382
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
שבשמחת תורה ישנם שלושה ענינים המקבילים לשלושה השערים הנ"ל – שערי אורה, שערי ברכה, ושערי הצלחה:
ביום־טוב שני (של גלויות) יש שני ענינים: (א) היו"ט השני כפי שהוא תוצאה והמשך של יו"ט ראשון14. (ב) ביו"ט שני מתווסף היתרון של "ערבים עלי דברי סופרים"15, שאיננו קיים ביום־טוב ראשון16.
כך הדבר לגבי כל יו"ט שני, ובשמחת־תורה נוסף עוד ענין, כפי שהוסבר מספר פעמים17, שהעובדה שליום זה יש שם בפני עצמו – שמחת תורה – מוכיחה, שבנוסף לכך שהוא יום־טוב שני של שמיני עצרת (בחו"ל) הוא גם בעל תוכן בפני־עצמו, תוכן מיוחד של שמחת־תורה.
כשם שבענין יו"ט שני – אשר למרות שהוא רק מדברי סופרים, בכל זאת, ודוקא משום כך, יש לו יתרון על פני יו"ט ראשון, כאמור לעיל, שערבים עלי דברי סופרים יותר מדברי תורה – כך גם הענין השלישי, שאיננו חובה כלל, אפילו לא מדברי סופרים, אלא מנהג בלבד (כלשון הזוהר18: "ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה"), למרות זאת, יש בזה, דוקא משום כך, יתרון מיוחד, בנוסף לשתי הנקודות הקודמות, כמוסבר במספר מקומות19, שלמנהג־ישראל יש מעלה שאיננה בדבר שמדאורייתא או מדברי סופרים.
ד. שלושת הנקודות הללו בענין שמחת תורה
שלושת הענינים הנ"ל נמצאים גם בתוכנה של שמחת תורה עצמה:
מן השם "שמחת תורה" (סתם) רואים, שהשמחה קשורה לתורה באופן כללי20, שניתנה ב"לוחות הראשונות",
אף־על־פי־כן, הטעם לקביעת שמחת תורה בשמיני עצרת, ולא
הערות
- 14. ראה שהש"ר עה"פ (שה"ש א, ו) שמוני נוטרה גו' – הובא ונתבאר בלקו"ת שמע"צ סד"ה להבין ענין יו"ט שני של גליות. דרמ"צ קיד, א־ב. וראה בעניננו לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 247 הערה 10.
- 15. ע"ז לה, א (ופרש"י שם). וראה שהש"ר עה"פ (שה"ש שם, ב) כי טובים דודיך מיין (ב). נתבאר בתו"א (נב, סע"ד ואילך), לקו"ת מטות (פה, א), סוכות (פ, ב), שה"ש (ז, א). מצה זו תר"ם (ס"ע נג ואילך). ובכ"מ.
- 16. בלקו"ת שמע"צ שם (צב, סע"ג) שהמעלה דיו"ט שני היא לפי ש"עיקר הכוונה להיות הגילוי למטה". ויש לקשר המבואר בפנים לזה – כי זה גופא שדוקא האור דיו"ט שני נמשך למטה ביותר [ועד בהענינים דגלות (ראה לקו"ת שם צב, ב. ובארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 243 ואילך)] הוא להיותו אור נעלה יותר, מצד זה שהוא ד"ס. ע"ד המבואר בלקו"ת מטות שם.
- 17. ראה בארוכה לקו"ש שם ע' 234 ואילך. וש"נ.
- 18. ח"ג רנו, ב. וראה לקו"ש שם שוה"ג הא' להערה 12.
- 19. ראה (בענין ההקפות דשמח"ת) לקו"ת סוכות פ, סע"ג. סידור רסט, ב.
- 20. ולהעיר משיחת יום ב' דחגה"ש תש"ב, דמזה שיש קס"ד בתורה לקבוע שמח"ת אחר חגה"ש מוכח דשמח"ת ושבועות שייכים זל"ז, ע"ש. ולהעיר גם מזה שהתחלת פ' וזאת הברכה (שקורין בשמח"ת) היא בענין מ"ת (ה' מסיני בא גו') שהי' בחג השבועות (וראה הערה הבאה).
רש"י על שיר השירים א׳:ו׳ - הטקסט מספריא
אַל תִּרְאֻנִי. אַל תִּסְתַּכְּלוּ בִי לְבִזָּיוֹן כְּמוֹ "כִּי רָאוּ בַּאֲרוֹן ה'":
שֶׁאֲנִי שְׁחַרְחֹרֶת. לְפִי שֶׁאֵין שַׁחֲרוּתִי וְכִעוּרִי מִמְּעֵי אִמִּי, אֶלָּא עַל יְדֵי שְׁזִיפַת הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁאוֹתוֹ שַׁחֲרוּת נוֹחַ לְהִתְלַבֵּן כְּשֶׁיַּעֲמֹד בַּצֵּל:
בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי. הֵם בְּנֵי מִצְרַיִם שֶׁגָּדַלְתִּי בָהֶם, וְעָלוּ עִמִּי בְעֵרֶב רַב, הֵם נִחֲרוּ בִי בַהֲסָתָתָם וּפִתּוּיָם עַד שֶׁשָׂמוּנִי,
נֹטֵרָה אֶת הַכְּרָמִים. וְשָׁם שְׁזָפַתְנִי הַשֶּׁמֶשׁ וְהֻשְׁחַרְתִּי, כְּלוֹמַר: נְתָנוּנִי עוֹבֶדֶת אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וְכַרְמִי שֶׁהָיָה שֶׁלִּי מֵאֲבוֹתַי, לֹא נָטָרְתִּי. מָצִינוּ פַּרְנָסִים נִקְרָאִים בַּמִּקְרָא בִּלְשׁוֹן "כְּרָמִים", שֶׁנֶּאֱמַר "וְנָתַתִּי לָהּ אֶת כְּרָמֶיהָ מִשָּׁם" וּמְתַרְגְּמִינָן: "וַאֲמַנֵּי לָהּ יַת פַּרְנָסָהָא", וְכֵן "לֹא יִפְנֶה דֶרֶךְ כְּרָמִים":
מצוטט ב־2 עמודים
לקוטי שיחות 2
- כרך ט ‹ וזאת הברכה ‹ שיחה א ‹ 225 לקו"ש חי"ט ע' 382
- כרך טו ‹ בראשית ‹ שיחה א ‹ 6 לקו"ש חי"ט ע' 382
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.