ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך ו שמות שיחה ב

18

מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.

ללא שום הגבלה, עד אשר הוא מתפשט ומאיר גם בדרגה התחתונה ביותר, כי אילו היה האור מוגבל במשהו, הוא לא יכול היה להגיע לדרגה כה נמוכה.

כפי שהדבר קיים לגבי בעל חסד: ככל שמידת חסדו גדולה יותר, כך מגיעות פעולותיו הטובות לאנשים הפחותים יותר. כשם שאנו רואים אצל אברהם אבינו, שמידת החסד שלו היתה ללא גבול⁵³, ולכן הוא השפיע מחסדו אפילו ל: א) ערביים ב) שהשתחוו (ולמה)© ג) לאבק שעל גבי רגליהם⁵⁴.

ב) על ידי כך, שבאמצעות המשכה זו ניכרת גדולת ה' "בתחתונים", באה לידי ביטוי לא רק אי הגבלת האור, שהוא מגיע גם למטה, אלא גם האמת האלקית, כאשר גם ה"מטה", הנבראים התחתונים, שאינם אלקות, מכירים בו⁵⁵.

החידוש מכך שהנבראים מכירים באלקות יוצר מעלה יותר מאשר הגעת האור האלקי גם למטה. כי אמיתיות האלקות מתבטאת כאן באופן כה עצום, שגם הזולת רואה ומכיר באמת. בדומה לדברי הרלב"ג⁵⁶: וזה מסגולת האמת שהוא מסכים לעצמו מכל צד.

וכיון שמדובר על הכרה באמת האלקית מצד הנבראים למטה, ברור, שהדבר מושג בעיקר, ובאופן נעלה יותר, על ידי הוכחות מהבריאה עצמה, מלמטה למעלה, שהבריאה הנחותה עצמה מוכיחה את האמת שבאלקות. אך גם כאשר ההכרה נובעת מגילוי האור האלקי מלמעלה לנבראים, שאז ההכרה אינה כה חזקה וחודרת, בכל זאת, בכך שהם מקבלים את האור ומכירים באמת האלקית, יש מעלה גדולה יותר מאשר בעצם הגילוי של האור כשלעצמו. כי קבלת ההשפעה עמוקה יותר מההשפעה עצמה⁵⁷,

הערות

53. ראה תו"א (ד"ה אנכי מגן לך) יב, א. ובהגהות ע"ז בלקו"ת לג"פ (פח, א. אוה"ת לך (כרך ד) תרצג, א ואילך).
54. ב"מ פו, ב. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"א ע' 25.
55. וי"ל שזהו ב' הענינים "כדי להטיב לברואיו ויכירו גדולתו כו'" (ע"ח שער הכללים בתחלתו). וי"ל שזהו החידוש ד"יכירו גדולתו" על "בגין דישתמודעון לי'" (שבזהר פ' בא מב, ב), שהכוונה ב"בגין דישתמודעון לי'" (דמשמע (גם) בעל כרחו) – הוא שיהי' גילוי אלקותו ית' (וכדאיתא בע"ח בתחלתו (שער ההקדמות הקדמה ג') "שיתגלו שלימות כחותיו כו'" וממ"ש בע"ח שם "וכבר נתבאר טעם זה בספר הזהר .. וגם בפ' בא כו'", מובן שבכללות הו"ע אחד עם "בגין דישתמודעון לי'", וראה גם ד"ה יו"ט של ר"ה תרס"ו וד"ה שוקיו עמודי שש תש"ב פי"ח, אשר ענין "יתגלו כו'" הוא פירוש במאה"ז "בגין כו'") אבל ענינו של המקבל רצונו וכו' אינו נוגע בזה. משא"כ הכוונה ב"לברואיו ויכירו כו'" הוא – שהנבראים יכירו את גדולתו ית' ויזכו להיות מרכבה כו'. ועפ"ז יובן מה שהטעם בע"ח ושער ההקדמות שם הוא בנוגע לכללות ההתהוות, ואילו בשער הכללים שם "האציל נקודה א' הכלולה מי' (והם י"ס של העקודים שהיו בכלי א')" – כי טעם זה ד"יכירו גדולתו כו'" נשלם בהאצלת בחי' עקודים דוקא (ולא בהבחי' שלמעלה מזה) לפי שבעקודים הוא התחלת הכלים (ד"ה השם נפשנו בחיים תשכ"ד. ועיין המשך תער"ב ח"ב ע' א'קיט).
56. ס' מלחמות השם מאמר ו' ספט"ו – הובא ב"קיצורים והערות לתניא" ע' קב.
57. וזהו החידוש שב"סוף מעשה במחשבה תחלה" על "נעוץ תחלתן בסופן": "סופן" הכוונה לסיום וגמר ההשפעה, ובחי' זו נעוצה ב"תחלתן" – תחלת וראשית ההשפעה (וכנ"ל בפנים, שע"י המשכת האור עד למטה מטה – "סופן", מתגלה תוקפו הבלתי מוגבל), משא"כ "סוף מעשה" הו"ע קבלת ההשפעה, ובחינה זו מגעת ב"מחשבה תחלה" היינו תחלה אפילו לפני תחלת המחשבה – למעלה משרש ההשפעה (ד"ה השם נפשנו שם. וראה גם תו"ח שם פ"ב וג'). המשך תער"ב (שם ואילך). לקו"ש חי"ט ע' 384 ואילך.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.