225

הערות

1. 10. הובא בשיחת ליל שמע"צ תרצ"ט. – ענין ירק ובשר בספירות, בנשמות, בעבודה וכו' ראה מאורי אור בערכם, קהלת יעקב (לבעהמ"ח מלא הרועים) ועוד. וע"פ המבואר שם מובן מחז"ל (שבת קמ, ב) אנא לא בעניותי כו'. וממה שנקט (לא רק שני מיני מאכל, אלא גם) שני סוגי מאכל: "באטשווענע" (=ירק) – צומח, ו"פלייש" (=בשר) – חי, מוכח שיש ענין עקרי ומהותי בשמע"צ ושמח"ת שבו הם נבדלים זה מזה.
2. 11. ראה גם סדור אדה"ז רצב, רע"ג.
3. 12. טור ורמ"א באו"ח סתרס"ט. זח"ג רנו, ריש "ב*. ואף שהשם "שמחת תורה" הוא לכאורה לא מצד מעלת היום עצמו, כ"א "לפי שמסיימין בו התורה** וראוי לשמוח בסיומה" (טור שם. וראה גם רמ"א שם) – מכיון שכל הענינים שבתורה הם בתכלית הדיוק, הרי מזה גופא שביום זה מסיימים את התורה ושמחים בסיומה, מובן*** שהענין דשמח"ת שייך לענינו של היום. ועפ"ז מובן מה שכל המעל"ע – גם הלילה – נקרא שמח"ת.
4. 13. בנוגע להשם "אחרון של פסח" – ראה לקמן הערה 22.
5. . בזהר שם: "ומאי עצרת.. ואתקריאת שמחת תורה". אבל, מדכתב שם לפנ"ז "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה" מוכח שאי"ז מצד בחי' "עצרת" עצמו, כ"א מצד מנהגן של ישראל (ראה בארוכה ד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ל. לקו"ש חי"ט ע' 382 ואילך. וראה גם לקמן הערה 60, שהענין דשמח"ת הוא מצד עבודתם של ישראל). ומה שבזהר שם הובא זה בהמשך ל"עצרת", י"ל: א) לפי שרשב"י הי' בא"י, ששם עושין שמח"ת בשמע"צ. ב) גם בחו"ל ששמע"צ ושמח"ת הם בשני ימים, מזה שקבעו שמח"ת ביום שהוא גם יו"ט שני דשמע"צ, מוכח ששייכים זה לזה. ולהעיר מלקו"ת סוכות פב, ג: "יום השמיני הוא שמחת תורה".
6. . ובכל אופן צ"ע וביאור כ"ז לבני מערבא דמסיימים התורה אחת לשלש שנה (מגילה כט, ב), או לשלש שנים וחצי (חילוף מנהגים בין א"י ובבל אות מח. וראה במפרשים למס' סופרים פט"ז, יו"ד).
7. . ובפרט לפי מה שכתב במחזור ויטרי סי' שפה, שהטעם שקוראין וזאת הברכה ביום זה הוא "כדי לסמוך שמחת התורה שזכו לסיימה לשמחת החג".