170
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
כיון שבשנה זו מועד חג הסיום הוא בסיום ירחא תליתאי בו יהיב אוריאן תליתאי לעם תליתאי על ידי תליתאי ביום תליתאי,
כאן המקום לעורר עוד הפעם, בהמשך להמדובר בהתועדות ונכפל במכתבב * דיום טיום וחותם ימי התשלומין של הג השבועות, זמן מתן תורתנו,
אשר חוב קדוש וזכות גדול על כל אחד ואחד, ועל אחת כמה וכמה על תלמידי וחניכי ישיבות תומכי-תמימים, לעשות את התלוי בהם, ולכל לראש על ידי -- דוגמא חי' ובדברים היוצאים מן הלב, אשר כל בן ובת בישראל יתחנכו בחינוך על טהרת הקודש. ובפרט בימי חדשי הקיץ אשר אז אפשרויות מיוחדות לעשות ולפעול בזה רבות ונצורות.
ואשרי חלקם של כל אלו שמקרבים לבבות ילדי ישראל לאביהם שבשמים, קירוב אמתי במעשה בפועל על ידי לימוד התורה וקיום המצוות בכל יום, וכידוע תורת רבותינו בביאור המשנה שנים אוחזין בטלית, כו
ויהי רצון שיקויים בהם ובכל אלו שיתחנכו בחינוך על טהרת הקודש על יזי השפעתם ובכלל: אדם מקדש עצמו מעט למטה, מקדשין אותו הרבה מלמעלה. וכמדובר כמה פעמים, אשר ככל שיקדש אדם עצמו למטה הרי זה
*) נדפס לעיל ע' 166 ואילך. המו"ל.
הערות
- 1. בסיום ירחא: והכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א).
- 2. תליתאי .. תליתאי: שבת פח, א. ועיי"ש בפי' ר"נ גאון.
- 3. חוב קדוש .. בחינוך : ראה שיחות כ"ק מו*ח אדמו"ר בגודל ענין החינוך עתה בכ"מ : ביום בואו לארצה*ב -- ט' אד"ש ה'ש"ת, ולאחר זה לפעמים הכי תכופות (חלקם נדפס בספרי השיחות).
- 4. את החלוי .. בחינוך : להעיר ממש"נ (משלי (כב, ו) הדגשה שנוגע לכל ימי חייו דהמחונך): חנוך גו' גם כי יזקין לא יסור ממנה, ולהעיר משערי אורה ד*ה בכ"ה בכסלו פליז ואילך.
- 5. כל בן ובת בישראל: כי נפש אחת מישראל היא עולם מלא (סנה' לז, א).
- 6. על טהרת הקודש: שגם לימודי חול ועניני הרשות נשמרים מכל דבר לא טהור כאילו היו קודש (ראה חגיגה יט, ב. תו"א י, ב. ועוד. וראה סד"ה זכור את יוה*ש תרכ"ו). ע'ד הציווי: בכל דרכיך דעהו (טושו*"ע או"ח סרל*א).
- 7. תורחת רבותינו: ד"ה רבי אומר, ה'ש"ת. ובכ"מ.
- 8. אדם .. מלמעלה: יומא סיום פרק תליתאי. וראה ד"ה וראיתם (פ' שלח, תרס"ו).
- 9. =="
חגיגה י״ט ב - הטקסט מספריא
מֵאִיר הָיָה אוֹמֵר: מַטְבִּיל בָּעֶלְיוֹנָה, וַאֲנִי אוֹמֵר: בַּתַּחְתּוֹנָה וְלֹא בָּעֶלְיוֹנָה! אֲמַר לֵיהּ: אִי תַּנְיָא — תַּנְיָא.
הַטּוֹבֵל לַחוּלִּין וְהוּחְזַק לַחוּלִּין כּוּ׳. מַנִּי מַתְנִיתִין — רַבָּנַן הִיא, דְּשָׁנֵי לְהוּ בֵּין חוּלִּין לְמַעֲשֵׂר.
אֵימָא סֵיפָא: בִּגְדֵי עַם הָאָרֶץ, מִדְרָס לִפְרוּשִׁין. בִּגְדֵי פְרוּשִׁין, מִדְרָס לְאוֹכְלֵי תְרוּמָה.
אֲתָאן לְרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: חוּלִּין וּמַעֲשֵׂר כַּהֲדָדֵי נִינְהוּ, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר?! אִין, רֵישָׁא רַבָּנַן וְסֵיפָא רַבִּי מֵאִיר.
רַב אַחָא בַּר אַדָּא מַתְנֵי לַהּ בְּסֵיפָא חָמֵשׁ מַעֲלוֹת, וּמוֹקֵי לַהּ כּוּלָּהּ כְּרַבָּנַן.
אָמַר רַב מָרִי: שְׁמַע מִינַּהּ חוּלִּין שֶׁנַּעֲשׂוּ עַל טׇהֳרַת הַקּוֹדֶשׁ — כְּקוֹדֶשׁ דָּמוּ. מִמַּאי —
Rabbi Meir would say: One may immerse in the upper one, and I say: In the lower one but not in the upper one. This demonstrates that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition. Rabbi Yoḥanan said to him: If this baraita is taught, it is taught, and I cannot take issue with it. Therefore, it is clear that the matter is held in dispute between tanna’im and that Rabbi Yehuda does not accept the principle of raising the partition.
§ It is taught in the mishna: One who immersed for the purpose of eating non-sacred food with the intention of assuming a presumptive status of ritual purity for non-sacred food it is prohibited for him to eat tithes. The Gemara comments: Whose opinion is expressed in the mishna? It is that of the Rabbis, who differentiate between non-sacred produce and tithes, since they maintain the following: If one who is required by rabbinic law to immerse touches non-sacred food, it remains pure, but if he comes into contact with tithes they are rendered ritually impure.
However, in that case, say the latter clause of the mishna, which states that the garments of an am ha’aretz, who is not careful with regard to the halakhot of ritual purity, are considered to be rendered ritually impure by the impurity imparted by the treading of a zav, which is considered a primary source of ritual impurity, for perushin, individuals who are careful to eat even non-sacred food in a state of purity. The garments of perushin, although they are careful to remain ritually pure, are nevertheless considered to be rendered impure by the treading of a zav for priests who partake of teruma. Consequently, the latter clause differs from the opinion of the Rabbis in the earlier clause.
Therefore, we have arrived at the opinion of Rabbi Meir, who said: Non-sacred produce and tithes are similar to one another, as this clause of the mishna does not distinguish between those eating non-sacred food and those eating tithes. Is the earlier clause the opinion of the Rabbis and the latter clause the opinion of Rabbi Meir? The Gemara answers: Yes; although it is unusual, in this instance we must explain that the earlier clause was said by the Rabbis and the latter clause by Rabbi Meir.
However, Rav Aḥa bar Adda would teach that five levels of ritual purity are listed in the latter clause of the mishna, by counting the clause that states that the clothes of those who eat non-sacred produce in a state of purity are ritually impure for tithes, and in this way he establishes the entire mishna in accordance with the opinion of the Rabbis.
§ Rav Mari said: They learn from the mishna that non-sacred produce that was prepared according to the level of ritual purity required for sacrificial food, i.e., with the same stringencies as required for sacrificial food, is like sacrificial food. From where is this deduced?
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.