236

ויותר מכך: כיון שעקב העניות נחשב כאילו כל אחד אמר את ההלל כולו, יוצא שזוהי אחדות אמיתית³⁵.

כאשר יוצאים ידי חובה באופן של "שומע כעונה" בלבד, אין זו אחדות מושלמת, כי אמנם כולם יוצאים ידי חובה על ידי אותה אמירת הלל, אך קיום מצות ההלל אינה זהה אצל כולם: אחד – שליח הציבור – מקיים את המצוה על ידי אמירה, וכל האחרים רק שומעים ("מקבלים") משליח הציבור ויוצאים ידי חובה על ידי האמירה שלו³⁶.

ואילו על ידי העניות של הללוי' מקיימים כולם את ענין ההלל באותו אופן, על ידי אמירה. וזה עצמו באופן של אחדות: האמירה האחת של שליח הציבור היא האמירה של "כל העם" אשר "עונין".

ז. הלל – סיום הלכות חנוכה

לפי כל האמור לעיל יש לומר, שזהו ההסבר, בדרך סימן ורמז, לשאלה כללית בדברי הרמב"ם כאן: מדוע קבע הרמב"ם את הלכות הלל בתוך הלכות חנוכה³⁷? לכאורה, מקומן בהלכות תפלה³⁸?

ולפי האמור לעיל יובן: בהתאם לביאור האמור יוצא, שאחד הענינים העיקריים באמירת הלל (על פי המנהג הראשון, אשר "בו ראוי לילך") הוא אחדות ישראל – שכל ישראל שרויים ביחד במצב של שלום מוחלט, עד כדי אחדות מושלמת.

וזהו הסיום והחותם, והרי "הכל הולך אחר החיתום"³⁹, של הלכות חנוכה, ש"כל⁴⁰ התורה ניתנה לעשות שלום בעולם"⁴¹.

ח. אמירת הלל מקרבת את הגאולה

נאמר בגמרא⁴² "ביקש הקדוש־ברוך־הוא לעשות חזקיה משיח", ורק