ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב

349

בס"ד. ש"פ תשא, פ' פרה, ח"י אדר, ה'תשל"ב

(הנחה בלתי מוגה)

וידבר

הוי' אל משה גו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' לאמר גו' ויקחו אליך פרה אדומה וגו' ²²⁷⁵ (שזוהי התחלת פ' פרה שבסיום קרה"ת, שלדעת כמה פוסקים היא מדאורייתא ²²⁷⁶ ). וידוע הדיוק בזה ²²⁷⁷ , מהו הענין שנאמר כאן שם הוי' ב"פ (וידבר הוי', אשר צוה הוי'). גם צריך להבין מה שמצוה זו דוקא נקראת חוקת התורה, דלכאורה היא מצוה פרטית כמו כל המצוות, ועם היות שהיא חוקה, שלמעלה מטעם, כמובא בפרש"י1 לפי שהשטן ואומות העולם מונין את ישראל לומר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה (ובפרט שיש בה דבר והיפוכו, שמטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים ²²⁷⁸ ), לפיכך כתב בה חוקה כו', הרי יש עוד מצוות שהם חוקים, ואעפ"כ לא נאמר בהם זאת חוקת התורה, וכמו חוקת הפסח, כדאיתא במדרש ²²⁷⁹ שחוקת הפסח וחוקת פרה אדומה דומין זל"ז, משל לב' מטרונות דומות כו' מי גדולה מזו כו', ואעפ"כ, הנה בפסח נאמר זאת חוקת הפסח ²²⁸⁰ , ודוקא בפרה אדומה נאמר זאת חוקת התורה (ולא זאת חוקת הפרה). גם צריך להבין פרטי הענינים שצ"ל במצוה זו, כמ"ש ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת (כורך האזוב עם הארז בלשון של שני ²²⁸¹ ) והשליך אל תוך שריפת הפרה ²²⁸² , ואח"כ ונתן עליו (על אפר הפרה) מים חיים אל כלי ²²⁸³ , ועי"ז נעשית הטהרה מטומאת מת, שהוא אבי אבות הטומאה ²²⁸⁴ .

ב) והענין

בזה, דהנה, מבואר בדרושי רבותינו נשיאינו ²²⁸⁵ (גם בהמשך תרס"ו ²²⁸⁶ ) שחוקת התורה הוא לשון חקיקה, וכדאיתא במדרש ²²⁸⁷ בפירוש מ"ש ²²⁸⁸ חוקות שמים וארץ, חוקות שבהם חקקתי שמים וארץ. אך צריך להבין מהו ענין חקיקת שמים וארץ, הלא השמים וארץ נבראו

350

בבחי' בריאה, ולא בבחי' חקיקה בלבד, וכמ"ש ²²⁸⁹ בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, וכמ"ש הרמב"ן15 שאין אצלנו בלשון הקודש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא כו', ומהו ענין חוקות שמים וארץ, שהכוונה בזה היא לא רק על הנהגות שמים וארץ, אלא על עצם המציאות דשמים וארץ, כמובן ממארז"ל ²²⁹⁰ על הפסוק14 אם לא בריתי גו' חוקות שמים וארץ לא שמתי, שזהו מ"ש ²²⁹¹ ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי, מלמד שהתנה הקב"ה עם מעשה בראשית, אם ישראל מקבלין את תורתי מוטב, ואם לאו, אני מחזיר אתכם לתוהו ובוהו, והיינו דכתיב ²²⁹² ארץ יראה ושקטה, בתחלה יראה ולסוף שקטה. ובנוגע לעצם מציאות השמים וארץ מתאים לשון בריאה, ולא לשון חקיקה, וא"כ, למה נאמר חוקות שמים וארץ.

ג) ויש

לבאר תחילה ענין החקיקה בתורה, שזהו"ע חוקת התורה. ובהקדים משנת"ל (במאמר דפורים ²²⁹³ ) שיש בתורה כמה מדריגות. דהנה ²²⁹⁴ , יש מדריגה בתורה שעלי' נאמר ואהי' גו' שעשועים גו' לפניו ²²⁹⁵ , נעלמה מעיני כל חי ²²⁹⁶ , שהיא למעלה מהעולם באופן שאין לה שייכות לעולם כלל. ולמטה מזה היא המדריגה שעלי' נאמר ²²⁹⁷ אלפיים שנה קדמה תורה לעולם, שיש לה שייכות לעולם, אלא שקדמה לעולם. ולאח"ז ישנה מדריגת התורה כפי שבאה בעולם, אבל באופן שעדיין העולם מתנהג באפילה, עד שבא אברהם והתחיל להאיר ²²⁹⁸ , עי"ז שלמד וקיים כל התורה כולה עד שלא ניתנה ²²⁹⁹ , והיינו, שקיום התורה הי' באופן שעדיין לא ניתנה, אפילו לגבי אברהם עצמו. ולאח"ז באה דרגת התורה כפי שניתנה במתן תורה. ועד לדרגת התורה כפי שתהי' לעתיד לבוא, שעל זה אמרו ²³⁰⁰ שהתורה דעכשיו הבל היא לגבי תורתו של משיח. ונוסף לזה יש גם באותיות התורה כמה מדריגות, אותיות הכתיבה ואותיות החקיקה ²³⁰¹ .

והענין

בזה, דהנה, החילוק בין כתיבה לחקיקה הוא, שבכתיבה בדיו על הקלף הנה הדיו הוא דבר בפ"ע והקלף הוא דבר בפ"ע,

351

אלא שע"י הכתיבה מתאחד הדיו עם הקלף, אבל כיון שבעצם הם שני דברים בפ"ע, לכן גם לאחר שנכתבו האותיות על הקלף, אפשר להפרידן ממנו. משא"כ חקיקה היא מיני' ובי', שאותיות החקוקים על אבן, כמו האותיות שבלוחות שהיו באופן של חרות על הלוחות ²³⁰² , אינם מציאות בפ"ע כלל, אלא הם מציאות האבן ממש. וענינם בתורה, דהנה ²³⁰³ , יש בחי' התורה כפי שמתקשרת עם קוב"ה, וכדאיתא בזהר ²³⁰⁴ תלת קשרין מתקשראן דא בדא ישראל אורייתא וקוב"ה כו', שזוהי התקשרות של שני דברים נפרדים, שהרי ענין הקשר אינו שייך בדבר אחד, כי אם בשני דברים דוקא. ולמעלה מזה הוא הענין דאורייתא וקוב"ה כולא חד ²³⁰⁵ , כמו אותיות החקיקה שהם מיני' ובי' ²³⁰⁶ . והיינו, שזהו ענין נעלה יותר ממה שאמרו ²³⁰⁷ שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה, שזהו"ע של חיבור והתקשרות כו', אלא זהו באופן של חקיקה, כמו גליף גליפו בטהירו עילאה ²³⁰⁸ , ועד לבחי' התורה כפי שחקוקה בעצמותו ית' ממש כביכול.

ומזה

נמשך גם בעבודת האדם (שזהו הבכן שצ"ל בכל ענין ²³⁰⁹ ) בלימוד התורה, שיש אופן בלימוד התורה שהוא כמו אותיות הכתיבה, והיינו, שהתורה שלומד היא דבר בפ"ע, שיכול להיות נפרד ממנו. אך ישנו אופן בלימוד התורה שהוא כמו אותיות החקיקה, וכמ"ש ²³¹⁰ אם בחוקותי תלכו, שהו"ע לימוד התורה ²³¹¹ באופן של חקיקה, היינו, שהתורה שלומד מתאחדת עמו עד שנעשים דבר אחד ממש ²³¹² . וע"פ מארז"ל ²³¹³ במדה שאדם מודד בה מודדין לו, יש לומר, שע"י לימוד התורה באופן של חקיקה, נמשכת גם מלמעלה הבחי' דאורייתא וקוב"ה כולא חד כפי שהיא באופן של חקיקה.

ועד"ז

ישנו ענין החקיקה גם בקיום המצוות (כמו בלימוד התורה, שהרי לימוד מביא לידי מעשה, ועד שגדול לימוד שמביא לידי מעשה ²³¹⁴ ), שמתאחד עם המצוה באופן שכל מציאותו אינה אלא שעל ידו

352

נעשית המצוה, ולכן נעשית מציאותו חלק מהמצוה, וכמו במצות תפילין, שנאמר בה ²³¹⁵ וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך, הנה כיון שתפילין בפ"ע בלא אדם המניחם אינם מצוה כלל, לכן צריך להראש והזרוע שלו כדי שיוכל להיות קיום המצוה, דכשם שצריך בתים ופרשיות ורצועות בשביל קיום המצוה, כך צריך גם ראש ויד, שנעשים חלק ופרט מהמציאות של מצות התפילין. ועד"ז בכל המצוות, שהרי הוקשה כל התורה כולה לתפילין ²³¹⁶ , שכל מציאות האדם היא שעל ידו מתקיימת המצוה, ולכן נעשה חלק מהמצוה.

ועי"ז

נעשה ענין החקיקה גם בעולם, שזהו"ע חוקות שמים וארץ, היינו, לא רק בריאת שמים וארץ, שפירושו שהשמים והארץ נבראו להיות מציאות בפ"ע, ואילו אלקות הוא דבר נוסף על מציאותם כו', אלא באופן שפועלים בעולם ענין החקיקה, שמציאות העולם מתאחדת עם אלקות באופן שכל מציאות הבריאה אינה אלא כלי לו ית', באופן שאין עוד מלבדו ²³¹⁷ .

ד) והנה

כתיב ²³¹⁸ זאת התורה אדם, שנמשלה לאדם ²³¹⁹ , ולכן, מלבד הענינים הפרטיים שבתורה, יש בה גם ענינים כלליים, כמו שבאדם יש ענינים פרטיים ויש גם ענינים כלליים, ועד שיש ענינים שבגלוי הם אברים פרטיים, ואעפ"כ הרי הם ענינים כלליים לגבי שאר האברים, וכמו מוחא לבא וכבדא ²³²⁰ . ובזה יובן גם מה שמצינו שע"י מצוה אחת (במחשבה, בדיבור או במעשה) יכול אדם להכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות ²³²¹ , דלכאורה, הן אמת שכך צ"ל מצד החשבון שיראה אדם את עצמו ואת העולם כולו מחצה כו' ומחצה כו', באופן שקול, אבל עדיין אינו מובן מהי ההסברה בזה שביכלתו להכריע את כל העולם, אע"פ שהוא רק פרט אחד. אך הענין הוא, שהאדם הוא לא רק פרט, אלא גם כלל בעולם, ועד שאמרו רז"ל ²³²² שכל העולם כולו לא נברא אלא לצוות לזה, דפי' לצוות הוא מלשון צוותא וחברותא, כפי שמבאר הרמב"ם ²³²³ איך שהכל נברא בשביל האדם. וכן הוא בתורה, שיש בה

353

ענינים פרטיים שבאמת הם ענינים כלליים, וכמו עשה"ד, שעם היותם ענינים פרטיים, הרי הם כוללים את כל תרי"ג המצוות, כפי שפירש רבינו סעדי' גאון באזהרות שיסד לכל דבור ודבור מצוות התלויות בו ²³²⁴ . ובעשה"ד גופא הנה שני דברות הראשונות אנכי ולא יהי' לך הם כללות כל התורה כולה, כי דבור אנכי כולל כל רמ"ח מ"ע, ולא יהי' לך כולל כל שס"ה מצוות ל"ת ²³²⁵ , ולכן שמענו אנכי ולא יהי' לך לבד מפי הגבורה ²³²⁶ , מפני שהם כללות התורה כולה (כדאיתא בתניא ²³²⁷ ). ועד שבתיבה הראשונה דאנכי, ויתרה מזה, באות אל"ף דאנכי, כלולה כל התורה כולה (כפי' הבעש"ט ²³²⁸ ). ועד"ז מצינו עוד ענינים פרטיים בתורה שהם ענינים כלליים, וכמו פרשה של אליעזר, שעל זה אמרו רז"ל ²³²⁹ יפה שיחתן של עבדי בתי אבות (עבדי אבות ²³³⁰ ) מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה (ב' וג' דפים ²³³¹ ), והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה, שזהו לפי שתוכן ענין פרשה של אליעזר הו"ע כללי ²³³² .

ה) ועפ"ז

יובן גם ענין מצות פרה אדומה, שעם היותה מצוה פרטית, נאמר בה זאת חוקת התורה, כיון שזהו ענין כללי, שעל ידה ממשיכים בחי' התורה כפי שהיא באופן של חקיקה (כנ"ל ס"ג). אך בכדי לפעול המשכת בחי' זו, צ"ל ענין האחדות, כידוע בענין ברכנו אבינו כולנו כאחד ²³³³ , שע"י האחדות ממשיכים מבחי' נעלית ביותר כו'. וזהו מ"ש8 ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת, דהנה, עץ ארז הוא גבוה ביותר, ואזוב הוא נמוך ביותר, וכמ"ש ²³³⁴ מן הארז אשר בלבנון ועד האזוב אשר יוצא בקיר, ומקשרים אותם ביחד (שהו"ע האחדות). וקישור זה נעשה ע"י השני תולעת, ובאופן שהוא עצמו מתקשר בתוכם (שהי' כורך שלשתן יחד במה שהי' עודף משני התולעת על עץ הארז והאזוב ²³³⁵ ). והענין בזה ²³³⁶ , דהנה אמרו רז"ל ²³³⁷ שתולעת אין כחה אלא בפי', ובעבודה

354

הו"ע אותיות הדיבור דתפלה או דתורה [וע"ד שמצינו בענין סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ²³³⁸ , שיש פי' שקאי על תפלה ²³³⁹ , ויש פי' שקאי על תורה, כדאיתא במד"ר ²³⁴⁰ סולם זה סיני, חושבנא דדין כחושבנא דדין], ובפרטיות, הרי זה החילוק בין תולע, לשון זכר, לתולעת, לשון נקבה, שתולע בגימטריא הר"ת דאנא בכח גדולת ימינך תתיר צרורה (אבגית"ץ), שקאי על אותיות התורה, ותולעת בגימטריא הר"ת דשועתנו קבל ושמע צעקתנו יודע תעלומות (שקוצי"ת), שהו"ע התפלה (כמבואר בלקו"ת62, ומציין ללקו"ת מהאריז"ל ²³⁴¹ ).

ו) וזהו

וידבר הוי' אל משה גו' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' וגו', ב"פ שם הוי', כידוע ²³⁴² שוידבר הוי' הוא בחי' שם הוי' דחכמה שהוא המדבר אל משה כו', ומ"ש זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' הוא בחי' שם הוי' שבעצמות אוא"ס שלפני הצמצום, שמשם נמשכת בחי' חוקת התורה, ענין החקיקה שבתורה, וכן כללות עבודת בנ"י בכל יום בלימוד התורה וקיום המצוות (שעי"ז אתם הדבקים בהוי' אלקיכם חיים גו' ²³⁴³ ) באופן של חקיקה (בחוקותי תלכו), ועד שנמשך גם בעולם, בחוקות שמים וארץ, שגם הם נעשים בבחי' חקיקה כו' (כנ"ל ס"ג). ועי"ז נעשה גם ענין הטהרה מהטומאה היותר חמורה דאבי אבות כו', לאחרי הקדמת שריפת הפרה לעשותה אפר, כמבואר בלקו"ת ²³⁴⁴ שהלבושים צואים שהי' כח המתאווה מלובש בהם חולפים וכלים לגמרי, ונשאר רק עצם כח המתאווה הפשוט שיכול להתהפך לקדושה כו' (וכמו שענין הפרה מצד עצמה היא תכלית הגבורה, ומזה עושים מצות פרה אדומה, שנעשה בבחי' תגבורת החיות כו' ²³⁴⁵ ).

ז) ועד

שמפרשת פרה באים לפרשת החודש, החודש הזה לכם וגו' ²³⁴⁶ , חודש של גאולה, שבו נגאלו ממצרים, ובו עתידין ליגאל, שנאמר ²³⁴⁷ כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ²³⁴⁸ , בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, שאז יתוסף בתורה הגילוי דתורתו של משיח,

355

כפירוש רש"י עה"פ ²³⁴⁹ ישקני מנשיקות פיהו, ואז תהי' גם פרה העשירית ²³⁵⁰ , שבה יהי' גם מאפר פרת משה ²³⁵¹ (כדאיתא במד"ר ²³⁵² עה"פ ויקחו אליך, שהקב"ה אמר למשה שכל הפרות בטלות ושלך קיימת), גואל ראשון הוא גואל אחרון ²³⁵³ , ואז יקויים היעוד את רוח הטומאה אעביר מן הארץ ²³⁵⁴ , והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד ²³⁵⁵ , כשאני נכתב כך אני נקרא ²³⁵⁶ , בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, ויבנה מקדש במקומו, בקרוב ממש.

______ l ______