ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך טז יתרו שיחה ב

209

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

שלו⁴³, את שרי האלפים וכו' שישפטו את העם, ועל־ידי כך הוא משפיע על כל הדורות, ששפיטת ישראל על־ידי חכמי ישראל הסמוכין איש מפי איש עד משה רבינו, על־פי פסק דין שהם מגיעים אליו בשכלם, הוא משפט של תורת אמת, תורת משה.

ח. הדיוק בלשון "תחזה"

מכך יובן גם הדיוק בלשון "ואתה תחזה", ולא "ואתה תראה":

אם משה יסתכל ברוח־הקודש שלו בדרגה של ראיה – דרגת משה בכל עוצמתה, הרי לא יהא צורך בשרי אלפים וכו'. כל הענינים עוברים דרך משה בגלוי והוא עצמו שופט את כולם, את כל העם בעניניהם שלהם, הן "דבר הגדול", והן "דבר הקטן":

רק על־ידי כך שאצל משה חלה ירידה מדרגתו (בדומה ל"התשתם את כוחי"), שבמקום ראיה קיימת אצלו הדרגה של "תחזה", שהיא תרגום של ראיה⁴⁴, כלומר, כאשר הענין של ראיה "מתורגם" ללשון ארמית, לשון העולם⁴⁵, וכמצוי בלשון החסידות⁴⁶: "אחוריים של בחינת ראיה"⁴⁷, אז הוא רואה את ישראל כפי שהם מצד עצמם, ואז יש צורך בבחירת שרי אלפים וכו'⁴⁸.

לפיכך נקראת הפרשה על שם יתרו – "על שם שיתר פרשה אחת בתורה": כי מצד דרגת משה סדר ההנהגה הוא שונה⁴⁹, ויתר־על־כן: לפי התורה מצד עצמה – גילוי חכמת ה' (על־ידי משה) סדר ההנהגה הוא שונה. אך יתרו גרם לתוספת בתורה, שגם הסדר של "ואתה תחזה" יהא סדר של הנהגה על פי תורה⁵⁰.

הערות

43. להעיר, דגם בנוגע למשנה תורה (שאמרה משה מפי עצמו) ה"ז "ברוה"ק" (תוד"ה משה מעצמו מגילה שם).
44. תו"א משפטים עח, ג. לקו"ת ואתחנן ז, רע"א. שער האמונה פכ"ה. ועוד. וראה זח"א (ס"ת) פח, סע"ב.
45. ראה תו"א שם בריש העמוד. שם עז, ד ואילך.
46. לקו"ת (ועד"ז תו"א ושער האמונה) שם.
47. וצ"ע בזית רענן ליל"ש פרשתנו (רמז ער) שמפרש דהמ"ד שס"ל דואתה תחזה היינו באספקלריא – "פי' בנבואה באספקלריא המאירה". וכבר הקשה עליו במרכבת המשנה למכילתא שם. ועוד.
48. עפ"ז יש לבאר ג"כ הא שבפ' דברים (א, ט ואילך) תלה משה הענין דבמינוי שופטים בעצמו ולא ביתרו (ראה אברבנאל פרשתנו כאן. ועוד) – כי מכיון שמשנה תורה אמרה משה מפי עצמו, היינו כפישהתורהנתלבשהברוה"קשבמשה(ולאכמו"ש בגלוי "מפי הגבורה") – לכן, גם מצד בחי' משה נרגש שצ"ל שופטים.
49. ובפרט ע"פ הכלל (ראה ע"ח שער ד' פ"ג. של"ד פ"ג. של"ה פ"א. אגה"ק ביאור לסי' זך) דקדושה לא זזהממקומה –הרי ישנה (גם עתה)בחי' משה שמצדה צ"ל "ראי'" (ולא – "תחזה").
50. ומכיון שהוא חלק בתורה מובן שניתן למשה מסיני, וכנ"ל (הערה 10) מספרי "אף בידי משה היו מסיני". וע"פ משנ"ת בלקו"ש חי"ט ע' 387 הערה 54, דזה שכל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש (היינו שהוא חידוש) כבר ניתן למשה מסיני, היינו לפי שבמ"ת "ניתנה" התורה כמו"ש מושרשת ב"העלם העצמי דא"ס" (שלמעלה מהתורה כמו שבאה בבחי' המשכה וגילוי) – יש לומר, דמ"ש בספרי ש"נתעלם מעיני משה", הפירוש בזה הוא, שענין זה ניתן למשה באופן של העלם (שלמעלה מהתורה כמו שבאה בבחי' גילוי אצל משה). – מעין הביאור (והתירוץ) שלמשה ניתן הכלל שממנו ועל פיו חידש התלמיד ותיק הפרט – חידושו. וראה לקו"ש שם ע' 252 ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.