123

הכבש למזבח נחשבת כהליכה על המזבח עצמו³⁶.

ומכך לומדים לגבי בזיון חבירו: אף כאשר זהו "מנהג בזיון" בלבד, אשר לא גרם בושה בפועל ל"חבירך", אף על פי כן, משום ש"הוא בדמות יוצרך", יוצא, שביזוי החבר הוא בזיון כלפי יוצרך, כשם שבאיסור "לא תעלה במעלות על מזבחי", גורם "מנהג הבזיון" כלפי האבנים בושה ובזיון גם לכהנים.

ז. "להקפיד על בזיונן" – מודגש ב"קל וחומר"

לפי זה ניתן להבין את לשון רש"י בניסוח ה"קל וחומר" – "מה אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון, חברך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו על אחת כמה וכמה", בשונה מהמכילתא, ששם לא מופיע הביטוי "להקפיד על בזיונן" ו"מקפיד על בזיונו". בניסוח זה מסביר רש"י:

אם לגבי "אבנים הללו שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן", ובמילא אין אצלן כלל ענין של בזיון³⁷, שהרי אם אין מקפידים על בזיון אין מתבזים, בכל זאת, משום ש"יש בהם צורך" לכהנים, נחשבת התנהגות זו כמנהג בזיון,

הרי על אחת כמה וכמה אסור לנהוג מנהג בזיון כלפי "חברך": (א) "שהוא בדמות יוצרך" – הקשר בינו לבין "יוצרך" הוא ישיר וניכר שלא כאבני המזבח והכהנים שאין ביניהם שום קשר בדמות וכדומה. (ב) "ומקפיד על בזיונו" – גם מצד עצמו אפשרית מציאות של בזיון, לעומת אבני המזבח שבהן אין בכלל בזיון מצד האבנים עצמן³⁸.

ח. כבוד הבריות הוא כבוד ה'

פירוש רש"י על התורה הוא יינה של תורה, ויש לומר, שבפירוש רש"י בסוף הפרשה – אשר "הכל הולך אחר החיתום"³⁹– נרמז עיקר התוכן של הפרשה כולה – ענין מתן תורה – עשרת הדברות:

כשם שעשרת הדברות אינם כוללים רק את "אנכי ה' אלקיך" ו"לא יהיה לך", שהם ענינים נעלים ביותר באחדות ה', אלא גם את הדברים האחרונים שהם פשוטים ביותר ועד לענינים הפשוטים ביותר שבין אדם לחבירו – "לא⁴⁰ תרצח, לא תנאף... וכל אשר לרעך",