שיוך משוער לקטע
אגרות קודש כרך כו ט'תשצב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ובהתאם לכתבם, אזכיר על הציון שיצליחו במפעלם הנעלה בהצלחה רבה ובאופן שתהא הפרנסה מצוי' אצל אחינו בנ"י ויהי' ענין הגמ"ח באופן דגמ"ח לעשירים, וכל המתעסקים בזה יוסיפו חיל בכל פעולותיהם הטובות ומתוך כך גם בכל עניניהם, כסיום וחותם חודש זה, אשר הכל הולך אחר החיתום, המה ימי חנוכה, שהלכה כבית הלל, דמוסיף והולך בנר ואור מיום ליום, נר מצוה ותורה אור.
3 הכל הולך אחר החיתום : ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תתג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
שהכל הולך אחריו (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כח י'תתו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'נ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
דהכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש כרך כד ט'רנז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
להעיר ממחז"ל הכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ל ויחי שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
הצד השווה בין תחילת כל ספר וסיומו הוא בנקודה עקרית של הספר, כי, כידוע, נקודה עקרית של כל ענין מרומזת בתחילתו, כמו הראש הכולל כל האברים, ובסיומו, כמאמר "הכל הולך אחר החתום" .
8 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לב ערב פסח ערב פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ועל פי יסוד זה מובן היטב הסיום "ואם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" , כי בסיום "סדר קרבן פסח" מדגישים המכוון בכל אמירה זו (כמאמר "הכל הולך אחר החתום" ), ולכן אומרים דין זה ד"אם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו כו'", שבזה מודגש שלא מספיק מעשה הגברא, אלא צ"ל ועיקר, החפצא דהקרבן בפועל, שלכן אם נפסל הקרבן לא עלה לו וצריך להביא אחר (מתאים לחידוש הנ"ל, שהעסק בסדר קרבן פסח צ"ל באופן שנוגע לו שתהי' הקרבתו ממש, לא רק התוצאה של ההקרבה או המעלה במעשה הגברא דנחשב כמו הקרבה).
48 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לד ברכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ע"פ הכלל ד"הכל הולך אחר החתום" מסתבר לומר, שסיום וחותם
42 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות ברכת כ"ק אדמו"ר שליט"א לאנ"ש שיחיו שברכו אותו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ואע"פ וואָס אויך די כלי און גוף איז "איש האלקים", וועלכער איז אַ שם קדוש של הקב"ה — איז דאָס אָבער (כמגן) בהעלם, וואָרום די כוונה איז אַז אַ איד זאָל דאָס מגלה זיין דורך זיין עבודה ("מעשה ידינו", ניט נהמא דכסופא ח"ו) פון גילוי אור הנשמה בהגוף, אַז די נשמה שלו זאָל פועל'ן און איבערמאַכן דעם גוף, ביז מגלה זיין ווי דער גוף איז אַ כלי צו דעם אור הנשמה, "חלק אלוקה ממעל ממש", משם הוי', און אויך מגלה זיין די מעלה אין דעם גוף (משם אלקים) עצמו.
70 להעיר, שסיום וחותם כל ספר תהלים (ד"הכל הולך אחר החיתום" — ברכות יב, א) הוא "כל הנשמה תהלל יה הללוי'" (וראה שם מח, א: איזה דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף כו'. ועוד).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לז הוספות - שיחות שיחת יום ועש"ק ערב פסח ה'תנש"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ויש לומר, שהתוכן הפנימי ד"סדר קרבן פסח" מרומז בסיומו וחותמו ("הכל הולך אחר החיתום") ש"אם הפסח נמצא טריפה לא עלה לו עד שמביא אחר" — למעליותא:
42 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
בהמשך למכתב מיום ח"י אלול — לאחר הפתיחה בברכה, ברכת כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה — ובעמדנו קרוב יותר לראש-השנה, בשבוע של ימי הסליחות שסיומו וחותמו הוא ראש-השנה —
60 שסיומו וחותמו : והכל הולך אחר החיתום — ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך לט מכתבים כלליים לראש השנה מכתבים כלליים מכ"ק אדמו"ר שליט"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
סיום הנבואה (וכך גם סיום ההפטרה של היום הראשון של ראש-השנה) הוא במלים "וירם קרן משיחו", שמשמעותן היא תכלית הרוממות של הגאולה על-ידי דוד מלכא משיחא — גם השם "דוד" הוא בן שלוש אותיות.
289 סיום : והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ה הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
1 בסיום וחותם : להעיר ממחז"ל הכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א)
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו יו"ד שבט שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
מכך מובן, שבמאמר דיבור המתחיל "באתי לגני", אשר הרבי בעל ההילולא, הוציא לקראת יום ההסתלקות – ובמיוחד בתחילת המאמר ובסיומו, שהרי תוכנו של כל דבר ניכר בגלוי בתחילתו ובסיומו – בא לידי ביטוי התמצית העיקרית של כל עמלו, אשר יגע בחיים חיותו בעלמא דין.
3 ש"הכל הולך אחר החתום" (ברכות יב, א). ויש לומר שזהו אחד הענינים מה שנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן – כי בשניהם מתבטא עיקר הדבר . ולהעיר ממטבע ברכות שעיקר הדיוק הוא בההתחלה והחתימה (שו"ע אדה"ז סקי"ד ס"ח).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ו פקודי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וכיון שתוכנו של הספר הוא, כנאמר במדרש, "שבו יצאו ישראל מאפילה לאורה", מובן שענין זה מתבטא בעיקר במלים "בכל מסעיהם", כי "הכל הולך אחר החיתום".
2 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט דברים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
זהו ההסבר לכך שסיום פרשת דברים (והרי "הכל הולך אחר החיתום") הנקראת תמיד לפני תשעה באב – ייהפך לששון ולשמחה בקרוב, איננו הענין של עבר הירדן, המקביל ל"ציון במשפט תפדה", אלא הענין של ארץ ישראל, המקביל ל"ושביה בצדקה",
58 ברכות יב, א. (משיחות ש"פ דברים תשכ"ה, ש"פ מטו"מ וש"פ דברים תשכ"ט)
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט תצא שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
לכן סיום מסכת גיטין, ש"הכל הולך אחר החיתום", הוא "והיא חברתך ואשת בריתך" – כי המשמעות הפנימית של הגיטין למעלה היא להביע שישראל הם "אשת בריתך" של הקדוש־ברוך־הוא, ש"ברית" היא התקשרות עצמית.
61 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וכן בסמוך לסוף הפרשה, לאחר פירוט ברכותיו של משה רבינו לכל שבט בנפרד, הוא מברך שוב את כל ישראל ביחד, וגם לאחר מכן מסופר בפרשה על ענינים הקשורים לכל ישראל, ועד לסיום וחותם הפרשה, אשר "הכל הולך אחר החתום" –
66 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך ט וזאת הברכה שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
שבסוף הפרשה – והרי "הכל הולך אחר החיתום" – מספרת התורה מעלות טובות ושבחים רבים על משה רבינו, ומסיימת בפסוק "אשר עשה משה לעיני כל ישראל", העוסק בשבירת הלוחות.
15 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך י הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
7 גילו ושמחו: ראה לקו"ת דברים סד"ה ביום השמפ"צ (פב, ג) וש"ג. כהוראת חתום : דהכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א). המנהג , . וּהוּלְךְ ; שו"ע או"ת ר"ס תרע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
3 וחותםס: שהכל הולך אחריו (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
1 בסיום ירחא: והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
1 וחיתום : דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יג הוספות - שיחות ומכתבים שיחה יא
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
2 והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יד הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
5 והכל הולך אחר החיתום -- ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך טז פקודי שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
לפי זה צריך להיות, שענין ה"גאולה" קשור לענין ה"מנין", המחבר את התחלת הספר עם סופו, ולא מובן:
15 דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יז בהר-ל"ג בעומר שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
דבר זה מתבטא בתחילת הפרשה, הכולל את כולה, ובסופה (והכל הולך אחר החתום ):
74 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך יט נצבים שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
לפי כל האמור לעיל יובן הקשר בין ענין זה לבין פרשת נצבים, ש"קורין לעולם קודם ראש השנה", וכיוון ש"הכל הולך אחר החיתום", מובן, שהקשר של פרשת נצבים לראש־השנה איננו רק בתחילת הפרשה ("אתם נצבים היום..."), אלא גם בסופה:
51 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ ויצא שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
סיומו של שיר המעלות הראשון, ו"הכל הולך אחר החתום" , הוא "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה".
30 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
3 ו,הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
6 והכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות שיחה יג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
1 והכל הולך אחר החתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כ הוספות - שיחות ומכתבים שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
2 סיום וחותם: שהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא שמות שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
אך סיום המסכת, והרי "הכל הולך אחר החיתום", עוסק דוקא במעלתם של תלמידי חכמים, לימוד התורה וההבנה.
22 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא יתרו שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
פירוש רש"י על התורה הוא יינה של תורה, ויש לומר, שבפירוש רש"י בסוף הפרשה – אשר "הכל הולך אחר החיתום"– נרמז עיקר התוכן של הפרשה כולה – ענין מתן תורה – עשרת הדברות:
39 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כא הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
0 והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כב שמיני שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ההסבר בדרך הרמז לכך שההלכות האחרונות במשנה – שהכל הולך אחר החיתום – עוסקת ב"דבורים" וב"דבש", הוא משום ש"דבורים" רומזות, כדברי חז"ל, על שלימות העבודה, עבודה לשמה (כדלהלן בסעיף ז'), שעבודה זו היא הכנה ל"עתיד הקדוש־ברוך־הוא להנחיל לכל צדיק..." – השלימות שאליה מגיעים על ידי עבודה כעבודת הדבורים.
26 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כג מסעי שיחה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וזהו הסיום והחותם, והרי "הכל הולך אחר החיתום", של הלכות חנוכה, ש"כל התורה ניתנה לעשות שלום בעולם".
39 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
9 ומיד: ע"ד מש"כ הרמב"ם בנוגע לתשובה ,בסוף גלותן ומיד הן נגאלין* (רמב"ם הלי תשובה פ"ז ה"ה). = ויאכילהו . . אשביעך: סיום וחותם מזמור פא בתהלים, שירו של יום ר"ה (ר"ה ל, ב. תמיד בסופה). והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כד הוספות - מכתבים כלליים לראש השנה שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
1 ערב ש"ק: ששירו של יום זה (ה' מלך גאות לבש וגו') שייך לר"ה -- ע"פ דרשת חז"ל בפדר"א פי"א, . שביום שנברא אדם הראשון, בראש-השנה, המליך עליו (ועל כל הבריות) את הקב"ה ואמר ה' מלך גאות לבש וגו'. ערב ש"ק נח: ובשיעור חומש שלו: וישכון באהלי שם, ישרה שכינתו בישראל (ט, כז ובפרש"י). יום . . מרחשון: ראה שו"ע אה"ע סקכ"ו ס"ו. חותם וסיוט: שהכל הולך אחר החיתום -- ברכות יב, א. ווי ערקלערט אין ספרים: בעה"ט עה"פ עקב יא, יב. אוהית סוכות ע' א'תשנו. סה"מ תר"ל ע' רפז. אותיות רשית: השנה -- חסר כתיב (עקב שם). וראה או"ת להה"מ (הוצאת קה"ת) נג, ג (סוף ד"ה או יאמר). דער חודש איז . . דער ראש (.קאָפ") פון יאָר: ראה אוה"ת סוכות שם. ברכה ס*ע א'תתסו ואילך. ד"יה צהר תעשה תש"ב פ"ג. וראה גם לקו"ת נצבים מז, א-ב. ר"ה נת, א-ב. עט"ר בתחלתו. .גענומען" פון חודש תשרי: שהוא גם חודש השביעי, המשובע בכל (ויק"ר פכ"ט, ח), והמשביע ברוב טוב לכל ישראל על כל השנה -- ,היום יום" כ"ה אלול. כש"ט (הוצאת קה"ת) הוספות סי' לא. וש"נ. וראה גם דיה = יויש של ר"ה ה'תשיי בתחלתו. זיינע מועדים: שהוא מרובה במועדות -- ב"י לטור או"ח סתצ"ב (ד"ה ומ"ש). שו"ע אדה"ז או*ח סתצ"ב סיב. וראה גם השלמה לשו"ע אדה'ז אויח סקל"א סיח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כה הוספות - שיחות שיחה ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
0 והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א). 1 זת"ב סג, ב. פח, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כו פורים קטן שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
בכך שדוקא דינים אלו מתוים את הסיום והחותם של חלק אורח חיים מתבטא ענין בסדר "אורח חיים", של האדם בכלל, כי "הכל הולך אחר החתום" .
9 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כז הוספות - שיחות בקשר לתקנת לימוד הרמב"ם שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
6 ואמחז"ל הכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א)
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כח פינחס שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ולפי זה מובן, שדיוקו של הרמב"ם בסיימו את מצוות העשה במצוה של "נחלות", הוא משום שמצוה זו מהווה את הסיום והשלמות של המצוות בכלל.
3 כי באי זו מידה שנדייק בהסדר במנין דהמצות של הרמב"ם (שלא מצאנו לע"ע שהרמב"ם עצמו יבארו*), הרי מובן, כנראה במוחש אפילו באדם שאינו מסודר כלל, שעכ"פ יש טעם להראש ולהסוף. ולהעיר ממרז"ל (ברכות יב, א) הכל הולך אחר החתום .
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
לקוטי שיחות כרך כט דברים-שבת חזון שיחה א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ומכיוון ש"הכל הולך אחר החיתום", מובן, שלמרות שתוכן ההפטרה הוא "פורענותא" – ומבין ה"שלוש דפורענותא" (=שלושת ההפטרות
9 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת אחרון של פסח, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ישנו כלל בכל דיני התורה ש"הכל הולך אחר החיתום", והיינו, שהגמר והסיום של כל ענין הוא העיקר והשלימות של הענין כולו.
1 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ במדבר, מבה"ח סיון, ה'תשי"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וכיון שכל הגילויים תלויים במעשינו ועבודתינו במשך שית אלפי שנין דהוה עלמא, ובפרט בזמן הגלות, ובפרט בדור האחרון דזמן הגלות, שהרי "הכל הולך אחר החיתום", ו"אין המלאכה נקראתאלא על שם הגומרה" – שלכן עכשיו הוא הזמן שצריכים לפעול החיבור דנברא ובורא – צריכים לדעת, שבבוא חודש סיון בכל שנה, נמשך כח מלמעלה לפעול חיבור נברא ובורא, וע"פ המבואר בתניא שבכל שנה נמשך אור חדש כו', הרי בחודש סיון בכל שנה נמשכת נתינת כח ממקום נעלה יותר לפעול שהנבראים יהיו "כלי" לאלקות.
23 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ליל שמחת תורה ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ולפי שהו"ר הוא יום האחרון שבסוכות, ו"הכל הולך אחר החיתום", צריך להשתדל בריבוי הכסכוס כו' והשמחה, ומצד ריבוי השמחה (המביאה ריבוי האור) דהו"ר, תתבטל במילא היניקה.
87 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשח"י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וע"פ הידוע ש"הכל הולך אחר החיתום", דהיינו שבגמר וסיום הענין אזי הענין הוא בכל תוקפו – מובן, שביום האחרון דשבעת ימי הנישואין (יום אמירת המאמר הנ"ל) הי' תוקף השמחה ביותר.
22 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, ט' סיון ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ואז – "ונקתה ונזרעה זרע", "היתה יולדת נקבות יולדתזכרים" (שאין דעתם קלה), עבודה שיש לה קיום, ושכר מצוה לפי מדריגתה ג"כ זכר – גאולה העתידה.
40 וכיון שזהו סיום וחותם הפרשה, הרי "הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א), והיינו, שגם אם בתחלה הי' הענין ד"כי תשטה", הנה סוכ"ס "ונקתה ונזרעה זרע", כיון ש"לא ידח ממנו נדח" (שמואל-ב יד, יד. וראה תניא ספל"ט. ובכ"מ).
וע"ד ההוראה שלמדים מפסח שני ("היום יום" יד אייר, פסח שני) – שגם מי שהי' טמא או בדרך רחוקה כו', מ"מ, אין הדבר אבוד ("ס'איז ניטאָ קיין פאַרפאַלן"), שלכן עורכים "פסח שני", וממשיכים את כל ההמשכות דפסח מצה ומרור – ביחוד בשביל יהודי זה שהי' טמא או בדרך רחוקה בשעה שכל בנ"י הקריבו קרבן פסח (שהרי כאשר רוב ישראל טמאים אזי מקריבים פסח ראשון בטומאה ואין עושים פסח שני (פסחים סז, א), ורק כאשר ישנו יחיד שהי' טמא בשעה שכל בנ"י הקריבו קרבן פסח, אזי עושים עבורו פסח שני).
וכל זה – אפילו בנוגע לטמא כו', ומכ"ש בנדו"ד שזהו רק ספק, וכל ישראל בחזקת
*) ולהעיר , שגם בנרות חנוכה מודגש הענין דהפצת המעיינות חוצה, שהרי " נר חנוכה מצוה להניחה על פתח ביתו מבחוץ ", ו " מצותה . . עד דכליא רגלא דתרמודאי " (שבת כא , ב) , היינו , שמתעסקים גם עם אלו שנמצאים בחוץ, ועד לאלה שהם בבחי' תרמודאי , מלשון מורדת (קה"י ערך תרמוד . ועוד) ; ומ"מ , בהטהרה ע"י מים קדושים בכלי חרש שיש בו מעפר המשכן , מודגש הענין דהפצת המעיינות חוצה עוד יותר (מהנחה בלתי מוגה) .כשרות, הרי בודאי שסוכ"ס "ונקתה ונזרעה זרע" (מהנחה בלתי מוגה).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ב סיון, ה'תש"כ
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ונוסף על המעלה של כל שבעת ימי התשלומין, יש מעלה מיוחדת בי"ב סיון (ובי"ב סיון גופא בסוף היום) – להיותו הגמר והחיתום של ימי התשלומין, והרי "הכל הולך אחר החיתום", כיון שבו הוא עיקר התוקף, כפי שמצינו בנוגע לשטרות שבשיטה האחרונה ישנו הסך-הכל והתוקף של כל השטר.
7 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשכ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד, כח
אין הכוונה שבאמירת מודים נזכר על הדין בשו"ע ולכן כורע , כי אם, שענין זה נעשה אצלו טבע, כמו שטבע האבן שנופלת מלמעלה למטה, וטבע המים שיורדים מגבוה לנמוך – לא בגלל שיודעים בשכל שכן הוא חוק הטבע, אלא כן הוא טבעם, וכמו"כ צריכה להיות הנהגת האדם ע"פ תורה ומצוותי' – שכל מה שהוא רצון הבורא נעשה ע"י גופו ונפשו בדרך ממילא, כמו טבע, כך, שבאמירת מודים "מנפשי' כרע", ובאמירת השם – "זוקף בשם" .ומובן, שכאשר העבודה היא באופן שמתבטל ממציאותו, וכל מציאותו אינה אלא רצון הקב"ה – הרי הוא למעלה מכל המציאות ד"ארור המן" ו"ברוך מרדכי"; אלא, שבדרך ממילא נעשית הנהגתו באופן המתאים לרצונו של הקב"ה – "ארור המן" ו"ברוך מרדכי".
48 ברכות יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם תשכ"ה "הדרן" על מסכת מכות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
תוכנה של מסכת מכות – על-דרך המוסר וההוראה בעבודת ה' – קשור עם כללות ענין החורבן והגלות, כמרומז בהשם "מכות", ובפרט בפרק "אלו הן הגולין", ועד"ז "אלו הן הלוקין" , וכמפורש בסיום וחותם המסכת אודות נצחונה של רומי ("קול המונה של רומי", "יושבין בטח והשקט") בניגוד ל"סוכת דוד הנופלת" – חורבן ירושלים וביהמ"ק ("בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש", ועד ש"שועלים הלכו בו").
835 ו"הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת י"ט כסלו, ה'תשכ"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וזהו גם מה שמצינו שלאחרי המכתב הנ"ל שכתב רבינו הזקן (להרה"צ ר' לוי יצחק מבארדיטשוב וכו' ), הנה כעבור ימים אחדים כתב מכתב שני – ד"ה קטנתי שנדפס באגה"ק – שסיומו וחותמו ("הכל הולך אחר החיתום" ):
1100 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם י"ט כסלו, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ויובן בהקדם התמיהה שמצינו בק"ש ותפלה ב' הפכים, דאף שק"ש היא מן התורה, משא"כ תפלה היא מדרבנן (כדעת רוב הפוסקים , וכן פוסק אדמו"ר הזקן בשו"ע ), מ"מ, דוקא התפלה צ"ל מעומד, וצ"ל בה כריעות והשתחוויות (כורע בברוך כו' ), משא"כ ק"ש, שאין בה כריעה והשתחווי', ואין חיוב לקרותה מעומד, אלא כל אדם קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך .
380 ברכות יב, א. רמב"ם הל' תפלה פ"ה ה"י.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נח, ב' דר"ח מרחשון, ה'תשכ"ד
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ולדוגמא בנדו"ד – שגם בפרשת נח, הנה בסוף הפרשה, ש"הכל הולך אחר החיתום" , מדובר אודות לידת אברהם אבינו, שאודותיו מדובר בפרשת לך-לך.
1027 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
– ומה גם שהענינים שנתבארו בסיום הלכות מלכים (אשר "הכל הולך אחר החיתום" , כנ"ל ס"א) בנוגע לאופן ביאת משיח והגאולה
1291 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום ד' פ' בשלח, יו"ד שבט, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וכל זה מתוך שמחה וטוב לבב דוקא – כהסיום249 (ש"הכל הולך אחר החיתום" ) בנוגע לתשובה:
1515 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם כ"ו אלול, ג' דסליחות, ה'תשכ"ט
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
עדיין צריך להבין, שהרי ישנו פסק דין ברור לכל הפוסקים אשר מבלי הבט על מעמדו ומצבו הקודם הנה ע"י הרהור תשובה נעשה צדיק גמור , והרי לכאו"א מישראל יש הרהורי תשובה כמה פעמים בכל יום ויום, ועאכו"כ בחודש אלול, ועאכו"כ בימי הסליחות, שלהיותם הסיום והחותם של חודש אלול, והכל הולך אחרי החיתום , הרי בודאי שאז עיקר עבודתו בתשובה, וא"כ הרי הוא כבר צדיק גמור, ואדרבה, כיון שגם הזדונות נעשו לו כזכיות , הרי יש לו זכיות שלא בערך לגבי צדיק גמור , וא"כ, מהו הצורך בכללות הענין דובקשתם משם גו' כי תדרשנו גו', שבשביל זה צ"ל הקדמת העבודה דגורעין ומוסיפין.
2303 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ בא, יו"ד שבט, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
בסיום הסדרה – ש"הכל הולך אחר החיתום" – מדובר אודות מצות תפילין:
629 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
בנוגע לאגרת התשובה – דובר בהתוועדות שלפנ"ז שלכאורה אינו מובן מדוע נתבאר באגה"ת טעם השמחה ביסורי הגוף בפרק מיוחד בפ"ע (פי"ב), ובפרט שפרק זה הוא סיום האגרת, ו"הכל הולך אחר החיתום" , שהרי ענינה של אגה"ת הוא – כשמה – לבאר דרכי התשובה, הן תשובה תתאה, עזיבת החטא כו', והן תשובה עילאה, "אתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח ..
796 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ובפרט מצד החילוק בנוגע לאות הראשונה [כמ"ש בשער היחוד והאמונה ש"כל אות הקודמת בצירוף היא הגוברת והיא העיקר כו'"] שכוללת את כל התיבה, כפי שמצינו בנוגע לראשי-תיבות (גם לדינא) , ועד"ז בנוגע לסופי-תיבות (דכיון ש"הכל הולך אחר החיתום" , תלוי' כל התיבה באות האחרונה),
1065 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת חג הפורים, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וגם בסופו – כפי שמצינו שיש ענינים שנרמזים בסופי-תיבות, כי, סוף וחותם התיבה הוא ע"ד שורה אחרונה שבשטר, כפסק הגמרא שיש להתחשב במ"ש בשורה האחרונה בניגוד למ"ש לפנ"ז, כיון ש"הכל הולך אחר החיתום" , ועד"ז יש חשיבות לסופי תיבות להורות על התיבה כולה, ועד"ז בנוגע לסוף הענין שכולל כל מה שקדמו.
1436 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ נשא, י"ב סיון, ה'תשל"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ובסופן – ישנה המעלה ש"הכל הולך אחר החיתום" (אע"פ שבנוגע לקרבנות יש להשתדל להקדים ככל האפשרי, מצד הענין ד"זריזין מקדימים למצוות" ), וכפי שמצינו בדיני שטרות , שכאשר יש שינוי וסתירה בין שורה אחת לחברתה, נקבע הדבר ע"פ השורה האחרונה שבשטר, כיון שמה שנכתב בסוף הוא הסך-הכל והמסקנא האחרונה לאחרי ישוב הדעת כו'.
2094 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שמחת תורה, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
וזו תהי' הכנה טובה ללימוד תורתו של משיח – שעז"נ במדרש ש"התורה שאדם למד בעוה"ז הבל היא לפני תורתו של משיח" – שילמד תורה את כל העם כולו, והיינו, שמבלי הבט על כך שאז "תרבה הדעה והחכמה והאמת" (כמ"ש הרמב"ם , וכפי שמבאר פרטי הדברים בסיום וחותם ספר משנה תורה), ילמד משיח תורה את כל העם, מקטנם עד גדולם.
994 והרי "הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת מוצאי ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יט
ונוסף לכך, הרי זה מוצאי שבת בראשית , שמלבד היותו מוצאי שבת, הרי הוא גם "מוצאי" (סיום וחותם) השבת שבו נכללים שמח"ת ושמע"צ , שהם הסיום וחותם של כל הימים-טובים של חודש תשרי, שכל עניניו הם ענינים כלליים על כל השנה כולה , ועאכו"כ בנוגע לסיום וחותם של חודש תשרי (שמע"צ ושמח"ת), ש"הכל הולך אחר החיתום" .
1357 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ תצוה, פ' זכור, י"א אדר, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
יום הש"ק זה נקרא "שבת פרשת זכור", ע"ש פרשת "זכור את אשר עשה לך עמלק" שבסיום וחותם קריאת התורה, כיון ש"הכל הולך אחר החיתום" .
1758 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת יום שביעי של פסח, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ענינו של כל דבר מתבטא בעיקר – ובהבלטה ובהדגשה – בסיומו וחותמו, וכמרז"ל "הכל הולך אחר החיתום".
973 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ שלח, כ"ח סיון, מבה"ח תמוז, ה'תשל"ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ביאור ההוראה מהענין ד"שלח" שבסיפור המרגלים (אף שלכאורה הוא רק סיפור, ולא ציווי , ובודאי לא ציווי כללי כמו מצות ציצית שבסוף הפרשה , ואעפ"כ נקבע שם הפרשה "שלח" דוקא ) – הוראה כללית בנוגע לכללות התומ"צ [שזהו תוכן ענין הכניסה לא"י, "ארץ אשר גו' תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה" , שבה נרגש אלקות בגילוי יותר , כי כל ענין קיום המצוות הוא להמשיך אלקות בענינים גשמיים] – שצריך לידע שברור הדבר שיכולים לקיים ציוויי הקב"ה (מבלי להתפעל מתוקף גשמיות וחומריות העולם ),
2772 והרי "הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
כו', והוא השלשת פרקים הראשונים של ספר התניא .
1874 להעיר שבספ"ג דתניא [סיום וחותם הדרוש, דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א)] מדובר בענין הדעת – ענינו של הצ"צ (ראה סה"ש ה'תש"ב ריש ע' 19. ה'תש"ה ע' 60).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת מנחם שיחת ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
בפסוק "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה" – הסיום והחותם דהפטרה האחרונה שבשבתות דבין המצרים – מבאר אדמו"ר הזקן שמשפט הוא ענין התורה (כתרגומו ע"פ "כמשפט הראשון" – כהלכתא קדמייתא), וצדקה היא כללות כל המצוות .
720 ו"הכל הולך אחר החיתום" (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק א כ"ט אלול ה'תשל"ב, ליל ערב ראש השנה ה'תשל"ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
ג) ויובן זה בהקדים מה שארז"ל משביעין אותו תהי צדיק כו', ואמר כ"ק מו"ח אדמו"ר בשם הצ"צ, אשר בראש השנה הראשונה לחייו (שנת תק"ן) אמר אדמו"ר הזקן דרוש משביעין אותו תהי צדיק כו', והוא השלשת פרקים הראשונים של ספר התניא.
17 להעיר שבספ"ג דתניא [סיום וחותם הדרוש, דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א)] מדובר בענין הדעת – ענינו של הצ"צ (ראה סה"ש ה'תש"ב ריש ע' 19. ה'תש"ה ע' 60).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ג מוצאי ש"פ משפטים, מבה"ח אדר ראשון - בחדרו - ה'תשל"ח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
דגאולה זו תלוי' במעשינו ועבודתינו בהשיתא אלפי שני דהוה עלמא, ובפרטבהעבודה שבזמן הגלות, ובמיוחד בהעבודה שבסיום וחותם זמן הגלות בעקבתא דמשיחא [והכל הולך אחר החיתום], שעי"ז מביאים הגאולה שאז יבנה ביהמ"ק במקומו בגלוי וכפשוטו, ובהעילוי שיהי' בביהמ"ק השלישי דמקדש אד' כוננו ידיך שזהו למעלה גם מביהמ"ק הראשון והשני וגם למעלה מהעילוי שהי' במשכן.
84 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרים מלוקטים חלק ד ש"פ דברים, שבת חזון, ערב תשעה באב ה'תשמ"א
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
והנה בפסוק זה, הסיום והחותם של ההפטורה חזון ישעיהו [דענינו של ישעי' הוא (כשמו) ישועה, ועד לישועה אמיתית שהיא הגאולה שלימה שאין אחרי' גלות.
49 דהכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ו יהודה אתה יודוך אחיך
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
וזהו פי' ישתחוו לשון זה הוא ענין ההשפעה מלמעלמ"ט דוקא, והוא מפני שב' מיני השתחוואו' יש, הא' השתחוואה מלמטלמ"ע שהמשתחווה למטה בארץ בפישוט ידים ורגלים לפני מי שמשתחווה אליו כו', והב' השתחוואה מלמעלמ"ט כאדם שמרכין ראשו שכופף קומתו לגבי מי שמתחנן לו דבר כו' ובהרכנה זו ממשיך לו השפע והברכה, והוא ענין הודאה מלמעלמ"ט (וז"ש ששם עלו שבטים כו' להודות לשם הוי' כו'), וזהו פי' יודוך אחיך מלמעלמ"ט להמשיך לך הברכה והשפע, והיינו ג"כ ענין ישתחוו לך בני אביך בחי' השתחוואה מלמעלה דרך כריעה, וזהו ענין הכורע כורע בברוך כו', והוא ענין הכריעות והשתחוואות שבש"ע שהוא בחי' ח"י המשכות עליונות משמות דהוי' דג' מדרגות הנ"ל בכלל בג"ר וג' אחרונות כו' (וממילא יש ג"כ בחי' השתחוואה מלמטה למעלה מבני אביך לפי שהמל' עולה עד הכתר למעלה מבחי' אחיך הנ"ל ע"כ הם משתחווים לפני בחי' יהודה כי יהודה עולה בבחי' כתר מל' כנ"ל וד"ל).
111 הכורע כורע כברוך : ראה ברכות יב, ע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
מאמרי אדה"ז תקס"ט להבין שרשי הדברים
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
מלמטה למעלה (ומיט"ט ביו"ד הוא כשעולה בבחי' בריאה וכמ"ש במ"א באריכות) והוא הנק' כרוב קל כי הנה ידוע דשרש ב' הכרובי' שעל הכפורת הן בחי' מט"ט וסנדל שהן בחי' ו"ק דיצי' ובחי' ו"ק דעשי' כנ"ל ופי' כרוב קל הוא בחי' מט"ט לבדו שכלול בו בחי' ו"ק דעשי' וע"כ נק' בשם כרוב א' ונק' קל לפי שעולה ב"פ כמספר דשם אד' כי שם אד' עולה מספר ס"ה וב"פ ס"ה עולה ק"ל והיינו מ"ש בו הנני שולח מלאכי לפניך השמר בו כו' כי שמי בקרבו כו' ולהיותו בבחי' הקטנות ע"כ הוזהרו להשמר שלא ימרו בו כי לא ישא לפשעם כו' וכאשר לא נתלבש עדיין בו"ק דעשי' נק' כרוב קל וזהו פי' מ"ש הקב"ה רוכב על כרוב קל שלו פי' הקב"ה הוא בחי' ו"ק דבריאה שנק' ז"א דבריאה שבתוכו מלובש בחי' ז"א דאצי' ובחי' ו"ק דיצי' נק' מט"ט והוא עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו להנהגות העולמות בימות החול כנ"ל ובח"י ברכאן דצלותא עולה בחי' מט"ט דיצי' בבחי' ו"ק דבריאה וכשהאדם כורע בברוך וזוקף בשם למטה כך למעלה בחי' אדם דבריאה כורע בברוך וזוקף בשם והיינו בחי' ח"י חוליות דז"א דבריאה שעולה בבחי' ו"ק דאצי' ולזה רמזו במ"ש שהוא שט בח"י אלף עולמות פי' ח"י אלף עולמות הללו היינו בחי' ח"י אלפים מדריגות שמתחלקים ומקבלי' מבחי' ו"ק דאצי' מפני שעולה גם הוא ח"י לפי שבחי' ז"א דאצי' ג"כ רק ט"ס וב' טיתי"ן א' בבחי' או"י והב' בבחי' או"ח כו' וגם להיות כי כל עיקר בחי' אדם הוא רק ט"ס חב"ד חג"ת נה"י רק כאשר מתכלל כאו"א מט' הרי טפ"ט עולה פ"א וג"פ פ"א לנגד הגדלת ג' מיני כלים פנימי ואמצעי וחיצון רת"ס הרי עולה רמ"ג וה"ח המגדילי' עולה רמ"ח והן רמ"ח אברים דאדם כמ"ש בע"ח וד"ל.
99 וכשהאדם כורע בברוך וזוקף בשם : ראה ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות הנהגת אדם בבקר א דין השכמת הבוקר י
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
י טוב לומר בכל יום פרשת העקידה כדי לזכור זכות האבות לפני הקב"ה וגם כדי להכניע יצרו לעבוד[ת] השי"ת כמו שמסר יצחק נפשו ופרשת המן כדי שיאמין שכל מזונותיו באין לו בהשגחה שכן היה במן שהשגיח הקב"ה לתת לכל אחד עומר לגלגולת לכל נפשות ביתו כמ"ש וימודו בעומר ולא העדיף המרבה והממעיט לא החסיר ועשרת הדברות שע"י כן יזכור מעמד הר סיני בכל יום ותתחזק אמונתו ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע ובטלום מפני המינים שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני לפיכך אסור לאומרם בצבור דרך קביעות בכל יום אפילו שלא בתוך ברכות קריאת שמע אלא קודם ברוך שאמר רק כל יחיד מותר לקרותם לעצמו ולכן אין נוהגים ג"כ לכתבם על קונטרס מיוחד לציבור מפני המינים:
מו ברכות יב , א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א, ג, יג, יד
מכל מקום אין להקדים לומר יוצר אור כל כך בהשכמה עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן:
סב ברכות יב, רע"א. רמב"ן במלחמות ה' ריש פ"ק דברכות (הובא במ"א ס"ק ו). רשב"א ט, א ד"ה ולענין פסק. מ"א ס"ק ה. וראה לעיל ס"ב וש"נ. וראה לקמן סי' נט סוף ס"א שיוכל לאמרה אחר תפלה י"ח.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
ב הברכות אינן מעכבות את קריאת שמע שאם קראה בלא ברכותיה יצא ידי חובת קריאת שמע וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע שברכות קריאת שמע אינן כברכות שאר מצות שאין מברכין אותן אלא עובר לעשייתן שהרי אינו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את שמע וכמו שנתבאר בסי' נ"ט ואעפ"כ טוב לחזור ולקרות קריאת שמע עם הברכות ואם לא חזר וקרא לא הקריאת שמע ולא הברכות יצא ידי חובת קריאת שמע בין יחיד שעשה כן בין צבור:
ו ירושלמי פ"ב דברכות ה"א. רא"ש רפ"ב דברכות. רשב"א ברכות יב, א ד"ה ושמע מינה ובשו"ת ח"א סי' מז וסי' שיט. טור ושו"ע סעיף ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע ס דין ברכות לקריאת שמע ואם צריכים כוונה ג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
ג סדר הברכות אינם מעכבות שאם הקדים שניה לראשונה יצא ידי חובת ברכות ואע"פ שהשניה אינה פותחת בברוך וכל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה מכל מקום כיון שנתקנה סמוכה לחברתה אף כשקורא אותה בפני עצמה אין בה שם ומלכות בפתיחתה:
יג ריש לקיש ברכות יב, א לפירוש רב האי. הובא ברשב"א וברא"ש שם ובטור. רמב"ם הל' ק"ש פ"א ה"ח. שו"ע סעיף ג. וראה גם לקמן סי' סט ס"א. סי' קפה ס"ב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות קריאת שמע סו באיזה מקום יכול להפסיק ובאיזה מקום לא יפסיק יב
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כג
יב כל מי שלא אמר ברכת אמת ויציב שחרית (כמו שתקנוהו) ואמת ואמונה ערבית אע"פ שיצא ידי קריאת שמע שהברכות אינן מעכבות את קריאת שמע (אפי' לא אמרן כלל) לא יצא ידי חובת המצוה כתיקונה שנאמר להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות וברכת אמת ויציב כולה הוא על חסד שעשה עם אבותינו שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם וברכת אמת ואמונה מדבר בה גם על העתידות שאנו מצפים שיקיים לנו הבטחתו ואמונתו לגאלנו מיד מלכים ומיד עריצים ולשום נפשנו בחיים ולהדריכנו על במות אויבינו כל אלה הניסים התדירים תמיד.
קיב רב ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שולחן ערוך אורח חיים חלק א הלכות תפלה קיג דיני הכריעות בי"ח ברכות ה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ה המתפלל כורע בברוך וזוקף בשם על שם ה' זוקף כפופים ומכל מקום בכריעה שבתחלת ברכה אם רצה שלא לזקוף עד סמוך לחתימה הרשות בידו אלא שאם רצה לזקוף מיד צריך לזקוף בשם .
מג רב ברכות יב , א. טור ושו"ע ס"ז.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת מו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט
וה' ישים ביניכם אהבה ואחוה שלום וריעות ויברך את עמו בשלום .
2926 ישים ביניכם . . וריעות : ע"פ ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
אגרות קודש אדמו"ר הזקן אגרת קג
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
והכל הולך אחר החיתום , לחתום ולסיים בשלום, כי אני שלום , ונכון יהיה לבם הטהור בטוח אשר כעת לא יתעורר שום ריב ומדון מאנ"ש שבמחניכם הטהור כמו בימים הראשונים ח"ו.
5541 והכל הולך אחר החיתום: ע"פ ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יח
אבל אם (לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה קודם החתימה, או אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה) טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר , ואפילו טעה וחתם מקדש השבת , אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת , אף על פי כן כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא .
12 תוס' ברכות יב, א ד"ה לא (אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא). שו"ע ס"א (ואם אמר מקדש השבת, וחזר בו תוך כדי דיבור, יצא). מ"א ס"ק ב (משמע כאן דאם לא נזכר, וחתם בשל שבת, לא יצא), וסי' רסח ס"ק ה (בסי' תפ"ז ס"א כתוב דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא, אף על פי שהזכיר יום טוב באמצע, כיון דחתם שלא כדין).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
אבל אם (לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה קודם החתימה, או אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה) טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר , ואפילו טעה וחתם מקדש השבת , אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת , אף על פי כן כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא .
14 ברכות מ, ב (כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו).
אמנם חילק כאן רבינו בין השינוי בפתיחתן, שהמטבע המעכב הוא דוקא אם "לא הזכיר כלל קדושת היום באמצע הברכה". משא"כ אם הזכיר קדושת היום יצא "אף אם לא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים".
לבין השינוי בחתימתן, שהמטבע המעכב הוא כל שלא אמר הנוסח ממש שתקנו חכמים. ולכן אם "לא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר ... לא יצא". והיינו "אפילו טעה וחתם מקדש השבת, אע"פ שגם יום טוב נקרא שבת".
והטעם לזה מבואר כאן "כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה". וכדאמרינן בברכות יב, א (כללו של דבר הכל הולך אחר החתום ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ט, יז
אבל אם נזכר בתוך כדי דיבור, יחזור ויאמר מיד מקדש ישראל והזמנים , ולא יחזור לראש:
15 תוס' ברכות יב, א ד"ה לא (אם טעה בין מקדש ישראל והזמנים ואמר מקדש השבת וחזר בתוך כדי דבור יצא). שו"ע ס"א (ואם אמר מקדש השבת, וחזר בו תוך כדי דיבור, יצא).
וכן הוא לעיל סי' קיד ס"ח (כגון שטעה בחתימתה, שחתם בברכה זו בענין ברכה אחרת ... ולא נזכר עד לאחר כדי דבור, שאי אפשר לו לתקן טעותו על ידי שיחזור ויחתום כהוגן, שאין חזרה מועלת אלא בתוך כדי דבור).
ושיעורו נתבאר לעיל סי' רו ס"ג (כדי דיבור, שהוא כדי שאילת שלום תלמיד לרב , שהן ג' תיבות אלו שלום עליך רבי). וכדאמרינן בב"ק עג, ב (בתוך כדי דיבור ... כדי שאילת תלמיד לרב ... שלום עליך רבי ומורי). וכגירסת רוב הראשונים (שלום עליך רבי). ובמ"א שם ס"ק ד (דהיינו שלום עליך רבי). ובאליה רבה שם ס"ק ה (בשיירי כנסת הגדולה האריך למחוק תיבת ומורי, דשלום עליך רבי לחוד הוי תוך כדי דיבור).
וכן הוא לקמן סי' תקפב ס"א (ואם טעה ואמר האל הקדוש ... אם נזכר לאחר ששהה כדי שאילת שלום תלמיד לרבו אחר גמר הברכה ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפז סדר תפלת ערבית של פסח
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
שהרי מן הדין היה ראוי להתפלל כל י"ח ביום טוב ושבת כמו בחול, רק להזכיר קדושת היום בברכה אחת מהן, אלא שהחכמים הקילו על האדם ולא הטריחוהו ביום טוב להתפלל כל י"ח , וקבעו ברכה אחת בלבד בשביל קדושת היום , כמו שנתבאר בסי' רס"ח .
20 מ"א ס"ק ב (וצ"ע דהא משנה שלימה שנינו [ברכות יא, א] מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום , ותניא [בברכות יב, א] כללו של דבר הכל הולך אחר חיתום ברכות. ועוד קשה כיון שקבעו חכמים לשבת ברכה בפני עצמה, היאך יוצא אם התפלל של חול והזכיר של שבת, ולא חתם בשל שבת. וצריך לומר כיון דבדין הוא לצלויי י"ח בשבת, אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, לכן אם התפלל של חול והזכיר של שבת יצא). והיינו כדאמרינן בברכות כא, א (גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא אטרחוהו משום כבוד שבת).
אלא שבגמרא אמרינן הכי לענין ההלכה דלעיל סי' רסח ס"ב (טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע ברכה, צריך לגמור כל אותה ברכה ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת ... לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה אחת אמצעית לקדושת היום, אם כן זה שהתחיל ברכות אמצעיות של חול יש לו לגמור אותה ברכה שהתחיל, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין).
וזאת מתרץ המ"א, שזהו גם טעם ההלכה השנית שלפנינו (הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה יצא ידי חובתו).
*
קושיא ותירוץ זה הובאו גם בקונטרס אחרון לעיל סי' רסח ס"ק א (מה שהניח המג"א כאן בצריך עיון, תירץ בסימן תפ"ז, עיי"ש ובמה שכתבתי שם).
והיינו שהמ"א הקשה כן גם בסי' רסח ס"ק ה (דין זה צ"ע, דהא בסי' תפ"ז ס"א כתוב דאם חתם ביום טוב מקדש השבת לא יצא, אף על פי שהזכיר יום טוב באמצע, כיון דחתם שלא כדין, וכמ"ש סי' ר"ט, וכל שכן היכא דלא קבע ברכה כלל לשבת. וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר . וצ"ע).
והיינו כדלעיל ס"א (אפילו אמר כל הנוסח שתיקנו חכמים אלא שבחתימה טעה ולא אמר מקדש ישראל והזמנים, אלא חתם בענין אחר ... כיון ששינה ממטבע שטבעו חכמים בעיקר ענין הברכה לא יצא).
ומכל מקום קיי"ל לעיל שם ס"ז (אם הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה בפני עצמה יצא ידי חובתו).
ואף שכותב המ"א "וצריך לומר דגרע טפי כשחתם בשל יום אחר" , מכל מקום מסיים "וצ"ע", דהיינו שחילוק זה אינו נראה.
ועל זה מביא מה שתירץ כאן המ"א, וכנ"ל.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כ אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים לעומר , שהוא סבור שהיום יום רביעי, ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי , אין צריך לחזור ולברך, אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר, אף על פי שהברכה היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום, לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה , כמו שנתבאר בסי' ר"ט :
313 מקור הלכה זו הוא בברכות יב, א (היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה , וקסבר דחמרא הוא , פתח ובריך אדעתא דחמרא , וסיים בדשכרא (פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה"ג, וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל, רש"י), מאי, בתר עיקר ברכה אזלינן (בתר עיקר ברכה אזלינן, ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי כמו שסיים ביין, ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן, רש"י), או בתר חתימה אזלינן).
ורי"ף שם ו, א (ולא איפשיטא ולקולא עבדינן ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא).
וכן נפסק בשו"ע סי' רט ס"א (ויש אומרים שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין, ופתח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל, יצא).
ובמ"א שם ס"ק ב (כתב בלשון ויש אומרים, משום דלהרמב"ם לא יצא, משום דהיה בדעתו לומר שלא כהוגן ... אבל העיקר דיצא).
ומזה למדו גם לענין ספירת העומר, כמבואר בראבי"ה פסחים סי' תקכו (והיכא דפתח לברך אדעתא דסבר היום ארבעה ימים, וסיים בחמשה, והיום הוא חמשה ימים ... בכי האי גונא בפרק קמא דברכות נקט כסא דשיכרא וסבר דחמרא הוא ופתח ובירך אדעתא דחמרא וסיים ב[ד]שיכרא מהו בתר פתיחה אזלינן או לא, [ולא איפשיטא]. והכי נמי אלו סיים אדעתא דפתיחה לא נפיק, דהא טעי בחשבון, וכיון דספירה דאורייתא היא אזלינן לחומרא, וצריך לספור ולחזור ולברך. ואף על גב דברכה לאו דאורייתא היא, דכיון דספירה דאורייתא וצריך לספור, לאו מילתא [היא] לספור בלא ברכה, ואין כאן משום ברכה לבטלה).
ובב"י ד"ה וכתב עוד אבי העזרי (ולפי מה שכתבתי [לעיל] בשם הר"ן שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן בעלמא, הויא ספיקא במידי דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך).
ועפי"ז פסק כן בשו"ע סעיף ו (אם פתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד', שהוא סבור שהם ד', ונזכר וסיים בה', והם ה' ... אינו חוזר ומברך).
וכיון שנפסק לעיל (סעיף ב): "ויש אומרים שבזמן הזה ... אין מצוה זו נוהגת כלל מדברי תורה אלא מדברי סופרים שתיקנו זכר למקדש, וכן עיקר", לכן פסק רבינו גם כאן ש"אינו צריך לחזור ולברך".
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כ אם בירך על דעת לספור ארבעה ימים לעומר , שהוא סבור שהיום יום רביעי, ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי , אין צריך לחזור ולברך, אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר, אף על פי שהברכה היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום, לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה , כמו שנתבאר בסי' ר"ט :
315 על הא דאמרינן בברכות יב, א (היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה , וקסבר דחמרא הוא , פתח ובריך אדעתא דחמרא , וסיים בדשכרא , מאי , בתר עיקר ברכה אזלינן, או בתר חתימה אזלינן). כתב הרא"ש פ"א סי"ד, בשם הראב"ד (שלא מצינו בשום מקום שתהא הברכה נפסדת בשביל חסרון כוונה, אפילו בלא שום כוונת הברכה עולה לו, כל שכן שהוא מתכוין לשום ברכה בעולם). וכן כתב הרמב"ן במלחמות שם ו, ב (שלא מצינו פסול במחשבה כגון זו).
וכבר הובאה לעיל (סעיף יב) מחלוקת הפוסקים אם מצות צריכות כוונה, ואשר "יש אומרים שמצות מדברי סופרים לדברי הכל אין צריכות כוונה". והיינו אפילו כשלא התכוין לצאת ידי חובה (כדלעיל סי' ס ס"ה). ובפרט כאן שהתכוין לצאת ידי חובה, אלא שלא התכוין לספירה הנכונה.
וראה דברי נחמיה בהגהותיו כאן. מ"מ וציונים.
ומה שמדייק לכתוב "לענין זה", יתבאר לקמן (סוף הערה 317).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תפט סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
כא אם היה עומד ביום רביעי ובירך על דעת לספור ארבעה, וטעה בדיבורו וספר חמשה, צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו , שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה בפיו, אף שהיה במחשבתו ארבעה אין זה כלום שמצות הספירה היא בפה .
317 מקור הלכה זו בראבי"ה פסחים סי' תקכו; אחר שכתב ההלכה שבסעיף הקודם (והיכא דפתח לברך ... וסיים בחמשה, והיום הוא ... ארבעה ימים ... כיון דספירה דאורייתא היא אזלינן לחומרא).
וכתב על זה בב"י ד"ה וכתב עוד אבי העזרי (ולפי מה שכתבתי [לעיל] בשם הר"ן שרוב המפרשים מסכימים דספירת העומר עכשיו אינה אלא מדרבנן בעלמא, הויא ספיקא במידי דרבנן ולקולא ואינו חוזר ומברך).
ועפי"ז פסק כן בשו"ע סעיף ו (אם פתח ואמר בא"י אמ"ה אדעתא דלימא היום ד' ... וטעה וסיים בה', אינו חוזר ומברך).
וחלק עליו הלבוש סעיף ו (ונראה לי דבין למאן דאמר דאורייתא ובין למאן דאמר דרבנן דינן בזה שוה, שאם פתח אדעתא דלימא ד' והם ארבע וטעה וסיים בה', לא יצא אפילו למ"ד ספירה דרבנן, וצריך לחזור ולברך ולספור, דהא לא מנה כלל, ומה לנו אם היתה מחשבתו מתחלה לומר ארבעה, והרי לא הוציא הספירה מפיו).
וכן חלק עליו הב"ח ד"ה ומ"ש וכתב עוד (ותימה היאך אפשר לומר בסיים חמשה והם ארבעה, שהוציא שקר מפיו, דאינו חוזר ומברך).
הובאו דבריו גם במ"א (סקי"ב): "וב"ח פסק בזה דחוזר ומברך דהרי אומר שקר".
*
ומזה שכתב כאן הטעם שכתב הב"ח (כיון שיצא שקר מפיו, שהיום יום רביעי הוא והוא ספר חמשה), ולא הסתפק בטעם שכתב הלבוש (דהא לא מנה כלל, ומה לנו אם היתה מחשבתו מתחלה לומר ארבעה, והרי לא הוציא הספירה מפיו).
למדים אנו מכך, שדוקא כאן בספירת העומר "צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו, אף שהיה במחשבתו ארבעה", משא"כ בברכת הנהנין אפשר שיצא ידי חובתו גם בזה, כדעה הראשונה בשו"ע סי' רט ס"א (לקח כוס של שכר או של מים, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בפה"ג, אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין).
והיינו דוקא בברכת היין, שלא יצא שקר מפיו, שהרי בירך "בורא פרי הגפן", והוא אמת, שהקב"ה "בורא פרי הגפן". משא"כ כאן ש"טעה בדיבורו וספר חמשה, צריך לחזור ולספור ארבעה, כיון שיצא שקר מפיו". וכך גם כאן בשוע"ר פסק כהב"ח, דלא כהלבוש.
נבאר אם כן את ב' הדעות שיש בזה לענין ברכת הנהנין, ומזה נבין גם את דיוק הדברים כאן בהלכות ספירת העומר:
הלכה זו מבוארת בברכות יב, א (נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא , פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים בדשכרא (פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים בפה"ג וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל, רש"י) מאי , בתר עיקר ברכה אזלינן (ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה והוי כמו שסיים ביין ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן, רש"י) או בתר חתימה אזלינן).
ופסק הרי"ף שם (ו, א): "ולא איפשיטא, ולקולא עבדינן, ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא". וכדלעיל סעיף הקודם.
והיינו באופן הנ"ל שהיה חסרון בכוונתו בעת הברכה, ולמעשה סיים ברכתו כהוגן. משא"כ אם הי' חסרון באמירת הברכה, שסיים בפה"ג, לא יצא, אף שכוונתו היתה כראוי.
אמנם לפני בעל המאור היתה גירסה אחרת ברי"ף שם, כמבואר בדבריו שם (שמצאנו כתוב בהלכות ... דנקט כסא דשכרא ... פתח בדשכרא וסיים בדחמרא מאי , ולא איפשטא ולקולא עבדינן. וזה שיבוש הוא , דפתח בדשכרא וסיים בדחמרא לא איבעיא לן מעולם דהא פשיטא היא, דאי כסא דשכרא הוא דנקט בידיה לא יצא ... דעד כאן לא איבעיא לן אלא בטועה בפתיחה, אבל בחתימה ליכא ספיקא דודאי לא יצא).
גם בהשגות הראב"ד על הרי"ף שם, מסכים עם בעל המאור, ומשיב לדברי בעל המאור (והגרסא המיושבת בהלכות הרב ז"ל כך היא, אי נמי היכא דנקט כסא דשכרא , פתח בדשכרא וסיים בדחמרא לא יצא, אלא פתח בדחמרא וסיים בדשכרא מאי , ולא איפשטא ולקולא עבדינן). והיינו שאם יש שינוי בכוונה יצא, אבל אם יש שינוי בחתימת הברכה לא יצא.
אבל ברמב"ם (הלכות ברכות פ"ח הי"א) פסק כגירסה המקורית שברי"ף (לקח כוס של שכר בידו, והתחיל הברכה על מנת לומר שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, אין מחזירין אותו. וכן אם היו לפניו פירות הארץ והתחיל הברכה על מנת לומר בורא פרי האדמה, וטעה ואמר בורא פרי העץ, אין מחזירין אותו. וכן אם היה לפניו תבשיל של דגן ופתח על מנת לומר בורא מיני מזונות, וטעה ואמר המוציא יצא, מפני שבשעה שהזכיר את השם והמלכות שהן עיקר הברכה לא נתכוון אלא לברכה הראויה לאותו המין, והואיל ולא היה בעיקר הברכה טעות, אף על פי שטעה בסופה יצא ואין מחזירין אותו). והיינו שאף שלא בירך כראוי, מכל מקום יצא, כיון שכוונתו היתה כראוי בעת אמירת הברכה.
והשיג עליו הראב"ד שם (כל מה שכתב באלו הענינים הכל הבל, שאין הולכין אלא אחר הפירוש שהוציא בפיו).
וכן הקשו חכמי לוניל לפני הרמב"ם, בפאר הדור סי' כה, א (יורנו רבינו ואם שכר שעורים איך יצא ... ומרנא ורבנא אלפס ז"ל הולך על זה הדרך, וחתרנו להוציא להיבשה ולא יכלנו". והיינו שגם ברי"ף היתה גרסתם כפי שמבאר הרמב"ם (ודלא כפי שהוא ברי"ף בגירסא שלנו). וחכמי לוניל השתדלו לבאר את שיטת הרי"ף בזה ולא הצליחו.
עיקר שאלות חכמי לוניל על דברי הרמב"ם נשאלו על ידי רבינו יהונתן מלוניל, שאף כתב לו מכתב מפורט בזה (פאר הדור סי' יז), והרמב"ם השיבו (שם סי' מא). רבי יהונתן זה חיבר פירוש על הרי"ף, שרק חלק ממנו הגיע לידינו. פירושו למסכת ברכות נתפרסם לראשונה בדורנו (נ.י. תשי"ז), אמנם בסוגיא זו מפרש את דברי הרי"ף, ואינו מקשה עליו קושיא זו כלל.
על כן אפשר ששאלה זו של חכמי לוניל לפני הרמב"ם נשאלה על ידי בעל המאור וסיעתו, שגם הוא הי' מחכמי לוניל באותה תקופה, ואפשר שגם הוא נכלל ב"חכמי לוניל" ששאלו אצל הרמב"ם. ולכן כתב אל הרמב"ם: "ומרנא ורבנא אלפס ז"ל הולך על זה הדרך, וחתרנו להוציא להיבשה ולא יכלנו", שהרי בבעל המאור שם לא יכל ליישב את דברי הרי"ף הנ"ל, והשיג עליו בזה.
[שוב ראינו בבעל המאור (ביצה יג, א): "ונשאלה שאלה לפני חכמי המקום הזה ז"ל". ודברים אלו הובאו ברא"ש (ביצה פ"ג סוס"י ב): "כתב הר"ז הלוי ז"ל שנשאל לפני חכמי לוניל ז"ל". ובודאי אין הכוונה כאן לרבינו יהונתן מלוניל, שכנראה הי' חי עדיין אחרי פטירתו של בעל המאור].
בכל אופן רואים אנו מכאן, שכן הי' כתוב בגירסה המקורית של הרי"ף, שהיתה לפני הרמב"ם ולפני בעל המאור ולפני הראב"ד. בעל המאור כתב עליו "וזה שיבוש הוא" , הראב"ד תיקן הגיה בדברי הרי"ף, ואילו הרמב"ם פסק כדבריו.
ואם כן יוצא לפנינו, שגם הרי"ף (לפי גירסה מקורית זו) וגם הרמב"ם סבירא להו, שאם היתה כוונתו טובה בעת אמירת הברכה, אעפ"י שטעה בחתימתה ואמר בורא פרי הגפן, יצא ידי חובתו. ואילו הראב"ד ובעל המאור חולקים עליהם, וסוברים שחתימת הברכה לא היתה כראוי ואינו יוצא.
על שאלת חכמי לוניל, באה תשובת הרמב"ם (פאר הדור כה, א) באופן מאד לא מובן. הכסף משנה (הל' ק"ש פ"א ה"ח) מביאו ומתמה על הדברים ביותר, ומסיים: "ולכן אני אומר כי השאלה הזו גם תשובתה דבריהם סתומים וחתומים, מכל מקום לענין דברי רבינו בחיבור נראה לי שמה שכתבתי הוא דבר נכון". והיינו שהוא פירש בדברי הרמב"ם כפשוטן, וכאמור לעיל.
ומטעם זה הביא המחבר את ב' הדעות האלו ברס"י רט (לקח כוס של שכר או של מים, ופתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם על דעת לומר שהכל, וטעה ואמר בפה"ג, אין מחזירין אותו, מפני שבשעה שהזכיר שם ומלכות שהם עיקר הברכה לא נתכוין אלא לברכה הראויה לאותו המין. ויש אומרים...).
וחלק עליו המ"א שם (אף את"ל דדעת הרמב"ם כמ"ש הכ"מ, מכל מקום יש לנו לילך אחר רוב הפוסקים, וכמעט כולם הסכימו דלא אזלינן בתר דעתו ... וכן יש להורות).
*
ונראה שהטעם שהמחבר לא חשש לקושיית המ"א, והביא את ב' הדעות בזה; כי יש לומר שהרמב"ם אזיל בזה לשיטתו בהלכות ברכות, ובהקדים:
מבואר בברייתא (ברכות טו, א): "לא יברך אדם ברכת המזון בלבו, ואם בירך יצא". ופירש"י (ד"ה בלבו): "שלא השמיע לאזנו", משא"כ במחשבה בלבד לא יצא לדברי הכל.
אמנם ברמב"ם הל' ברכות פ"א ה"ז (כל הברכות כולן צריך שישמיע לאזנו מה שהוא אומר ואם לא השמיע לאזנו יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו). וראה מה שדן בזה הרמא"צ ווייס, בקובץ הערות ובאורים (גליון 999 ע' 116).
שתי הדעות האלו מובאות לעיל סימן קפה ס"ג (לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם בירך יצא. והוא שהוציא בשפתיו אלא שבירך בלחש כל כך עד שלא השמיע לאזנו אלא בירך בלבו, אבל אם לא הוציא בשפתיו כלל אלא הרהר בלבו לבד לא יצא שהרהור אינו כדיבור ... ויש אומרים שכל הברכות אפילו ברכת המזון יוצא אדם ידי חובתו בהרהור בדיעבד ... והעיקר כסברא הראשונה, ומכל מקום בשאר ברכות שהן מדברי סופרים יש לסמוך על זה בשעת הדחק ולצורך גדול).
וכיון שדעת הרמב"ם שאף אם לא הוציא ברכתו בשפתיו אלא בהרהור בלבד יצא, לכן אינו חושש לטענת הפוסקים שדברים שבלב אינם דברים, שהרי לענין ברכה גם דברים שבלב דברים הם, ויוצא בהם ידי חובתו. ולכן אם כיון לברך על המים לברך כראוי שהכל, וטעה ואמר בורא פרי הגפן, יצא ואין מחזירין אותו.
וכיון שרבינו הזקן בשו"ע חושש לב' הדעות בבירך ברכת המזון בלבו, אם כן אפשר שגם לענין טעה בברכה תפס כדעת המחבר, לחשוש לב' הדעות בזה, ולכן אם כיוון כראוי וטעה בברכתו אינו חוזר מספק.
ועל זה מבאר כאן רבינו, שאף שלענין ברכת הנהנין יש ב' דעות, היינו כיון שכוונתו היתה כראוי, וכיון שסוכ"ס אינו מוציא שקר מפיו, שהרי אמת נכון הדבר שהקב"ה הוא בורא פרי הגפן. משא"כ כאן בספירת העומר יצא שקר מפיו, שהרי אמר היום חמשה ימים לעומר, לכן בזה לדברי הכל אינו יוצא בספירתו, וצריך לחזור ולספור היום ארבעה ימים לעומר.
וזה גם מה שמדייק בסוף ס"כ לכתוב "לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה", משא"כ אם התכוין לברך כראוי וטעה בדיבורו, יש אומרים שלענין זה דברים שבלב הוי דברים ויוצא ידי חובתו.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות פסח - ח"ו (סי' תפז-תצד) תצד סדר תפלת חג השבועות
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ד
ולא המפטיר בלבד, שהוא צריך לעמוד לכתחלה בכל ההפטרות מפני כבוד הציבור , אלא אף כל מי שקורא אותה בלחש עם המפטיר קוראה מעומד מפני כבודה :
665 אבל לא מצאנו במנהגי חב"ד – לעמוד בעת ההפטרה בחג השבועות.
*
בס' המנהגים – חב"ד (ע' 44): "בשעת קריאת עשרת הדברות עומדים ופניהם אל הספר תורה".
והוא על פי האמור ב"רשימת היומן" (ע' כג): "שביעי של פסח [תרצ"א] בצהרים, במענה על שאלתי: כמעט תמיד הי' אדמו"ר נ"ע עומד בעת הקריאה ופניו הצדה, בעת קריאת השירה ועשרת הדברות מיסב פניו אל הספר תורה".
וכבר הובא מנהג זה בשו"ת הרמב"ם סי' רסג (שאלה ... בדבר עיר, שהנהיגו לה חכמיה ומכובדיה לישב בעת קריאת עשר הדברות בספר התורה בציבור... והיה מנהגם מקודם לפני בוא זה הרב ז"ל, שיעמדו כולם בעת קריאת הדברות בספר התורה בציבור מסיבת הדברות , וביטל זה הרב לזה המנהג, והנהיג להם לישב בעת קריאתן, ומנעם מלעמוד ... והביא ראיה לדבריו ממה שביטלו רבותינו ז"ל (ברכות יב, א) שיקראו אותן עם קרית שמע מפני המינים, לפי שהם אומרים, שלהן מעלה על שאר התורה ... יורינו אדוננו, אם יש לחוש לזה בזאת העת ... התשובה, זה אשר הנהיג הרב הנפטר נ"ע לישב, הוא הראוי, וראיותיו ראיות נכונות לפי דיני אנשי העיון, ואין להוסיף עליהן, וכך היה ראוי לעשות).
והיינו כמובא לעיל סי' א מהדו"ק ס"י (ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע , ובטלום מפני המינים, שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת , ותדעו שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני, לפיכך אסור לאומרם בצבור דרך קביעות בכל יום ... ולכן אין נוהגים גם כן לכתבם על קונטרס מיוחד לציבור, מפני המינים).
למרות זאת הובא שוב מנהג זה במשך הדורות. והטעם שלא חששו מפני המינים, ביאר בשו"ת דבר שמואל לרבי שמואל אבוהב, ויניציאה תס"ב, סי' רעו (מקום שנהגו לקום הקהל בעמידה בשעת קריאת עשרת הדברות ... שאין כאן מקום למינים לרדות, כיון שכונתו היא מפורסמת וגלויה לכל, לתת אל לבנו בעת ובעונה ההיא דרך קימה שיש בה הידור, כאילו הקבלנו פני שכינה במעמד הגדול והנורא ההוא ... כדכתיב ויתיצבו בתחתית ההר ... כההיא דגרסינן במסכת סנהדרין פרק אין בודקין [מב, א] בענין ברכת הלבנה, תנא דבי רבי ישמעאל, אלמלא לא זכו בני ישראל אלא להקביל פני אביהם פעם אחת בחודש דים, אמר אביי הילכך נמרינהו מעומד).
ועוד כתבו בזה כמה, לבאר הטעמים שאין חוששים לחשש זה (נלקטו ב"מנהג אבותינו בידינו", מועדים, מהדורת תשס"ט, ע' תסח ואילך. אוצר מנהגי חב"ד, סיון, ע' דש), וכן נוהגים רוב קהלות האשכנזים, וכמה מקהלות הספרדים.
*
בערב ראש-חדש סיון תש"מ הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע, שכל הילדים והילדות מבן חודש ומעלה – ואפילו רכים יותר – יתלוו להוריהם לשמיעת קריאת התורה של עשרת הדברות בבית הכנסת. ושוב חזר ועורר על כך בש"ק ב' סיון תש"מ, וכן גם בשנים הבאות (ראה אוצר מנהגי חב"ד, סיון, ע' שב).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסח דין הטועה בתפלת השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יא
שהיתה מחשבתו על תפלת החול אין בכך כלום, שאין הברכה נפסדת בשביל כוונה אחרת כמו שנתבאר בסי' ר"ט .
66 בשו"ע שם ס"א (ויש אומרים
שאם לקח כוס שכר או מים וסבור שהוא של יין, ופתח ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם, על
דעת לומר בורא פרי הגפן, ונזכר שהוא שכר או מים וסיים שהכל, יצא). מ"א שם
סק"ב (כתב בלשון ויש אומרים, משום דלהרמב"ם לא יצא, משום דהיה בדעתו
לומר שלא כהוגן, וכ"כ בכ"מ, אבל העיקר דיצא).
וכן הוא לקמן סי' תפט ס"כ (אם בירך על דעת לספור ארבעה
ימים לעומר, שהוא סבור שהיום יום רביעי, ולאחר שגמר הברכה נזכר שהיום יום חמישי,
אין צריך לחזור ולברך, אלא סופר מיד חמשה על סמך הברכה שבירך כבר, אף על פי שהברכה
היתה על דעת יום רביעי אין בכך כלום, לפי שדברים שבלב אינן דברים לענין זה, כמו
שנתבאר בסי' ר"ט).
ו מקור הלכה זו הוא בברכות יב, א (היכא דקא נקיט כסא דשכרא בידיה ,
וקסבר דחמרא הוא , פתח ובריך אדעתא דחמרא , וסיים בדשכרא (פתח אדעתא דחמרא כדי לסיים
בורא פרי הגפן, וכשהגיע למלך העולם נזכר שהוא שכר וסיים שהכל, רש"י), מאי,
בתר עיקר ברכה אזלינן (בתר עיקר ברכה אזלינן, ועיקר ברכה אדעתא דיין נאמרה, והוי
כמו שסיים ביין, ואין ברכת היין מוציאה ידי ברכת שכר שאין השכר מן הגפן,
רש"י), או בתר חתימה אזלינן).
ורי"ף שם ו, א (ולא איפשיטא ולקולא
עבדינן ולא מהדרינן ליה, דספיקא דרבנן לקולא).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות שבת - ח"ג (סי' רסז-ש) רסח דין הטועה בתפלת השבת
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
כאן בצריך עיון, תירץ בסימן תפ"ז, עיי"ש
115 ס"ק ב (וצ"ע
דהא משנה שלימה שנינו [ברכות יא, א] מקום שאמרו לחתום אינו רשאי שלא לחתום , ותניא
[ בברכות יב, א] כללו של דבר הכל הולך
אחר חיתום ברכות. ועוד קשה כיון שקבעו חכמים לשבת ברכה בפני עצמה, היאך יוצא אם
התפלל של חול והזכיר של שבת, ולא חתם בשל שבת. וצריך לומר כיון דבדין הוא לצלויי
י"ח בשבת, אלא מפני כבוד שבת לא אטרחוהו רבנן, לכן אם התפלל של חול והזכיר של
שבת יצא). והיינו כדאמרינן בברכות כא, א (גברא בר חיובא הוא, ורבנן הוא דלא
אטרחוהו משום כבוד שבת).
אלא שבגמרא אמרינן הכי לענין ההלכה
דלעיל ס"ב (טעה והתחיל ברכות אמצעיות של חול, אם נזכר באמצע ברכה, צריך לגמור
כל אותה ברכה ואחר כך מתחיל ברכה אמצעית של שבת ... לפי שמן הדין היה ראוי לתקן גם
בשבת ויום טוב כל ברכות האמצעיות כמו בחול, ולהזכיר קדושת היום בעבודה כמו בראש
חודש וחולו של מועד, אלא שמפני כבוד שבת ויום טוב לא הטריחוהו חכמים ותיקנו ברכה
אחת אמצעית לקדושת היום, אם כן זה שהתחיל ברכות אמצעיות של חול יש לו לגמור אותה
ברכה שהתחיל, כיון שהיא ראויה לאמרה עתה מן הדין).
וזאת מתרץ המ"א, שזהו גם טעם ההלכה
השנית שלפנינו (הזכיר של שבת בתוך י"ח, אע"פ שלא קבע לשבת ברכה
בפני עצמה יצא ידי חובתו).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום השכמת הבוקר וציצית הלכות הנהגת אדם בבקר א דין השכמת הבוקר
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע ה, ו
ובקשו חכמים לקבוע עשרת הדברות בקריאת שמע, ובטלום מפני המינים, שלא יאמרו לעמי הארץ שאין שאר תורה אמת, ותדעו, שאין קורין אלא מה שאמר הקב"ה ושמעו מפיו בסיני.
602 ברכות יב , א (בגבולין בקשו לקרות כן , אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין ).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
שוע"ר עם ביאור דברי שלום הלכות ברכות השחר וקריאת שמע הלכות קריאת שמע נח הלכות קריאת שמע וברכותיה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע א
מכל מקום אין להקדים לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן :
913 ברכות יב, רע"א (דלמא האי דלא אמרי יוצר אור , משום דלא מטא זמן יוצר אור ). רמב"ן במלחמות ב, ב (ולא הגיע עדיין זמן פרשת ציצית, ולא זמן ברכת יוצר אור שתקנו לפניה). רשב"א ט, א (ואפילו יוצר אור משיכיר בין תכלת ללבן רשאי לקרות). מ"א ס"ק ה (לכן נראה לי דאין לומר יוצר אור כל כך בהשכמה, עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן).
והיינו, שלענין קריאת שמע תקנו שלא יקרא עד שיכיר את חבירו ברחוק ד' אמות, ולענין ברכת יוצר אור – עד שיכיר עכ"פ בין תכלת ללבן (ראה לעיל הערה כ ).
וכיון שאינו אומרה לפני קריאת שמע, יכול לאמרה אחר תפלת י"ח, כדלקמן סי' נט סוף ס"א (יאמר יוצר אור אחר תפלת י"ח. ואעפ"י שמקדים קריאת שמע לברכת יוצר שתקנו לפניה, אין זה מעכב בדיעבד), וסי' ס ס"ב (וחוזר וקורא הברכות בלא קריאת שמע).
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"א פרשת בשלח וירא ישראל את היד הגדולה
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד, כח
אך דוקא מי שהי' בגופו ודוקא בעצם שבשדרה בחי' הביטול בכריעה גשמי' אז יהי' עצם זה כלי לשכון בו גילוי אור הטל העליון שמבחי' עתיקא סתימאה להחיותו בחיי עולם כנ"ל, אבל מי שלא הי' בגופו בעצמו' השדרה ביטול בכריעה גשמי' לא יקום בתח"ה והוא מטעם הנ"ל בענין תשובה ומע"ט, שהתשובה מן המיצר דוקא גורם בחי' ההמשכה וההתפשטות דגילוי ההעלם דרצה"ע שיומשך בשכר המצות בעוה"ב כמ"ש היום לעשותם כו' דהיינו בתשו' ומע"ט ולמחר לקבל שכרם (ובחי' הביטול בכריעה בשדרה בגופו, הודאה [oldpage_רכו] זו למעלה מהודאה שבשכל והשגה כמו השתחווא' אפי' ארץ בגופו דוקא בעזרה בעולי רגל כו' ולענין תח"ה שהוא להחיות העצמו' צ"ל בביטול שבעצם השדרה (והוא למעלה מכריעה בברוך בש"ע שזוקף בשם הוי' בהודאה שבהשגה להמשיך ברכה מאת שם הוי' דאצי' לבד, אבל כריעה במודים הוא ביטול העצמות שיקום בתחה"מ לקבל ברכת הוי' העצמי' מחיי החיים דעצמו' א"ס שע"ז נא' ברכת ה' תעשיר כו' לחיות חיי עולם (וז"ש מחזיקנא טיבותא לרישאי דמנפשי' כרע להיותו בבחי' ביטול עצמי שלמעלה מן הדעת כו').
592 מכריעה. . שזוקף בשם : ברכות יב, סע"א. ראה גם תו"ח וישב ריא, ד.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת חיים שמות ח"ב פרשת תרומה ועשו לי מקדש
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ומדרגה הג' הוא תפילת ש"ע עצמה והן ח"י ברכאן שכורע בברוך כו' שהוא [ב]בחי' ביטול במציאות בתכלית, וכידוע בענין ואחרי הרעש אש היינו אחרי הרעש דפסוד"ז אש שלהבת י"ה דק"ש קול דממה דקה בש"ע כמ"ש וקולה לא ישמע [ב]צלותא בלחש כו' שזהו ענין עליות הנשמה והתכללותה בעצמות א"ס ב"ה ממש כמו לאשתאבא בגופא דמלכא ממש.
288 שכורע בברוך : ברכות יב, סע"א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
תורת שמואל תרל"ח ולהבין כו' ברוך ה' אלקי ישראל
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע יז
שם ומל' אינה ברכה , וכ"כ במאו"א אות ב' סל"ה וז"ל ברכה מצד אימא בריכה העליונה (ע' בסידור בדרוש ברכת הזימון ובזהר ס"פ בא דמ"ב ע"ב מענין מקור מעין ים) ששם מימי החכמה נמשכין לתוכה (וע' בזח"ב ס"פ בשלח דס"ג ע"ב ההובא לעיל כד ע"ק סדכ"ס כו' אשרי כולא ואכליל כולא בהאי עמיקא עילאה), המברכת למל' בריכה התחתונה כו' עכ"ל.
142 כל ברכה . . ברכה : ראה ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
ספר השיחות ליל ז' תשרי תש"ז
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע טו, יט
הכל הולך אחר החתום — אַז איינער שרייבט, אפילו אַ זאַך וואָס ער וויל נישט, דאַרף ער חתמ'ענען.
3 ברכות יב, א.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר
פלח הרמון בהר את שבתותי תשמרו
מקור מפורש
כנראה בקטע זה
קטע כד
ועתה יובן ענין עלית הנשמה למה נק' בשם עלי' כי באמת אין הפי' עלי' בבחי' מקום רק שהוא ע"ד דוגמא דכורע בברוך וזוקף בשם כי הנה כורע בברוך הוא הרכנת עצם המשפיע למקבל להתייחד עם המקבל במקומו ונמצא שאין נעשה שינוי כלל בכלי המקבל וכמו במ"ת דכתיב וירד הוי' על ה"ס כו' וידבר כו' אנכי כו' כי הגם שנתגלה בחי' אנכי מי שאנכי סדכ"ס למטה מ"מ מצד שהי' בבחי' ירידה למטה במקום המקבל לא נשתנה כלל ההר סיני ממהותו וכן נש"י שבגופים לא נשתנה מהות גופם רק שהגילוי הי' מלובש בהם בהעלם לפי"ע הכלי שלהם כו' אבל ענין זוקף בשם הוא עלי' המקבל לקבל השפעת עצם המשפיע כמ"ש במקום המשפיע מצד שנשתנה כלי המקבל ממהותו לגמרי ונזדכך עד שיוכל לקבל מהות עצם המשפיע כמ"ש במקומו ועד"ז יהי' לע"ל דכתי' וכל קרבי את שם קדשו שגוף גשמי יקבל שפע וחיות דאוא"ס הסוכ"ע והיינו מצד שיהי' זיכוך הגוף עד שישתנה ממהותו לגמרי ויוכל לקבל שפע וחיות מאוא"ס בגילוי, וראי' לזה שאם יהיו הגופים באופן שהם עכשיו איך א' בעוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי' ואיך יוכל גוף גשמי לחיות בלא אכילה וע"כ לומר שישתנה ויזדכך ממהותו לגמרי כנ"ל וזהו בחי' עלי' כו' וד"ל.
98 דכורע בברוך וזוקף בשם : ראה ברכות יב, סע"א. שו"ע אדה"ז הל' תפלה סקי"ג, ס"ה. לקו"ת כאן בהר מב, ג. סידור תפלת ר"ה רלח, ד. עט"ר שער ר"ה פי"ד. סה"מ תרל"ח ע' ריב.
העתקת הציטוט
העתקת הקישור
פתיחה בהקשר