208

אך המצב הוא, שכאשר בעלי־הדין עומדים לפני משה, הרי עצם עובדה זו מרוממתם מעסקיהם, עד שביכולתם לקבל וללמוד³⁴ ממנו את משפט התורה באופן של דרגת משה.

[כפי שמבין אפילו "בן חמש למקרא", שכאשר הוא נמצא בחדר עם ה"מלמד" – שונה הדבר מכפי שהוא נמצא לבדו, ועסוק בצרכיו].

בכל זאת הסכים הקדוש־ברוך־הוא לעצת יתרו, כי יש לדאוג גם למצבם של ישראל לאחר כניסתם לארץ ישראל³⁶, כאשר "הנך שוכב... וקם העם הזה...",³⁷ שגם כאשר הם לא ילמדו תורה מפי משה ויתעלו באמצעותו, גם אז תגיע אליהם התורה, שהיא תמיד דבר ה', באמצעות ראשי אלפי ישראל של הדור.

זוהי הסיבה לכך שמשה לא סבר שהוא צריך לעשות זאת בעצמו, כי עצם הענין שרועה ישראל ישנה את סדר הנהגתו כדי לדאוג למצב שלאחר הסתלקותו – הוא חידוש, ובנוסף לכך: לא היתה אז מחשבה על מצב אחר, כי לולא החטא שלאחר מכן, היה משה מכניס את ישראל לארץ ישראל, והיתה גאולה שלימה שאין אחריה גלות³⁸, שאז לומדים ישראל בדרגה של ראיה³⁹.

ז. בחירת השופטים צריכה להעשות על־ידי משה

אך ענין זה עצמו צריך להיעשות על־ידי משה רבינו, כי כל עניני התורה, ואף הענינים המתייחסים לדורות מאוחרים, צריכים להגיע באמצעות משה. כמאמר חז"ל⁴⁰ "כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש בתורה הכל ניתן למשה מסיני". כלומר, אף מה שתלמיד ותיק בדור מאוחר מחדש, גם חידוש זה "ניתן למשה מסיני".

כיוון שחידוש זה של תלמיד ותיק חודש בשכלו שלו, לפיכך אין יכול חידוש זה להיות חלק מתורת משה, אלא אם כן הוא יעבוד באמצעות משה, שאז זהו דבר ה' ממש⁴¹.

וזאת אמר יתרו למשה רבינו "ואתה תחזה – ברוח־הקודש שעליך⁴²: משה צריך לבחור ולהציב, ברוח־הקודש