6

לו ללמוד תורה רק במה שקשור אליו כדי לדעת כיצד לקיים את "שבע מצוות דידהו (=שלו)" ³⁹.

כיוון שלימוד התורה אצל אומות " העולם הוא כדי לדעת את המעשה אשר יעשון, מובן שיש להם קשר רק לענין של הבנה והשגה שבתורה, ולא לעצם התורה שלמעלה מהשגה, שבא על־ידי "ברכו בתורה תחילה" שענין זה שייך רק ליהודים [וזה מוכח גם בלשון ברכת התורה: "אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו"].

ולכן, בשעה שתרגמו הזקנים את התורה לתלמי המלך – כאשר הם תרגמו את התורה באופן שיש לה קשר לבני נח – התקבל כאילו היה כתוב "אלקים ברא בראשית", שמתחיל באל"ף, כי אצל אומות העולם ההבנה והשגה היא (לא הדבר השני, אלא) הדבר הראשון.

ח. הקשר בין פרשת בראשית לשמחת תורה

את קריאת פרשת בראשית מתחילים בשמחת תורה – וגם ענין זה קשור עם המבואר לעיל:

בשמחת תורה רוקדים עם ספר התורה, שכן דווקא על־ידי הריקודים ברגליים משיגים את ה"עצם" של התורה ⁴⁰. וכפי שכתוב בזוהר ⁴¹:

ונהגין למעבד ישראל עמה חדוה ואתקריאת שמחת תורה ומעטרן לספר־תורה בכתר דיליה" (=ונוהגין ישראל לעשות אתה חדוה, ונקראת שמחת תורה, ומעטרין את ספר התורה בכתר שלו), כלומר שהשמחה של שמחת תורה קשורה בכך ש"מעטרן לס"ת בכתר דיליה", והרי כתר הוא למעלה מהראש. וענין של המשכת אין־סוף בתורה, קישור התורה ובני ישראל בנותן התורה –

ועל־ידי כך, על־ידי הכנת השמחה וה"המשכה" אפשר לאחר מכן, ביום שמחת תורה עצמו, להתחיל בקריאה ובלימוד של בראשית – שמתחילה ב"בי"ת", שחשים שכל הלימוד בתורה הוא הענין השני של התורה. התחלת התורה היא ההתמסרות לנותן התורה.