25

"זה שמי לעלם..." מהוות המשך והסבר לתשובה "אהיה אשר אהיה, אהיה עמם בצרה זאת", עלול להתעורר ספק, ואף טעות, שמא ההלכה הנובעת מכך ש"זה שמי לעלם" – "העלימהו שלא יקרא ככתבו" – קשורה דוקא למצב של גלות, אבל שלא בזמן הגלות, כאשר רחמיו של הקדוש־ברוך־הוא הם בגלוי, הרי אז הקריאה היא ככתבה.

את זאת מבהיר רש"י בדייקו בפירושו – "וכן דוד הוא אומר... ה' זכרך לדור ודור" – אף בימי דוד, כאשר לא היה מצב של גלות, ההלכה היא, שיש הבדל בין האופן של כתיבת שם הוי', לבין אופן קריאתו – זכרך.

וכפי שמציין רש"י לאחר מכן בפירושו⁴², ש"לא ניתן רשות להזכיר שם המפורש, אלא במקום שהשכינה באה שם, וזהו בית הבחירה".

ולעתיד לבוא, כאשר "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר"⁴³, אז תהיה קריאת ה' ככתבו⁴⁴ בכל מקום,

בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, במהרה בימינו ממש.