שיחה א

391שיחה א

אגרת התשובה *

א. כ' באב חל בסמוך לשבת מברכים חודש אלול

יום עשרים באב, כ' אב – יום ההילולא של אבי מורי¹ – חל בשנים רבות בשבוע, אשר בשבת שלו², מברכים את חודש אלול³, החודש הקשור לתשובה⁴.

לפיכך תילמד ההערה הראשונה של בעל ההילולא על "אגרת התשובה" של אדמו"ר הזקן.

ב. הדוגמא שמביא אדמו"ר הזקן באגרת התשובה

באגרת התשובה⁵ מביא אדמו"ר הזקן את הדעה, שכאשר אדם נכשל באותו חטא פעמים רבות, עליו לצום מספר הצומות שנקבע (על פי הקבלה) לחטא זה כמספר הפעמים שחטא – "פעמים רבות כפי המספר אשר חטא".

בהמשך הוא מביא לכך דוגמא של "המוציא זרע לבטלה", שמספר הצומות שנקבע לחטא זה הוא פ"ד תעניות⁶, ו"אם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על־דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד, וכן לעולם".

אבי מורי מבאר בהערותיו על ספר התניא⁷, שאדמו"ר הזקן מביא את הדוגמא "עשר או עשרים", כי הפגם שנגרם על ידי חטא זה הוא בכח החכמה, כנאמר בהמשך אגרת התשובה⁸, שהחטא "פוגם במוח", והכוונה היא בעיקר למוח החכמה⁹.

391לפיכך מובאת הדוגמא "עשר או עשרים", כי חכמה מתבטאת באות יו"ד¹⁰, (של שם הוי'¹¹), ואות זו קשורה לשני המספרים – "עשר" ו"עשרים": י' בגימטריא "עשר", והאות יו"ד במילואו – י' ו' ד' – בגמטריא "עשרים".

יש להבין: הענין שעליו מדבר אדמו"ר הזקן כאן, שצריך לצום, לפי דעה זו, "פעמים רבות כפי המספר אשר חטא", קשור לכל החטאים, ו"המוציא זרע לבטלה" מובא כאן כדוגמא – "כגון המוציא...". ומהו הקשר בין ענין זה לבין הפגם שבו פוגם חטא מסויים זה, המובא כדוגמא בלבד?

השאלה אף תמוהה יותר: התמיהה על לשונו של אדמו"ר הזקן "עשר או עשרים" איננה מדוע הוא בחר מספר זה ולא אחר, כי אז ניתן היה לומר, ולפחות בדוחק, שכיון שעליו לנקוב במספר מסויים, הוא בוחר במספר הרומז לפגם שלו גורם החטא המובא כדוגמא,

אלא התמיהה היא על כך שנקיבת מספר מסויים מיותרת לחלוטין: גם אילו היה נאמר "צריך להתענות פ"ד על כל פעם", או בביטוי דומה לזה, בלי לנקוב במספר מסויים – לא היה חסר דבר,

ותמוה: כיצד ייתכן לומר, שאדמו"ר הזקן יוסיף מספר מסויים לדוגמא, שאין בה צורך, כדי לרמוז לפגם של חטא מסויים המובא כדוגמא בלבד?

ג. לשם מה מובא מספר

מסויים כדוגמא?

בדומה לשאלה זו, לשם מה נוקט אדמו"ר הזקן במספר מסויים כדוגמא – "עשר או עשרים", יש שאלה כללית יותר, שאותה אין אבי מורי מציין: לשם מה צריך אדמו"ר הזקן להביא, בכלל, דוגמא של חטא מסויים.

אילו היה נאמר רק "במי שחטא חטא אחד... מספר הצומות לאותו החטא...", בלי לציין דוגמא של חטא מסויים, גם אז היו הדברים מובנים. מדוע מוסיף אדמו"ר הזקן ואומר "כגון המוציא זרע לבטלה..."¹²?

כן יש להבין, מדוע לאחר שאומר אדמו"ר הזקן "ואם חטא בזה עשר או עשרים פעמים על דרך משל, צריך להתענות עשר או עשרים פעמים פ"ד", הוא מוסיף ואומר "וכן לעולם", שאף אם חטא חטא זה יותר מעשרים פעמים עליו לצום פ"ד צומות עבור על פעם שחטא.

392ולכאורה: מהו החידוש בכך? מדוע נחשוב ש"צריך להתענות... כפי המספר אשר חטא" רק עד עשרים פעמים? לשם מה עליו להוסיף "וכן לעולם"¹³?

ד. השאלה על המשך הפרק באגרת התשובה

בהערה הנ"ל של אבי מורי, הוא מבאר, בסוגריים, דיוק נוסף באגרת התשובה:

בהמשך אותו פרק¹⁴, אומר אדמו"ר הזקן: "כל בעל נפש... יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת כל ימי חייו מספר הצומות לכל עון ועון מעונות החמורים שחייבין עליהם מיתה על כל פנים ואפילו בידי שמים בלבד, כגון להוצאות זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת בימי חייו. ויכול לדחותן .. ויתענה כעשר תעניות על דרך משל בחורף אחד...".

ומסביר אבי מורי, שאדמו"ר הזקן אומר "כעשר תעניות", כי "כעשר הוא גם כן י'". וגם בענין זה יש שאלה כללית יותר, שאותה אין אבי מורי מציין: לשם מה מביא אדמו"ר הזקן דוגמא לענין זה (כגון הוצאות זרע לבטלה...¹⁵).

כן יש להבין: כיון שהאות יו"ד אינה קשורה רק למספר עשר, כי אם גם למספר עשרים, כדלעיל – מהי הסיבה, בפנימיות הענינים¹⁶ לכך שלגבי "ויתענה .. בחורף אחד" מציין אדמו"ר הזקן רק את המספר עשר, ולא את המספר עשרים?

ה. על ידי ההערה הנ"ל מוסבר גם הענין הכללי

כבר הוסבר פעמים רבות לגבי הערותיו של אבי מורי על הזהר ועל ספר התניא וכדומה, שמפני מספר סיבות, וכן מפני מחסור בנייר ובדיו, הוא כתבן בקיצור נמרץ. וכאשר לומדים זאת בעיון הראוי, רואים, שבאמצעות ההערות מתורצות מספר שאלות, המתעוררות על המקום ששם נכתבו ההערות, ולפעמים גם על מקומות אחרים, בנוסף לדיוקים שהוא מציין בפירושו.

ויותר מכך: למרות שברוב ההערות הוא מתעכב על דיוקי לשון וכדומה, רואים במקומות רבים, כאשר מתעמקים כראוי, שבאמצעות הערות אלו מובן גם התוכן הכללי של הענין שעליו נאמרו ההערות.

וכך בעניננו: אמנם, בגלוי מבואר רק הדיוק, שאדמו"ר הזקן מביא את הדוגמא "עשר או עשרים", ו"כעשר 393תעניות", הרי באמצעות הערה זו מתורצים עוד דיוקים רבים, כולל הדיוקים שהובאו לעיל בסעיפים ג' וד'.

ויותר מכך: באמצעות הערה זו מובן גם התוכן הכללי של הענין – הסיבה לכך, שלפי דעה אחת, "צריך להתענות מספר הצומות לאותו חטא פעמים רבות כפי המספר אשר חטא", וכן הסיבה לכך ש"כל בעל נפש... יחמיר על עצמו להשלים לפחות פעם אחת...", כפי שיוסבר להלן.

ו. שלושת הענינים שבכל עבירה ובתיקונה

ויש לומר, שההסבר לכל האמור לעיל הוא: בפגם הנגרם על ידי חטא, וכן בתיקון לכך (תשובה), יש, באופן כללי, שלושה ענינים:

א) כיון שבעשיית כל חטא עוברים על ציוויו של מלך מלכי המלכים הקדוש־ברוך־הוא, שזהו המשותף לכל העבירות – הרי באמצעות כל עבירה, כולל על ידי ביטול מצות עשה, פורק האדם מעצמו על מלכות שמים¹⁷ ונעשה רשע¹⁸.

והתיקון לכך הוא – "שיעזוב החוטא חטאו... ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד¹⁹, ובלשון אדמו"ר הזקן: "שיגמור בלבו בלב שלם לבל לישוב עוד לכסלה למרוד במלכותו יתברך ולא יעבור עוד מצות המלך ח"ו"²⁰. על ידי ההחלטה והקבלה לעתיד, שזוהי מהות התשובה²¹, הוא יוצא מיד²² מגדר היותו רשע. וזה אפשרי אפילו ברגעא חדא²³, כפי שנפסקה ההלכה בגמרא ובספרי הפוסקים, שעל ידי הרהור אחד של תשובה יכול רשע גמור להיעשות צדיק גמור²⁴.

ב) כיון שתמימות ושלימות איברי 394הנפש תלויה במצוות, הרי על ידי ביטול מצות עשה, או על ידי עבירה על מצות לא תעשה, נגרם פגם באיבר המסויים הקשור למצות המסויימת שעליה עברו.

וכדי לתקן פגם מסויים זה יש לעשות תשובה ותיקון המתאימים בדיוק לעבירה מסויימת זו, כולל מספר הצומות שנקבעו לעבירה מסויימת זו²⁵.

ג) כיון שפגם באיבר מסויים גורם למעין פגם דומה לו בכל האיברים, גורמת כל עבירה לפגם בכל כחותיו ואיבריו של האדם, כפי שרואים בקל וחומר מכך שכל פעולה משפיעה על כלל העולם שמחוץ לאדם²⁶.

ולכן "מדרכי התשובה" לא רק "ומתרחק מן הדבר שחטא...", אלא גם "משנה מעשיו כולן לטובה ולדרך ישרה"²⁷.

ז. הפגם בכל איבר פוגע בשלושה ענינים

התורה – "כללות²⁸ ופרטות נאמרה" – ובכל אחד משלושת הענינים הללו, שבסעיף ו', יש באופן פרטי את כל שלושת הענינים.

ובעניננו, מספר הצומות שנקבע לעבירות מסויימות, הקשור לפגם המסויים (הענין השני שדלעיל) – הרי בפגם זה עצמו ישנם שלושת הענינים הנ"ל:

וההסבר לכך הוא:

כיון שכל האיברים כלולים זה מזה, יוצא, שבכל איבר יש שלושה ענינים: א) עצם מהותו. ב) האופן שבו הוא כולל את שאר האיברים. ג) האופן שבו הוא נמצא בכל שאר האיברים²⁹.

מכך מובן, שהפגם של האיבר המסויים, הנגרם על ידי עבירה מסויימת, פוגע בכל שלושת הענינים הללו.

ח. לשלושת אופני הפגמים יש שלושה אופני תיקון

ויש לומר, שהפגם בעצם מהותו של האיבר נגרם כולו מיד בפעם הראשונה שחוטאים חטא זה, ולא נוסף בכך³⁰ על ידי שחוטאים חטא זה שוב.

הפגם בפרטי האיבר, ב"איברים" הכלולים בו וכדומה, נגרם בשלימותו רק בעשיית החטא בפעם השלישית, כפי שמביא אדמו"ר הזקן³¹ מן 395הזהר³² "זמנא תליתאה אתפשט ההוא כתמא מסטרא דא לסטרא דא" (= בפעם השלישית מתפשט הכתם הזה מצד זה לצד זה).

הפגם הנגרם לאיברים האחרים, הקיים כבר בפעם הראשונה, אך לעולם לא התפשט על פני האיבר כולו, מפני שאת העבירה של איבר זה אין הוא חוטא – סביר לומר, שבכל פעם נוספת שחוטאים חטא זה גדל הפגם.

זהו ההסבר לשלוש הדעות – והרי אלו ואלו דברי אלקים חיים³³ – לגבי מספר הפעמים שצריך לצום את מספר הצומות שנקבע עבור חטא, אם חטאו בו פעמים רבות – לפי הדעה הראשונה יש לצום עבור כל פעם בנפרד, לפי הדעה השניה די לצום את מספר הצומות פעם אחת, וה"הכרעה המקובלת" היא שיש לצום שלוש פעמים.

כדי לתקן את הפגם בעצם מהותו של האיבר, די לצום את מספר הצומות פעם אחת, כדי לתקן את הפגם באיברים האחרים, יש לצום עבור כל פעם ופעם שחטאו. וכדי לתקן את הפגם באיברים האחרים כפי שהם כלולים באיבר זה, יש לצום שלוש פעמים.

ויש לומר, שזוהי הסיבה לכך שלמרות שאדמו"ר הזקן מקבל את ה"הכרעה המקובלת", "להתענות ג' פעמים כפי מספר הצומות דחטא זה", בכל זאת הוא פוסק שבפעם הראשונה של "מספר הצומות" יש להחמיר יותר מאשר בשתי הפעמים האחרות (בשתי הפעמים האחרות "ב' חצאי יום נחשבים לו ליום אחד", אך לא כן בפעם הראשונה)³⁴, כי³⁵ הפגם בעצם מהותו של האיבר, שתיקונו הוא במספר הצומות פעם אחת, חמור יותר מהפגם באיברים הכלולים בו, שתיקונו הוא באמצעות שתי הפעמים הנוספות של מספר הצומות.

ט. בחטא זה מודגשת חומרת שלושת אופני הפגם

ויש לומר, שזהו אחד הטעמים לכך שבציינו את הדעה הראשונה "שצריך להתענות... כפי המספר אשר חטא", מוסיף אדמו"ר הזקן "כגון המוציא זרע לבטלה...":

לגבי שכבת זרע, אומר הרמב"ם³⁶: "כל שתצא ביותר הגוף כלה³⁷ וכחו כלה וחייו אובדים". מכך מובן שבחטא של הוצאת זרע לבטלה גלוי יותר (א) שהחטא משפיע גם על כל אברי 396הגוף³⁸, (ב) שבכל פעם שחוטאים הפגם גדל.

ולפיכך מוסיף אדמו"ר הזקן "כגון המוציא זרע לבטלה..." – כי על ידי הבאת דוגמא זו מובן לגבי כל החטאים הטעם לדעה שצריך לצום על כל פעם ופעם שחוטאים.

י. ... כח הגוף וחייו

לפני שהרמב"ם אומר "וכל שתצא ביותר הגוף כלה... וחייו אובדים", הוא מקדים ואומר³⁶: "שכבת זרע היא כח הגוף וחייו". כלומר, שכבת זרע משפיעה על כל הגוף כתוצאה מכך שהיא "כח הגוף".

ויש לומר, שהעובדה שהתכונה של "שכבת זרע היא כח הגוף" (שהיא כוללת גם את הכח של הגוף כולו³⁹) איננה עצם מהותה, אלא זהו ענין נוסף, שהרי עצם מהותה היא נקודה שמעל להגדרה וציור.

ויותר מכך: הנקודה המהותית של טפת הזרע קשורה למהות הנפש⁴⁰.

ומכיון שמהותה היא נקודה, הקשורה לעצם מהות הנפש – לכן היא כוללת גם את "כח הגוף".

יא. חומר הפגם נוגע לכל שלשת הענינים

מכך מובן לגבי חטא של הוצאת זרע לבטלה, שחומרת הפגם הנגרם על ידי חטא זה היא לגבי כל שלושת הענינים שדלעיל:

מכיון שטפת הזרע מהווה וכוללת את "כח הגוף" ומשפיעה על הגוף כולו – הרי הפגם שנגרם לאיברים האחרים, כפי שהם כלולים בתוך האיבר או כפי שהם כלשעצמם, חמור יותר מאשר בחטאים אחרים.

ומפני עצם מהותה, הרי גם הפגם בעצם המהות של האיבר, הנגרם על ידי חטא זה, חמור יותר מאשר בחטאים אחרים, כיון שהחטא אינו פוגם רק בעצם מהותו של איבר מסויים, אלא בעצם המהות של ענין שקשור למהות הנפש.

יב. ההסבר לכך שהדוגמא מובאת שלוש פעמים בפרקנו

לפי זה ניתן להבין מדוע מביא אדמו"ר הזקן את הדוגמא של הוצאת זרע לבטלה שלוש פעמים בפרק זה: לגבי הדעה "שצריך להתענות .. כפי המספר אשר חטא" הוא מוסיף "כגון המוציא זרע לבטלה...". לגבי ה"הכרעה המקובלת" "להתענות ג' פעמים" הוא מוסיף "דהיינו רנ"ב צומות על הוצאת שכבת זרע לבטלה". ולגבי "כל בעל נפש... יחמיר על עצמו להשלים על כל פנים פעם אחת..." הוא מוסיף "כגון להוצאת זרע לבטלה פ"ד צומות פעם אחת...".

397הסיבה לכך ש"צריך להתענות .. כפי המספר אשר חטא" היא מפני שעל ידי החטא נפגמים גם האיברים האחרים כפי שהם כשלעצמם. הסיבה לכך שצריך "להתענות ג' פעמים" היא מפני הפגם באיברים כפי שהם כלולים באיבר הקשור לחטא. והסיבה לכך שצריך "להשלים על כל פנים פעם אחת" את כל הצומות, ולא "ב' חצאי יום", היא מפני החומרה של הפגם הנגרם בעצם מהותו של האיבר, כפי שנתבאר לעיל –

וכל שלושת הענינים הללו מוסברים על ידי הבאת הדוגמא של הוצאת זרע לבטלה בשלושת המקומות הללו, כי בחטא זה מודגשים יותר כל שלושת הענינים.

יג. ההסבר לפירוט שלושת

האופנים: "עשר"

"עשרים" ו"לעולם"

לפי כל האמור לעיל ניתן להבין מדוע בדוגמא שמביא אדמו"ר הזקן לגבי הדעה "שצריך להתענות... כפי המספר אשר חטא" אין הוא אומר סתם "צריך להתענות פ"ד על כל פעם" או סגנון דומה לזה, אלא מפרט "עשר או עשרים... וכן לעולם":

על ידי שצמים "פעמים רבות כפי המספר אשר חטא" מתקנים את כל שלושת הסוגים של הפגם: על ידי שצמים את "מספר הצומות" בפעם הראשונה, מתקנים את הפגם שנגרם לעצם מהותו של האיבר. על ידי שצמים פעמים נוספות, מתקנים גם את הפגם שנגרם לאיברים הכלולים באיבר זה. ועל ידי הצומות הנוספים, לאחר שלושת הפעמים הראשונות, מתקנים גם את הפגם שנגרם לאיברים כשלעצמם.

ולכן מפרט אדמו"ר הזקן שלושה אופנים: "עשר", "עשרים", ו"לעולם", כי שלושת האופנים הללו מבטאים את שלושת האפשרויות שלעיל, כדלהלן.

יד. הקשר בין ג' האופנים הנ"ל לבין האות יו"ד לצורותיה השונות

בתורת החסידות⁴¹ מוסבר בענין "מילוי האותיות", שהמילוי של כל אות (האותיות שמהן מורכב שמה המלא של האות) הוא רק "כדי לפרש לזולתו". כפי שאכן מובן בדוגמא המובאת לעיל של האות יו"ד, שבמחשבה ובכתב, ניתן לחשוב ולכתוב, גם את האות י' בלבד, אבל כאשר רוצים לקרוא את שם האות בדיבור, לזולת, יש צורך להוסיף את המילוי של האות, את האותיות ו' ד'.

אך למרות זאת, גם המילוי ו' ד' נכלל לפני כן באות י' עצמה, אך גם בהיותו כלול בתוך האות, אין הוא "נחשב מבחינת עצמות אלא רק דבר נוסף על העצמות", כי הוא רק "כדי לפרש לזולתו".

ולפי זה מובן ששלושת האופנים – "עשר", "עשרים" ו"לעולם" – קשורים 398לשלושת הענינים שדלעיל: "עשר", הערך המספרי של האות י' עצמה, שהוא "כדמות טיפה"⁴² – קשור לפגם, ולתיקון, של המוח עצמו. "עשרים", הערך המספרי של האות יו"ד במילואה – קשור לפגם, ולתיקון, של איברי הגוף כפי שהם כלולים במוח. ו"לעולם", הפעמים שמעל לעשרים – קשורים לפגם, ולתיקון, של הגוף – עולם קטן⁴³.

לפי זה מובן גם מדוע בענין של "ויתענה .. בחורף אחד" מביא אדמו"ר הזקן רק את המספר עשר ולא עשרים, כי "ויתענה .. בחורף אחד" הוא הדרך שניתן לצום "פ"ד צומות פעם אחת", ולכן מתאים לכך רק המספר עשר.