171

הערות

1. 23. להעיר מספר חסידים סי' רכב. ובשל"ה (ש' האותיות סוף אות א – סא, רע"א) לגבי ברכה על מצות קדה"ש כ': ואין לומר כי אין לברך ברכת קידוש השם כי אולי יחזיר המעליל ויפטרנו כו' דאטו אם יעשה לו הקב"ה נס וינצל כו' לא קיים מצות ונקדשתי כי תכף כשמסר גופו להריגה קידש השם בתוך בני ישראל.
2. 24. הל' יסודי התורה פ"ה ה"ד.
3. 25. להעיר מזח"א (קמב, א. וראה גם שהש"ר שבהערה 33) דמה שאמרו לפנ"ז "הן איתי אלקנא וגו' יכול לשיזבותנא" הי' בזה חטא, ו"כיון דידעו דלא אמרו כדקא יאות אהדרו ואמרו והן לא ידיע להוי לך מלכא וגו' בין ישזיב בין לא ישזיב". ובאור החמה שם מהרח"ו: "ובזה אדרבה יתקדש ש"ש בראות כל האומות את עם ישראל מחזיקים באלקיהם ובמלכם* ונשרפים על קדושת שמו". ע"ש. וראה לקמן הערה 31.
4. 26. בה"ד שם.
5. 27. תהלים מד, כג.
6. 28. שם נ, ה.
7. 29. הפר"ח (בספרו מים חיים) על הרמב"ם כאן כתב, דמ"ש הרמב"ם "ואלו הן הרוגי מלכות" לא קאי על הנ"ל בסמוך "דניאל חנני' מישאל ועזרי' ורבי עקיבא וחביריו" כ"א על "הרוגי מלכות כעין ר"ע וחביריו", וכדרשת הגמ' (פסחים נ, א. ב"ב י, ב ובפרש"י. וראה גם תו"כ פרשתנו כאן) דקאי על "הרוגי לוד". ועד"ז כ' בעוד מפרשים. אבל להעיר, דברמב"ם ממשיך "ועליהן נאמר אספו לי חסידי גו'", והרי מפורש בסנהדרין (קי, ב) "כורתי בריתי אלו חנני' מישאל ועזרי' שמסרו עצמן לתוך כבשן האש עלי זבח [אלו] ר"ע וחבריו שמסרו עצמן לשחיטה על דברי תורה". ולכן לכאורה כוונת הרמב"ם ב"ואלו הן הרוגי כו'" היא כפשטות לשונו – דקאי על (מ"ש תיכף לפנ"ז) כל מי ש"קידש את השם ברבים כדניאל חנני' .. ור"ע וחביריו", שכולם (וכש"כ "דניאל .. וחביריו" עצמם) הם בגדר "הרוגי מלכות* שאין מעלה על מעלתן ועליהן נאמר כי עליך הורגנו ..
8. . וראה של"ה שבהערה הבאה.
9. . צ"ע הכוונה.
10. . ואף שדניאל חנני' מישאל ועזי' לא נהרגו בפועל – ראה לקמן הערה 31. אספו לי חסידי .. עלי זבח". וכן מוכח להדיא באגרת השמד להרמב"ם. [והא שבגמ' (פסחים וב"ב שם) אי' ד"הרוגי מלכות" הם "הרוגי לוד" ולא ר"ע וחביריו – הוא מפני שר"ע וחביריו "משום הרוגי מלכות ותו לא (בתמי')", היינו שאצלם "איכא (גם) תורה ומע"ט" (ראה מסורת הש"ס ב"ב שם. דק"ס פסחים וב"ב שם), משא"כ "הרוגי לוד" (וראה אגרת השמד שם)].