וספרתם לכם

רצאבעזה"י

וספרתם לכם¹ ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות כו' תספרו חמשים יום². ויש להבין בכלל ענין ספה"ע אחר הקרבת עומר שעורים דוקא, שהוא ממחרת השבת דוקא שארז"ל ע"ז שהוא מחרת יו"ט הראשון של פסח³, שאז הי' אכילת מצה ויצי"מ כו', ואח"ז דוקא מתחיל ענין ספה"ע. וגם להבין ענין תנופת העומר כמ"ש והניף את העומר⁴ לפני הוי' לרצונכם ממחרת השבת יניפנו הכהן כו', מהו ענין התנופה מתחלה, וגם הלא ידוע בשם הבעש"ט נ"ע שהתורה היא נצחית⁵, ומה שהי' מקודם בגשמיות בזמן הבית עכשיו הוא ברוחניות כו' וא"כ מהו ענינו בעבודה שקודם ספה"ע צ"ל ענין התנופה. וגם עצם ענין הלשון שמתחיל והניף את העומר ל' יחיד דקאי על הכהן ומסיים לרצונכם ל' רבים כו'. וגם להבין ענין הידוע שבחי' ספה"ע הוא בחי' ממוצע מיצי"מ לבוא לבחי' מתן תורה, וגילוי בחי' אנכי כו'. והנה מתחלה יש להקדים ענין שבתיבת וספרתם יש בו ג' פי' הא' לשון מספר והב' ל' זיכוך ובירור כמו אבן ספיר⁶ ופי' הג' וספרתם לכם שתמשיכו לכם להיות בגדר קדושת הספי'⁷ כו'.

ולהבין כל הנ"ל יש להקדים ענין הידוע על עומר שעורים, כי שעורים הוא מאכל בהמה⁸, ובשרש קאי על בחי' מל' דאצי' שנק' בשם בהמה רבה⁹ כי בהמה בגימט' ב"ן¹⁰ ושם ב"ן הוא בבחי' מל'¹¹ כידוע בספרי המקובלים, ושעורה הצירוף הוא שיעור ה'¹² כמ"ש במקובלים, כי בחי' ה' תתאה הוא בחי' מל'¹³ כו', ועיקר בנינה הוא מהגבורות¹⁴ כו', וזהו שיעור ה' שההמשכה הוא ע"י שיעורים וצמצומים כו', רק שבענין שיעור ה' יש בו ב' פי' הא' שהשיעור הוא שיתגלה בחי' הה"א שהוא בחי' המל', ופי' הב' הוא שגם כשיומשך מבחי' הה"א למטה בבחי' רצבההשתל' וכמ"ש בהבראם ומאחז"ל ע"ז בה' בראם¹⁵ כו', שאות הה"א הוא אות זעירא¹⁶ שמורה ג"כ על קטנות וצמצום כו' כידוע, הוא ג"כ ע"י שיעור וצמצום כו', וכידוע הענין בכהאריז"ל שיש בבחי' מל' ב' מיני גבורות, ה' גבורות לצורך עצמה, ובחי' ה"ג לצורך בנינה¹⁷ שהוא בחי' המשכה להשתל' כו' כמו שיבואר.

וביאור הענין הלא ידוע כי מקור ההשתל' מתחיל מבחי' המדות דאצי' וכמ"ש בזוהר ששת ימים ולא כתיב בששת¹⁸, שית יומין עלאין דבהון עביד קוב"ה שמיא וארעא וכמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה¹⁹ כו', אבל בחי' חו"ג²⁰ עלאין²¹ הם למעלה ממקור ההשתל', כידוע על ענין קדמה לעולם אלפים שנה²² כו' ולכן נק' במקובלים בחי' המדות אור המאיר לזולתו, אבל בחי' חו"ב נק' אור המאיר לעצמו כו', וע"ד דוגמא למטה מבשרי אחזה²³ שמציאות המדות הם שייכים לזולתו דוקא להטיב לזולתו ולרחק לזולתו כו', אבל מציאת חו"ב העיקר הוא להשכיל השכלות עמוקות לעצמו²⁴ ורק הארה בעלמא נמשך מעצם המוחי' בהמדות היינו איך להתנהג במדותיו כו', אך הלא ידוע מה שמבואר בתניא שאם הי' בחי' ההשתל' מעצם המדות²⁵ אפי' אם הי' בחי' ריבוי ההשתל' הי' כל הנבראים בטלים במקורם בבחי' ביטול העלול בעילתו כביטול זיו השמש בשמש שהוא שם בבחי' אין ואפס, ולא הי' יכול להתהוות בחי' יש נברא שהוא מסתיר ומעלים לגמרי על בחי' אין אלקי השופע בו, ובחי' נפרד, וכמ"ש ומשם יפרד²⁶ כו', אלא דוקא מצד בחי' המל' שבנינה מהגבו' והן הן גבורותיו²⁷ להסתיר ולהעלים א"ע שיוכל להתהוות בחי' עולמות בי"ע כו' וכמ"ש מלכותך מכ"ע²⁸ כו'.

וביאור הענין יובן ע"ד דוגמא מבחי' זיו השמש שמאיר לארץ ולדרים עליה, שיש בכח האור להשפיע כמה כחות גשמיי' כמו להשפיע אור בחלונות רצגרבים, וגם להשפיע טעמי פירות וכמ"ש ממגד תבואות שמש²⁹, וגם להתיך וכמ"ש וחם השמש ונמס³⁰, וגם לייבש ולאפות ולבשל מחום הזיו כו' ועוד כמה כחות, והלא זה ידוע כי בחי' הזיו ישנו גם במקורו בעצם גוף כדור השמש, וכמבואר בתניא שאדרבה שם הוא מאיר בתוקף³¹ ויתר עוז כו' רק הוא שם בבחי' אין ואפס ומיוחד במקורו כו', וא"כ האם נוכל לומר שגם בחי' הזיו כמו שהוא כלול במקורו ישנו ג"כ בכחו להשפיע כל כחות גשמיי' הנ"ל, וזה אין לומר, כי הלא הוא מיוחד במקורו ממש, אין ערוך כלל להיות מקור לכל הכחות, והראי' לזה שהלא אפי' בחי' הזיו שהי' מתפשט מן השמש חוץ למקורו בחלל העולם, רק שלא ע"י התלבשותו בהעלם המגן והנרתק שעל השמש³², ג"כ אינו ערוך להיות מקור לכל השפעות הנ"ל, וכמאחז"ל לעתיד יוציא חמה מנרתקה³³ ואז הרשעים נדונין בה, וצדיקים נהנין ומתרפאין בה כו', וא"כ אנו רואים שאפי' בחי' הזיו שיתפשט בבחי' ריחוק מקום ממקורו אינו ערוך לכל ההשפעות הנ"ל, וכ"ש הזיו שהוא מיוחד בעצם ממש כו', וא"כ הלא יש הפרש גדול בין הזיו המתפשט בחלל העולם, לבחי' הזיו המיוחד בעצם כו' הגם שהוא נמשך ממנו כו', והסיבה לזה הוא מחמת שעצם גוף כדור השמש נסתיים בחלל העולם, וכמ"ש ויתן אותם אלקים³⁴ ברקיע השמים כו', וכל חלל העולם הוא בבחי' ריחוק מקום מן העצם, וא"כ הזיו הוא מתפשט בבחי' ריחוק מקום ממקורו, וגם יש בחי' מגן ונרתק שמכסה ומסתיר על עצם השמש וגם על הזיו הכלול בעצם כו', שאינו מאיר הזיו כמו שהוא רק הארה דהארה, ומחמת זה הוא סיבת שינוי והפרש של בחי' זיו המתפשט כו' מבחי' זיו המיוחד בעצם כו', וא"כ הרי נוכל להבין מזה שאם יצוייר הענין כשהי' עצם גוף כדור השמש ממלא כל החלל של העולם, ולא הי' מקום חוץ, הרי הי' כל הזיו ע"ד הזיו הכלול עתה במקורו שהוא בבחי' אין ואפס ממש, הלא להיכן יתפשט, כיון שאין לך מקום חוץ ממנו, וגם זה מובן שאז אין שייך בחי' מגן ונרתק על השמש כי הלא פעולת המגן ונרתק הוא רק לפעול בחי' שינוי הזמן שיהי' בבחי' ריחוק מקום והתפשטות ומקור לכל כחות הגשמיי' הנ"ל, אבל כשאין מקום להתפשט ממילא אין שייך המגן ונרתק כו', רק הי' נשאר בבחי' כח ויכולת בהזיו להתפשט, וכמו עתה שגם בהזיו הכלול יש בחי' כח ויכולת להתפשט, כי הלא ההתפשטות נמשך ממנו כו'.

ועד"ז יובן למעלה בבחי' שמש הוי' דז"א³⁵ שהוא מקור כל ההשתל' כמ"ש בתניא אשר ע"ז נק' בשם הוי' שמורה שהוא בחי' מקור המהווה והתוס' יו"ד³⁶ מורה על תמידיות הפעולה, שבכל עת ורגע הוא מחי' ומהווה כו', אך מ"מ רצדהלא ידוע כי אם הי' הגילוי בהשתל' מעצם שם הוי' בלתי בחי' מגן ונרתק דשם אלקים³⁷ א"א לקבלו בבחי' השתל' באופן כזה, כי הלא שם הוי' מורה ג"כ הפי' הי' הוה ויהי' כאחד³⁸ דהיינו כמו קודם שנבה"ע הי' ממלא כל החלל כן עתה אחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל וכמ"ש אני הוי' לא שניתי³⁹ כו', וגם כמ"ש והקדוש בשמים ובארץ⁴⁰ שידוע שקדוש בוי"ו קאי על בחי' מדות דז"א שהוא ממלא כל החלל למטה כמו למעלה, וא"כ כל הנבראים הם כלולים במקורם בבחי' אין ואפס, ולזה הטעם נק' בחי' מדות לגבי מל' בחי' סוכ"ע, וידוע דהפי' סובב אינו מקיף מלמעלה⁴¹ רק אדרבה תוכו ותוך תוכו ולית אתר פנוי מיני'⁴² רק הכוונה הוא שמאיר בהעלם ולא בגילוי כי אלו יתגלה להמקבלים הי' מרגישים כי הם בבחי' אין. וזהו מ"ש בתניא כי אלמלא ניתן רשות⁴³ לעין לראות היו רואים כי הנפעל הוא בחי' אין ואפס לגבי כח הפועל, כי באמת גם אחרי התהוותו בבחי' נפעל הוא בבחי' התכללות במקורו, אבל הלא תכלית הכוונה שיהי' הנברא נראה בבחי' יש כו', ולזאת נתגלה בחי' המל' שבנינה מהגבורות, והוא ג"כ כח הא"ס שמורה על שלימות בלתי שום חסרון שיש בו גם הכח להעלים ולצמצם א"ע כו', ולזה הטעם נק' בחי' מל' בזוהר בשם ים סוף⁴⁴ שמפרש בזוהר דקאי על בחי' מל' שנק' סופא דכ"ד⁴⁵ דאצי', שלכאורה אינו מובן כלל איך נק' בחי' מל' בשם סוף הלא היא ג"כ מדה האלקי' וכמ"ש לך ה' הממלכה⁴⁶ כמו לך ה' הגדולה כו' ומיוחדת ג"כ במאצילה כו'. רק הכוונה הוא שבחי' גבורות שבמל' בכחם לסיים ולהסתיר לגבי המקבלים שלא ירגישו עצם גילוי המדות כמו שהם מצד עצמם שממלא כל החלל גם עתה, והוא ע"ד דוגמת זיו השמש כנ"ל כשיהי' מקור לכל הכחות הגשמיי' הנ"ל מוכרח שיסתיים עצם גוף כדור השמש בחלל העולם ויתלבש בבחי' מגן ונרתק כנ"ל, ואז יוכל הזיו להשתנות להיות בבחי' מקור כנ"ל, וכאן בזיו השמש הוא בחי' סיום בפועל, ולמעלה הוא רק בחי' סיום והעדר הגילוי למקבלים.

וזהו"ע הנז' בכהאריז"ל שיש ה"ג לצורך עצמה היינו אפי' עצמי' המל' כמו שהיא בבחי' אצי' שנק' בשם מלכותך כו' הוא ג"כ ע"י גבורות וכח המעלים ואז תוכל להיות בבחי' מקור לנשמות ומלאכים דאצי' שנק' בשם עולם האצי' כו', וזהו רצהפי' הא' הנ"ל שיעור ה' שהשיעורים וצמצומים שיתגלה בחי' ה' שהוא בחי' מל' כנ"ל אפי' בבחי' אצי', רק ע"ז כתיב כי נשגב שמו לבדו⁴⁷, והיינו אפי' בחי' שמו שהוא בחי' מל' כמו שהיא בבחי' אצי' עדיין הוא נשגב ומרומם עדיין להיות בחי' מקור לנשמות ומלאכים דבי"ע בבחי' ומשם יפרד, כי הלא נשמות ומלאכים דאצי'⁴⁹ נק' בשם נוני ימא⁴⁸ וכמאמר כל מה שיש ביבשה⁵⁰ יש בים רק ההפרש שברואים שביבשה הם בבחי' נפרדים ממקורם אבל ברואים שבים אינם נפרדים כלל ממקורם והם בתכלית הביטול ובהתכללות במקורם כו'. כן ע"ד דוגמא למעלה נשמות ומלאכים דאצי' הם בתכלית הביטול וההתכללות במקורם והביטול בתמידיות אצלם, ולא נפסק אפי' רגע אחת, הגם שהם מהות בפ"ע אשר ע"ש זה נק' בשם עולם האצי', וכמו דגים שבים שהם כלולים במקורם אבל מ"מ הם מהות בפ"ע, כי הדג אינו מים ומים אינם דג כו', וזה פועל בחי' גבורות שבמל' שאינם ע"ד זיו השמש בשמש שהוא מיוחד בעצם השמש ואינו עולה בשם כלל כו', אבל מ"מ ה"ה כלולים במקורם לגמרי, וא"כ בחי' מל' דאצי' כמו שהיא בבחי' אצי' נשגב ומרומם מגדר ברואים שביבשה שהם בחי' בי"ע ששייך שם ומשם יפרד כו' שהנברא יוכל להיות בבחי' פירוד ממקורו כו', ולזה צ"ל עוד בחי' גבורות וצמצומים שיסתירו ויעלימו גם על בחי' המל' כמו שהיא באצי' שלא תאיר כמו שהיא בעצם רק בחי' הארה דהארה מאיר ממנה להיות מקור לבריאה, וזהו מה שמבואר במקובלים כי בחי' מל' דמל' דאצי' נעשה עתיק לבריאה⁵¹, ובכל מקום מל' נק' בחי' סוף שהכוונה שמסיים ומעלים לגבי המקבלים שלא יאיר כמו שהוא, וזהו"ע הנזכר במקובלים שיש ה"ג לצורך עצמה, וגם ה"ג לצורך בנינה, שהוא להיות מקור לבנין העולמות כו'.

וזהו מ"ש י"ב בקר⁵² דקאי על ד' מחנות⁵⁴ שכינה⁵³ דבריאה, והים עומד עליהם מלמעלה כו', והיינו בחי' הים שהוא בחי' המל' כמו שהיא באצי' עומד עליהם מלמעלה בבחי' מקיף ובהעלם כו', וגם לבד הגבורה שבעצם המל' שהוא בחי' ה' אותיות דש' אלקים⁵⁵ כידוע צ"ל בחי' פרסא המפסקת בין אצי' לבי"ע⁵⁶ שהוא דוגמת המגן ונרתק על השמש כו'. ובזה יובן ענין פי' הב' דשיעור ה' היינו השיעורים רצווהצמצומים מבחי' עצם הה"א כשנתגלה שיומשך ממנה בחי' מקור לבי"ע הוא ג"כ ע"י שיעורים וצמצומים כו' כנ"ל. וזהו"ע שעורה מאכל בהמה כו' וד"ל. נמצא שבחי' מל' היורדת בבי"ע הוא כח אלקי המחשיך ומסתיר לגמרי עד שבריבוי השתל' יסתיר ויחשיך לגמרי עד שיתהווה חשך גמור דקליפות וסט"א וכמ"ש רגלי' יורדות⁵⁷ כו' וכמ"ש ומלכותו בכל משלה⁵⁸ כו', וע"ז כתיב אדם ובהמה תושיע⁵⁹ ה' דקאי על בחי' זו"נ כי בחי' ז"א נק' ועל הכסא דמות⁶⁰ כמראה אדם כו' ובחי' מל' נק' בשם בהמה רבה כו'. ולגבי בחי' מל' היורדת להיות עתיק לבריאה כו' גם בחי' מל' דאצי' נק' בשם אדם ששייך לומר ג"כ על הכסא כו' דקאי על בחי' כורסייא דבריאה שנכללת ג"כ בבחי' ציור אדם כו'.

והנה ידוע שהאדם דלמטה נברא בדוגמא העליונה וכמ"ש בצלם אלקים עשה את האדם⁶¹ וגם כמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותינו⁶² כו', וגם לידת הנשמות הוא מבחי' יחוד זו"נ⁶³ כידוע הענין על מ"ש בנים אתם⁶⁴ כו', וא"כ גם בחי' הנה"א שייך לקרותה בשם ה"א כידוע שלזאת נק' בשם אשה יראת ה'⁶⁵ כו' שהצירוף תיבת אשה הוא אש ה'⁶⁶, שהפי' הוא שהרשפי אש באהבה עזה אשר יש בהנשמה הוא מצד שרשה בבחי' ה' כמאמר כל ישראל בני מלכים הם⁶⁷ כמבואר במ"א, וא"כ גם למטה בהנשמה שייך לומר שיעור ה' וב' הפי' דשיעור ה' כנ"ל. והענין הוא כידוע דעצם הנשמה כמו שהיא בשרשה א"א לבא כמו שהיא בגוף גשמי כידוע הראי' שאפי' מלאך שהוא למטה מן הנשמה נאמר עליו בשליש העולם עומד⁶⁸ וא"כ כ"ש הנשמות שהם גבוהים ממלאכים כו' וא"כ מוכרח לומר שרק הארה מצומצמת מן עצם הנשמה כמו שהיא למעלה מאירה בגוף, ועצם הנשמה נשארת למעלה בבחי' מקיף [ובזה נוכל לומר בד"א שזהו הכוונה בתניא פ"ב לשונו הזהב ונפש השנית היא חלק אלוק' ממעל ממש כו', שלכאורה קאי על עצם הנשמה וא"כ למה קרא אותה בשם נפש⁶⁹, הלא עצם הנשמה נק' בחי' יחידה כידוע בענין ה' חלקי הנשמה נר"נ ח"י⁷⁰ וא"כ למה קרא בשם נפש, אלא שנוכל לומר שהכוונה דקדוק הלשון ונפש השנית רצזבישראל כו' שקאי על התלבשותה בגוף הוא בחי' נפש מעצם הנשמה שהוא בחי' אחרונה שבה ומ"מ היא ג"כ כלולה מה' חלקי הנשמה נר"נ ח"י כו']. וא"כ מה שנק' בשם אות ה' הוא ע"י שיעורים וצמצומים גדולים מעצם הנשמה. אך מ"מ הרי בחי' נה"א נק' בחי' אדם, וכמ"ש ורוח האדם היא העולה למעלה⁷¹ דקאי על האהבה עזה כרשפי אש שישנה בבחי' נה"א וכמ"ש מי לי בשמים⁷² כו' כלה שארי ולבבי⁷³ כו', שהוא מצד המקיפים דהנשמה שנק' בשם ח"י שהם ג"כ בבחי' הסתר והעלם תוך מצפוני לבבו, והראי' שהאהבה הטבעיות נק' בשם אהבה מוסתרת כו' וכ"ש בחי' חי' יחידה כו', וא"כ שייך ג"כ לומר פי' הב' של שיעור ה' שקאי על ההסתר דגוף ונה"ב שהוא ג"כ ע"י שיעורים וצמצומים מבחי' עצם הנשמה כמו שהיא מאירה בבחי' עש"כ⁷⁴ הנק' בשם נר"נ כו' המלובשים בגוף שישנו לעומת זה עש"כ דנה"ב שמסתירים לגמרי, עד שיוכל להיות היפוך לגמרי בחי' ורוח הבהמה יורדת למטה⁷⁵ כו' לעצמו ולגרמי' כו' אהבת עצמו כו', וגם עד שיוכל להיות ח"ו רגלי' יורדות כו' שהוא ליפול בבחי' רע גמור דגקה"ט ר"ל באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן ר"ל, וא"כ החשך דנה"ב יוכל להחשיך ולהעלים לגמרי כו', ובחי' זה נק' בין למעלה ובין למטה בחי' עמר שעורים כי עמר בגימטריא יש ולמעלה בחי' מל' הוא כח ההסתר שיתהווה בחי' יש המסתיר ולמטה הוא בנה"ב הוא בחי' המסתיר לגמרי שיהי' בבחי' יש נפרד ח"ו. והגם שבחי' נה"א הלא נק' בחי' אדם כו' אבל כיון שנתלבש בבחי' נה"ב נק' ג"כ בשם בהמה לגבי עצם המקיף דמזלי' שנשאר למעלה כו' ומ"מ לגבי הגוף ונה"ב ממש נק' גם הנה"א המתלבש בגוף בשם אדם כו' וד"ל.

אך זה ידוע שבחי' החשך שלמעלה בבחי' המל' המסתיר כו' והן למטה בחי' חשך דנה"ב אין הכוונה ח"ו שישאר בבחי' חשך אלא אדרבה הכוונה שיהפכו החשך לאור, ויהי' יתרון האור מן החשך דוקא, וכמ"ש צחוק עשה לי אלקים⁷⁶ שידוע הפי' שהצחוק ועונג הנעלם יתגלה לעתיד דוקא מהסתר דשם אלקים אשר לזה מורה השם יצחק שמורה לעתיד⁷⁷ כו', והיינו כאשר יתהפך החשך דש' אלקים לבחי' אור כו', וכמאמר הזוהר מאן מנכון דמהפכין⁷⁸ חשוכא לנהורא, והכוונה שעצם החשך דנה"ב יתהפך לאור, ואז יפעל בזה שגם למעלה בשרשו גם החשך דבחי' מל' כנ"ל יתהפך לאור [שהרי אח"כ תלוי במעשה התחתונים⁷⁹ דוקא כידוע] וכאשר יתהפך עצם החשך דבחי' מל' לאור אז יהי' יתרון אור למעלה מעלה באין ערוך מן בחי' האור שקודם החשך כו', וכמו לעתיד כשיהי' שלימות הבירור של החשך, אז דוקא חצרבחי' מל' יגלה כל עצמותו למטה מטה דוקא, וכמאמר בתפלת ר"ה ותמלוך אתה הוי' לבדך⁸⁰ על כל מעשיך כו' והיינו שבחי' מעשיך הוא נשמות בגופים בעשי' גשמי' ירגישו בחי' אתה הוי' לבדך, וכמאמר גלה כבוד מלכותך עלינו⁸¹ כו', וא"כ יתהפך החשך דבחי' מל', שעתה בכחה רק להסתיר ולהעלים כנ"ל באריכות שבנינה רק מהגבורות ואז כל הגילוים דעצמותו ומהותו ממש יהי' דוקא ע"י בחי' המל'.

וזהו"ע שעצם החשך יאיר כו', והכל תלה במעה"ת⁸² דוקא כשיברר ויהפך עצם החשך דנה"ב שהחשך יאיר, ואין הכוונה שרק יאיר את החשך ע"ד דוגמא כשמכניסין אור במקום החשך הרי מעט אור דוחה הרבה מן החשך⁸³ וכ"ש הרבה אור כו' שהוא מאיר את החשך כו', וא"כ לכאורה הרי נתהפך החשך לאור ואינו מחשיך כלל, אך באמת אין זה נק' כלל שעצם החשך נתהפך לאור, רק נק' בחי' דוחה הרבה מן החשך, אבל באמת הרי החשך עדיין הוא בתקפו וגבורתו רק שנדחה פעולת והתפשטות החשך שבכחו להחשיך ולהסתיר, שזהו בטבעיות האור לדחות שהרי כשמכניסין אור אינו מחשיך לגמרי, אבל עצם החשך עדיין הוא בתקפו וגבורתו בשלימות גם בעת הכנסת האור, ויש לזה ב' ראיות, הא' שאם נאמר שעצם החשך נתהפך לאור ולא נשאר מציאותו לגמרי שם, א"כ הי' צריך להיות שאחרי הסתלקות האור מאותו המקום שלא יחזור החשך כלל כיון שנתהפך לגמרי ואינו במציאות כלל והרי אנו רואים כי תומ"י בלי שום שהיות זמן כלל חוזר החשך בשלימות כמו בתחלה, וא"כ מוכרח לומר שעצם החשך ישנו במציאות, רק הפעולות שלו וההתפשטות נדחה ולכן אין בכחו להתפשט להחשיך כו', ועוד ראי' ב' שהרי אנו רואים כשיודלק נר א' בבית, הגם שדוחה החשך ויוכלו לראות שם כל הענינים הנמצאים בבית, אך מ"מ כשידלקו שם בבית מאה נרות, אז יהי' האור יותר גדול, וא"כ האור של הנר א' בחי' חשך יחשב לגבי אור של המאה נרות, וא"כ גם פעולת והתפשטות החשך עדיין ישנו קצת בבחי' נר א', וכן אור של המאה נרות בחי' חשך יחשב לגבי אור של אלף נרות, כיון שאז מאיר יותר הרבה, וכן עד רום המעלות. וא"כ הרי החשך עדיין לא נתהפך לגמרי עצם מהות שלו כו' וד"ל.

וכן באור היותר גדול כמו מבחי' אור של היום שמן השמש, שגדול הרבה מאור הנר כמאמר שרגא בטיהרא מאי אהני⁸⁴, מ"מ אינו ג"כ רק דחיית החשך, וג"כ כפי' ב' ראיות הנ"ל שהרי בהסתלק מאור השמש תחת הכדור יהי' חשך כמו בתחלה, וגם ראי' הב' שהרי יש ענין הרואה חמה בתקופתה⁸⁵, שהאור מאיר יותר, וכמאמר תוקפא דשמשא⁸⁶ וכנ"ל, אבל שיתהפך עצם מהות של החשך לאור דהיינו שעצם החשך יאיר ולא בדרך דחיי' לא מצינו דוגמתו רק בבחי' אבנים טובות, שהרי עצם רצטהאבן טוב מאיר בלילה כידוע בענין צוהר תעשה כו' חד אמר אבן טוב⁸⁷ שהי' מאיר להם בתיבה, וידוע דיסוד העפר הוא למטה מכל היסודות⁸⁸, וביסוד העפר בחי' אבנים למטה יותר, שהרי ביסוד העפר ישנו כח האלקי דמאמר תדשא⁸⁹ להצמיח כל מיני צמח שהוא כח אלקי ורוחני, אבל בחי' אבן הוא קשה ביותר ואינו ראוי לצמיחה, ובאבנים גופא בחי' אבן טוב הוא יותר קשה משאר האבנים וכ"ש אבן ספיר⁹⁰ שהוא יותר קשה מכולם, וכדאי' במדרש שא' הביא סנפרינון⁹¹ וניסה אותו שנבקע הסדין והפטיש והסנפרינון לא זז ממקומו, רק מפני שהם במקומות החמים שהשמש מאיר בהם בתוקף⁹² נקלט בהם אור השמש ונתאחד בהם עד שהוא בעצמו יאיר, וגם בלילה כשנסתלק אור השמש אז דוקא מאיר האבן טוב בלילה דוקא, וא"כ הרי נקלט ונתאחד עמו אור השמש עד שנתהפך עצם מהותו שהוא בחי' החשך היותר תחתון שהוא בעצמו יאיר כו' גם בהסתלקות מקורו, וא"כ הרי נתהפך עצם מהות של החשך שלו שהוא בתקפו שהוא למטה מטה שיאיר דוקא גם בלעדי מקורו כו', אשר לזאת האבן טוב הוא ביוקר גדול יותר מכל החפצים, שהרי זהו דבר חידוש שיתהפך החשך היותר תחתון מן הקצה אל הקצה, שיאיר ג"כ בהסתלקות מקורו, ולזה עושים מהם דוקא כתר ועטרה ע"ג ראש המלך כו'.

וכן עד"ז יובן למעלה שזהו ההפרש בין קיום התומ"צ שקיימו האבות קודם מ"ת וכמאחז"ל קיים אברהם כל התורה עד שלא ניתנה⁹³, ובין מתן תורה ומצות שנתנו לנו, והיינו כידוע שהקיום שלהם הי' רק ברוחניות⁹⁴, וכמבואר במ"א שהוא רק להוסיף אור באצי', והיינו מפני הילוכם בקדש במס"נ ממש והיו עוסקים ביחודים עליונים, עד שזכו והזדככו עצמם להיות מרכבה ממש כמארז"ל האבות הן הן המרכבה⁹⁵, כאו"א לשרשו עד רום המעלות וכמ"ש באברהם הלוך ונסוע הנגבה⁹⁶ וכמבואר בזוהר דרגא בתר דרגא כו' עד דאתעטר בחולקי' ועדבי', והיינו לשרש נשמתו בחסד⁹⁷ דאצי', וכן יצחק כו' בעבודתו ומס"נ שלו שהי' מלמטלמ"ע בחפירת בארות⁹⁸ כו' כידוע, זכה שלהיות מרכבה לבחי' גבורה⁹⁹ דאצי' וכמ"ש פחד יצחק¹⁰⁰ כו', ויעקב ע"י מס"נ שלו ובעסק המקלות¹⁰¹ כו' נעשה מרכבה לבחי' ת"ת¹⁰² דאצי' קו האמצעי כו' בריח התיכון כו', נמצא שכל עבודתם הוא ע"ד להוסיף אור באצי', אבל לא להפוך עצם החשך דהשתל' לאור, והגם שבהוספת תוס' אורות שלהם האירו גם החשך דהשתל', וכמ"ש ואת הנפש אשר עשו בחרן¹⁰³ אברהם מגייר אנשים, שרה מגיירת נשים כו', וגם כמ"ש ויקרא בשם ה' אל עולם¹⁰⁴ כו' שהודיע לכל באי עולם כו' כמאחז"ל התחילו לברכו ואמר להם ברכו למי שאכלתם משלו כו', מ"מ אין זה רק ע"ד הנ"ל שמעט אור דוחה הרבה מן החשך וכ"ש ריבוי אור שהוסיפו אורות באצי' עד שהי' מאיר למטה מטה בחשך דעשי' לדחות החשך אפי' החשך של ערביים¹⁰⁵ כו', וכמארז"ל במדרש עד אברהם הי' העולם משמש באפילה¹⁰⁶ בא אברהם והאיר את העולם כמ"ש מי העיר¹⁰⁷ כו' א"ת העיר בעיי"ן אלא האיר¹⁰⁸, בא יצחק והוסיף אור בא יעקב והוסיף אור כו' שהפי' הוא רק הוספת תוס' אור בשרשם, אבל עצם החשך של השתל' לא נהפך לאור, היינו שהבארות של יצחק, והמקלות של יעקב לא הי' בהם שום קדושה כלל¹⁰⁹ הגם שעל ידם נמשכו האורות עליונים, כידוע בזוהר שע"י המקלות המשיך המשכה דתפילין¹¹⁰ כו', והאיר למטה האור עליון הנ"ל עד שנעשה מרכבה ממש, וגם למעלה נתעורר כל המשכת האורות דמוחין עליונים שממשיכים עכשיו ע"י התפילין, אבל עצם המקלות לא נתאחדו עם המשכת אורות עליונים שנמשך על ידם [ויש לומר בדרך אפשר שהם היו כדוגמת המשפך שנק' בל"א לייקע שהגם כל היין עובר על ידה, אבל לא נתאחד עמה כלל, ולא נשתנית עצם מהותה כלל כו' כידוע וכן המקלות לא נשתנו כלל כו'].

אבל קיום התומ"צ דעכשיו הלא ידוע כשכותבין התפילין על הקלף הגשמי וגם בדיו גשמי שהוא בחי' החשך התחתון דק"נ, ומ"מ הרי נתאחד האור אלקי בעצם הקלף הגשמי, ויש בהם ממש בחי' קדושה וכ"ש כשכותבין ס"ת בקלף גשמי ואותיות גשמיי' הלא נתאחד באור האלקי' ויש בה קדושה ממש, וכ"ש וק"ו כשאיש שאישראלי מניח את התפילין ע"ג הראש או קורא בס"ת או שארי מצות כמו נתינת הצדקה וכה"ג הרי נתאחד אור האלקי במוחו ולבו הגשמי' של הגוף גשמי שהוא חשך היותר תחתון כמבואר בתניא שמצד הגוף אפי' יתוש קדמך¹¹¹ כו', והם מתאחדים ממש באור האלקי וכמ"ש בתניא שהיד הגשמי¹¹² הנותן הצדקה והרגל גשמי שמהלך לדבר מצוה נעשים מרכבה לרצה"ע שהוא בחי' סוכ"ע שלא בהסתר פנים כלל כו' ע"ש, וגם כמבואר בפכ"ג בתניא וז"ל הזהב וא"כ החכמה שהיא התורה כו' והיא היא רצונו ית' הנק' סובב כל עלמין שהיא בחי' מה שאינו יכול להתלבש בתוך עלמין רק כו' בבחי' מקיף והיא היא המתלבשת בנפש ולבושי' בבחי' גילוי ממש כו' ואע"ג דאיהו לא חזי כו' ומשום הכי יכול לסבול משום דלא חזי משא"כ בעליונים כו', ועוד שם בפ' הנ"ל וז"ל, ומזה יוכל המשכיל להמשיך עליו יראה גדולה בעסקו בתורה כשיתבונן איך שנפשו ולבושי' שבמוחו ובפיו הם מיוחדים ממש בתכלית היחוד ברצה"ע ואא"ס ב"ה ממש המתגלה בהם מה שכל העולמות עליונים ותחתונים כל"ח קמי' כאין¹¹³ ואפס ממש עד שאינו מתלבש בתוכם ממש אלא סוכ"ע בבחי' מקיף כו' רק איזה הארה כו' שלא יתבטלו במציאות לגמרי כו' ע"ש, עכ"ל הזהב. הרי נוכל להבין מזה שבחי' אור עצמותו ממש מתאחד ממש במוחו ובפיו ואברי' הגשמי' של הגוף ונה"ב, וע"ז מורה ל' יחוד ר"ל שנתאחד ממש בלי הסתר פנים כלל.

וזהו"ע ברכת המצות שמברכין אק"ב וצונו כו', קדשנו דוקא שבחי' קדש העליון עד רום המעלות מאיר בגילוי בגוף גשמי שלזה מורה ג"כ הלשון וצונו שמורה צוותא¹¹⁴ והתחברות כו' כידוע, וגם זהו"ע מאחז"ל שכר מצוה מצוה¹¹⁵, שידוע הפי' של אדמו"ר הזקן נבג"מ שתכלית הקבלת שכר של המצוה הוא המצוה גופא, שהפי' הוא כי לעתיד כשיוסר הכנף ולבוש של המצות שמסתירים כעת וכמ"ש ולא יכנף עוד מוריך¹¹⁶ וגם כמ"ש ונגלה כבוד ה'¹¹⁷ כו' שהפי' הוא בחי' לבוש, כמאחז"ל ר' יוחנן קארי למני' מכבדותא¹¹⁸, והיינו שיוסר הלבוש של התומ"צ ויתגלה ש' הוי' העצמי' שמלובש בתומ"צ שהאיר ונתייחד במוחו ואברי' הגשמיי' דייקא בעת עשיית המצוה בעוה"ז דוקא וא"כ כשתרגיש הנשמה לעתיד הגילוי הזה של עצמותו זהו תכלית של הקבלת שכר שאין למעלה הימנו אפי' בג"ע עליון עד רום המעלות שאין נהנין אלא מזיו¹¹⁹ תורתן ועבודתן כידוע, אבל עצם הגילוי של התומ"צ שנתייחד בהגוף גשמי בעת עשיי' המצוה כנ"ל זה לא תוכל להתקבל כי הרי גם הג"ע הוא מוגבל וכמאמר כל צדיק יש לו מדור¹²⁰ כו' וגם ש"י עולמות¹²¹ כו', שבאבל הגילוי הנ"ל הוא מבחי' בלתי בע"ג וא"כ איך תוכל לקבל אותו, אבל לעתיד שהעולם יופשט מבחי' הגבלה וכמ"ש פרזות תשב ירושלים¹²², וגם כמאחז"ל נחלה בלי מצרים¹²³ וא"כ יתאחד אז הגבול ובחי' בלתי בע"ג והיינו שהגבול לא יסתיר אז על גילוי של בלי גבול כו', והיינו מפני שאז יאיר בחי' עצמותו ממש שלמעלה ג"כ אפי' מבחי' בבע"ג שנק' בחי' א"ס כו', ולזאת יתחבר בחי' הגבול שיאיר בו בלי גבול, וכידוע הענין על מ"ש והי' מספר בנ"י¹²⁴ כו' אשר לא ימד ולא יספר כו' כידוע.

ובזה יובן ממילא הענין של יפה שעה א'¹²⁵ בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב וכנ"ל, וגם כידוע הענין בשם אדמו"ר האמצעי נבג"מ על הפסוק שמח נפש עבדך¹²⁶ כי אליך ה' נפשי אשא כו' שביקש דוד זאת בגילוי דלעתיד שהוא בחי' עונג הנעלם בעצמותו ית', שמאיר היום בעוה"ז דייקא בעת עשיי' המצוה דוקא כמאחז"ל נחת רוח לפני¹²⁷ שאמרתי ונעשה רצוני כו' בחי' נעשה דוקא שהוא בגוף גשמי ובקלף גשמי כו' וגם זהו"ע הידוע שהעיקר כדעת הרמב"ן שעיקר קבלת השכר של המצות יהי' דוקא בעולם התחי' שיחי' הגוף גשמי¹²⁸ דוקא, וכל הנשמות שהיו בג"ע אפי' נשמות האבות ונשמת משה רבינו שהם יותר משלשה אלפים שנה בגעה"ע ומתענגי' שם בעילוי אחר עילוי יצאו מג"ע ויתלבשו בגופים גשמים דוקא, וזהו עיקר הקבלת שכר שלהם והיינו שאז תרגיש נשמתם הגילוי של עצמותו שהאיר ונתאחד בהגוף גשמי דוקא בעת עשיית המצוה שהוא בחי' גילוי עצמותו כנ"ל, וא"כ אין לך קבלת שכר למעלה מזו כו' וד"ל. וא"כ היוצא מכל הנ"ל שהגוף גשמי ואברי' גשמיי' כו' שהוא חשך היותר אחרון של השתל', וכמאמר אחור למע"ב¹²⁹ כו', יתברר ויתלבן ע"י מעהמ"צ הגשמיי' שהאברי' גשמיי' בעצמם יתאחד ויוקלט בהם האור של עצמותו ית' עד שהם גופא יאירו לעתיד בעולם התחי' עד שהנשמה תקבל האור והשעשועי' דוקא מבחי' האור של אברי' הגשמיי' דוקא. וא"כ ז"ע לאהפכא חשול"נ היינו כנ"ל שהחשך בעצמו יאיר באור גדול כנ"ל, וזהו דוגמת אבנים טובים כנ"ל שהגם שהם בחי' חשך היותר אחרון כנ"ל נתאחד ונקלט בהם האור שהם בעצמם מאירים כו' כנ"ל אשר לזה הוא יקר המציאות יותר מכל החפצים שבעולם ועושים מהם בחי' עטרה וכתר למלך כו'. וכ"ה ע"ד דוגמא בחי' מצות שעש"ז נק' בשם מע"ט שהוא כמו אבנים טובות, דהיינו שהם טובים ומאירים כנ"ל וכמ"ש את האור כי טוב¹³⁰ כו', ובאמת נתהפך החשך לאור בעת עשיי' המצוה בעוה"ז דוקא כנ"ל, רק שהנפש לא תרגיש הגילוי כעת מפני שלא נזדכך העולם, וכמ"ש בתניא¹³¹ וז"ל הזהב כי¹³² לית מח' תפיסא בי' כו' כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתומ"צ אזי היא תפיסא שגבהן ומתלבשת בהקב"ה ממש דאוריי' וקוב"ה כולא חד, ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיי' ה"ז כמחבק את המלך ד"מ שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש א' בין כשהוא¹³³ לבוש כמה לבושים מאחר שגוף המלך בתוכם וכן אם המלך מחבקו כו' עכ"ל הזהב. וא"כ הרי מפורש שבעת עשיי' המצוה ולימוד התורה נתהפך החשך לאור כו', וז"ע כיתרון האור מן החשך¹³⁴ שיש בזה ג' פי' כו' הא' שבחי' היתרון ומעלה של האור ניכר מן החשך¹³⁵ דוקא כי אם לא הי' בחי' חשך לא הי' ידוע מעלת האור כו', ופי' הב' שבבחי' אור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החשך לדחותו וכמאמר מעט אור דוחה הרבה מן החשך כו', ופי' הג' שיש יתרון להאור שנתגלה מן עצם החשך, היינו כשהחשך נתהפך לאור דוקא, אז יש יתרון לבחי' אור הזה דוקא יותר הרבה והרבה באין ערוך לגבי האור שקדם לחשך שרק הוא דוחה את החשך וכנ"ל באריכות. והוא בחי' אור חדש לגמרי שלא הי' עדיין בבחי' גדר גילוי אור כו' וד"ל.

והטעם לזה י"ל בד"א כי הלא ידוע הענין דבחי' חשך התחתון שרשו בבחי' חשך העליון עד רום המעלות שע"ז כתיב ישת חשך סתרו¹³⁶ שכבי' עצמותו מוסתר בו, והגם שהוא בעצמו בחי' אור שהוא בחי' אור עצמותו כו', אבל לגבי המקבלים של כללות ההשתל' שלא יוכל להתקבל בבחי' גילוי ותפיסא כו' נק' בשם חשך כו', והיינו שהתפיסא למקבלים שהוא מושלל מכל מיני גילוי אור וגם גילוי זה הוא לבוש לעצמותו כידוע הענין במ"א, אשר לזה נק' בשם חשך¹³⁷ כו', ומזה דוקא הוא שרש חשך התחתון, וכמבואר בתו"א במאמר יביאו לבוש מל' ששרש בחי' יש התחתון שהוא בחי' חשך התחתון שרשו הוא בבחי' יש העליון שהוא בחי' סוכ"ע¹³⁸ עד רום המעלות ע"ש, וא"כ כשנתברר ונתהפך חשך התחתון לאור והיינו כנ"ל שבחי' החשך בעצמו יאיר כנ"ל, אז ממילא נזדכך גם בחי' החשך עליון של בחי' ישת חשך סתרו הנ"ל שלא יחשיך רק יגלה אור עצמותו כו' וזהו מ"ש אור חדש על ציון תאיר¹³⁹, והיינו אור חדש לגמרי שלא הי' עדיין בבחי' גילוי אור עדיין אפי' בג"ע עד רום המעלות שהי' שם רק בחי' זיו תורתן ועבודתן, אבל עצם בחי' האור של תומ"צ שנתהפך עצם החשך לאור כנ"ל, עדיין לא הי' בגדר גילוי אור כלל, רק לעתיד יתגלה בעולם התחי' כו' וד"ל. וזהו כללות התומ"צ.

ובזה יובן מ"ש וארא אל אברהם כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם¹⁴⁰ כו' שידוע הקושי' כי הלא כמה פעמים נז' אצל האבות בחי' ש' הוי' וכמ"ש ויאמר דשה' אל אברם¹⁴¹ וירא אליו¹⁴² ה' כו' ויבן מזבח לה' הנראה¹⁴³ כו' ויבן מזבח לה'¹⁴⁴ סתם, וא"כ איך אמר ושמי הוי' לא נודעתי להם, רק הלא ידוע התירוץ לזה בד"ח¹⁴⁵ בשני אופנים הא' שרק הארה מש' הוי' נתגלה להם ולא עצם ש' הוי', ואופן הב' שגם אם נאמר שעצם ש' הוי' נתגלה להם אבל רק מבחי' הוי' דלתתא כו' שאחר הפסיק טעמא אבל בחי' הוי' דלעילא שקודם הפסיק טעמא לא נתגלה להם כידוע הענין על הוי' הוי' ופסיק טעמא בינייהו¹⁴⁶ כו', אשר לזאת ההמשכה שלהם הוא רק להוסיף אור באצי' וכנ"ל שרק פעל לדחות את החשך אבל לא שיתהפך עצם החשך כמו הבארות כו' והמקלות של יעקב כו' שלא נקלט ונתאחד בהם בחי' קדושה וכנ"ל אבל בתומ"צ רוצה לגלות שם הוי' העצמי דלעילא כו' וגם העצם יתגלה כמו שהוא ולא רק הארה ממנו וא"כ ממילא פעל שעצם החשך של דברים התחתונים וגשמיי' יתהפכו לאור כו', וכמ"ש ברש"י לא הודעתי¹⁴⁷ אין כתי' כו' לא ניכרתי להם במדת אמיתית שלי שהוא כמ"ש אמת הוי' לעולם¹⁴⁸ ובחי' אמת הלא מורה שבחי' א' הוא בחי' אני ראשון ובחי' ת' הוא בחי' אני אחרון¹⁴⁹ ומ"ם באמצעיתא הכל בהשוואה בלי שום שינוי כלל, היינו שבחי' אור עצמותו יאיר למטה מטה בלי שום הסתר כלל כו', היינו אמיתית ש' הוי' דלעילא כו'.

וזהו"ע מ"ש אבן מאסו הבונים¹⁵⁰ היתה לראש פינה, שידוע הפי' כי בחי' אבן הוא הצירוף א' ב"ן¹⁵¹ דקאי על בחי' מל' שנרמזת בשם ב"ן דוקא בגימט' בהמה כנ"ל, וגם אפשר לומר כי הלא אבנים נק' אותיות וכמ"ש בס"י שני אבנים בונות¹⁵² שתי בתים כו' ובחי' מל' הלא היא בחי' מקור של צירופי אותיות כמאמר מל' פה¹⁵³ כו', שמבחי' צירופי אותיות ודבור שבמל' הוא מקור של כל הנבראים בבחי' יש דוקא, וגם בחי' החשך של היש שיסתיר לגמרי עד שיתהווה מזה חשך התחתון כו', וזהו בדרך אפשר שבחי' אבן זה מאסו הבונים שהם בחי' האבות שנק' בונים¹⁵⁴ כידוע, והיינו להשפיל א"ע לברר החשך התחתון רק שהוסיפו אור באצי' כי הרי הם היו מרכבה לבחי' חג"ת דאצי' כו' כידוע, אבל דהע"ה הי' מרכבה דוקא לבחי' המל'¹⁵⁵ וכמ"ש ויעש דוד שם¹⁵⁶ וכמ"ש נאום הגבר הוקם ע"ל¹⁵⁷ שהוא בחי' עולה של תורה¹⁵⁸ עולה של שהתשובה¹⁵⁹, שבחי' עול הוא בבחי' מל'¹⁶⁰ ולזה נק' בזוהר רגלא רביעאה¹⁶¹ כו', וע"ז כתיב היתה לראש פינה כו' והיינו לעתיד יתעלה דוקא בחי' מל' שהוא בחי' אבן הנ"ל ויהי' לראש פינה, והיינו כשיהי' שלימות הבירור אז דוקא בחי' החשך של מדת המל' יתהפך לאור והיינו לאהפכא חשול"נ דוקא וכנ"ל ואז היתה לראש פינה כו' היינו שאז דוקא בחי' החשך של בחי' המל' שהיום הוא כח המחשיך ומסתיר ומעלים שיתהווה היש גשמי אבל לעתיד הלא דוקא כל הגילוים של עצמותו יתגלה ע"י בחי' מל' דוקא וכמאמר ותמלוך אתה ה' לבדך על כל מעשיך, היינו מעשיך שהוא בחי' נשמות בעשי' גשמי' ובגוף גשמי ירגישו בחי' אתה ה' לבדך כו', וזהו א"ח עט"ב¹⁶² שקאי על בחי' מל' דוקא כידוע, והיינו כנ"ל שדוקא בחי' החשך בעצמו יאיר, שזהו יתרון האור מן החשך דוקא כנ"ל כשנתגלה הפנימי' של החשך ששרשו עד רום המעלות באור עצמותו ית', שזה שייך לומר ג"כ על בחי' מל' כידוע המאמר בזוהר כ"ע איהו כתר מל'¹⁶³ דוקא, ובחי' כתר עליון הוא עד רום המעלות כו' כידוע במ"א באריכות.

ועוי"ל בד"א שזהו הטעם הנאמר כי לע"ל כשיתנו הכוס לברך להאבות לאברהם ליצחק וליעקב לא ירצו לברך כמבואר אבל כשיתנו לדוד יאמר לי נאה לברך¹⁶⁴ ואני אברך, והיינו הטעם כנ"ל כי דוקא דוד שהי' מרכבה לבחי' מל' היינו לאהפכא חשוכא לנהורא הוא דוקא שייך לבחי' הכוס דלעתיד, שהוא דוקא בחי' אבן שיאיר ע"ד אבנים טובות כנ"ל, שזהו כללות התומ"צ שנעשים דוקא בגוף גשמי ובקלף גשמי ובצמר גשמי, שלעתיד יאירו בכללות נש"י, וא"כ היוצא מכ"ז שעיקר המכוון של כללות התומ"צ הוא דוקא לאהפכא חשול"נ שהחשך בעצמו יאיר בבחי' גילוי אור חדש שעומד בהעלם דחשך הגוף גשמי וקלף וצמר גשמי שע"י נר מצוה ותו"א נתאחד עם החשך התחתון ומהפכו לאור שזה הי' תכלית המכוון למעלה, ובזה ממילא נשלם הכוונה עליונה שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים¹⁶⁵ לו ממש, ובחי' דירה ממש, וכמ"ש ושכנתי בתוכם¹⁶⁶ כו' בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך לב כאו"א כמאחז"ל, והיינו כשמטהר מוחו ולבו וממשיך בהם אור התומ"צ, אז נעשה משכן ומכון לשבתו ית' וכמ"ש אוה למושב לו¹⁶⁷, ולזאת ראשית כל צריכים לטהר הגוף ונה"ב מכל מיני לכלוך ורע וע"ד דוגמא דירה למלך ראשית צריכים לנקות אותה מכל מיני לכלוך וצואה כו', אשר בלא זה אינה ראוי' לדירת המלך כלל.

שווכ"ה ע"ד דוגמא שההכנה למ"ת שיהי' כל איש ישראלי כלי לבחי' אנכי הוי' אלקיך¹⁶⁸ אלוק' שלך כידוע במ"א לכאו"א בפרט דוקא כו', ולזאת צריכים לספור ספירת העומר ומתחלה תנופת העומר והקרבת עומר שעורים ע"ג המזבח, כי הרי מבואר לעיל כי שעורה הוא מאכל בהמה כו' שיעור ה' כו' דקאי על התלבשות הנה"א בנה"ב דוקא וכנ"ל באריכות, ובחי' נה"ב כמו שהוא למטה ה"ה חשך גמור של קליפה וס"א מצד המדות רעות שבו כידוע, והגם שפנימי' המדות דנה"ב אינם רע, רק כח המתאווה, ויוכל להתהפך¹⁶⁹ עצם כח המתאווה לאלקות דוקא וכמאמר בכל לבבך בשני יצריך¹⁷⁰ כו', רק שהוא מלביש אותם בבחי' רע מפני הלבושים הצואים של מו"ד אשר לא לה' המה כו' ואז נעשים המה מדות רעות אשר מסתירים לגמרי על אלקות, ולזאת צריכים לברר ולזכך בחי' הרע שבהם שיהופכו לטוב ולהסיר מהם הלבושים הצואים, ועושים זאת בג' מדריגות של תנופת העומר ע"י הכהן והקרבתו ואח"כ ספה"ע, והיינו שבחי' כהן הוא הנה"א כי הנשמה נק' בזוהר בת כהן¹⁷¹ כו' ובעבודה הוא שבחי' נה"א תניף את הנה"ב לשרשו, והיינו שתסביר לה אשר שרש נה"ב גבוה מאד מאד למעלה הרבה משרש נה"א בחשך העליון כנ"ל וכידוע ששרש הבהמה שהיא הנה"ב שרשו נעלה משרש האדם שהוא בחי' נה"א כו', וכידוע המשל שהאבן הגבוה נופל למרחוק יותר כו', וא"כ הנפילה של הנה"ב גדלה מאד שנפלה למטה מטה עד חשך התחתון שמסתיר ומעלים לגמרי, וא"כ גדלה הרחמנות מאד כמו מאיגרא רמה לבירא עמיקתא¹⁷² כו', וא"כ ממילא גדל הרחמנות גם על הנה"א ששרשה חלק אלוק' ממעל¹⁷³ ונתלבשה במשכא דחויא¹⁷⁴ בהגוף הגשמי וחשך התחתון שלמטה מטה וא"כ על שניהם תגדל הרחמנות מאד כו', וזהו בחי' תנופת העומר שעורים שהנה"א מעלה אותה לשרשה בהסבר הנ"ל, והלא ידוע כי אין הדינים נמתקי'¹⁷⁵ אלא בשרשן כו', וא"כ ממילא נתעורר צעקה גדולה בלב נשבר ויצעקו אל ה' בצר להם¹⁷⁶ מן מיצר הגוף ונה"ב המחשיך לגמרי שמצד זה הרחמנות גדלה על שניהם כנ"ל, וא"כ ממילא נולד ונתעורר מזה רצון חזק ותשוקה נפלאה לצאת מן החשך הגס דלמטה ולעלות למעלה מעלה ליכלל בשרשו שהוא בחי' לפני ה' כנ"ל, ואז נתאחד הרצון דנה"ב והרצון דנה"א שזבבחי' רצון פשוט לאביו שבשמים שמתחלה הי' ב' רצונות הפכיי' כי רצון של הנה"א הוא לעלות למעלה ורצון דנה"ב הוא לירד למטה להחשיך ולהסתיר וכמ"ש ורוח האדם היא העולה כו' ורוח הבהמה היורדת למטה כו' שהם ב' רצונות הפכיי' ממש, אבל עתה אחרי התנופה כנ"ל נתאחדו הרצונות דנה"א ונה"ב.

ובזה ממילא יתורץ הקושיא הנ"ל שמתחלה כתיב והניף הכהן¹⁷⁷ ל' יחיד לפני הוי' לרצונכם ל' רבים, שהכוונה הוא שהמניף הוא בחי' נה"א, וכידוע הענין אדם כי יקריב מכם קרבן היינו שבחי' אדם שהוא הנה"א¹⁷⁸ הוא המקריב והמניף לשרשם, אבל אח"כ נתאחד הרצון דנה"א ונה"ב ולזה אמר לרצונכם דקאי על ב' הרצונות כנ"ל, ואח"כ ההקרבה ע"ג המזבח, היינו לזבוח את יצרו¹⁷⁹ בבחי' לב נשבר ונדכה¹⁸⁰ שנתעורר מגודל הרחמנות על שניהם כנ"ל וכמבואר בזוהר שנק' לב נשבר ע"ש שנשברה רוח הס"א, וגם כמ"ש בתניא בשער התשובה¹⁸¹ ע"ד רוח עברה ותטהרם¹⁸² שמפרש כשרוח נשברה עברה מטהר את המוח והלב כו', רק שזה הוא הכל בכלל היינו בחי' ביטול הרצון בכלל ברצון ותשוקה נפלאה ליכלל בשרשו, אבל מוכרח עדיין לברר בפרט כל הרע שישנו בנה"ב היינו בחי' ז' מדות הרעות שכאו"א כלולים מכולם שהוא זפ"ז מספר מ"ט, ולזה מוכרח אח"כ לספור ספה"ע שהוא בחי' בירור הז"מ בפרט לברר ולזכך כל מדה בפרט דוקא ולהפכה לאלקות, היינו להסיר החשך והרע שלה שבכחם להחשיך ולהסתיר לגמרי הן על עצמה ושרשה, וגם על המדות דנה"א שלא תאיר כי הגם שאצל הנה"א האהבה היא טבעיות ועצמיי' כמ"ש כי נר הוי' נשמת אדם¹⁸³ כו' מ"מ הלא האהבה טבעי' היא נק' אהבה מוסתרת כמבואר בתניא¹⁸⁴ כו', ולזאת צריכים מתחלה להמשיך ריבוי אור לדחות את החשך, שהרי יש יתרון ושליטה וממשלה לאור על החשך לדחותו וכנ"ל באריכות היינו הפעולה החיצוני' שלו היינו להחשיך לגמרי אפי' על המדות דנה"א כנ"ל וזה עושים ע"י שממשיכים ריבוי אור ע"י ספה"ע אשר שרשם בבחי' מ"ט שע"ב כו', ושרש שרשם בבחי' שער הנו"ן [היינו בבחי' מ"ט שערים הכלולים בשעה"נ כו' שהוא פנימי' בינה כו'] ששרשו בפנימי' הכתר כו' אשר משם אין יניקה לחיצונים כידוע כי השבירה הי' בז"ת¹⁸⁵ דשם ס"ג שבבינה¹⁸⁶ אבל בג"ר כמו שמיוחדים בבחי' חכמה לא הי' השבירה¹⁸⁷ וכמ"ש שחימותו ולא בחכמה¹⁸⁸ כו', אדרבה כשנמשך הארה משם פועל להעביר יניקת החיצונים ולהסיר החשך שלהם ולדחותו לגמרי כו'.

ויובן הענין במה שמצינו מאחז"ל ע"פ אם רחץ ה' את צואת בת ציון¹⁸⁹ א"ת אם אלא א ם משל לבן שפחה שטנף פלטין של מלך, אמר המלך תבוא¹⁹¹ האם¹⁹⁰ ותקנח צואת בנה כו', שהרי אין המלך מצווה לגרשו מפלטין כו', והענין הוא כי שפחה הוא בחי' הנה"ב שמקבל מבחי' ק"נ כמבואר בתניא¹⁹², ובן שפחה הוא בכלל המדות דנה"ב וכידוע כי המדות נקראים בשם בנים¹⁹³, ובחי' פלטין של מלך הוא כללות הגוף ונה"ב שבישראל שדוקא מצד הגוף ראוים המה להיות פלטין ודירה לעצמותו וכמ"ש ושכנתי בתוכם ואחז"ל בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך לב של כאו"א וזה דוקא הי' עיקר המכוון כידוע כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים ותחתונים הוא דוקא מצד הגוף ונה"ב כנ"ל, רק דוקא כשמטהר מוחו ולבו מכל מיני רע כי אם לאו הלא לא יגורך רע¹⁹⁴ כו', וע"ד דוגמא למטה עיקר ענין המלוכה הוא דוקא על עבדים שהם בחי' עם וכמאמר אין מלך בלא עם¹⁹⁵ כו', אבל על בנים וב"ב אפי' יהי' לו הרבה הגם שהם יהיו בבחי' ביטול בתכלית אליו לא יתחשב בחי' מלוכה¹⁹⁶ ולא נק' מלך, וכ"ה על בחי' נה"א שנק' בשם בנים אתם כו' בני בכורי¹⁹⁷ הגם שהם בתכלית הביטול וכמאמר ברא כרעא דאבוה¹⁹⁸ כו' מ"מ לא שייך בחי' מלוכה רק דוקא ע"י התלבשות הנה"א בגוף ונה"ב, שמצד הגוף תוכל להיות בבחי' נפרד מצד ההסתר שלה על הנה"א, אבל כשתפעול הנה"א לברר הנה"ב שיהי' גם בה בחי' ביטול בבחי' אתכפי' לכה"פ ולקיים כללות התומ"צ, אז נעשה בחי' דירה ופלטין לעצמותו וכנ"ל, וזהו דוקא ע"י בן שפחה כנ"ל, אבל אם ח"ו כשטינף פלטין של מלך, דהיינו שהלביש המדות דנה"ב בלבושים צואים של מחדו"מ אשר לא לה' המה וכ"ש כשח"ו כשנפל ברע גמור של שלש קה"ט לגמרי שהם בחי' צואה ממש, וא"כ הרי טינף פלטין של מלך, ואז אינה ראוי' לדירת מלך כלל, וכ"ש כשנכשל בגאוה וגס רוח ח"ו שאחז"ל ע"ז אין אני והוא יכולין לדור¹⁹⁹ כו', וא"כ ח"ו ה"ה כדוגמא שגירש המלך מדירתו ח"ו, והעצה לזה אמר המלך תבוא אם ותקנח צואת שטבנה כו', וידוע כי בחי' אם הוא בחי' בינה שנקראת אם הבנים²⁰⁰ כו' [והגם שהמדות דנה"ב נק' בן שפחה כנ"ל, אבל שרש שרשם נמשכו מבחי' בינה וכמאמר בינה מינה דינין מתערין²⁰¹ כו'] וא"כ בתחלה כשממשיך אור הבינה מלמעלה למטה להאיר את החשך, ואח"כ מעלה את המדות לשרשם ואז ממילא נמתקו הדינים בשרשם כידוע הענין.

וזהו"ע ספה"ע שאו' היום יום, היום הוא בחי' יום הגדול שהיא בחי' שרש המדה כמו שהוא במ"ט שע"ב כו' וכנ"ל, ונמשכת בבחי' יום אחד לעומר שהוא בחי' עומר שעורים מאכל בהמה, שהוא ההמשכה לבחי' מדות דנה"ב דוקא, ואז ממילא ריבוי אור דוחה החשך של הנה"ב, וזהו ותקנח צואת בנה דהיינו להסיר הלבושים צואים וכמ"ש הסירו הבגדים הצואים מעליו²⁰² ויאמר כו' העברתי מעליך²⁰³ עונך והלבש אותך מחלצות כו', שאמר המלאך ליהושע הכהן גדול, הרי שבחי' עוונות נק' בגדים הצואים כו', וזהו ע"י המשכת האור גדול שע"י ספה"ע כנ"ל, וע"ד העבודה היינו כשתסביר הנה"א לנה"ב גודל הרחמנות עלי' איך שתוכל להיות פלטין ודירה של מלך מה"מ הקב"ה כנ"ל, והיא בעצמה תגרום ח"ו לגרשו מן הדירה ח"ו וא"כ כשתרגיש זאת אז נתעורר צעקה גדולה ותתמרמר מאד כו', ויצעקו אל ה' בצר להם יתעורר ר"ר על עוצם הירידה שלה וידוע המבואר בתניא שכשמעורר ר"ר²⁰⁴ מלמטה הגם שהרחמים מוגבלים המה מנברא בע"ג, אבל מזה יתעורר ר"ר מלמע' שהמה בלתי מוגבלים מדתו של יעקב²⁰⁵ הנק' בשם בריח התיכון²⁰⁶ שמבריח מן הקצה אל הקצה היינו משני הקצוות הן להעלותן מקצה התחתון עד רום המעלות ואח"כ להמשיך מלמעלה למטה מקצה דלעילא כו', וכמו ביצי"מ דכתי' ואשא אתכם על כנפי נשרים²⁰⁷ ואביא אתכם אלי היינו בחי' ר"ר העליונים שהוא בחי' נשרים כי נשר רחמני²⁰⁸ כידוע פעל להעלות אותם מבחי' מצרים ערות הארץ²⁰⁹ כו' לבחי' מ"ת וזהו ג"כ ספה"ע, דהלא היום שהוא יום הגדול אפשר לומר שהוא בחי' הר"ר שמלמעלה וכידוע בכתבי האריז"ל כי יום בגימט' אל הוי'²¹⁰, ובחי' שיאל הלא היא מדה ראשונה של יגמה"ר²¹¹, שזה נתעורר מהתעוררות רחמים שמלמטה כו'.

וזהו פי' הא' של וספרתם ל' מספר, שבבחי' מספר הנ"ל שמעורר אור גדול מלמעלמ"ט וגם הר"ר שמלמטלמ"ע, ה"ה מסיר ודוחה החשך ולבושי' צואים של הגוף ונה"ב כנ"ל באריכות, וא"כ ממילא יבא לפי' הב' של וספרתם ל' אבן ספיר ובהירות, היינו שעצם החשך דנה"ב יתברר ויזדכך ויהי' כלי לבחי' תומ"צ, שהוא בחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, היינו שעצם החשך יאיר בגילוי אור ע"י תומ"צ שיעשה בגוף גשמי שהדוגמא לזה הוא בחי' אבן ספיר כנ"ל שנקלט ונתאחד האור בעצם האבן שהוא החשך היותר תחתון כנ"ל באריכות, שהוא יקר המציאות שמזה עושים עטרה למלך, ובחי' זאת דפי' הב' של וספרתם נעשה ממילא מצד הספירה שפועל לדחות החשך ולהסיר הלבושים הצואים וכנ"ל תבוא אם ותקנח צואת בנה כו', אז ממילא נתהפך עצם החשך והרע של נה"ב לאור וטוב והיינו שיתגלה האור שמלובש בהעלם בהחשך התחתון דוקא ששרשו בחשך העליון כנ"ל, שיהי' מעשים טובים ומאירים כמו האבן טוב, וכמבואר בתניא פ"ט וז"ל הזהב וכמ"ש בע"ח שער נ' פ"ג בשם הזוהר שהרע נהפך להיות טוב גמור כמו יצר טוב ממש בהסיר הבגדים הצואים ממנו שהם תענוגי עוה"ז שהוא מלובש בהם עכ"ל, וכן בפ' יו"ד מבואר וז"ל כי הנה צ"ג שנהפך הרע שלו לטוב כו' הוא ע"י הסרת הבגדים הצואים לגמרי מהרע דהיינו למאוס מאד בתענוגי עוה"ז להתענג בם כו' עכ"ל, הרי מבואר שרק בהסיר ממנו הלבושים הצואים לגמרי שזה פועלים ע"י ספה"ע, ובתחלה התנופה לשרשו וההקרבה ע"ג המזבח שהוא ביטול הרצון בכלל כנ"ל ואח"כ הבירור בפרט בז"מ ובכל מדה בפרט וכמאחז"ל מצוה לממני יומא ומצוה לממני' שבועות²¹² שזהו ע"י המספר כנ"ל אז ממילא נתהפך עצם הרע לטוב שזהו פי' הב' של וספרתם בחי' אבן ספיר ע"י קיום התומ"צ שנתאחד היד גשמי שמחלק הצדקה, והרגל שמהלך לדבר מצוה וכ"ש בעסק התורה שנעשה יחוד נפלא ועצום שאין כמוהו כמבואר בתניא²¹³, עד שלעתיד תקבל הנשמה תענוג גדול, כשתרגיש האור הגדול שהאיר בגוף גשמי בעת עשיית המצוה בעוה"ז דוקא וכמבואר לעיל על פי' של אדמו"ר הזקן נבג"מ על מאמר חז"ל שכר מצוה מצוה כו' שזהו עיקר הקבלת שכר כנ"ל באריכות.

ועתה י"ל פי' הג' של וספרתם לכם שתמשיכו לכם להיות בגדר קדושת הספי' עליונות שנז' פי' זה בלק"ת²¹⁴ שהוא ג"כ ע"י ספה"ע דוקא, יש להקדים ענין שבנוסח הרבש"ע שאחר ספה"ע מבקשים ולטהרנו ולקדשנו בקדושתך העליונה, מהו בקדושתך העליונה דוקא, וגם משמע שבספה"ע פועלים זאת וכלשון שיאשבזכות ספה"ע שספרנו יתוקן כו' איך פועלים זה בספה"ע, ולהבין כל הנ"ל ילה"ק מתחלה להבין מ"ש בתניא באגה"ק²¹⁵ במאמר איהו וחיוהי חד כו', שמבואר שם אפילו על נשמות דאצי' שאפשר שלא נשתנה מהותן אפי' כשיורדים בגוף גשמי כו', וכ' שם עוד וז"ל אך אינן אלקות ממש לברוא יש מאין מאחר שכבר יצאו ונפרדו מהכלים די"ס שבהן מלובש הקו מאא"ס שהאור הוא מעין המאור הוא מהוע"צ של המאציל ב"ה כו' עכ"ל.

ולהבין הענין הנה מתחלה י"ל ענין יתרון מעלה של נשמות דאצי' על נשמות דבי"ע, שמבואר בתניא שלא נשתנית מהותה, והענין הוא בד"כ כי יש כמה מדריגו' בבחי' ביטול לאא"ס ב"ה, יש בחי' ביטול שנק' בשם ביטול היש, והיינו שהוא נראה לבחי' יש ומציאות, רק שמרגיש שהיש שלו בטל לגבי אא"ס שהוא בחי' אין המחייהו ומהוה אותו מאין ליש, ויש בזה גופא ב' מדריגו', הא' שאינו מרגיש רק איכות התהוות היש מאין, אבל עצם בחי' אין לא ישיג כלל והיינו הרגשת האין איך שנתעלם ביש, וע"ד דוגמא הנפש המחי' הגוף שגם שמרגיש שבכל אבר פרטי החיות הוא מהנפש, אבל אינו מרגיש רק מציאת הדבר, ולא מהות החיות כלל וזהו בחי' ביטול של מלאכים דיצי' שאו' ברוך כבוד ה' ממקומו שנמשך ומחי' ומהוה מאין ליש, ומצד זה מתפעלים ברעש גדול כמאמר והאופנים²¹⁶ וחיות²¹⁷ ברעש גדול מתנשאים, אבל לא ישיגו בחי' קדוש, היינו איך שהאין אלקי קדוש ומובדל מבחי' יש, וכמ"ש ואתה מחי' את כולם²¹⁸ וצבא השמים לך משתחוים דהא בהא תלי' לפי שמרגישים שהאור אלקי מחי' ומהוה אותם בכל עת ובכל רגע וממילא בטלים בתכלית לאור האלקי, אבל אחרי התהוותם ה"ה בחי' יש ומציאות, א"כ ה"ה רק מרגישים האין אלקי שנתעלם בבחי' יש אבל בחי' שרפים דבריאה²¹⁹ הם משיגים בחי' קדוש כו' היינו עצם האין אלקי שהוא קדוש ומובדל ומרומם מבחי' היש, והטעם כידוע דבחי' בריאה נק' בריאה מאין ליש וכיון ששם הוא ראשית הגילוי מאין ולזאת מאיר שם עצם האין אלקי כמו שהוא מרומם וקדוש מבחי' היש, ולזאת נתגלה אצלם שאגה וכלות הנפש לצאת מגדר הכלי ויש שלהם ליכלל בבחי' עצם האין אלקי, וז"ש ארי שואג ושור גועה²²⁰ דקאי על ארי' ושור שבמרכבה דבריאה ששואגים בכלות הנפש ליכלל בעצם האין, וזהו שרפים עומדים ממעל לו²²¹ כו' כידוע הענין והפי' ע"ז כמו שאמר הבעש"ט ז"ל מקום רצונו²²² כו' שם הוא כולו כמבואר במ"א.

שיבאבל מ"מ גם הביטול שלהם נק' בשם ביטול היש, והיינו כי מצד עצמם ה"ה בחי' נבראים, ויש שלהם חומר של ב' יסודות אש ורוח²²³ רק מפני שמשיגים עצם האין אלקי איך שהוא קדוש ומובדל רוצים לצאת מגדר הכלי וחומר שלהם וא"כ מרחוק הוי' נראה להם²²⁴, ואדרבה מזה גופא שיש להם תשוקה ושאגה ליכלל באין אלקי' מוכרח לומר שרחוקים בעצם וכידוע כי צמאון ותשוקה לדבר הוא דוקא כשרחוק ממנו הדבר וכמ"ש צמאה לך נפשי בארץ צי' ועיף²²⁵, כשרחוק מן המים דוקא, והיינו כי הלא פרסא מפסיק בין אצי' לבריאה, שהפרסא מסתיר על עצם האין אלקי כמ"ש בבחי' אצי' כו', אשר לזאת נק' בשם בהמות וחיות כמ"ש פני ארי' פני שור²²⁶ כו' י"ב בקר כו' והים עומד עליהם מלמעלה דקאי על בחי' מל' דאצי' כו' הוא בחי' מקיף מלמעלה, וא"כ הרי הוא ג"כ בחי' ביטול היש, שהוא בחי' דעת תחתון של הנבראים מאין ליש²²⁷ כידוע, ועוד זאת הרי האין שישיגו הוא רק בחי' אין של היש היינו שהוא מקור ליש, שהוא בחי' מל' דמל' דאצי' שנעשה כתר לבריאה שהיא הארה דהארה מעצם האין האלקי כמ"ש בבחי' אצי', וכמ"ש כי נשגב שמו לבדו הודו על ארץ ושמים, וידוע כי שמו הוא בחי' מל' דאצי' כמ"ש בבחי' אצי' נשגב ומרומם מבחי' בי"ע רק הודו הארה דהארה מאיר אחר הפרסא שהוא בחי' האין שנעשה מקור ליש שנק' בשם מל' כל עולמים²²⁸ וא"כ עצם האין האלקי כמו שהוא בבחי' אצי' הוא מרומם אצלם לגמרי שהוא בחי' ד"ע איך דקמי' כו' מיש לאין²²⁹ שהפי' הוא שבחי' אין אלקי הוא המציאות אמיתי ולמטה הוא בחי' אין וכלא כו' כמבואר במ"א באריכות, וא"כ הביטול שלהם נחשב בשם ביטול היש לגבי ביטול דאצי' ששם מאיר עצם האין אלקי איך שהוא למעלה אפי' להיות בחי' מקור ליש כו' וד"ל.

אבל בחי' ביטול דנשמות דאצי' שנק' בשם זרע אדם²³⁰ ובחי' בנים אתם כו', והיינו לפי שלידתם הוא למעלה מבחי' פרסא וכמ"ש בנים אתם לה' אלקיכם, שידוע הפי' בכהאריז"ל²³¹ שנולדו מבחי' יחוד זו"נ דאצי' וא"כ כיון שהלידה שיגוההתגלות שלהם הוא למעלה מהפרסא א"כ הפרסא אינה מסתרת לפניהם כלל, וא"כ מרגישים עצם האין אלקי כמ"ש באצי' שהוא בחי' אין בעצם, ולא אין של היש כנ"ל, וא"כ מרגישים איך שהאין הוא הוא אמיתת המציאות וכולא קמי' כל"ח²³², שהוא הרגשה דבחי' ד"ע מיש לאין היינו שהאין אלקי הוא בחי' יש ומציאות, ולמטה הוא אין וכלא, וגם מרגישים זאת בבחי' ראי' מקרוב ולא בבחי' השגה מרחוק וכפי' אדמו"ר הזקן נבג"מ על מאמר חז"ל איזהו חכם²³³ הרואה את הנולד, שחכם הוא בחי' נשמה דאצי' רואה מקרוב איך שנולד מאין ליש²³⁴ בבחי' ראי' מקרוב וא"כ היא מרגשת עצם האין אלקי, וממילא הביטול הוא ביטול עצמי בבחי' ביטול במציאות ממש, ולא ביטול היש שהרי אין היש נראה להם בבחי' יש כלל רק כלא וכאין ממש כו', וא"כ הביטול שלה הוא כעצם וגם ביטולם תמידי שהרי הם נק' בזוהר בשם נוני ימא רבא כמו הדגים שמובלעים תמיד בים ואינם יכולים לפרוש ממנו כלל, כך בחי' נשמות דאצי' ביטולם לא נפסק אפי' רגע כי הגוף אינו מסתיר אצלם, וכמו מ"ש וידגו לרוב בקרב הארץ²³⁵, היינו שגם בקרב הארץ שהוא התלבשות בגוף גשמי יהי' במדריגת דגים שבים בבחי' ביטול במציאות כו'.

ולקרב אל השכל קצת ענין ההפרש בין ביטול היש לביטול במציאות, יובן ע"ד דוגמא ממלכותא דארעא, כשאחד מתבונן התפשטות גדולת המלך על מדינות ארצות רבות והכל יראים ומפחדים לפניו כי בידו להרים ולהשפיל כו', ומחמת זה גם הוא ירא ומפחד ומבטל ומניח עצמותו להיות בטל בתכלית לרצון המלך ולגזרותיו שלא לעבור גזירת המלך אפי' כקוש"י וא"כ הוא ביטול עצמי, מ"מ הביטול הזה נק' בשם ביטול היש, כי הרי הוא בחי' יש ומורגש בביתו כיון שהוא רחוק מהמלך, ואדרבה יכול להיות נפרד לגמרי שלא לשמוע לרצון המלך, רק שמניח ומבטל א"ע וא"כ הרי הוא רק ביטול היש, ועוד יש פי' בבחי' ביטול היש היינו כי לבד שהוא בעצמו בחי' יש, אלא שגם הביטול שלו הוא בבחי' יש ומורגש בנפשו, שהרי הביטול נסתעף מן ההשגה של התפשטות גדולתו, וההשגה הלא היא מורגשת בנפשו, וא"כ מוכרח שגם הביטול הנתפשט מההשגה הוא ג"כ בבחי' יש ומורגש בנפשו, רק זהו דוקא כשהוא רחוק מן המלך והביטול הוא רק מן ההשגה כנ"ל, אבל כשנתקרב בהיכל המלך, ורואה עצם המלך ויקר תפארת גדולתו בהיכלו אז נתבטל לגמרי עד שאינו יכול לעמוד ונופל בפישוט ידים ורגלים ומשתחווה ונופל על פניו [און ווערט צו רירט לגמרי] עד שאינו יכול לדבר אלא א"כ המלך נותן לו רשות לדבר וא"כ ה"ה בחי' ביטול במציאות מכל וכל וגם הביטול גופא אינו מורגש בנפשו, והטעם לזה הוא כי ההפרש בין מרחוק לבחי' קרוב בהיכל המלך, הוא בב' ענינים הן מצד המקבל והן מצד המשפיע, והיינו הביטול דמרחוק שמתבונן בבחי' התפשטות מלכותו כו' כנ"ל הרי אינו מרגיש רק ההתפשטות של המלך שאינה שידערוך לגבי עצם הרוממות בחדרי היכלו, שהוא ההפרש מצד המשפיע, וגם מצד המקבל נתקבל הביטול בכלי ההשגה במוחו ולא בבחי' ראי', שההשגה מורגשת כו' וא"כ גם הביטול מורגש כנ"ל, אבל כשנתקרב בהיכל המלך הרי רואה עצם רוממות המלך ולא ההתפשטות, גם הוא מקבל זאת בכלי הראי' דעין מקרוב, ובחי' ראי' דעין יש בכחה למשוך פנימי' הנפש בהדבר שרואה, וכידוע הענין על מאחז"ל העין רואה ולב חומד²³⁶ כו', ולזה הביטול הוא ג"כ ביטול עצמי בלי שום מורגש.

וכ"ה ע"ד דוגמא ההפרש בין נשמות ומלאכים דבי"ע שההשגה שלהם הוא רק בבחי' אין של היש שהוא בחי' מל' דמל' דאצי' אחר הפרסא, וא"כ הוא רק ההתפשטות דעצם המל' כמו שהיא בבחי' אצי', וגם מקבלים זאת בבחי' השגה, וכמאמר אימא עלאה מקננא בכורסייא²³⁷ כו', ולזאת הביטול הוא מורגש, אבל נשמות דאצי' שרואים מקרוב עצם האין אלקי כמו שהוא למעלה מהיות מקור לבי"ע כו', וגם מקבלים זאת בכח הראי' מקרוב, איזהו חכם הרואה כו', ולזאת פועל בחי' ביטול במציאות מכל וכל מאחר שנתקרב כנ"ל, וזהו"ע שלא נשתנית מהותה בגוף גשמי כי הגוף אינו מסתיר כלל, אבל מ"מ אפי' בחי' הביטול דנשמות דאצי', אין זה רק בחי' ביטול המהות מכל וכל, אבל לא בחי' יחוד כמו הספי' שבהם מאיר בחי' יחוד עם אא"ס וכמאמר איהו וחיוהי חד²³⁸ איהו וגרמוהי חד בהון, ובחי' יחוד הוא יתרון מעלה באין ערוך לגבי ביטול, אפי' לבחי' ביטול במציאות הנ"ל.

והענין הוא כי בחי' ביטול ה"ה בעצם בחי' מהות בפ"ע לגמרי שהרי אינו מתאחד עם המלך רק שמבטל מהותו מכל וכל, אבל כשבא לבחי' מהותו כבתחלה כמו כשנתרחק מהמלך אז הלא נתעלם אותו הביטול שהי' בעת עמדו בהיכל כו', וגם הדוגמא לדגים שבים שגם שהם מובלעים במקורם אך מ"מ לא נתאחדים בעצם המים כי מים אינם דגים ודגים אינם מים כו', אבל בחי' יחוד של הע"ס עד²³⁹ אא"ס, הוא בחי' יחוד ממש ע"ד דוגמא אברי הגוף עם הנפש בשעת מעשה, שהאבר הוא בעצם מהותו, ופועל פעולתו היינו היד בכח התנועה שלו בשעת מעשה גופא, ומ"מ הם בתכלית היחוד לגבי רצון הנפש אפי' כקוש"י, שלא נפרד היד מרצון הנפש ומתנענע כפי רצון הנפש, והלא זהו בחי' יחוד ממש, והטעם לזה כי הלא מי הוא המנענע היד הלא כח הנפש ממש כי בלא כח הנפש הלא הוא מוטל כאבן דומם כו', וא"כ כיון שעצם הנפש הוא המנענע אותו לזאת לא נפרד מהנפש כלל כו' וד"ל.

וכ"ה ע"ד דוגמא למעלה יחוד הכלים דאצי' עם עצמי' אא"ס ב"ה הוא בחי' יחוד ממש ולא בחי' ביטול כנ"ל אשר ע"ז נק' בשם גופין תקינת לון בזוהר חסד דרועא ימינא²⁴⁰ כו', והיינו הראי' שמביא בתניא שהרי בכחם לברוא יש מאין, ולשונו שטוהזהב בתחלת המאמר הנ"ל שהן אלקות לברוא יש מאין²⁴¹ כמו הא"ס כו' עכ"ל ולכאורה הלא באמת הכח לברוא יש מאין הוא כח עצמותו ממש וכמבואר במאמר הנ"ל וז"ל ולכן הוא לבדו בכחו ויכולתו לברוא יש מאין ואפס המוחלט ממש בלא שם עילה וסיבה אחרת²⁴² עכ"ל, א"כ הרי הכח לברוא יש מאין הוא מבחי' עצמותו ית', רק שהפי' הוא שהכח דבחי' הוא לבדו מתלבש בבחי' חסד דרועא ימינא בכדי להוות מאין ליש מחנה מיכאל בבריאה שעבודתו באהבה כו' וכן כח דהוא לבדו מתלבש ומתאחד בבחי' גבו' דרועא שמאלא דאצי' בכדי להוות מחנה גבריאל בבריאה שעבודתו ביראה כו', וזהו איהו וגרמוהי חד ממש והוא ע"ד דוגמא הנ"ל בבחי' אברי הגוף שכיון שעצם הנפש הלא הוא פועל התנועה בכח היד, ולזאת כלי היד מתאחד עם כח הנפש שמתלבש בו שע"י שניהם כח הנפש והאברים נק' בשם אדם, וכידוע שעל הנפש כמו שהוא פשוט לא שייך לקרותו בשם אדם²⁴³, וגם הוא רחוק בתכלית מכל הפעולות של הגוף כו' כידוע, וגם עצם כלי הגוף לא יתכן עליהם שם אדם, רק דוקא ע"י התאחדותם יחדיו דוקא כנ"ל אז שייך כל הפעולות גשמיי' וגם יתכן לקרות שם אדם כו' כ"ה ע"ד דוגמא למעלה על עצמות אא"ס ב"ה הלא אינו מקור ולא מקור למקור להשתל', וכמאמר ולאו מכל אינון מדות כלל²⁴⁴ כו', רק דוקא ע"י התלבשות והתאחדות עצמו' אא"ס עם ע"ס בבחי' יחוד האור ויחוד הכלים, וזהו איהו וחיוהי חד איהו וגרמוהי חד, ולזה נק' על הכסא כו' כמראה אדם²⁴⁵ כו' שנק' ע"ש פעולותיו כו', להוות בחי' אדם דהשתל' כמבואר במ"א באריכות.

וזהו"ע הנ"ל שנשמות דאצי' נפרדו מהקו שמדריגתם אינם בבחי' יחוד כנ"ל, רק בבחי' ביטול במציאות כו', וזהו הטעם שנאמר בת"ז במאמר פתח אליהו לבושין תקינת לון²⁴⁶ דמנייהו פרחין נשמתין לבני נשא כו', והיינו כי שרשי הנשמות הם מבחי' לבושין של ע"ס, שהלבוש ידוע שאינו מתאחד עם נפש האדם כמו הגוף שהרי יכול לפושטו וללבשו, הגם שהעצם מתלבש בו ונק' לבוש של העצם כו', אבל לא בבחי' יחוד כו', אבל זהו רק מצד עצם הנשמה כמו שהיא מצד עצמה אבל כשיורדת בגוף גשמי ופועלת לברר ולזכך הגוף גשמי ונה"ב כנ"ל ע"י ספה"ע בכל המדריגות כנ"ל מתחלה התנופה וההקרבה והמספר כנ"ל בפרט, עד שפועלת בגוף בחי' אתכפיי' היינו להסיר החשך של נה"ב ובחי' לבושים הצואים כנ"ל, וממילא בא לבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא, והיינו כנ"ל שהחשך בעצמו יאיר בבחי' גילוי אור חדש שזהו ע"י קיום התומ"צ בשלימות, שזהו פי' הב' של וספרתם כנ"ל לשון אבן ספיר, שהאבן טוב יאיר, והוא בחי' מעשים טובים כנ"ל דהיינו שמאירים בבחי' אור כי טוב כו' כנ"ל, הלא אז הגוף נעשה פלטין של מלך ממש היינו שעצמותו ומהותו שטזית' ידור בו, וגם התאחדות ממש ע"י עסק התורה כנ"ל בשם התניא שנעשה יחוד נפלא ועצום שאין כמוהו כו' כנ"ל, וא"כ הרי נתעלית הנשמה והגוף באין ערוך עד שנתאחדו ממש בבחי' עצמו' אא"ס ב"ה בבחי' יחוד ולא במדריג' ביטול בלבד

וזהו ירידת הנשמה בגוף היא צורך עלי'²⁴⁷ כידוע, שהוא תכלית עלי' כי הלא שרשה הוא רק מבחי' לבושין של הע"ס כנ"ל אבל מצד קיום התומ"צ באתה למדריגת יחוד בחי' גופין, וזהו הענין הידוע בזוהר לאשתאבא בגופא דמלכא²⁴⁸, היינו שנשתאבת ונכללת בגדר הע"ס שנק' גופא דמלכא כנ"ל בבחי' יחוד ממש, שהוא דוקא מצד קיום התומ"צ בגוף גשמי וע"י ההכנה לזה בספה"ע כנ"ל, וא"כ זהו פי' הג' של וספרתם לכם היינו שתמשיכו לכם בגדר קדושת הספי' ממש, שהוא בחי' יחוד ולא רק בחי' ביטול שהוא בחי' כח עצם הנשמה מצד עצמה כנ"ל, רק ההכנה לזה הוא ע"י ב' פי' דוספרתם בחי' מספר ובחי' בירור וזיכוך שזהו בחי' אבן ספיר וכנ"ל, רק ששלימות הגילוים יתגלה לעתיד דוקא ובעולם התחי' כשיהי' עיקר קבלת שכר של המצות שהנשמה תקבל האור מהגוף דוקא כנ"ל.

וזהו בקרבך קדוש²⁴⁹ בקרבך ממש כו', והוא ע"ד מאחז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, שידוע הפי' של אדמו"ר הזקן²⁵⁰ נבג"מ שלעתיד יאמרו מלאכים קדוש לפני הוי' שישכון בצדיקים בגופם הגשמי ע"ד שאומרים קדוש לפני אור הוי' ששוכן ומתייחד בע"ס דאצי' כן יאמרו לעתיד לפני הוי' ששוכן בצדיקים בגופים גשמיי', ובדרך אפשר באופן יותר נעלה כי הלא התלבשות אא"ס בע"ס הוא להוות בחי' היש גשמי, שהיש מסתיר ומעלים כו', אבל לעתיד הרי יתגלה היש אמיתי כנ"ל בלא הסתר והעלם, שהוא בחי' האור חדש הנ"ל שיתגלה מן בירור החשך דוקא וכנ"ל, וא"כ ממילא יובן הבקשה שמבקשים אחר ספה"ע ולקדשנו בקדושתך העליונה²⁵¹ דוקא, שהוא בגדר קדושת הספירות ממש כפי פי' הג' של וספרתם כנ"ל, ונק' בשם קדושתך העליונה כידוע הענין בשם הזוהר כי כמה קדישאן אית לעילא²⁵² ובכולהו אין קדוש כהוי'²⁵³ כו' וזהו בקדושתך העליונה דוקא. וא"כ היוצא מכל הנ"ל שבחי' ספה"ע הוא בחי' הכנה וממוצע לבחי' מ"ת שהוא אנכי הוי' אלקיך בפרט בכאו"א מישראל שיהי' כלי לבחי' אנכי מי שאנכי²⁵⁴ בחי' אלקו' שלך דוקא ובבחי' תפיסא והלבשה והתאחדות בגוף גשמי דוקא וכמבואר בתניא לית שיזמחשבה תפיסא²⁵⁵ בי' כלל כ"א כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצותיה דוקא, ההכנה לזה הוא דוקא ע"י ספה"ע וכנ"ל.

ועתה יש להבין הענין הנ"ל של וספרתם לכם הוא דוקא ממחרת השבת שאחז"ל ע"ז ממחרת יו"ט הראשון של פסח דוקא, וכשהי' ביום ראשון יצי"מ ואכילת מצה בלילה הראשונה, אז בליל ב' תתחיל ספה"ע כו', הענין הוא כידוע כי בכל אתדל"ת מלמטלמ"ע מוכרח להיות מתחלה בחי'²⁵⁶ אתדל"ע²⁵⁷ שהיא הנותנת כח ועוז שתוכל להיות אתדל"ת וכמאחז"ל אלמלא הקב"ה עוזרו²⁵⁸ אינו יכול לו כו', וא"כ הכח ועוז שיכול האדם לקיים בנפשו ענין של ספה"ע בכל הפרטים הנ"ל עד שיעשה כלי לעצמי' אא"ס ב"ה שהוא בחי' מ"ת אנכי ממש בבחי' אלקיך ממש, מוכרח להתעורר מתחלה מבחי' אנכי הנ"ל מצ"ע בלא אתדל"ת, וזהו"ע יצי"מ שהיו בחשך התחתון דקליפת מצרים ערות הארץ, וגם ר"ל היו משוקעים במ"ט שע"ט²⁵⁹ כידוע, וגם הלא היו בתכלית הקטנות, וכמ"ש כי נער ישראל²⁶⁰ כו', ולא הי' בכחם כלל לברר החשך לצאת ממנו ולדחותו וכ"ש להפכו כנ"ל, ולזה נגלה עליהם ממה"מ הקב"ה בכבודו ובעצמו²⁶¹, וכמאמר לא ע"י מלאך ולא ע"י שרף²⁶² כו' רק בחי' עצמותו ומהותו ית' ממש, וזאת פעל בהם הכח ועוז לצאת מהחשך הגס הנ"ל, רק שזה הגילוי הי' בבחי' דילוג מלמעלה והאיר עליהם רק בבחי' מקיף, וכידוע הענין בד"ח ע"פ גפן ממצרים תסיע²⁶³ כו' מה גפן הפרי מבחוץ והקליפה בפנים כו' וכך הרע של נה"ב שלהם לא נתברר עדיין רק מפני תוקף הגילוי אור שהאיר אז על נפשם והקיף כל כחות נפשם אז הי' הרע דוגמת בחי' שינה שלא פעל פעולתו היינו לעכב על יצי"מ כי המקיף דיחידה שהאיר בה גילוי אור עצמותו של אנכי כו' הקיף כללות הכחות דנר"נ וגם נה"ב כו', ולזה לא הקשו כלל איך נלך למקום מדבר וציה בלא שום מזון ומחי', שהרי לא הי' מי שיקשה כידוע כי כל הקושיות והספיקות הוא רק מצד הרע דנה"ב²⁶⁴, אבל מצד שנתבטל בבחי' המקיף והי' בבחי' שינה ולא פעל פעולתו כי הלא האיר בחי' מקיף דיחידה בנפשם וא"כ ממילא הי' תוקף האמונה בה' ית' וכמ"ש משכני אחריך נרוצה²⁶⁵ כו', והוא בחי' אנכי שנתגלה במ"ת נתגלה ג"כ בעת יצי"מ כי הלא נאמר אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"צ כו', ואח"כ אכילת מצה שיחבלילה הראשונה שהיא חובה²⁶⁶ כו' והוא ג"כ מיכלא דמהימנותא²⁶⁷ כמבואר בזוהר, והיינו שהמצה הוא בחי' כלי בבחי' קטנות ובהעלם לבחי' אנכי הנ"ל, שיהי' לכה"פ בחי' הכרה בקטנות כידוע הענין באריכות בסידור²⁶⁸ ובלק"ת²⁶⁹ על מאחז"ל אין התינוק יודע לקרות אבא²⁷⁰ עד שיטעום טעם דגן, שהידיעה היא בתכלית הקטנות רק בבחי' הכרה והלבשה הגם שבהכרה זו דקטנות מלובש כללות תכלית הגדלות כמבואר שם, מ"מ הרי אין התינוק כלי לזה שיאיר אצלו בבחי' גילוי אור רק בהעלם, וכ"ה בכללות נש"י בעת יצי"מ הגם שהי' אותו הגילוי ממש שבעת מ"ת כנ"ל, אבל הי' אצלם בתכלית הקטנות באכילת מצה שהוא בבחי' קטנות דאבא כמבואר שם ע"ש, אבל מ"מ הי' זה כח ועוז בנפשם וגם הכנה רבה שאח"כ יוכלו לעשות כלי בנפשם מעט מעט ע"י ספה"ע מעט מעט בכל יום לברר ולזכך הרע דנה"ב ולהסיר החשך, שגם הוא יתהפך לאור, שזהו נק' בחי' אתדל"ת עד שהיו כלים ממש למ"ת הגילוי של אנכי, שיתלבש במוחם ולבם בבחי' אור פנימי, אבל אם לא הי' מתחלה בחי' אתדל"ע, לא הי' בכחם כלל לבוא לספה"ע ומ"ת כנ"ל, וזה ידוע כי הימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור²⁷¹ ובכל שנה בפרט וא"כ זהו"ע שדוקא ממחרת השבת שהוא בחי' יו"ט הראשון של פסח שהי' בחי' הגילוי דאנכי כו' לצאת ממצרים וגם הכלי לזה שיתלבש בהעלם ובקטנות כו' ע"י אכילת מצה כנ"ל אז יכולים לבוא לבחי' ספה"ע וכל המדריגות עד מ"ת כו', והטעם שנק' בשם מחרת השבת ידוע מ"ש בלק"ת כי מעלי דשבתא הוא בחי' מל' ויומא דשבתא הוא בחי' ז"א, ומחרת השבת היינו שלמעלה מבחי' שבת הוא בחי' בינה²⁷² עכ"ל, רק הכוונה הוא על בחי' פנימי' בינה שהוא שער הנו"ן דבינה, ששרשו בפנימי' הכתר, שמשם הי' שרש ומקור יצי"מ כמבואר בזוהר שעל טעם זה נזכר נ' פעמים בתו' נס דיצי"מ²⁷⁴ להורות שמבחי' זאת שהוא בחי' עלמא דחירו²⁷³ כידוע נמשך שרש דיצי"מ, וגם בחי' מ"ת גילוי אנכי הוא ג"כ מבחי' שער הנו"ן הנ"ל, ולזה הי' דוקא ביום החמישים כו', וגם ענין ספה"ע הוא ג"כ הכח ע"י שער הנו"ן, וזהו תספרו חמישים יום²⁷⁵ כידוע באריכות על ענין זה דהקושיא כי אינם סופרים רק מ"ט יום כו' וד"ל.