שיחה א

380שיחה א

שמח"ת

א. דברי כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ על פתיחת שערים בשמח"ת

כ"ק מו"ח אדמו"ר אמר באחת משיחותיו בשמחת תורה¹:

"בשמחת תורה – תרעין פתיחין (=שערים פתוחים). שערי אורה, שערי ברכה, ושערי הצלחה² פתוחים. כל השערים פתוחים, ואת זאת משיגים על־ידי התורה".

דברי רבותינו נשיאינו מדוייקים מאד, ומכך שהרבי מפרט במיוחד "שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה", למרות אשר, כפי שהוא מציין אחר־כך, "כל השערים פתוחים" ניתן ללמוד, שעיקר החידוש בשמחת תורה הוא פתיחת שלושת השערים הללו. יש איפוא להבין: מהו הקשר המיוחד בין שלושה שערים אלו לבין התורה³?

יתר־על־כן יש להבין: ידוע⁴, שששת ימי בראשית הם כנגד שית אלפי שנין (= ששת אלפי שנים), ומכך שהאור נברא ביום הראשון – לפני היום השלישי, שהוא כנגד האלף השלישי אשר בו ניתנה התורה⁵ – נראה, לכאורה, שהענין של "שערי אורה" איננו תלוי בתורה⁶.

כך גם לגבי "שערי ברכה". ידוע⁷ שאחד מן הטעמים להתחלת התורה ב"בי"ת" – "בראשית" – הוא, כיון ש"בי"ת" היא לשון ברכה. יוצא אפוא שענין הברכה היה מיד בתחילת הבריאה, ומדוע אומרים ש"שערי ברכה" תלויים בתורה⁸?

והשאלה קשה יותר: הרי עולם על מילואו נברא⁹, ויוצא, שענין הברכה, הרמוז ב"בי"ת" של "בראשית", כבר היה במילואו בזמן הבריאה. כך גם לגבי האור, ואף יותר מכך: הרי האור שנברא ביום ראשון היה בלתי־מוגבל, כדברי חז"ל¹⁰, שאדם 381צופה (ומביט) בו מסוף העולם ועוד סופו.

כלומר, לא רק עצם מציאותן של אורה וברכה אינו תלוי בתורה, אלא שהאורה והברכה בשיא שלמותן אינן תלויות בתורה. מדוע אומרים איפוא שמשיגים זאת דוקא על־ידי תורה?

ב. לכאורה ניתן להסביר שהכוונה היא לשלמות האמיתית של אורה

וברכה

לכאורה, ניתן היה להסביר, ששלימותה של הבריאה ביחס לעצמה, ביחס לנבראים – כולל מצבה בתחילתה, כאשר עולם על מילואו נברא – היא בכל־זאת שלמות מוגבלת, ולפיכך אין זו שלמות אמיתית,

לכן אומרים שאת שערי אורה ושערי ברכה ניתן להשיג רק על־ידי תורה. במושגים "אורה" ו"ברכה" כאן הכוונה היא לאורה ולברכה האמיתיות, בשיא שלימותן, כלומר, כפי שהן מצד הקדוש־ברוך־הוא, השלמות האמיתית. לכן ניתן להשיג זאת על־ידי תורה, כיון שכידוע¹¹, הסירה (מתן) תורה את המחיצה שבין עליונים לתחתונים, ובאמצעות התורה משיגים את כל הענינים כפי שהם לגבי העליון, הבורא.

אך אין די בהסבר זה, מפני הסיבות הבאות:

(א) לפי ההסבר הנ"ל העיקר חסר מן הספר: כיון שהענין הכללי של אורה וברכה, אפילו כפי שהם במילואם, קיים גם בלי התורה – צריך היה להדגיש שעל־ידי תורה משיגים את האורה והברכה, כפי שהם לגבי שלמות הבורא?

(ב) הטעם¹² לקביעת שמחת תורה בשמיני עצרת, ולא בחג השבועות (זמן מתן תורתנו), הוא, שהשמחה בשמחת תורה קשורה ל"לוחות השניות" שניתנו ביום הכיפורים, שהם "כפלים לתושיה"¹³.

ומאחר והמילים "ואת זאת משיגים על־ידי התורה" באות בהמשך לקביעה ש"בשמחת־תורה תרעין פתיחין" – מסתבר שהכוונה לתורה כפי שהיא קשורה לשמח"ת, "לוחות שניות",

לכן, גם אם נאמר שב"שערי אורה..." הכוונה היא לענינים אלה, כפי שהם ביחס לשלמות הבורא, הרי די לשם כך בתורה אשר קשורה ל"לוחות ראשונות", ומדוע קושרים זאת דוקא לשמחת תורה?

ג. שני הענינים של יו"ט שני, והענין הנוסף של שמח"ת

כדי להבין זאת, יש להקדים ולומר 382שבשמחת תורה ישנם שלושה ענינים המקבילים לשלושה השערים הנ"ל – שערי אורה, שערי ברכה, ושערי הצלחה:

ביום־טוב שני (של גלויות) יש שני ענינים: (א) היו"ט השני כפי שהוא תוצאה והמשך של יו"ט ראשון¹⁴. (ב) ביו"ט שני מתווסף היתרון של "ערבים עלי דברי סופרים"¹⁵, שאיננו קיים ביום־טוב ראשון¹⁶.

כך הדבר לגבי כל יו"ט שני, ובשמחת־תורה נוסף עוד ענין, כפי שהוסבר מספר פעמים¹⁷, שהעובדה שליום זה יש שם בפני עצמו – שמחת תורה – מוכיחה, שבנוסף לכך שהוא יום־טוב שני של שמיני עצרת (בחו"ל) הוא גם בעל תוכן בפני־עצמו, תוכן מיוחד של שמחת־תורה.

כשם שבענין יו"ט שני – אשר למרות שהוא רק מדברי סופרים, בכל זאת, ודוקא משום כך, יש לו יתרון על פני יו"ט ראשון, כאמור לעיל, שערבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה – כך גם הענין השלישי, שאיננו חובה כלל, אפילו לא מדברי סופרים, אלא מנהג בלבד (כלשון הזוהר¹⁸: "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה"), למרות זאת, יש בזה, דוקא משום כך, יתרון מיוחד, בנוסף לשתי הנקודות הקודמות, כמוסבר במספר מקומות¹⁹, שלמנהג־ישראל יש מעלה שאיננה בדבר שמדאורייתא או מדברי סופרים.

ד. שלושת הנקודות הללו בענין שמחת תורה

שלושת הענינים הנ"ל נמצאים גם בתוכנה של שמחת תורה עצמה:

מן השם "שמחת תורה" (סתם) רואים, שהשמחה קשורה לתורה באופן כללי²⁰, שניתנה ב"לוחות הראשונות",

אף־על־פי־כן, הטעם לקביעת שמחת תורה בשמיני עצרת, ולא 383בחג השבועות, הוא (כדלעיל בסעיף ב'), שהשמחה בשמחת תורה קשורה ל"לוחות שניות"²¹, שהם מעין²² דברי סופרים²³ של התורה שבכתב עצמה,

בנוסף לכך הענין של שמחת תורה עצמו, קיום שמחת תורה על־ידי יהודים, הוא מנהג ישראל, כלשון הזוהר" ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה...".

וכיון שמנהג ישראל מגיע לדרגה הגבוהה יותר מן התורה, ואף מדברי סופרים (כדלעיל בסעיף ג'), לפיכך אומר הזוהר, בהמשך ל"נוהגין... ואתקריאת שמחת תורה": "ומעטרן לספר תורה בכתר דילי'". כלומר, על־ידי שיהודים נוהגים "למעבד... עמה חדוה", הם מעטרים כתר לתורה, וידוע, שבחינת כתר תורה הוא מעל לתורה^*, ואפילו מעל לתורה הקשורה ל"לוחות שניות" ודברי סופרים.

ה. הסיבה ל"לוחות שניות" – עבודת ישראל, שמח"ת – כולה יגיעת

ישראל

ההסבר לכך הוא: הסיבה לכך ש"לוחות שניות" נעלות מ"לוחות ראשונות" – כפלים לתושיה, היא, שהם ניתנו באמצעות עבודת התשובה של עם ישראל²⁴, והרי השורש של נשמות ישראל הוא מעל לתורה²⁵.

אך גם "לוחות שניות" ניתנו מלמעלה (עבודת התשובה של ישראל היתה הסיבה לנתינתם, אך הם ניתנו, בכל זאת, מלמעלה), ולפיכך זהו ענין של "תורה", אשר נשמות ישראל הן מעליה, אלא שבתוך התורה עצמה הם "כפלים לתושיה", כיון שהושגו באמצעות יגיעתם של ישראל.

לעומת זאת, המנהג "למעבד ישראל עמה חדוה" בא כולו מישראל, ולכן הוא מושג באמצעות כתר תורה, שהוא מעל לתורה (ואף מעל ל"כפלים לתושיה" שבתורה).

ו. ההבדל בין "אורה" לבין "ברכה"

זהו הקשר בין שמחת תורה לבין "שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה", שהרי שלוש הנקודות הללו שקיימות בשמחת תורה (תורה 384באופן כללי; היתרון שב"לוחות שניות"; המנהג "למעבד ישראל עמה חדוה") מקבילות ל"אורה", "ברכה", ו"הצלחה":

ההבדל בפשטות בין "אורה" ל"ברכה" הוא: כאשר מברכים מישהו, מתכוונים למתברך שיקבל את תוכן הברכה ושתצמח לו מכך תועלת. לעומת זאת, האור איננו רק לתועלת המקבל, אלא תלוי גם בתכונותיו של המאור (המאיר), שאחת מתכונות האור היא²⁶, שהוא משפיע באופן של "ממילא", ללא תלות בתועלתו של המקבל. יתר־על־כן: שמשא אכולא עלמא נייחא²⁷ (= שמש מאירה לכל העולם), והיא מאירה אף במקום האשפה, גם אם אין בכך שום תועלת.

וזהו הקשר בין "לוחות ראשונות" ו"לוחות שניות" בין "שערי אורה" ו"שערי ברכה"²⁸:

בנתינתם של "לוחות ראשונות" היה עיקר הדגש על הנתינה מלמעלה (ולא כל כך על כך שישראל ישמעו, יבינו ויתאחדו עם התורה באחדות נפלאה כהבנת השכל²⁹), ולכן, למעשה, לא קלטו ישראל במתן־תורה את המסר הזה (בגלל מצבם וכו'), לפיכך קשורים ה"לוחות הראשונות" ל"שערי אורה", כיון שבמהותו של אור הדגש הוא על המאור, מקור האור.

שונה מכך ב"לוחות שניות", שנתינתם באה על־ידי עבודתם של בני ישראל, תשובתם של ישראל גרמה לכך שהלוחות יינתנו להם. כלומר, הדגש כאן הוא על כך שישראל יקבלו ויקלטו את התורה. לכן מקבילות 385ה"לוחות השניות" ל"שערי ברכה", שהדגש בה הוא על המתברך, שהוא יקבל את הברכה.

וכיון ש"סוף מעשה במחשבה תחילה"³⁰, המטרה האמיתית בהשפעה ובהארת האור היא, שהוא ייקלט ויתאחד עם הכלים³¹, לפיכך ה"לוחות השניות" הם מעל ל"לוחות הראשונות", כפלים לתושיה.

ז. הפירוש הפנימי ל"סוף מעשה במחשבה תחילה"

הפירוש העמוק והפנימי יותר³² ל"סוף מעשה במחשבה תחילה" הוא, שסוף העשיה, התוצאה שלאחר המעשה, נעוץ ב"תחלה, שלפני המחשבה (ולא כהסבר הפשוט, שהדבר שאותו רצו בתחלת המחשבה מתבצע בסוף המעשה).

כדוגמא לכך מביאים³³ אומן שרוצה ליצור יצירה כלשהיא, והיא התבצעה "בתכלית הטוב ביותר .. בדרך הצלחה", אין פירושו של דבר, שהאומן ציפה מלכתחילה לכך שהמלאכה תצא "בדרך הצלחה", שהרי את זאת אין הוא יכול לדעת. הוא יכול רק להתכוון לעשות את המלאכה "כפי אופן טוב האומנות שלו". כלומר, ביצוע יצירתו "בדרך הצלחה" הוא יותר מאשר כוונתו בתחילת מחשבתו, ונעוץ ב"תחילה" שלפני תחלת המחשבה.

ח. עבודת ישראל "בהצלחה" היא מעל "תחלת המחשבה" ברצון

ה'

דומה לכך ה"הצלחה" של מעלה, של האלקות, כיון שכל דבר הקיים למטה, מקורו למעלה: ה"דירה לו ית'" שישראל מקיימים על־ידי עבודתם היא "בתכלית הטוב ביותר .. בדרך הצלחה" – טוב יותר אף מרצון ה' בתחלת המחשבה³⁴ (כביכול) כמוסבר לעיל. למרות שבודאי ענין זה עצמו, שה"דירה" תהיה "בתכלית הטוב ביותר...", הוא כוונת הבריאה מלכתחילה³⁵, אך זה בבחינת "תחלה" שמעל ל"מחשבה".

ההסבר לכך (בקצרה) הוא: מטרת הבריאה היא שישראל יעשו לה' דירה בתחתונים על־ידי עבודתם העצמית, בכוחם העצמי³⁶. וכיון שלרצון ה' בעולמות³⁷, כולל "תחלת המחשבה", 386יש קשר לבריאה והוא משפיע בה, לפיכך לא התגשמה מטרה³⁷ זו (של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים" באמצעות עבודתם העצמית של ישראל) ב"תחלת המחשבה" על הבריאה, אלא נשארה מוסתרת בבחינת ה"תחילה" שמעל ל"תחלת המחשבה"³⁸. כך, שכוונה זו איננה משפיעה למטה, והדירה לה' ית' נעשית כולה על־ידי עבודת ישראל בכוחם העצמי³⁹.

בכך מובן שישראל מגשימים את המטרה של "נתאווה הקדוש־ברוך־הוא להיות לו ית' דירה בתחתונים" באופן של "הצלחה", מפני שמטרה זו היא מעל להתגלות ברצון הגלוי לעולמות – אפילו לא ב"תחילת המחשבה".

ט. קיום מנהגי ישראל – "סוף מעשה במחשבה תחילה"

למרות שה"דירה", הנעשית על־ידי ישראל בכוחם העצמי, מתבצעת באמצעות עבודת כל התורה והמצוות, לכל פרטיהם, הרי הדבר גלוי⁴⁰ יותר כאשר אין היהודי מקיימם בגלל טעם מסויים וכו', אלא אך ורק בגלל "וצוונו" (לא בגלל הסגולה שבקיום המצוות), כביטוי הידוע "אפילו נצטוינו לחטוב עצים"⁴¹, וכך גם גלוי הדבר בענין של מנהגי ישראל, כיון שעליהם אין ציווי מלמעלה, והם נובעים לחלוטין מכוחם של ישראל עצמם⁴².

כלומר, רצון ה' שישראל יקיימו את מנהגי ישראל הוא מוסתר אף יותר מן הרצון לתורה ומצוות באופן כללי, עד כדי כך, שעליהם אין אפילו ציווי⁴³.

זהו ההסבר (בדרך אפשר) לכך, שבאמצעות מנהג של "למעבד ישראל עמה חדוה" מגיעים אחר־כך ל"מעטרן לספר־תורה בכתר דילי'", והרי כתר תורה נעלה מן התורה, ואפילו מן התורה שבבחינת "לוחות שניות", כדלהלן:

למרות שעיקר הדגש ב"לוחות השניות" הוא על קבלת התורה מצדם של ישראל (כמוסבר לעיל בסעיף ו'), בכל זאת, כיון שהם ניתנו מלמעלה 387(בדומה ל"ברכה", שלמרות שהעיקר בה הוא תועלת המתברך, בכל זאת היא באה מן המברך), הרי אין הם, למרות הכל, בבחינת "סוף מעשה", ולכן מתגשמת על ידם רק הכוונה שב"תחילת מחשבה",

אך על־ידי שישראל נוהגים "למעבד... עמה חדוה" – לשמוח עם התורה, לאחר נתינתה מלמעלה – הרי זה כענין ההצלחה⁴⁴, שהיא דוקא ב"סוף מעשה" (לאחר העשיה), ולפיכך הוא משיג את הכוונה של "תחילה", שמעל לתחלת המחשבה.

י. חיזוק הקושי, והשאלה על הפיכת מנהג לחלק מן התורה

אך לפי האמור לעיל מתחזק הקושי דלעיל (סעיף א'): אם המיוחד שבשמחת תורה היא ה"הצלחה", ואילו "אורה" ו"ברכה" קיימים אף ב"לוחות הראשונות" (בשבועות) וב"לוחות השניות" (יום־הכיפורים), מדוע נאמר בשיחה הנ"ל שגם "שערי אורה" ו"שערי ברכה" קשורים דוקא לשמחת־תורה?

כדי להבין דבר זה, יש להקדים ולומר, שרואים, שבאמצעות עבודה ולימוד כדבעי (יגעת) של ישראל נוסף משהו לתורה, עד כדי כך שצריך לחדש בתורה, לאפשה לה⁴⁵ (= להגדיל אותה). וכך גם לגבי מנהגי ישראל, שמנהג ישראל תורה הוא⁴⁶, ויוצא אפוא, שעל־ידי שישראל מקיימים מנהג מסויים, נוסף משהו לתורה.

וקשה על כך, לכאורה: אמנם, ניתן להבין כיצד יכולים ישראל לחדש בתורה⁴⁷, בהתחשב בכך ששורש נשמתם נעלה מן התורה, אך עדיין אין מובן: כיצד הופך חידוש זה (ובפרט החידוש של מנהג) לחלק מן התורה?

[כלומר, לא רק שחייבים לבצע את ה"גזירות והתקנות והמנהגות"⁴⁸ שחידשו חכמים, אלא שהם נעשים חלק מן התורה⁴⁹, כפי שמצוי הביטוי, כנ"ל, על מנהגי ישראל, (ואפילו מנהגים שאינם קשורים ל"בית דין⁴⁸ הגדול"⁵⁰) ש"מנהג ישראל תורה הוא"].

ההסבר לכך הוא:

388יש בתורה שתי בחינות⁵¹: (א) מהותה של התורה כחכמתו ורצונו ית', מצד בחינה זו בנויה תורה כך, שיש ענינים המתחדשים על־ידי ישראל. (ב) מהותה של התורה ש"אורייתא וקודשא־בריך־הוא כולא חד"⁵², שורשה של התורה בעצמותו יתברך. מצד בחינה זו יכול ענין זה להפוך לחלק מן התורה, כדלהלן.

כיון שהכוונה העליונה היא שישראל יחדשו בתורה בכוחם העצמי, ובאמצעות זאת מתגלה שורשם בעצמותו ית', לפיכך, על־ידי כך שישראל מביאים לגילוי בחינת ה"עצמות" של אלקות על־ידי חידושם, הם מביאים להשפעה גילוי זה גם בתורה (בדומה לכתוב בספר הבהיר⁵³, שדוד היה מחבר תורה בקוב"ה). ולכן נעשה החידוש (הן ה"חידושים" הנלמדים מן התורה על־ידי "יגעת"⁵⁴, והן ה"תקנות והגזירות והמנהגות" שמחדשים ישראל) לחלק מן התורה.

לפי זה מובן גם האמור בשיחה שדלעיל, שגם ל"שערי אורה" ו"שערי ברכה" (ולא רק ל"שערי הצלחה") יש קשר מיוחד לשמחת תורה שהונהגה על־ידי ישראל גם אם "אורה" ו"ברכה" קיימים גם בתורה מצד עצמה:

אמיתות המושג "אורה" היא, שכל המצוי ב"מאור" מאיר בגלוי, גם מה שמצד עצמו הוא למעלה מגילוי ⁵⁵ (ועל־דרך־זה הוא גם בנוגע ל"ברכה").

וכיון שאמיתות התורה היא ש"אורייתא וקוב"ה כולא חד", יוצא, שדוקא בשמחת תורה, כאשר ישראל "מעטרן לספר תורה בכתר דילי'", ומגלים את שורש התורה כפי שהיא מושרש בעצמותו ית' – דוקא אז מתגלים ביחד עד "שערי הצלחה" גם "שערי אורה" ו"שערי ברכה" בשלימותם.

389לקוטי שיחות ביאורים באגרת התשובה