24

העיקרית של ישראל, שלא יחשבו שהקדוש־ברוך־הוא אינו חש ח"ו בסבלם בגלות, אך בכל זאת דרוש הסבר נוסף: כיצד "מסתדרים" שני ענינים אלו, שהקדוש־ברוך־הוא נמצא עם בני ישראל "בצרה", באופן של "לו צר", ויחד עם זאת הוא מאפשר את קיום הצרה?

על כך נוספה האמירה – "ויאמר עוד אלקים אל משה כה תאמר אל בני ישראל, ה' אלקי אבותיכם שלחני אליכם זה שמי לעלם" – "חסר וי"ו .. העלימהו שלא יקרא ככתבו":

"אלקי אבותיכם (אשר) שלחני אליכם" שמו הוי', מדת הרחמים – ושם הוי' שרוי עם ישראל בצרת גלותם. קושי השעבוד של הגלות אינו מתאפשר משום שבזמן הגלות אין קיימים ח"ו רחמיו של הקדוש־ברוך־הוא, אלא משום שהרחמים הם בהעלם³⁸, "העלימהו".

אך על כך אפשר לטעון: אם הרחמים הם בהעלם, מהי התועלת בכך ש"אהיה עמם בצרה"?

על כך ממשיך הפסוק ואומר "וזה זכרי לדור דור" – "למדו היאך נקרא": אמנם, שם הוי' הוא באופן של "העלימהו", אך ישנו ונקרא ה"זכרי" של הוי' – ישראל זוכרים ומזכירים ומגלים זאת, אלא שהקריאה של שם הוי' היא באותיות אדנ"י. כלומר, כאשר ישראל אומרים את שם אדנ"י אין הם מביעים רק את השם ואת ההנהגה של אדנ"י, אלא זוהי קריאה של שם הוי', באופן שבו שם הוי', רחמים, נקרא ומתגלה³⁹ באמצעות האותיות של שם אדנ"י⁴⁰.

ועל כך מביא רש"י את ההוכחה "וכן דוד הוא אומר ה' שמך לעולם ה' זכרך לדור ודור": בפסוק זה מודגש, שבשני האופנים – הן "שמך לעולם" והן "זכרך לדור ודור" – יש קשר לשם הוי'. גם "זכרך", השם שמזכירים וקוראים אותו, הוא "הוי' זכרך..."⁴⁰.

וזוהי התשובה לשאלה "מה שמו" – מאיזה "שם" באה ההנהגה מלמעלה: "ה' אלקי אבותיכם" – זוהי הנהגה של רחמים, אך באופן שבו "הוי'", רחמים, בהסתר, "זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור". ההנהגה במדת הרחמים משפיעה, אך באופן של העלם⁴¹.

ח. קריאתו ככתבו – רק לעתיד לבוא

אך לפי כל האמור לעיל, שהמילים