22
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
כפי שמובן גם מהשבעת22 יוסף את אחיו "פקוד יפקוד אלקים אתכם והעליתם את עצמותי מזה"23, אשר את השבועה הזאת היה עליהם להעביר לילדיהם וכו'24 כדי לדאוג לקיומה, ש"והעליתם את עצמותי מזה".
ותמוה: כאשר יבוא משה לבשר לבני ישראל שהקדוש־ברוך־הוא יגאלם מגלות מצרים – מדוע ישאלו בכלל ישראל על כך, ובמיוחד "מה שמו"?!
ומסבירים על כך המפרשים25, שמשמעות השאלה "מה שמו" היא – באיזה "שם" תהיה הגאולה. כי "הוא יתברך נקרא לפי פעולותיו"26, וכלשון המדרש כאן27: לפי מעשי אני נקרא. ואת זאת ישאלו ישראל: באיזה "שם", ובאיזה אופן, יגאל הקדוש־ברוך־הוא את ישראל? האם "במדת28 א־ל שד"י .. שעמדה לאבות (שבה נעשו להם נסים נסתרים29) או במדת רחמים עליונים שתעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה",
ופירוש זה מתאים גם לדרך הפשט, עד כדי כך, שרש"י אף אינו צריך לפרש זאת – כי רש"י כבר ביאר מיד בתחילת פירושו על התורה, על המילים "בראשית ברא אלקים"30, ששם "אלקים" הוא מדת הדין, ושם הוי' הוא מדת הרחמים. ואף בן החמש למקרא כבר יודע, שכל "שם" מצביע על אופן שונה בהנהגת הקדוש־ברוך־הוא את העולם.
אך אין די בתירוץ זה. כי בכל זאת, מדוע יש לחשוב שישראל ירצו לדעת בדיוק באיזו "מדה" יגאלם הקדוש־ברוך־הוא, עד כדי כך שמשה אומר בפשטות – "ואמרו לי מה שמו" – מדוע חשוב להם לדעת את אופן הגאולה, הרי העיקר הוא שיגאלו מהר ככל האפשר מקושי השעבוד! וכן, מדוע יהיה להם ספק, הרי כיון שזוהי גאולה, בודאי יהא זה מצד מדת הרחמים31!
הערות
- 22. נוסף על המובן בפשטות, שהבטחת הקב"ה ליעקב "ואנכי אעלך גם עלה" (ויגש מו, ד) שלכן "אל תירא מרדה מצרימה" (שם, ג) – מסר יעקב גם לבניו כדי שגם הם לא ייראו מלרדת מצרימה, ונמסר מבניו לבניהם כו'. וראה ויחי מח, כא. פרש"י שבהערה הבאה.
- 23. ויחי נ, כה (ושם, כד). וראה רש"י פרשתנו ג, יח: סימן זה מסור כו'.
- 24. ראה רש"י בשלח (יג, יט) "השביעם שישביעו לבניהם".
- 25. ראה רמב"ן, ספורנו, גו"א ועוד כאן.
- 26. ל' הגו"א כאן.
- 27. שמו"ר פ"ג, ו. וראה פרש"י לעיל (וישלח לב, ל) בנוגע למלאך.
- 28. ל' הרמב"ן (והועתק בבחיי) כאן. ובגו"א כאן באו"א קצת (ע"ש).
- 29. הוספת הבחיי על לשון הרמב"ן.
- 30. בראשית א, א ד"ה ברא אלקים. וכן בפרש"י נח ח, א. ועוד. – וכן מפרש תוכן השם א־ל שד"י (פרש"י לך יז, א. תולדות כח, ג).
- 31. ומ"ש הרמב"ן "במדת רחמים עליונים (ש)תעשה בה אותות ומופתים מחודשים ביצירה" – הרי: (א) בפרש"י לא הוזכר שמשם הוי' באים "מופתים מחודשים ביצירה". (ב) ועיקר (כנ"ל בפנים): העיקר הוא שיגאלו משעבוד וגלות מצרים, ומהי הפשיטות שבנ"י ישאלו על אופן הגאולה (וכן קשה במ"ש בגו"א כאן). ועוד.
רש"י על שמות ג׳:י״ח - הטקסט מספריא
ושמעו לקלך. מִכֵּיוָן שֶׁתֹּאמַר לָהֶם לָשׁוֹן זֶה, יִשְׁמְעוּ לְקוֹלְךָ, שֶׁכְּבָר סִימָן זֶה מָסוּר בְּיָדָם מִיַּעֲקֹב וּמִיּוֹסֵף, שֶׁבְּלָשׁוֹן זֶה הֵם נִגְאָלִים, יַעֲקֹב אָמַר לָהֶם "וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם" (בראשית נ'), יוֹסֵף אָמַר לָהֶם "פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם" (שם):
נקרה עלינו. לְשׁוֹן מִקְרֶה; וְכֵן "וַיִּקָּר אֱלֹהִים", "וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה" (במדבר כ"ג) – אֱהֵא נִקְרֶה מֵאִתּוֹ הֲלֹם:
ושמעו לקלך AND THEY SHALL HEARKEN TO THY VOICE — as soon as you will mention to them this expression (the double use of the verb פקד as in v. 16) they will hearken to your voice, for they have long had this sign as a tradition from Jacob and Joseph that by mention of this phrase their deliverance will be brought about. Jacob said to them “And God will surely visit you”, and Joseph said to them (Genesis 50:25) “God will surely visit you”.
נקרה עלינו GOD HATH HAPPENED TO MEET US — The word נקרה signifies a casual meeting. Similar are: (Numbers 23:4) “And God happened to meet (ויקר) [Balaam]”; (Numbers 23:15) ואנכי אִקָּרָה כה which means “I will be met by him yonder”.
רש"י על שמות י״ג:י״ט - הטקסט מספריא
השבע השביע. הִשְׁבִּיעָם שֶׁיַּשְׁבִּיעוּ לִבְנֵיהֶם. וְלָמָּה לֹא הִשְׁבִּיעַ בָּנָיו שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ לְאֶרֶץ כְּנַעַן מִיָּד כְּמוֹ שֶׁהִשְׁבִּיעַ יַעֲקֹב? אָמַר יוֹסֵף, אֲנִי שַׁלִּיט הָיִיתִי בְמִצְרַיִם וְהָיָה סֵפֶק בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת, אֲבָל בָנַי לֹא יַנִּיחוּם מִצְרַיִם לַעֲשׂוֹת, לְכָךְ הִשְׁבִּיעָם לִכְשֶׁיִּגָּאֲלוּ וְיֵצְאוּ מִשָּׁם שֶׁיִּשָּׂאוּהוּ:
והעליתם את עצמתי מזה אתכם. לְאֶחָיו הִשְׁבִּיעַ כֵּן, לִמְּדָנוּ שֶׁאַף עַצְמוֹת כָּל הַשְּׁבָטִים הֶעֱלוּ עִמָּהֶם שֶׁנֶּאֱמַר אִתְּכֶם (מכילתא):
השבע השביע HE HAD STRAITLY ADJURED — He had made them swear that they would make their children swear. But why did he not make his sons swear that they would take him to the land of Canaan immediately on his death, as Jacob had made his sons swear? Joseph said: I was a ruler in Egypt and I had sufficient power to do what my father desired; but my sons — the Egyptians will not permit them to do this. Consequently he made them swear that when they would be delivered and would go forth from there that they would take him up with them (Mekhilta).
והעליתם את עצמתי מזה אתכם THEN YE SHALL BRING UP MY BONES AWAY HENCE WITH YOU — It was his brothers whom he made swear thus; consequently this tells us that they (the Israelites who left Egypt) must have brought up with them the bones of all Jacob’s sons (lit., the tribes) since it is said “with you” (with your own bones) (Mekhilta).
שמות רבה ג׳:ו׳ - הטקסט מספריא
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל משֶׁה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר מַמָּל, אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, שְׁמִי אַתָּה מְבַקֵּשׁ לֵידַע, לְפִי מַעֲשַׂי אֲנִי נִקְרָא, פְּעָמִים שֶׁאֲנִי נִקְרָא בְּאֵל שַׁדַּי, בִּצְבָאוֹת, בֵּאלֹהִים, בַּה': כְּשֶׁאֲנִי דָּן אֶת הַבְּרִיּוֹת, אֲנִי נִקְרָא: אֱלֹהִים, וּכְשֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה מִלְחָמָה בָּרְשָׁעִים, אֲנִי נִקְרָא: צְבָאוֹת, וּכְשֶׁאֲנִי תּוֹלֶה עַל חַטָּאָיו שֶׁל אָדָם, אֲנִי נִקְרָא: אֵל שַׁדַּי, וּכְשֶׁאֲנִי מְרַחֵם עַל עוֹלָמִי, אֲנִי נִקְרָא ה', שֶׁאֵין ה' אֶלָּא מִדַּת רַחֲמִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לד, ו): ה' ה' אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, הֱוֵי: אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, אֲנִי נִקְרָא לְפִי מַעֲשָׂי. רַבִּי יִצְחָק אוֹמֵר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֱמֹר לָהֶם אֲנִי שֶׁהָיִיתִי וַאֲנִי הוּא עַכְשָׁו וַאֲנִי הוּא לֶעָתִיד לָבֹא, לְכָךְ כְּתִיב אֶהְיֶה שָׁלשׁ פְּעָמִים. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה, רַבִּי יַעֲקֹב בֶּן רַבִּי אֲבִינָא בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא דְּצִיפּוֹרִין אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֱמֹר לָהֶם בְּשִׁעְבּוּד זֶה אֶהְיֶה עִמָּם, וּבְשִׁעְבּוּד הֵן הוֹלְכִין וְאֶהְיֶה עִמָּם, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אוֹמֵר אֲנִי לָהֶם דַּיָּה לַצָּרָה בְּשַׁעְתָּהּ, אָמַר לוֹ לָאו, כֹּה תֹאמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, לְךָ אֲנִי מוֹדִיעַ, לָהֶם אֵינִי מוֹדִיעַ. דָּבָר אַחֵר, אֶהְיֶה, רַבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רַבִּי אַמֵּי אָמַר בְּטִיט וּבִלְבֵנִים הֵן עוֹמְדִים, וּלְטִיט וּלְבֵנִים הֵן הוֹלְכִים, וְכֵן בְּדָנִיֵּאל (דניאל ח, כז): וַאֲנִי דָנִיֵּאל נִהְיֵיתִי וְנֶחֱלֵיתִי, אָמַר לְפָנָיו וְכָךְ אֲנִי אוֹמֵר לָהֶן, אָמַר לוֹ לָאו, אֶלָא אֶהְיֶה שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אֶהְיֶה לַאֲשֶׁר אֶהְיֶה בִּיחִידִים אֲבָל בִּמְרֻבִּים עַל כָּרְחָם שֶׁלֹא בְּטוֹבָתָם כְּשֶׁהֵן מְשֻׁבָּרוֹת שִׁנֵּיהֶן מוֹלֵךְ אֲנִי עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כ, לג): חַי אָנִי נְאֻם ה' אֱלֹהִים אִם לֹא בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְחֵמָה שְׁפוּכָה אֶמְלוֹךְ עֲלֵיכֶם. דָּבָר אַחֵר, דְּאָמַר רַבִּי עֲנָנִיאֵל בֶּן רַבִּי שָׂשׂוֹן אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ אֶחָד מִן הַמַּלְאָכִים שֶׁהוּא אֶחָד מִשְּׁלִישׁוֹ שֶׁל עוֹלָם, פּוֹשֵׁט יָדוֹ מִן הַשָּׁמַיִם וּמַגַּעַת לָאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל ח, ג): וַיִּשְׁלַח תַּבְנִית יָד וַיִּקָּחֵנִי בְּצִיצִת רֹאשִׁי. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי שְׁלשָׁה מֵהֶן עֲשִׂיתִים יוֹשְׁבִים תַּחַת הָאִילָן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ד): וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ, וּכְשֶׁאֲנִי מְבַקֵּשׁ כְּבוֹדוֹ מָלֵא כָל הָעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כג, כד): הֲלוֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה'. וּכְשֶׁבִּקַּשְׁתִּי דִּבַּרְתִּי עִם אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב לח, א): וַיַּעַן ה' אֶת אִיּוֹב מִן הַסְּעָרָה. וְכַאֲשֶׁר אֲנִי מְבַקֵּשׁ, מִתּוֹךְ הַסְּנֶה.
מצוטט בעמוד אחד
תורת מנחם 1
- מג - שנת תשכ"ה - חלק שלישי ‹ בס"ד. שיחת חג הפורים, ה'תשכ"ה לקו"ש חכ"ו ע' 22
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.