.
דקרו לי' : סוף מנחות. ועייג"כ תניא פכ"ד. ש' האמונה פכ"ב. דרוש דתער השכירה להצ"צ (בסו"ס דרך מצותיך ח"ב [אוה"ת נ"ך ח"ב ע' תשפ ואילך]). ובכ"מ.
רם על : תהלים קיג, ד-ו.
שהן אומרים : ראה סידור ח"ב ד"ה אד' שפתי [רלז, ב ואילך]. סד"ה הלל (בסו"ס דרך מצותיך [קנב, א-ב]).
דהתהוות העולם : ראה הגהות לד"ה פתח אלי' – תרנ"ח [ע' לח ואילך] (הועתק קטע זה ב"התמים" ח"א מב ע"א ד"ה וביאוה"ע. ועיי"ש ח"ב ע' פח).
וכמ"ש בסש"ב : ראה שער היחוד והאמונה פ"ג.
גילוי הקו : ראה ד"ה כימי צאתך תש"ח (קונטרס נו [סה"מ תש"ח ע' 162]) פ"י.
בס' אלימה : הובא בפלח הרמון על הפרדס ש"ג פ"א.
כמ"ש בת"ז : סוף תי' כב. ובמדרש : רבה פע"ט, וא"ו. – להעיר מקהלת יעקב מע' השגחה. וי"ל דלכן תשובה נצחת הביא רבינו מש"ס חולין דוקא.
ומה שארז"ל : ראה מורה נבוכים ח"ג פי"ז בסופו.
אמרו רז"ל : קדושין ל, ב. נדה לא, א.
וכמארז"ל : ברכות יו"ד, א.
בן עזאי : יבמות סג, ב. – להעיר ממש"כ בט"ז שו"ע אהע"ז ס"א סק"ו ובהל' ת"ת לרבינו הזקן רפ"ג.
וכן מ"ש : דברים לג, יד.
וכמ"ש : איוב ט, ז. – להעיר מסנהדרין קי, א. יצב גבולות : דברים ל"ב, ח. וע"פ הרמ"ז לזח"ג רפו, ב (הובא במצות אחדות ה' הנ"ל).
וידעת . . ראו : דברים ד, לט. שם לב, לט.
דהנה בזהר הקשה : ח"ב קח, ב. – להעיר מפדר"א רפל"ד.
שרש ההפרש : ראה תו"א יתרו עג, ב. וככה תרל"ז פ"ה ואילך. ד"ה זה היום תרס"ו [המשך תרס"ו ע' י ואילך]. ובכ"מ.
כל ישראל . . נכוה מחופתו : סנהדרין ר"פ חלק. ב"ב עה, א. כמ"ש במ"א : ראה המשך וככה שם. קונטרס לימוד החסידות פי"ב [אגרות-קודש אדמו"ר מוהריי"צ ח"ג ע' שנג ואילך].
וכמא' : פסחים נ, א. וראה תו"א שמות נד, א.
נק' יום . . דמי שטרח : משנה סוף תמיד. ע"ז ג, א.
כשראו כרך : סוף מכות. ראה תו"א ר"פ בשלח ור"פ תצוה. בתו"ח שם ע' שמו.
וכל קרבי . . שיש מלאכים : תהלים קג, א. ראה לקו"ת ר"פ צו. שם פ' שלח ד"ה ענין הנסכים פ"ב [מא, ד]. ועוד.
מלאכי אלקים . . וכמ"ש במ"א : בראשית כח, יב. ראה רד"ה ויחלום תש"ח (קונטרס נב [סה"מ תש"ח ע' 80]). ומוטב דלידיינא : חגיגה טו, ב. ראה לקו"ת בשלח ד"ה ראו פ"ב [א, ריש ע"ד].
וידוע : הקדמת הרמב"ן לאיוב הובא באגה"ת פי"ב.
וכמ"ש במ"א : ראה ד"ה והוא כחתן תרנ"ז [סה"מ תרנ"ז ע' קנב ואילך].
שרפים ואופנים : ראה לקו"ת במדבר כח, ד. שם מז, א. ובכ"מ.
מפני שמשיגים : ראה לקו"ת חקת רד"ה אז ישיר [סב, ג]. ושם אמור ד"ה ונקדשתי פ"ה [לב, ב ואילך] באו"א. והנה אופן : יחזקאל א, טו.
ממקומו הוא מוכרע : שבועות ז', ב. ועייג"כ מכות כג, ב.
שער בימין . . בשמאל : להעיר מלקו"ת שלח מז, א.
תלתלים אלו תילי : שה"ש ה, יא. ובמדרש רבה שם.
שאין אדם : להעיר מלקו"ת האזינו סד"ה כנשר יעיר [עח, ג]. דהנה כתי' : תהלים קב, כח.
והרשב"א ז"ל : שו"ת ח"א סתי"ח.
אזניך קשבת : נחמי' א, וא"ו.
אלף שנה : ויקרא רבה רפי"ט. מדרש תהלים צ.
בבי"ע . . באצי' : ראה לקו"ת ר"פ ברכה. ביאוה"ז ואוה"ת ר"פ חיי שרה. רשימות תהלים להצ"צ [יהל אור] צ, ד ס"ק ד-ה.
שהרי : עבודת הקודש ח"א רפ"ח. בלי שיעור ממש : עד"ז הוא בכ"מ בדא"ח. ופשטות הל' והענין משמע שהן בל"ג ובפועל (ולא רק בכח, שיכול להצמיח ולהוליד דורות עד א"ס. עיין בזה בס' החקירה להצ"צ). וראה ג"כ חגיגה (יג, ב) עה"פ ולגדודיו אין מספר (תניא פמ"ו). וצע"ג איך אפשר לעולם נברא מוגבל להכיל בתוכו מספר בל"ג של נבראים. והרי רק מקום ארון אינו מן המדה.
הערה לאחר זמן :
ויל"פ מפני שלגדודיו (עולמות) אין מספר ובכאו"א – יש דצח"מ כפי מדריגתם, אבל לא שכן הוא בעולם א' בפ"ע . ובזה מתורץ הצע"ג שבהערה.
מניח תפילין : ברכות ו, א. – ראה תו"א לה, ב-ג.
אמרו רז"ל : שמות רבה פ"ל, ט.
וכדאי' בזהר : ח"ג קפו, א (בדפוסים שלפני אין תיבת חמינא ). ראה רד"ה כי ידעתיו תרס"ו [המשך תרס"ו ע' סח]. וכמא' : ראה סוטה יז, א.
כד סיים : ברכות ס, ב.
באבותיך חשק : דברים יו"ד, טו. והרי הי' זה לפני מתן תורה.
בעניני ארץ : ראה אגה"ק ס"ט.
לית מחשבה : ראה תניא ספ"ד. האומרים נהי' . . אני הוי' : יחזקאל כ, לב-לח.
בחכמה . . ונעים : משלי כד, ג-ד. ראה תורה אור תולדות יח, ג.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב אור ליום ג', יו"ד כסלו ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שלכן, ע"י לימוד התורה עכשיו (גם הלימוד דנגלה שבתורה) יזכו לתורתו של משיח דבחי' ראי', כידוע בענין ותלמודו בידו.
43 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יום ו' ערב שבת קודש פ' בא, יו"ד שבט, אחרי חצות, תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
דהיינו, שכאשר ממשיכים בחינת אחד, שיאיר הא', אלופו של עולם, בהח' והד', שהם ז' רקיעים וארץ וד' רוחות העולם, ובאופן גלוי (דכמו שאני נכתב כך אני נקרא), ה"ז גילוי המשיח.
101 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב יו"ד שבט, תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ומסיימים והי' הוי' למלך וגו' הוי' אחד ושמו אחד, שלא יהי' חילוק בין הוי' ושמו, שכ"ז נעשה ע"י סילוקן של צדיקים, שקשה יותר גם מחורבן בהמ"ק.
61 ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב ש"פ בשלח, י"ג שבט, ה'תשי"א*
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו ימים יוצרו ולא, ולא כתיב ולו קרי ) שבעבודתם עבודת הנשמה בגוף, אין גוף און מיטן גוף, ממשיכים מלמעלה מן ההשתלשלות בלמטה מן ההשתלשלות, אחד בהם, שיהי' הוי' אחד ושמו אחד.
27 זכרי' יד, ט. וראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ב מוצש"ק פ' בא, יו"ד שבט, ה'תשל"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ומ"מ גם בחינה זו שלמעלה מאתעדל"ת כלל נמשכת ע"י שתחילה ישנה היגיעה והירושה שנת"ל [וזהו"ע תלמודו בידו], שעי"ז נותנים לו במתנה גם בחינה זו.
119 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג אחרון של פסח ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ויקויים גםהמשך הפסוק, והי' ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, כפי שאני נכתב כך אני נקרא, שיהי' נקרא (בגלוי) בשם העצם ושם המפורש ושם המיוחד, ויהי' גילוי בחי' אחדות הפשוטה דלמעלה, אשר הפשיטות דלמעלה קשורה עם הפשיטות דאדם פשוט שלמטה, בגאולה האמיתית והשלימה, במהרה בימינו ממש, ע"י משיח צדקנו.
43 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות, ה'תשמ"ו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
[וכמבואר גם במ"א במשארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, שע"י לימוד נגלה דתורה (תלמודו) בזמן הזה זוכים לגילוי סודות התורה דלע"ל].
44 פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג יום ב' דחג השבועות, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ואז תושלם כוונת הבריאה ותכלית הכוונה דמתן תורה, שיהי' ונגלה כבוד הוי' וראו כל בשר גו', שיהי' הוי' אחד ושמו אחד, כמו שאני נכתב אני נקרא.
84 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשט"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
והוא ע"ד מ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד, דעכשיו לא כמו שאני נכתב אני נקרא, היינו דעכשיו הנה הוי' הוא בהעלם, משא"כ לעתיד הנה הוי' יהי' בגילוי למטה.
31 פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב חלק ראשון רכז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ויראה וישגיח על המ"ז ההיא , אם באהבה רעה כגון ניאוף [יביא אותה אל שורשה שהיא אהבת השם] , יתחרט תיכף ויאמר בלבו מה עשיתי שלקחתי חלק מעולם המחשבה והולכתי אל מקום הטנופת, ובזה יכנע וישוח עד לעפר, ויביא זאת המחשבה למדת אין, ואח"כ תבוא אל עולם אחר [נ"א:
מב בלקו"י ובצוה"ר יש המשך : שיש ז' מיני מחשבות ולא יותר, וזהו ז' ימי הבנין, ובכל אחת יש בה ערב ובוקר, ערב לשון תערובות, שחושב מחשבות חיצוניות, ובוקר לשון ביקור, שמבקר את השם יתברך ודורשו, ואלו הם: אהבת השם, ואהבת העבירות, ויראת השם, ויראה רעה כגון שנאה, ותפארת השם שמפאר את השם יתברך, ורעה שמפאר את עצמו, וכן ניצוח, והודיה, ויסודות לשון התקשרות, וכל אחת כלול מעשר, ובכל מחשבה רעה מחיה הז' עממין.
וזהו שאמרו במדרש [הנעלם] העולם הזה היה מתמוטט, אמר הקב"ה הא אברהם זמין למיפק לעלמא, פירוש מדת אברהם מדת אהבה, הא ישמעאל זמין למיפק מיניה, פירוש אהבה רעה, נמצא כשמחשב באהבה רעה מחיה את ישמעאל ותשעה עממין שעמו, הא יצחק פירוש מדת גבורה [יראה], הא עשו, פירוש יראה רעה רציחה, נמצא כשמחשב ביראה רעה מחיה את עשו ותשעה שעמו.
אמנם אם ח"ו חשב באהבה רעה, יתחרט (כבפנים) .
----- הערות וציונים -----
יחשוב כו' כי דנין כו' – ראה לקמן סי' רפז ושפז. צוה"ר סי' פט. וראה מדל"י סס"י פד (צה) בשם הבעש"ט. ורג"כ שם סי' ג (ד). ועיין שערי אורה להרי"ג שלהי שער ב (ל, ב).
אם ח"ו באהבה רעה כו' – ראה לעיל סי' לט ובהערות שם.
שיש ז' מיני מחשבות כו' – ראה לקמן סי' תו. ובאור המאיר, שה"ש ד"ה אקומה בשם הרה"מ: כל פרטי מחשבות אדם אפילו המה אלפי אלפים עכ"ז אינם בדרך כלל כ"א שבעה מחשבות הנמשכים מז' ימי הבנין וכו'.
ואלו הם אהבת השם כו' – לא מנה אלא ששה, ולא מנה בחי' מלכות. להעיר מקהלת יעקב, ערך גרגשי: וקבלתי ממורי החסיד מהר"י סגל דגרגשי הוא בחי' מלכות דקליפה, וע"כ ארז"ל גרגשי פנה מאליו (ירושלמי, שביעית פ"ו ה"א), והענין כי כאשר מתקנים הו' מדות אז מדת מלכות ממילא מתוקנת כי היא כללות ו' הקודמין ולית לה מגרמה כלום כו' עיי"ש. ובפרטיות בס' אגרא דכלה להרה"ק מדינוב, פ' לך לך ד"ה ויעבר אברם (ג"כ בשם החוזה מלובלין): הכנענ"י נגד חסד שבקליפה מורה לשון הכנעה [בספרי החוזה איתא כנעני לשון סוחר ותגר (פסחים נ, א) שנותן הקדושה בעד תאוה רעה לפי שעה]; החת"י כנגד הגבורה שבקליפה מלשון חת"ת אלהים (וישלח לה, ה); האמור"י נגד תפארת שבקליפה כי האמורי לשון התפארות כמה דאת אמר את ה' האמרת וה' האמירך (תבוא כו, יז-יח); הפריז"י נגד נצח שבקליפה כדרך המנצח היושב בערי הפריזי בלי פחד (ראה רש"י ליחזקאל לח, יא); החו"י נגד הו"ד שבקליפה מלשון חוויא (ראה ירושלמי קידושין פ"ד ה"א) כי גם בקדושה עיקר החורבן והצרות הם באלף החמישי והודי נהפך עלי למשחית (דניאל י, ח) כל היום דוה (איכה א, יג); היבוס"י נגד יסוד שבקליפה מלשון הכתוב תבו"ס נופת (משלי כז, ז) והבן, (ול"נ מלשון דריכה לשון יבו"ס צרינו (תהלים ס, יד) והדריכה יכונה לזיווג מלשון גבר בעלמה (משלי ל, יט)); גרגש"י כנגד מלכות שבקליפה כמ"ש רז"ל ואתה מושל בכל (דה"א כט, יב) אפילו גרגותנא מן שמיא מוקמי ליה (ברכות נח, א) וגרגשי מלשון גרגותני (חגיגה כב, א) (ול"נ שהוא מלשון רגוש עפר, כי הוא בסוד עפר המקבל מג' יסודות אמ"ר, והבן) ע"כ הגרגשי עמד ופנה מעצמו (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א), כי מלכות"ך מלכות כל עולמים (תהלים קמה, יג) ואפילו המלכות שבקליפה יתנו הדר למלך הכבוד, והבן כי הדברים עתיקים, ע"כ דברי פה קדוש הנ"ל ודפח"ח.
וכל א' כלול מעשר – ראה לקמן סס"י שסו וש"נ.
ובכל מחשבה רעה מחיה ח"ו הז' עממין – ראה מדל"י סי' קמז (קנה). ועיין צוה"ר סי' יד ובהערות שם.
במדרש הנעלם – מבואר בלקו"י לו, ד (סי' רפ).
ויביא זאת המחשבה למדת אי"ן – ראה לקמן סי' רכח. וראה מדל"י סי' קמז (קנה), וכן שם סי' צח (קז) ורלב (רמו).
אז תתענג על ה' כ"י כו' – ראה מדל"י סוף סי' קנט (קסז) ושם סי' קסח (קעה). להעיר מזח"ב פג, רע"א.
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות צז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
דאָס וואָס די גמרא (פסחים נ, א) זאָגט עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, קען מען דאָס אויך זעהן בזה העולם, אַז דער עליון איז קיין עליון ניט און דער תחתון איז קיין תחתון ניט .
פתיחה בהקשר
כתר שם טוב הוספות תכג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
וזהו גם הדיוק "לשכן שמו שם" – "כמה שכתוב בכל המקום אשר אזכיר את שמי"{92} – שבכל מקום שמגיע יהודי, אפילו יהודי אחד בלבד (כמארז"ל "ומניין אפילו אחד, שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי"), ה"ה פועל "לשכן שמו שם", "אזכיר את שמי", שם המפורש שניתן רשות להזכירו בבית המקדש, שמתגלה בכל העולם כולו, כמ"ש "ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד", "כשם שאני נכתב כך אני נקרא".
101 ראה פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרש הדברים הנ"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
שלמד ונכלל ביחוד עליון ואם לאו הרי נשאר למטה כל מה שלמד, והיינו מה שאמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שלא נשאר למטה כו' וד"ל.
126 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
ומה שאמר אשר אנכי מצוך היום היום דוקא ועי"ז תוכל לעשו' הישר בעיני ה' כו' ע"ד הנ"ל, הענין הוא כי לכאורה יש להבין דהלא ג' מתנות טובות יש עוה"ב ותורה כו' וכולן באין ע"י יסורי' העוה"ב אחר יסורי גיהנם וגלגולי' רבים כו' והלא יפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וא"כ הי' ראוי שיקבל האדם יסורי' בעוה"ז בכפלי כפלי' מיסורי גיהנם עד שיוכל לבא לעסק התורה והמצות ואנו רואי' שאינו כן אך הענין הוא דלא כהעוה"ב העוה"ז דעוה"ב מקבל מבחי' סדרי השתלשלו' דלאחר התיקון ונק' עולם ברור ושם הרי נידונים כאו"א לפי מדתו הראוי לו וע"כ אין תשובה בעוה"ב לפי שאין כל א' מכיר אלא כמו שהוא ולא יוכל לעלות ממדרג' למדרג' וע"כ גם מי שהוא למעלה לא יוכל לבא למטה כו' אבל בעוה"ז הוא זמן הבירור ויכול התחתון לעלו' למעלה <שלד>
42 דעוה"ב. . ונק' עולם ברור : ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט מים רבים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזהו אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו פי' בוז יבוזו לשון ביזה ושלל שיבוזו ויחטפו לעוצם הפלאת הדבר במעלה להיותו כל הון יקר ונעים כו' כמו אדם הבוזז וחוטף דבר יקר הערך כמו אוצר של אבנים טובות שאינם ראוים לבוא לידו דרך נתינה ע"כ חוטף ובוזז כי לא יוכל לעמוד על נפשו לעוצם יקרת האוצר כו', וכך יובן למעלה דהנה בחי' הארת האור עונג העליון שנק' הון יקר ונעים המלובש באותיות התורה לעוצם יוקר ומעלת האור במאד מאד לא יוכל לבא בהתגלות למטה גם באצי' בדרך השתלשלו' מעילה לעילה בסדר והדרגה אלא רק לפעמים יבא למטה בדרך ביזה וחטיפה למעלה מגדר השתלשלו' עו"ע (וכמ"ש במ"א ע"פ ביום ההוא יהי' מצילת הסוס קדש וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומיצל יהי' קודש לה' והיינו אור העליון הגנוז ונעלם באותיות התורה שנק' סוסים כמ"ש כי תרכב על סוסיך כו' ולעומת זה יש תא הרצים כו').
95 וכמ"ש במ"א ע"פ ביום ההוא יהי' מצילת הסוס : ראה זכרי' יד, כ. פסחים נ, א. וראה סה"מ תקס"ד ע' רסח. שעה"ת ח"א ל, א ואילך. תו"ח שמות עג, א. רנט, ב. שערי אורה עג, א.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הנה לפ"ז לכאורה יש להקשות קושי' גדולה וחזקה מאד דלפי הנ"ל הרי האבות למעלה מן האמהות מאחר שהאבות נק' מבררים לבחי' ב"ן שהן האמהות וא"כ איך אמר ה' לאברהם כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה ואיך יקבל אברהם שהוא בחי' מ"ה משרה שהוא בחי' ב"ן לשמוע בכל אשר תאמר אליו הלא אברהם הוא בחי' משפיע ושרה הוא בחי' מקבל ואיך יקבל המשפיע מן המקבל עולם הפוך הוא עליונים למטה כו', וכמ"כ יפלא במה שמצינו ברבקה דכתיב בה ותרד העינה ותמלא כדה ותעל וידוע דכ"ד זה היינו כ"ד ספרי' דאוריי' ששאבה רבקה ממעיין חכמה עילאה שנק' עינה וז"ש ותרד העינה לח"ע בכדי למלאות משם כ"ד ספרי' דאוריי' כי אוריי' מח"ע נפקת כידוע וגם זה לא יתכן לפי הנ"ל דח"ע הוא בחי'
97 עולם הפוך הוא עליונים למטה : ע"פ הגמרא פסחים נ, א. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט כמיפלגי ברקיע
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
כי הנה התורה ישנה באצי' ובבי"ע וכמו עד"מ מצות ציצית שהיא למטה מצמר כבשים כמ"כ למעלה באצי' יש בחי' כבשים כמו והכבשים הפריד יעקב ויש בהם צמר שהוא כמ"ש ושער רישי' כעמר נקא, וכן תפילין יש ד' מוחין וקשר של ד' הוא בחי' מל' דתבונה והוא שכמו למטה הוא מעור בהמה כך למעלה יש בחי' לבושי' והוא עד"מ השכל שבנפש שפעמים מתלבש בדבר חכמה כשחושב חכמת אלקית ופעמים חושב חכמות אחרות והם לבושים נמוכים ופעמים חושב ומעמיק בדברים בטלים שהם לבושים יותר גסים כו' וכמ"כ למעלה יש כמה מיני לבושים לאור ההשגה עליונה דבינה ובחי' מל' דתבונה נק' עו"ר והוא ענין לבוש החשמ"ל כו' וכיוצא בזה בכל המצות, והנה אותן הנשמות שלמדו למטה ותלמודו בידו הוא יושב ג"כ בג"ע ולומד היינו שמשיג איכות וכמות המצוה שבאצי' כמו הציצית והתפילין וכל פרטי דיניהם תכל"ת ולב"ן שהם הכל מדריגות כו' וכנודע לי"ח.
21 ותלמודו בידו : פסחים נ, א. ועוד.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב צאינה וראינה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובנות ציון הן הנשמות שבאו בגופי בנ"א בעוה"ז ויצאו מגופים שלהם לג"ע ליהנות מזיו השכינה וע"כ נק' בנות ציון ל' מצויין כמו שאמרו ת"ח שבבבל מצויינים בהלכה כו' פי' שמלובשים בלבוש חשוב שהוא ניכר ומסויים (כי ציון ל' אות ההיכר וההבדל על דבר מה כו') והוא ענין ובחי' הלבושים שנעשו לנשמה זו מעסק התו"מ בעוה"ז שנק' מצויינים בג"ע וכמו שאמרו אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שנעשה לבוש מסויים וניכר שעל ידו דוקא יוכל להנות ולהסתכל באור האלקי בג"ע כמו עד"מ שא"א להסתכל באור בהיר ביותר כ"א ע"י כלי הנק' אספקלריא וכמו כל הנביאים שלא יכלו להסתכל ולהשיג באלקי' במראה הנבואה כ"א ע"י אספקלריא אלא שמשה ראה באספקלריא אחת ושאר הנביאים ע"י ז' אספקלריאות כידוע וד"ל.
142 אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו : פסחים נ, א. ועוד.
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקע"ב בגמרא ר"ה גבי כורש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ונמצא עכ"פ מובן מכ"ז שבכל המצות, אם עושה התוספת שלהן גם ע"מ לקבל פרס מקרי צ"ג ובלבד שיקיים גם העיקר בלי שום תשלום גמול, וכמו בת"ת ללמוד כדי שישיג אח"כ פנימי' התורה כמ"ש אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כו' הוי צ"ג ובלבד שילמוד פרק א' שחרית וערבית בלי שום על מנת שבזה יוצא י"ח מצות ת"ת.
6 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה הלכות ת"ת פרק ראשון ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכן אמרו חכמי האמת שכל נפש מישראל צריכה לבא בגלגולים רבים עד שתקיים כל התרי"ג מצות במעשה דבור ומחשבה ודיבור ומחשבה הוא לימוד הלכותיהן על דרך שאמרו חכמים על פסוק זאת תורת החטאת וגו' שכל העוסק בתורת חטאת כאילו כו' ועוד אמרו חכמי האמת שכל נפש צריכה לתיקונה לעסוק בפרד"ס כפי מה שהיא יכולה להשיג ולידע וכל מי שיכול להשיג ולידע הרבה ונתעצל ולא השיג וידע אלא מעט צריך לבא בגלגול עד שישיג וידע כל מה שאפשר לנשמתו להשיג מידיעת התורה הן בפשטי ההלכות הן ברמזים ודרשות וסודות כי כל מה שנשמתו יכולה להשיג ולידע מידיעת התורה זהו תיקון שלימותה ואי אפשר לה להתתקן ולהשתלם בצרור החיים את ה' במקורה אשר חוצבה משם בלתי ידיעה זו ולכן אמרו חכמים אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כדי שלא יצטרך לבא בגלגול לעולם הזה:
קכט פסחים נ, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ד (סי' שא-שז) שו באיזה חפצים מותר לדבר בשבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת, שאין
1534 ב"י ד"ה כתב המרדכי (ואפשר דהכי קאמר שדבר זה אינו אסור אלא מדרבנן,
ובמקום מצוה לא העמידו דבריהם). וביאר בסי' תקפה (ויש לתמוה על ה"ר שמואל,
דאטו כדי לקיים המצות נחלל שבת. ויש לומר דבגמרא ... משמע
דאפילו אי הות מוספא ליכא איסורא אפילו
מדרבנן, דהא מקח וממכר גופיה לא מיתסר אלא מדרבנן, והיכי גזרינן במורד דאוסופי
מוספא אטו מקח וממכר, הוה ליה גזירה לגזירה, אלא ודאי לית ביה איסורא כלל אפילו מדרבנן,
אלא דלתקן להוסיף לכתחלה לא רצו חכמים, משום דהוה מיחזי לאינשי כשכר שבת. וכן משמע
בפרק מקום שנהגו (פסחים נ, א) דתנו רבנן ארבע פרוטות אין בהם סימן ברכה לעולם, וחד
מינייהו שכר מתורגמנין, ומפרש טעמא משום דמיחזי כשכר שבת, ואם איתא דהוה שום צד
איסור בדבר לא הוה ליה למימר אין בהן סימן ברכה, דמשמע דלית בהו איסורא אלא שאין
רואין סימן ברכה. ועוד, דמשמע שהיה דרכם לשכור מתורגמנין בשבתות וימים טובים
להשמיע הדרשה לרבים. וטעמא כדפרישית, דכיון שאינו שוכר אותו בשבת עצמה אלא מערב
שבת שוכר אותו, שאין איסור בדבר, אלא שיש לחוש לכתחלה היכא דאפשר, ובמקום מצוה לא
חששו כלל. וזהו דעת ה"ר שמואל שכתב דאין איסור דהא נותנים שכר לקיים המצות,
כלומר כיון דאין איסור בדבר כלל אלא חששא בעלמא, כיון דלקיים המצות הוא, שרי).
מ"א שם סקי"ב (אבל איסורא ליכא, כיון דצורך מצוה הוא). דרישה כאן אות ב
(ומשמע מדברי בית יוסף שאין איסור כלל אפילו מדרבנן, ולכן לא העמידו דבריהם במקום
מצוה).
וראה מראי מקומות וציונים.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וכך הוא בעליות הנשמות בגעה"ת ממדרגה דשכל והשג' שבמעשה לבד [ב]נשמו' דעשי' וגם העונג ורצון שבזה (כשמחה ש"מ מצד המעשה לבד כמו במצותיו חפץ מאד כו') עולה למעלה במדרגה דשכל והשגה שבדיבור כד"ת שלומדי' ת"ח בגעה"ת (כמו שא' אם בהרת קדמה כו' כמ"ש במ"א דכל הלכות הנגלות בתלמוד ומשנה לומדי' בגעה"ת בבחי' הרוחניות שלהם כו' (ולכך מכריזי' בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו כו'), (וכן העושי' מצוה בלא כוונה ורעותא דלבא שמקומם בגעה"ת דעשי' עולים בשבת
239 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א. ראה גם לקמן פ' בא צב, ד. תצוה שלד, ב. ויקהל תיט, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ויאמר גו' לא איש דברים וגו' מי שם פה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וזהו שרמז באמרו בנו של רישב"ל לאביו עולם הפוך ראיתי עליונים למטה שהן בחי' עיגולים דמקיפים נעשה בחי' או"פ בהגבלה ותחתונים שהן בבחי' פנימי' נעשו למעלה בבחי' מקיף, ואמר לו עולם ברור ראית לפי שכל בחי' שלימות התיקון שנק' עולם ברור היינו כשבחי' מקיפים העליונים נעשו בבחי' או"פ למטה כו'.
216 רישב"ל. . עולם הפוך ראיתי : פסחים נ, א. ב"ב י, ב (דר' יהושע).
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הענין הוא דעוה"ב הוא שנק' עולם ברור שהוברר מכבר ונמשך האור בכלי דוקא בבחי' או"פ, כמו שצדיקים יושבים ונהנין מזיו כו' שהוא קבלת שכר לנשמות שיקבלו מעונג העליון כל א' כפי מדריגתו וכפי מעשיו בעוה"ז בתו"מ כנ"ל, והיינו מה שיתגלה מן ההעלם דעונג העליון שבתו"מ למעלה גם למטה לנשמות שבא במדה ושיעור כשפע
402 דעוה"ב. . עולם ברור : ראה פסחים נ, א. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתכג. דברים ח"א ע' מו.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת שמות ואלה שמות בני ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אבל תשו' ומע"ט בעוה"ז שמתברר החושך הגס דק"נ שהוא הסתר גמור כחופר בעומק הארץ שמגלה העלם דעפר כו' בעמ"ת שמגיע זה למעלה מעמ"ר כו', והוא דאו"ח [ש]עולה בבחי' מקיף דאו"ח דתענוג הנעלם שבלתי יבא במדה ובגילוי למטה כלל אלא עולה למעלה בלי שיעור (כסמ"ך עגול היפוך המ"ם המרובע), וזהו בעוה"ז דוקא שהוא עומד בתערובות רע ומתברר באו"ח דתשו' בביטול היש לאין כו' עד שהתחתון יכול לעלות למעלה יותר כו' (וזהו בבחי' מקיף דסובב הכללי שעליון נעשה תחתון ותחתון עליון, כמו שהבע"ת יכול לעלות משאול תחתית למעלה מצ"ג וצדיקים יכולים ליפול למטה (כמו שא' עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה (כמצרף לכסף שמתבלבל ועולה התחתון ועליון יורד למטה), משא"כ בעוה"ב שאין תשו' מועיל ולא מצות שהוא באו"פ בכלי כו' (וז"ש אלה לחיי עולם כו') ע"כ א' דיפה שעה א' בתשומע"ט באו"ח בעוה"ז מכל חיי העוה"ב הנמשך לצדיקים באו"פ כו' (וזהו עליות דנשמות [ת"ח] אחר תחה"מ ועוה"ב שעולי' עד אין שיעור באו"ח דוקא כנ"ל וד"ל).
407 עולם הפוך ראיתי : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח אשירה לה' כי גאה גאה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וזהו כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים, דהנה מבואר למעלה שקי"ס הי' הכנה למ"ת ובמ"ת כתי' כי תרכב על סוסיך מרכבותיך כו' משמע ב' מיני מרכבות דסוסי' לשון רבים וכתיב יביאו לבוש מל' אשר לבש כו' וסוס אשר רכב עליו [המלך] ואשר ניתן כתר מל' בראשו דמשמע סוס א', וכן לע"ל א' ביום ההוא יהי' מציל[ו]ת הסוס קדש לה' וארז"ל כל מה שהסוס רץ ומיצל כו', להיות ידוע ומבואר במ"א [oldpage_רנד] בענין סוס שהוא ב"פ ס"ג בב' סמכין והוי"ו הוא המחברם יחד, והענין הוא כידוע דיש ב' מיני מרכבות א' הנושא את הרוכב למעלה מעלה שזהו בבחי' גבורות דאו"ח כמו שאו' והחיות נושאות את הכסא ונק' רוממי שדי כו' (ובדרז"ל רוכב על כרוב קל שלו ושט בח"י אלף עולמות שנא' רכב אלקי' רבותיים כו'), והב' מרכבה שבכחה להוריד את הרוכב למטה מטה ביותר כמו לירד מגובה ההר בעמק גדול כו', כך יש בחי' מרכבה למעלה שעל ידם יורד אור האלקי מגבוה לנמוך שהן בחי' חסדי' דאו"י (וכמ"ש בזהר בענין רתיכין ומשיריין כו'), ובמ"ת היו ב' מיני מרכבות הללו דאו"ח ואו"י כלולים כא' ולכך א' כי תרכב על סוסיך ב' מיני סוס מרכבותיך ישועה ב' מיני מרכבות הנ"ל, והיינו ב' מיני אותיות שנק' סוסי' א' שהן בבחי' ההעלאה וההסתר להעלות ולהסתיר בהעלם אחר העלם למעלה מעלה כו' שנק' סדכ"ס (והוא בחי' ההתנשאות שמצד עצמו עד אין שיעור למעלה כנ"ל, וע"ז א' כבוד אלק"י' הסת"ר דב"ר ונק' סת"ר עליו"ן וכן נק' צ"ל שד"י, אבל מ"ש ה' צל"ך וכה"ג א' כי יצפנני בסוכ"ו כו' בסתר אהלו או מ"ש ובצ"ל ידי כסיתיך כו' [ש]זהו אהל דתורה (כמשי"ת), והוא כמו בחי' פנימי' [ו]סודו"ת התורה שנק' סוד ה' שע"ז א' הנסתרות לה' אלקינו ונק' נסתרו"ת ונפלאו"ת וכה"ג (ובכלל נק' ח"ס שכל הנעלם מכל רעיון והשגה וזהו אמון מופל"א ומוצנ"ע כו' והוא תורה הקדומה שא' בה ואהי' אצלו אמון כו').
666 כל מה שהסוס רץ ומיצל [א: ומציל]: ראה פסחים נ, א. לקמן קפב, ג.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים כי ימכור איש את בתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יב
והוא ענין כל מה שהסוס רץ ומיצל יהי' קדש לה' והוא תא הרצים כמ"ש במ"א, והיינו אותיות הנפש אלקי' והתגלותה כל היום במחדו"מ בתו' שיתעסק בקרירות והוא בחי' הקטנות שבה כידוע, כאשר יהיו האותיות שבה שמורי' מרע ועושי' טוב אז ביכולתם להוסיף תוס' קדושה למחר בתפלה בבחי' ראי' שבה עד שלא יחשיך לה נוגה שלה הרגשת היש וכו'.
75 כל מה שהסוס רץ ומיצל [יא: ומציל]: ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תצוה ולהבין זה בתוס' ביאור · ולהבין זה בתוס' ביאור
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וראי' לזה ממה שא' אשרי מי שבא לכאן לג"ע ותלמודו בידו שלמד בעוה"ז בידו דוקא שנותן כח גדול בכח ההשגה שבמוח להשיג בזיו השכינה שנמשך מבינה שבמל' וכן לחזות בנועם ה' וכן בהילוך ועלי' כנ"ל וכה"ג).
623 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א. ראה גם לעיל פ' שמות ה, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת משפטים לא תהי' משכלה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובהגיע לג"ע תוכל ע"י דוקא להגיע למעלה משרש' ומקורה וכמו שמכריזין בג"ע אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו דוקא, שעי"ז תתקשר בצרור החיים באה"ר בתענוג העצמי' שא"א להגיע ע"י שום עבודה ויגיעה בעולם וה[וא] בחי' הלבושי' שע"ז א' ואברהם זקן בא בימים שהי' לזקנותו דוקא שלא הי' כן קודם שנעשה זקן שקנה חכ', ואע"פ שקיים אברהם כל התו["מ] ברוחני' למעלה, אבל בימי הזקנה בא בבחי' לבושי' לנפשו שהן בחי' מקיפים העליונים שנק' יומין עילאין שלמעלה הרבה מיחו"ע שנעשה למעלה מכל התו"מ שהן הע[ו]בדות שלו במס"נ שעשה כל ימיו כו' וד"ל.
444 אשרי. . ותלמודו בידו : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וראי' לזה ממה שמכריזי' בג"ע אשרי מי שבא לכאן להשיג השגות אלקות מזיו השכינה ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו שיש עי"ז כח השכל האלקי' להשיג יותר עד כח ההילוך ברגל שילך ממדרגה למדרגה כו'.
1108 אשרי מי שבא לכאן. . ותלמודו. . בידו : פסחים נ, א. ראה גם לעיל פ' שמות ה, א. וש"נ.
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת ויקהל ויקהל משה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
אלא השלילה בזה הוא ליחד יחוד פנימי בהוי' שהוא אלקינו דוקא שהוא הוי' א' ולא זולתו דהכוונה הוא כמו שא' אטו האידנא לאו א' הוא כו'.
1750 אטו האידנא לאו א' הוא : פסחים נ, א. ראה גם מאמרי אדה"א בראשית ע' שפד.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה סד, א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
הנמצאים בה בהיותה בגוף כמו הענג ורצון ושכל ומדות אוי"ר ומו"ד עד בחי' המעשה שילך בדרכי ה' ה"ז ירידת אור האלקי דנשמה בחלקים רבים ויורד ומתגשם האור בסדר ציור קומת אדם מלמעלה למטה תחלה נתפעל ברצון ושכל ואח"כ מתגשם במדות שבלב באוי"ר ואח"כ במו"ד עד שבא לכלל מעשה שהוא בחי' ההילוך הטוב בדרכי ה' בפו"מ להיות סומ"ר ועש"ט כו' עד ששמח במצוה ומואס ברע שמאיר מן פנימית הרצון בסוף מעשה כא' אבל תחלה כל אחד בפ"ע דוקא ומתכללים אח"כ עד שימצא בסוף מה שאין בראש כלל והוא ההילוך בדרכי ה' שבמעשה זו יתרון מעלה מכל פנימית הרצון ועונג וחכמה שבראש כו' עד שמעמיד ומוליך הראש שיוכל להתקיים בחכמה כח מ"ה כו' וכמאמר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת הרי החכמה כח מ"ה דאין שבראש מתקיימת דוקא ע"י יראת חטא שבסוף מעשה בפו"מ משום דזהו יתרון מעלה בציור אדם בחיצוניות האברים שיורד האור דנשמה האלקי' ממוחין שבראש עד ההילוך שברגל שהוא בהגשמה גדולה שמפני זה נעשה הסוף בחי' ראש והראש סוף וראיה ממ"ש סוף דבר כו' את האלקים ירא כו' כי זה כל האדם שבראש כו' וכמו הרגל שמעמיד הראש ואין הרא' מעמיד ומקיים לרגל כנ"ל באריכות וד"ל משא"כ הנש' בלא גוף כלל הגם שבודאי כחו' שלה המה רוחניי' בבחי' האלקו' ממש כידוע שכל נשמה כמו שהיא למעלה היא חלק אלוה ממש כו' ויש בה כל הכחות עונג ורצון ושכל ומדות הכל בעילוי הרוחני הנבדל מן הגשם בתכלית כידוע ועכ"ז אין בה יתרון מעלה הנ"ל להיות כי כל הכחות הם כלולים זב"ז כנ"ל בבחי' העגולים דגם שנז' לשון הילוך בנשמות היינו שהרצון והעונג הוא העולה עיקר וממילא עולה גם השכל והמדות כו' עד שנמצא שעיקר לשון הילוך זה כמו ילכו מחיל כו' היינו בעצם אור הנשמה הרוחניות שנתעלי' כולה מדרגא לדרגא כמו מג"ע התחתון לג"ע העליון שהוא עילוי הרצון והשכל בבחי' השג' עליונ' יותר וממילא התפעלות אוי"ר ומו"ד הכל עולין כנ"ל בענין ההתכללות דעיגולים אבל לא הילוך בפועל וכן האופנים וחיו' בלכתן אע"פ שיש להן רגל כמו שאמר ורגליה' ישרות ואמרו שוקי החיות כו' וכה"ג אך אין זה כמעלת הילוך באדם שיש בו יתרון מעלה שהראש מקבל מסוף אלא שבחי' רגל שלהם כלול בהילוך כל עצמו כעוף שיעופף כו' כמ"ש בשתים יכסה פניו ובשתים יכסה רגליו ובשתים יעופף וכה"ג וד"ל (וע"כ עיקר דסוף דבר כו' היום לעשותם כשהנשמה בגוף דוקא שנק' אדם בחיצוניות האברים ולא בנשמה שבלא גוף ברוחניות וראיה מתשובה ומע"ט שהיא בעוה"ז דוקא וכמ"ש אשרי מי שבא לכאן כו') והנה בכל זה יובן הטעם שאמ' בע"ח דעגולים בבחי' נפש ויושר בבחי' רוח דהנה כמו שבחי' נפש מקבל מבחי' רוח כך בחי' נפש דעגולים מקבל מבחי' רוח דיושר מטעם הנ"ל כמו שהרא' מקבל מן הרגל שעמידתו על הרגל אעפ"י שיש כח העמידה ברא' כידוע דגידי המוח שברא' הן שרש כללי לכל תנועה והרגש' מ"מ הרי לא יוכל לעמוד על הרא' והוא לפי שכח העמיד' ברא' הוא רק ברוחניות דהיינו בהעלם ולא בגלוי במורג' והגשמה כמו ברגל
9 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א. ראה גם לקמן פח, ב ובהנסמן במ"מ לשם.
פתיחה בהקשר
נר מצוה ותורה אור שער האמונה פח, ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
בחי' כלי בית קיבול גמור לקבל אור דתורה כמו שהיא למעלה בשרשה בבחי' ח"ע דאורייתא מח"ע נפקת והיינו בחי' גלוי אוא"ס שבפנימית ח"ע דתורה הוא שנמשך למטה בבחי' חכמה תתאה חכמה שבדבור שזהו בים העליון להיות מתקבל בנש"י למטה ממש ששרשם בחי' המל' למעלה וע"כ הוצרך לקי"ס היינו שיקרע להם הים העליון ועי"ז דוקא יהיו בחי' כלי בית קיבול לקבל בנפשם מגלוי אא"ס שבחכמה עילאה דתורה שנק' קבלת התורה שהרי כל עיקר ענין קי"ס היה רק שיוכל להיות גלוי אורות דאצי' בבי"ע כמו בד' מחנות שכינה למעלה וכן בד' דגלים דישראל למטה שא"א להיו' זה כ"א ע"י בקיע' הים שלא יעלים ויפסיק שזהו כמו בקיע' הפרסא שבין אצילות לבריאה כנ"ל ואם לא היה קי"ס הרי לא היו יכולים בנ"י להגיע למדרג' זו להיות בית קיבול לקבלת התורה מאור א"ס שבח"ע דאצי' וכן לפי' הב' דהליכתם היה בתוך הים העליון בדרך העלאה שעלו נש"י למעלה באצי' שזה ג"כ א"א בלא קי"ס והוא הכנה בנפשם למ"ת שעל כל דבור פרחה כו' וד"ל אך הנה עיקר ענין קבלת התורה בהר סיני לא היה עכשיו רק בבחי' הנגלה שבתור' שהוא המעשה בפ"מ והוא התורה הנגלית לנו בענין קיום המצות מעשיות ובפ"מ כמ"ש הנסתרות כו' והנגלות לנו ולבנינו לשמור ולעשות כו' דהיום לעשותם דוקא ובודאי יש גלוי אור א"ס בח"ע עד ח"ת דתורה הנגלית לנו בכל מצוה ומצוה שעושין בפ"מ דוקא אך הוא בהעלם ולבוש כידוע וגם במצות ת"ת שכנגד כולם הכל בבחי' הנגלה דוקא שהן הן כל הלכות דתשבע"פ באיסור והיתר טומאה וטהרה חייב זכאי כו' לברר לעה"ד טו"ר בפ"מ להבדיל בין טמא לטהור כו' שבדצ"ח גשמיים דוקא (וגם בג"ע דעשיי' ויצירה לומדין דיני נגעים בהרת ושער לבן וכל הדינין והלכות דטומאה וטהרה ואו"ה כו' כמו בעוה"ז הגם שהוא ע"ד הרוחניות בודאי מ"מ עיקר הלימוד שם הוא בפסקי ההלכות ע"ד הפשט רק שיודעי' ומשיגי' אפס קצהו מן הטעמים וסודות שבהן שיתגלו לע"ל כמשי"ת ב"ה) אבל הנה ידוע דאוריית' סתי' וגלי' וכל ענין מ"ת הי' על בחי' גליא שבתורה ברמ"ח מ"ע ושס"ה ל"ת בגשמיות וגם חכמה שבתורה באה הכל ע"ד הנגלה כנ"ל (ומכריזין בג"ע ג"כ אשרי מי שבא לכאן ותלמודו שלמד בעוה"ז בידו) ובחינת סתים שבתורה היינו בחי' הנסתר שבה שנקרא נסתרות לה' אלהינו הנק' פנימית התורה והוא התגלות טעמי המצות וסודותיהן בשרשן בח"ס בחי' פנימית ח"ע דתורה שלנו נקרא רק נובלות חש"מ לבד כו' ועכשיו הרי הן סתומים ונעלמים למעלה מעלה גם באצילות שהרי גם משה ביקש הראני נא כבודך כבוד ל"ב נ"ח הפנימים ונעלמים והשיבו ופני לא יראו כו' שפנימית סודות התורה כמוס עמדו סתום וחתום ולא נודע כלל וכלל כו' והיינו מ"ש על עדן עין לא ראתה אלקים זולתך יעשה למחכה לו דעין לא ראתה משמע אפי' משה והאבות וכה"ג רק למחכה לו בימות המשיח ועוה"ב וזהו שאמר היום לעשותם בגשמיות כנ"ל ולמחר לקבל שכרם למחר דוקא יומשך לכנ"י פנימית טעמי תורה וכדפרש"י ע"פ ישקני מנשיקות
12 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א. ראה מאמרי אדה"א דברים ח"ד ע' א'תיד. וש"נ. הנחות תקע"ז ע' רצט. וש"נ.
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר האמצעי אגרת מא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ובמשך זמן ג' וד' שנים, איש איש לפי טרדתו , יבוא לכלל בקיאות טובה בד' חלקי השלחן ערוך וג' חלקי הרי"ף, ובזה יתרצה העבד אל אדוניו בלי ספק, להעלות נשמתו למקו[ר]ה ושרשה, וכמו שמכריזין בגן עדן אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו כידוע.
2062 שמכריזין . . בידו : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח היושבת בגנים כו' וענין התהות מותרי
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
הוא לשון העלם מל' זה שמי לעלם, ואתכסי' הוא ג"כ דבר המכוסה שלא יתגלה למטה, וא"כ מהו עלמא דאתכסי', וזהו מלשון הפסוק מן העולם ועד העולם, אלא שצ"ל שפי' עלמא דאתכסיא ששם בחי' ההעלם מכוסה פי' לפי שמאיר שם גילוי אלקות וא"כ בחי' ההעלם דזה שמי לעלם לא כמו שאני נכתב כו' שם בהעלם, לפי ששם מאיר ש' הוי' שזהו כפי הכתי' ולא הקרי, ובעלמא דאתגלי' בחי' עלמא הוא באתגלי' היינו הקרי בחי' ש' אד', ולפ"ז יתכן ענין פי' עלמא דאתכסי' גם לענין באשר הוא שם, ולא כמו לפנינו כו', ואמנם מ"מ מאחר ששניהם נקראים עליהם שם עולם בהכרח לומר שבענין א' עכ"פ הם שוים ממש, והיינו בענין קריאת שם עולם, אלא שההבדל שביניהם הוא שזה אתכסיא וזה אתגלי' פי' זהו העלם וזה גילוי, ומ"מ מה שנמצא בעלמא דאתגלי' בגילוי יש שורש לזה בעלמא דאתכסיא, וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' מפני מה פי' רבינו ז"ל ומשם יפרד על עלמא דאתגלי' דוקא הלא גם בעלמא דאתכסי' כן הוא.
751 לא כמו שאני נכתב : ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט אתה אחד ושמך כו' (א)
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
וגם צ"ל הלא לע"ל נא' ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, והקשו ע"ז בגמ' אטו האידנא כו', ותירצו כו', וא"כ מהו שאתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, הלא עדיין לא נעשה בגילוי למטה שהרי ביום ההוא יהי' כו' וכפי מה שתירצו בגמ' כו' לא כעוה"ז העוה"ב כו'.
2 והקשו ע"ז בגמ' אטו האידנא כו' ותירצו כו' : ז"ל הגמ' (פסחים נ, א): והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' ה' אחד ושמו אחד, אטו האידנא לאו אחד הוא, אמר ר"א בר חנינא לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז על בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת, לעוה"ב כולו הטוב והמטיב. ושמי אחד מאי אחד אטו האידנא לאו שמו אחד הוא, אר"נ בר יצחק לא כעוה"ז העוה"ב, העוה"ז נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דלי"ת אבל לעוה"ב כולו אחד נכתב ביו"ד ה"א ונקרא ביו"ד ה"א. [וראה לקמן בסיום המאמר].
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ויובן כו' בינה יתירה כו' חכמות בחוץ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
ויובן עוד ממ"ש במ"א בענין הלכות אינם בטלים לע"ל שהלכות הם בחי' מרדכי, כי מרדכי מן התורה מנין מר דרור מתרגמינן מירא דכיא, ופי' מירא דכיא מרירות שבמקום טהור דהיינו הלכות שהם דבר ה' ושרשן ומקורן בח"ע המלובשת בבחי' מרירות שהוא גשמיות גסות העוה"ז וחומרתן כתרומות ומעשרות, ואפי' בדברים טמאים כגון שקצים ורמשים אשר הבדלנו מהם, ועז"נ ששה חדשים בשמן המור שמן הוא בחי' ח"ע המלובשת בבחי' מרירות שהן הלכות שמלובשות בגשמיות, ופסוק זה מדבר על ענין ביאת הנשמה לג"ע שצ"ל בשמן המור וכמארז"ל אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו, ומה שההלכות מלובשות בגשמיות הוא כמשל האבוקה שמאירה למרחוק מאד, וכן חביות שנתמלאה על כל גדותיה בשפע רב ועצום עד שנשפך לחוץ, וכן בחי' ההולדה אינו בקטן עד שיהי' גדול ויכנסו בו מוחין דגדלות, ועי"ז ניתוסף בו כח להוליד בדומה לו, כך הנה ההלכות המלובשות בגשמיות היינו שבאו מאור האבוקה המאירה למרחוק ומחביות שנתמלאה על כל גדותיה בשפע <33>
747 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תר"ם ועפי"ז כו' ויפוזו זרועי ידיו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
נוספים על עצמותו ח"ו, והיינו שהיותו נק' חסדן או גבור שהם משמות אל ואלקי' כידוע ששם אל הוא בחסד וש' אלקי' בגבורה כו', הנה הם ג"כ אינם דבר נוסף על עצמותו כו' עכ"ז ש' הוי' דוקא נק' שם העצם מפני שאינו דומה לשאר השמות שהרי גם קודם שנבה"ע ארז"ל עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד שפי' שזהו ש' הוי' שנק' שמו הגדול, כמ"ש בכ"ד, וז"ע יהא שמי' רבא מברך כו', ומה שארז"ל ע"פ אני הוי' הוא שמי, הוא שמי שקרא לי אדה"ר שלכאו' משמע שזהו מבריאת העולם ואילך אינו כן שפי' דרז"ל שאדה"ר קרא אותו בשמו זה, היינו שקרא והמשיך מהעלם עצמותו אל הגילוי, אבל לא כמו שארי השמות שהם מצד הכלים לבד, שם אל בכלי החסד כמ"ש מזה במ"א, שבהאור אין שום שינוי בעצם כו' וכמשי"ת, ומ"ש רז"ל לפי שאתה אדון שלכאו' גם ש' הוי' הוא מצד הפעולה כו', אך באמת הנה צ"ל מדוע יקרא אדה"ר להקב"ה בש' הוי' מפני שהוא אדון דהל"ל בש' אדני, שהוא לשון אדון כו', ואם נאמר מפני ששם הוי' נכתב בש' הוי' ונקרא בש' אד' כמ"ש זה שמי לעלם כו' אינו שייך שיקרא השם כפי הכתיב כ"א כפי הקריא' דוקא שהקריאה הוא ע"ש הפעולה אלא מה שנקרא שמו הוי' הוא שהוי' הוא לשון מהוה, רק התהוות ההויה שנתהוה ע"י ש' הוי' זהו בהעלם עדיין כמ"ש במ"א ולהיות גילוי הנבראים זהו ע"י ש' אלקי' וש' אד', רק מ"מ קרא הקב"ה בש' הוי' לפי שזהו ראשית ההתהוות וגם זהו יחוד אלק' בנבראים, שכמו שהוא א"ס כן שמו א"ס, וההתהוות שנתהוו הם באמת אין ואפס וכמ"ש בת"א שכל מה שנדמה לנו ליש זהו שקר גמור, ונת' בד"ה מי כמוכה
1449 ששם הוי'. . ונקרא בש' אד' : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרכ"ז וירא ישראל את היד כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
וזהו ענין שמאל דוחה, שבתפלה נעשה בחי' שמאל דוחה שדוחה ומשפיל א"ע, והנה עי"ז שדוחה ומשפיל א"ע ואומר כי חטאנו, ועי"ז נעשה בחי' תחת לראשי שעי"ז נעשה בחי' נשיאות ראש שהוא בחי' העלאה מלמטה למעלה בבחי' אהבה ברשפי אש התשוקה, וכמ"ש אם נבלת בהתנשא כל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וזהו מ"ש בגמ' פסחים דף נו"ן ע"א גבי רב יוסף ברי' דריב"ל שראה עליונים למטה ותחתונים למעלה א"ל עולם ברור ראית, שבחי' עולם ברור תחתונים למעלה, שכל מה שהוא בעיניו תחתון יותר בעוה"ז הוא למעלה יותר בעולם העליון כו'.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והי' אור הלבנה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כא
ועד"ז יובן לע"ל דהנה יש שני בחי' הוי' וכמ"ש ויקרא הוי' הוי' ופסיק טעמא בגווייהו שיש שני בחי' הוי', הוי' שבסדר השתלשלות שנעשה מקור לעולמות, והוי' הב' הוא בחי' הוי' שלמעלה מסדר ההשתלשלות רק שעלה ברצונו שהוא בחי' הוי' דא"א, דהנה למטה באדם אף שעיקר הוא הרצון כי הרצון מושל על כל הכחות מ"מ לא יתהווה כלום מהרצון אף שירצה כמה, משא"כ למעלה כיון שעלה ברצונו מיד נתהווה כך, כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו', וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, והנה עתה אינו מאיר רק מבחי' ש' הוי' שבסדר ההשתל' אבל הוי' דלעילא אינו מאיר עתה שהפסיק טעמא מפסיק שהוא בחי' פרכת המפסיק וכמ"ש והבדילה הפרכת לכם בין הקדש ובין קדה"ק, והנה לעתיד יהי' מאיר מבחי' ש' הוי' דלעילא, וכמ"ש ביום ההוא יהי' הוי' אחד שלא יהי' ב' בחי' הוי', אלא יהי' הוי' אחד שלא יהי' פסיק טעמא מפסיק (ושם הוי' דלעילא יהי' מאיר בגילוי בבחי' ש' הוי' דלתתא כו'), וממילא יהי' ג"כ ושמו אחד, דהנה עתה לא כשאני נכתב אני נק' נכתב בהוי' ונק' באד', לפי שהגילוי למטה הוא מבחי' ש' אד' שהוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא שהוא בחי' מל', וכמ"ש וה' בהיכל קדשו היכל גימ' אד' ששם אד' הוא היכל לש' הוי' משא"כ לע"ל יהי' ושמו אחד,
89 לא כשאני נכתב אני נק' : ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א ומעתה וכו' כל הנשמה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
לפי שזה חידוד וזה חידוד ע"ש, ואעפ"כ למצות מעשיות כמצות סוכה ולולב הי' מפסיק, והיינו שהוא ע"ד כמו שלע"ל יתעלה בחי' המעשה, והוא ע"ד מ"ש ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, שקודם החטא הי' דירת אדה"ר בג"ע שעכשיו הוא תשלום שכר, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' המעשה יהי' ג"כ ע"ד כמו קודם החטא ויותר מזה כו', וזהו משארז"ל בת הי' לאברהם ובכל שמה, ופי' רש"י בכל שלא חסר לו כל טוב, פי' כי האבות הם השלשה שהטעימן הקב"ה מעין עוה"ב, והיינו שלא חסר אצלו כל טוב, פי' כי לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, כי עכשיו לא כמו שמברך על הרעה מברך על הטובה שעל הטובה מברך הטוב והמטיב ועל הרעה מברך דיין האמת, אבל לע"ל יהי' כולו הטוב והמטיב, וזהו שלע"ל יהי' נק' כמו שנכתב, וכמו"כ פי' בת הי' לאברהם ובכל שמה שהטעימו מעין עוה"ב שלא חסר לו כל טוב שהי' הכל הטוב והמטיב, וכמו"כ לע"ל שיתעלה בחי' בת להיות בחי' כתר ועטרה לז"א, וזהו יותר מבחי' אמי כי פי' אמי הוא בעטרה שעטרה לו אמו שע"י בחי' אמו נמשך עטרה לז"א, אבל לע"ל כשיתעלה בחי' בת תהי' א"ח עט"ב, שבחי' המל' עצמה תהי' בחי' עטרה כו', וזהו משארז"ל כסא דמלכא משיחא מחזיק רכ"א לוגין גימ' ארך, שעכשיו המל' הוא בחי' כוס אבל לע"ל תהי' בחי' א"א כו'.
167 לע"ל . . הטוב והמטיב : ראה פסחים נ, א. אוה"ת תבוא ע' תתשכח.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרמ"א והמים להם חומה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
אך הענין הוא דכתי' הגו סיגים מכסף ויוצא לצורף כלי, כמצרף לכסף וכור לזהב איש לפי מהללו, דכסף כשהוא מעורב עם הפסולת גם הפסולת נראים ככסף אך כשצריך לעשות כלי הגו סיגים מכסף נותנים אותו בכור להפריד הפסולת מהכסף, כמו"כ איש לפי מהללו, דע"י ההילול והשבח מברר הרע דקודם התפלה דרך איש ישר בעיניו וכשעשה מצוה ולמד תורה נ"ל שהוא מקורב ואח"כ כשאומר פסוד"ז שהוא לזמר עריצים כמו כשנכנסים לכרם צריכים לכרות החוחים והקוצים כמו"כ ענין פסוד"ז הוא לזמר העריצים, וברכת בטול דשרפים ואופנים ושרש הנה"ב ג"כ משמרי אופנים, וברכת ואהבת שהוא מעורר ר"ר על הנה"א, ואח"כ בק"ש אומר ה' אחד קבעומ"ש, ובד"פ פסוק ראשון יחו"ע וב"ש יחו"ת, ואהבת שיהי' לו רצון ותשוקה לאלקות ואז מרגיש איך שהוא רחוק, וכל מה שיאריך בהתבוננות ירגיש יותר, ואפי' דקות הרע ירגיש וכמו"כ כסף כל מה שמצרפו יותר יפרד ממנו פסולת יותר עד שנעשה נקי מכל סיג כו', וזהו סלח אבינו כי חטאנו שמרגיש זה דוקא בתפלה לאחר הק"ש, וזהו"ע הכנעה ושפלות שמשפיל א"ע, וכל המשפיל א"ע הקב"ה מגביהו, וכמארז"ל רב יוסף ברי' דריב"ל חלש כו' א"ל מה ראית, א"ל עולם הפוך ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, א"ל ריב"ל עולם ברור ראית, דמי שלמטה הוא תחתון בעולם העליון הוא למעלה וכל המגבי' א"ע בעולם התחתון הוא למטה בעולם העליון וכמו שאמר רב מתיבתא מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן
133 רב יוסף ברי' דריב"ל : ראה פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ט ח"ב ואתחנן כו'
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טז
ולהבין כ"ז צ"ל ענין ברכות המצות, דהנה מברכים קודם כל מצוה ברוך אתה הוי' אמ"ה אשר קדשנו במצותיו כו', דהנה פי' מלך העולם שהתהוות כל העולמות הוא מבחי' מל' כמ"ש מלכותך מלכות כל עולמים דהיינו רק במח' אחת מה שעלה במח' אנא אמלוך מזה נתהוו כל העולמות, ונק' רק בשם לבוש כמ"ש ה' מלך גאות לבש, ואף גם בחי' מח' דאנא אמלוך הוא ג"כ בחי' לבוש כידוע שאותיות המח' הם רק בחי' לבושים ומבחי' זו נתהוו כל העולמות, וזהו עולם ל' העלם שנעלם ומוסתר עצמותו ואינו מאיר רק בחי' מלך בחי' לבוש כו'.
6 וזהו עולם ל' העלם : ראה לקו"ת במדבר ה, סע"ג (ע"פ קה"ר ג, יא). שם שלח לז, ד. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' שנה (ע"פ פסחים נ, א). וראה גם ת"ז תמ"ב. סידור האריז"ל במוסף לר"ה (היום הרת עולם). כתר שם טוב סכ"ד. לקו"ש חל"ד ע' 112. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
ספר המאמרים תרצ"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ג
כו', וכמ"ש במ"א, אבל מהות הנפש אין אנו יודעים כלל אפי' לא מהות הכחות כו', והדוגמא מזה|47 יובן בעולם שאנו יודעים שיש חיות אלקי המחי' את העולם, שהעולם הוא כגוף גדול ואנו רואים שהוא חי, הרי אנו יודעים שיש בו חיות האלקי המחי' אותו, ויש בזה כמה התחלקות מדריגות, והיינו דכמו שאנו רואין בנבראים דיש כמה פרטים מחולקים בריבוי ההתחלקות הנה כמו"כ הוא גם בעולם שיש ריבוי מדרי' בדצח"מ והוא מצד ריבוי כחות האלקיים שהן בבחי' התחלקות וכמ"ש אלקים קדושים המה ל' רבים והן צירופי אותי' דמל' שבאים בריבוי ההתחלקות כידוע, ולפי אופן כזה הוא ריבוי ההתחלקות בנבראים כו', ושרש ההתחלקות בעולם הוא מבחי' המדות וכמ"ש ששת ימים עשה ואי' בזהר כל יומא ויומא עביד עבידתי', דביום ראשון האירה מדת החסד ונתהוו הנבראים השייכים למדת החסד, וביום ב' האירה מדת הגבו' ונתהוו נבראים השייכים למדת הגבו', וביום ג' הת"ת כו', ונמצא בכל נברא יש חיות ממדה מיוחדת אשר לפי אופן זה הוא מציאות הנברא ההוא, וכמו"כ יש בנבראים חיות אלקי שאינו בבחי' התחלקות כו', כי ההתחלקות הוא בבחי' כלים דבי"ע, ובשרשו הוא מבחי' כלים דאצי', והעיקר בבחי' הכלים דבי"ע, אבל האור הוא למעלה מהתחלקות כו', וידוע דבכל נברא יש ב' מיני חיות, בחי' כח ובחי' אור, והיינו מבחי' הכלים דבי"ע ומבחי' האור כו' כמ"ש במ"א, אבל כ"ז נודע לנו רק מציאות האלקות אבל מהות האלקות המחי' את העולם אינו ידוע לנו כלל, וזהו עולם ל' העלם שמהות האלקות מוסתר ונעלם מאתנו ואינו נודע לנו כ"א מציאותו לבד, משא"כ בג"ע מושג מהות האלקות, דבחי' האלקות שמאיר בג"ע מושג מהותו ממש בג"ע.
57 ראה לקו"ת שלח לז, ד. חוקת סה, א. ביאוה"ז להצ"צ ח"א ע' שנה [ע"פ מחז"ל פסחים נ, א]. וראה קה"ר ג, יא (ג) בסופו [הובא בלקו"ת במדבר ה, סע"ג]. תקו"ז תמ"ב (פב, א). ספר הבהיר סימן י. סידור האריז"ל במוסף לר"ה (היום הרת עולם). כש"ט סימן כד. ספר המאמרים תרפ"ט ע' 160. תרצ"ו ע' 117. ובכ"מ.
פתיחה בהקשר
ספר השיחות ש"פ נצבים, תש"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
און ווען דער רבי — רבינו הזקן — איז צוריקגעקומען פון מעזריטש קיין וויטעבסק, וויסענדיג שוין ווער ער איז, אַז ער איז אַ נשמה חדשה און אַז באַ אים איז התגלות עצם הנשמה אין דער נשמה המאירה בגוף, האָט ער דאַן געזאָגט אַ תורה ברבים, נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם.
13 משנה פסחים נ, סע"א.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון אמור וספרתם לכם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ז
וביאור הענין יובן בהקדם המאמר דקוב"ה אתא לאשתעשע בגנתא דעדן עם צדיקיי' והשעשוע הוא בלימוד התורה שלומדים אחר חצות והלימוד שלהם הוא מה שלמדו בעוה"ז דווקא כמאמר אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו שהוא תלמודו שלמד בעוה"ז דווקא כו', ולכאורה איך שייך שהקב"ה יקבל עונג מבחי' לימוד התורה שבעוה"ז דווקא, הנה אנו רואים למטה באדם כאשר ישכיל שכל חדש תתמלא נפשו בתענוג מחמת ההשכלה שהשכיל כו' (...
13 אשרי מי שבא לכאן : פסחים נ, א.
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בחוקותי והתהלכתי בתוככם
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ו
והטעם לזה שע"י מצוות גשמי' שבעוה"ז ממשיכים גלוי הסובב הנה ידוע בענין מה שעוה"ב נק' עולם ברור והיינו מפני ששרשו נמשך מבחי' ממכ"ע שהוא בחי' אור וחיות פנימי בבחי' התלבשות הכלים ולכן א"א שיתהפך מן הקצה אל הקצה וא"א לבוא למדריגתו בעוה"ב כאשר פגם נשמתו כ"א כאשר יזדכך בתחילה בגיהנום או בכף הקלע או בנה"ד כ"א לפי אופן הפגם שלו כו', משא"כ בעוה"ז אפשר להתהפך ע"י תשובה ברגע א' מן הקצה אל הקצה דהיינו מבחי' רשע גמור
34 שעוה"ב נק' עולם ברור : פסחים נ, א. ראה לקו"ת פינחס עה, סע"ב ואילך. עו, סע"ד. סידור שחרית לב, ב. לה סע"ד ואילך. מאמרי אדה"א ויקרא ח"ב ע' תתכג ואילך. במדבר ח"ה ע' א'תרכד ואילך. סהמ"צ להצ"צ לט, ב ואילך. קמב, ב ואילך.
פתיחה בהקשר