23

ו. "מה שמו" – טענה וזעקה

ההסבר לכך הוא:

המילים "ואמרו לי מה שמו" אינן מביעות רק שאלה, עקב אי־ידיעה, אלא בעיקר קושיה וסתירה שבני ישראל יעוררו בפשטות כאשר יאמר להם משה, ש"אלקי אבותיכם שלחני אליכם" להוציאם ממצרים:

הרי בגלות מצרים לא סבלו בני ישראל רק מקושי השעבוד של עבודת הפרך³², אשר נמשך זמן רב³³, אלא סבלו גם מן הגזירה "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו"³⁴, עד כדי כך, כדברי רש"י³⁵, שפרעה "היה שוחט תינוקות ישראל ורוחץ בדמם" –

ואם מצבו של בני ישראל הביא לידי כך, ש"אלקי אבותיכם" ירחם על ה"בנים" ויגאלם מגלות מצרים – ראה ראיתי את עני עמי... צעקתם שמעתי... וארד להצילו...³⁶ – כיצד ייתכן שמלכתחילה הוא איפשר שיסבלו גלות נוראה כל כך, ובמשך שנים כה רבות?!

וזו היתה שאלתו של משה: "הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלקי אבותיכם שלחני אליכם (הרי בודאי ישאלו) ואמרו לי מה שמו" – בני ישראל יטענו מיד: איזה מין "שם" ואיזו הנהגה היא זאת, המאפשרת מצב של גלות כה מרה במשך שנים רבות, ורק לאחר שאלפים רבים של ילדים יהודים נשחטו, ר"ל, אומרים להם "צעקתם שמעתי... וארד להצילו"? ומשה מוסיף ומדגיש, שגם אצלו זוהי שאלה – זעקה: "מה אומר אליהם"?

על כך השיב הקדוש־ברוך־הוא "אהיה אשר אהיה", כפי שמבאר זאת רש"י "אהיה עמם בצרה זאת...":

אין לחשוב ח"ו שבמשך תקופת הגלות "העלים עין" הקדוש־ברוך־הוא מצרות הגלות המרה, אלא, להיפך – "אהיה עמם בצרה זאת", הקב"ה נמצא ביחד עם ישראל "בצרה זאת". ההדגשה היא, שלא זו בלבד שהקב"ה נמצא עם בני ישראל באותו מקום, אלא הוא שרוי, כביכול, בצרתם, כנאמר³⁷ "בכל צרתם לו צר" – כאשר נמצאים ישראל בצרה, נגרמת, כביכול, צרה לקדוש־ברוך־הוא.

ז. הנהגה במדת הרחמים, אך באופן של העלם

אמנם, בתשובתו "אהיה אשר אהיה" השיב הקדוש־ברוך־הוא לטענתם