383
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
בחג השבועות, הוא (כדלעיל בסעיף ב'), שהשמחה בשמחת תורה קשורה ל"לוחות שניות"21, שהם מעין22 דברי סופרים23 של התורה שבכתב עצמה,
בנוסף לכך הענין של שמחת תורה עצמו, קיום שמחת תורה על־ידי יהודים, הוא מנהג ישראל, כלשון הזוהר" ונוהגין למעבד ישראל עמה חדוה...".
וכיון שמנהג ישראל מגיע לדרגה הגבוהה יותר מן התורה, ואף מדברי סופרים (כדלעיל בסעיף ג'), לפיכך אומר הזוהר, בהמשך ל"נוהגין... ואתקריאת שמחת תורה": "ומעטרן לספר תורה בכתר דילי'". כלומר, על־ידי שיהודים נוהגים "למעבד... עמה חדוה", הם מעטרים כתר לתורה, וידוע, שבחינת כתר תורה הוא מעל לתורה*, ואפילו מעל לתורה הקשורה ל"לוחות שניות" ודברי סופרים.
ה. הסיבה ל"לוחות שניות" – עבודת ישראל, שמח"ת – כולה יגיעת
ישראל
ההסבר לכך הוא: הסיבה לכך ש"לוחות שניות" נעלות מ"לוחות ראשונות" – כפלים לתושיה, היא, שהם ניתנו באמצעות עבודת התשובה של עם ישראל24, והרי השורש של נשמות ישראל הוא מעל לתורה25.
אך גם "לוחות שניות" ניתנו מלמעלה (עבודת התשובה של ישראל היתה הסיבה לנתינתם, אך הם ניתנו, בכל זאת, מלמעלה), ולפיכך זהו ענין של "תורה", אשר נשמות ישראל הן מעליה, אלא שבתוך התורה עצמה הם "כפלים לתושיה", כיון שהושגו באמצעות יגיעתם של ישראל.
לעומת זאת, המנהג "למעבד ישראל עמה חדוה" בא כולו מישראל, ולכן הוא מושג באמצעות כתר תורה, שהוא מעל לתורה (ואף מעל ל"כפלים לתושיה" שבתורה).
ו. ההבדל בין "אורה" לבין "ברכה"
זהו הקשר בין שמחת תורה לבין "שערי אורה, שערי ברכה, שערי הצלחה", שהרי שלוש הנקודות הללו שקיימות בשמחת תורה (תורה
הערות
- 21. ולהעיר שבפ' וזאת הברכה (שקורין בשמח"ת) יש ב' הענינים: בתחילת הפרשה – מ"ת דחגה"ש (כבהערה הקודמת), ובסיום הפרשה "לעיני כל ישראל" – "יישר כחך ששברת" (פרש"י שם) שהביא ללוחות שניות (ראה בארוכה לקו"ש ח"ט [המתורגם] ע' 251. לקו"ש חי"ד ע' 2־161).
- 22. ראה שמו"ר שבהערה 13. ובארוכה – המשך תרס"ו ע' פח ואילך.
- 23. בלקו"ת שמע"צ (צב, ב) שהמעלה דיו"ט שני על יו"ט ראשון היא דוגמת מעלת בע"ת על צדיקים. ועפ"ז תומתק יותר השייכות דלוחות שניות לענין יו"ט שני (ראה לעיל סעיף ג') – כי המעלה בלוחה"ש שהם כפלים לתושי' היא מצד ענין התשובה (כדלקמן סעיף ה').
- *. ראה אוה"ת שמע"צ ע' א'תשצב.
- 24. אוה"ת שבהערה 12. וראה לקו"ש חי"ד שם.
- 25. ראה ב"ר פ"א, ד. תדבא"ר פי"ד. וראה לקו"ש ח"ט שם.
בראשית רבה א׳:ד׳ - הטקסט מספריא
בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.