236
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
206 לקוטי
הערות
- 3. יומא ט, ב.
- 4. הדין דחובה. קודם לתשלומין (שו"ע או"ח ר"ס קח) -- לכאורה אין שייך בנדו"ד, כיון שבלימוד ספר הי"ד נוגע הקדימה והאיחור, כנ"ל הערה 27.
- 3. בדבר לימוד הרמב"ם
- 4. שיחות
- 5. ע"ד הפס"ד בשו"ע או"ח סתקע'א ס"ג.
- 6. ואמחז"ל הכל הולך אחר החיתום (ברכות יב, א)
- 7. השם המלא דהלכות אלו -- כבהקדמת הרמב"ם (ב,מנין המצות על סדר הלכות הרמב"ם") ובהכותרת בספר שופטים והל' מלכים. ולהעיר דבהכותרת לפרקים יא ויב דהל' מלכים בדפוס ויניציאה רפד. שי -- ,הלכות מלכים ומלחמות ומלך המשיח".
- 8. ישעי" יא, ט. -- ולהעיר: ע'פ מו"נ (ח"ג ספי"א) כתוב זה הוא טעם דהתחלת הלכה זו שבאותו הזמן לא יה" מלחמה וכו', כפשוטו של מקרא: לא ירעו גו' כי מלאה הארץ דעה גו'. -- אבל ראה הל' תשובה פ"ט ה"ב. ואכ"מ.
שולחן ערוך, אורח חיים ק״ח - הטקסט מספריא
טָעָה אוֹ נֶאֱנַס וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית, מִתְפַּלֵּל מִנְחָה שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה מִנְחָה, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין; וְאִם הִפֵּךְ, לֹא יָצָא יְדֵי תְּפִלָּה שֶׁהִיא תַּשְׁלוּמִין, וְצָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ. וְכֵן הַדִּין בְּכָל מָקוֹם שֶׁצָּרִיךְ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה לְתַשְׁלוּמִין.
טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה עַרְבִית, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין; טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל עַרְבִית, מִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית שְׁתַּיִם: הָרִאשׁוֹנָה שַׁחֲרִית, וְהַבּ' לְתַשְׁלוּמִין. לְאַחַר שֶׁאוֹמֵר יוֹצֵר וְי"ח בְּרָכוֹת, יֹאמַר אַשְׁרֵי וְאַחַר כָּךְ יִתְפַּלֵּל י"ח לְתַשְׁלוּמֵי עַרְבִית. וְכֵן כְּשֶׁמִּתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם, מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה, יֹאמַר אַשְׁרֵי בֵּין תְּפִלָּה לִתְפִלָּה (סְמַ"ק וְרִיבַ"שׁ סי' ק"מ).
הָא דְּמַשְׁלִים הַתְּפִלָּה שֶׁהִפְסִיד, דַּוְקָא בִּזְמַן תְּפִלָּה, אֲבָל בְּשָׁעָה שֶׁאֵין זְמַן תְּפִלָּה, לֹא.
אֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לַתְּפִלָּה הַסְמוּכָה בִּלְבַד, שֶׁאִם טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית וְלֹא מִנְחָה, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם: הָאַחֲרוֹנָה לְתַשְׁלוּמֵי מִנְחָה, אֲבָל שַׁחֲרִית אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין, וְכֵן בִּשְׁאָר תְּפִלּוֹת.
אַף עַל פִּי שֶׁאֵין תַּשְׁלוּמִין אֶלָּא לַתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לְאוֹתָהּ תְּפִלָּה, וּתְפִלּוֹת אֲחֵרוֹת שֶׁהִפְסִיד אֵין לָהֶם תַּשְׁלוּמִין, אִם רָצָה לְהִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ נְדָבָה וְשֶׁיְּחַדֵּשׁ בָּהּ שׁוּם דָּבָר, הָרְשׁוּת בְּיָדוֹ; וְנָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן.
עָבַר כָּל הַיּוֹם וְלֹא הִתְפַּלֵּל מוּסָף, אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין.
הֵזִיד וְלֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה אַחַת, אֵין לָהּ תַּשְׁלוּמִין אֲפִלּוּ בַּתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לָהּ, וְאִם רָצָה יִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ נְדָבָה, וְאֵינוֹ צָרִיךְ חִדּוּשׁ אִם מִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בַּתְּפִלָּה הַסְמוּכָה לָהּ.
מִי שֶׁלֹּא הִתְפַּלֵּל בְּעוֹד שֶׁיֵּשׁ לוֹ זְמַן לְהִתְפַּלֵּל, מִפְּנֵי שֶׁסָבוּר שֶׁעֲדַיִן יִשָּׁאֵר לוֹ זְמַן אַחַר שֶׁיִּגְמֹר אוֹתוֹ עֵסֶק שֶׁהוּא מִתְעַסֵק בּוֹ, וּבֵין כָּךְ וּבֵין כָּךְ עָבְרָה לוֹ הַשָּׁעָה; וְכֵן מִי שֶׁהָיָה טָרוּד בְּצֹרֶךְ מָמוֹנוֹ שֶׁלֹּא יָבֹא לִידֵי הֶפְסֵד, וְעַל יְדֵי כָּךְ הִפְסִיד מִלְּהִתְפַּלֵּל; וְכֵן מִי שֶׁהוּא שִׁכּוֹר וְלֹא הִתְפַּלֵּל, כֻּלָּם חֲשׁוּבִים אֲנוּסִים, וְיֵשׁ לָהֶם תַּשְׁלוּמִין. הַגָּה: מִיהוּ לְכַתְּחִלָּה לֹא יַעֲבֹר זְמַן תְּפִלָּה מִשּׁוּם הֶפְסֵד מָמוֹן (ת"ה סי' ה').
טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל עַרְבִית שְׁתַּיִם שֶׁל שַׁבָּת: הָרִאשׁוֹנָה לְעַרְבִית, וְהַשְּׁנִיָּה לְתַשְׁלוּמִין. הַגָּה: וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּעֶרֶב רֹאשׁ חֹדֶשׁ, מִתְפַּלֵּל שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁתַּיִם; וְאִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא בָּרִאשׁוֹנָה וְהִזְכִּיר בַּשְּׁנִיָּה, צָרִיךְ לַחֲזֹר וּלְהִתְפַּלֵּל; אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר בִּשְׁתֵּיהֶן, אוֹ הִזְכִּיר בָּרִאשׁוֹנָה וְלֹא בַּשְּׁנִיָּה, אֵין צָרִיךְ לַחֲזֹר (כָּל בּוֹ חוּץ מִמַּה שֶּׁכָּתַב שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ שְׁתַּיִם).
טָעָה וְלֹא הִתְפַּלֵּל מִנְחָה בְּשַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת (שְׁתַּיִם שֶׁל חֹל), מַבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה; וְאִם לֹא הִבְדִּיל בָּרִאשׁוֹנָה, וְהִבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה, שְׁנִיָּה עָלְתָה לוֹ, רִאשׁוֹנָה לֹא עָלְתָה לוֹ; וְאִם הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן, אוֹ לֹא הִבְדִּיל בִּשְׁתֵּיהֶן, יָצָא.
טָעָה בְּמִנְחָה שֶׁל שַׁבָּת וְהִתְפַּלֵּל י"ח וְלֹא הִזְכִּיר שֶׁל שַׁבָּת, מִתְפַּלֵּל בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת שְׁתַּיִם, וְאֵינוֹ מַבְדִּיל בַּשְּׁנִיָּה, וְיִתְפַּלֵּל אוֹתָהּ בְּתוֹרַת נְדָבָה וְאֵינוֹ צָרִיךְ לְחַדֵּשׁ בָּהּ דָּבָר; וְהוּא הַדִּין אִם לֹא הִזְכִּיר יַעֲלֶה וְיָבֹא בְּמִנְחָה שֶׁל רֹאשׁ חֹדֶשׁ.
הַטּוֹעֶה וּמַזְכִּיר מְאֹרָע שְׁאָר יָמִים בַּתְּפִלָּה, שֶׁלֹּא בִּזְמַנָּהּ, לָא הָוֵי הַפְסָקָה. הַגָּה: מִיהוּ אִם נִזְכַּר שֶׁטָּעָה, פּוֹסֵק אֲפִלּוּ בְּאֶמְצַע הַבְּרָכָה (אוֹר זָרוּעַ מַסֶכֶת בְּרָכוֹת).
משנה תורה, הלכות תשובה ט׳:ב׳ - הטקסט מספריא
ומפני זה נתאוו כל ישראל נביאיהם וחכמיהם לימות המשיח כדי שינוחו ממלכיות שאינן מניחות להן לעסוק בתורה ובמצות כהוגן וימצאו להם מרגוע וירבו בחכמה כדי שיזכו לחיי העולם הבא לפי שבאותן הימים תרבה הדעה והחכמה והאמת שנאמר כי מלאה הארץ דעה את ה' ונאמר ולא ילמדו איש את אחיו ואיש את רעהו ונאמר והסירותי את לב האבן מבשרכם מפני שאותו המלך שיעמוד מזרע דוד בעל חכמה יהיה יתר משלמה ונביא גדול הוא קרוב למשה רבינו ולפיכך ילמד כל העם ויורה אותם דרך ה' ויבואו כל הגוים לשומעו שנאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים וסוף כל השכר כולו והטובה האחרונה שאין לה הפסק וגרעון הוא חיי העולם הבא אבל ימות המשיח הוא העולם הזה ועולם כמנהגו הולך אלא שהמלכות תחזור לישראל וכבר אמרו חכמים הראשונים אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שיעבוד מלכיות בלבד.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.