73
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שני פירושים ובשניהם, ביאורים סותרים לכאו':
(א) במה ש,האשה מזרעת תחלה" (שאז יולדת זכר): אם ההולדה באה מזרע האשה, או שזרע האשה (אתעדל"ת) היא רק סיבה אשר האתעדל"ע תהי' מבחי' נעלית יותר.
(ב) בהבחינה ד,זכר" הנולד ע"י שה,אשה מזרעת תחלה": אם קאי על בחי' השייכת לנבראים, הגילוי הנמשך במ"ט ימי ספירה שהם מ"ט שערי בינה; או דקאי על בחי' שלמעלה משייכות לעולמות, גילוי שער הנו"ן שיתגלה בחגה"ש ובעיקר לע"ל.
וי"ל שב' ענינים אלו שייכים זל" : להביאור שהאתעדל"ת היא רק סיבה - עילוי בחי' ה,זכר" הוא רק מה שהוא מבחי' פנימיות,. אבל יש לה ערך ושייכות לנבראים; אמנם כאשר כנס'י מתעלית למדרי' נעלית יותר, עד אשר ההולדה היא מזרע האשה -- אזי ,נולדת* מזה בחי' נעלית יותר, הפנימיות דבחי' שלמעלה משיכות לנבראים, וכדלקמן.
ה. ויובן כל זה בהקדים המעלה שבענין העבודה (,אשה מזרעת תחלה"), שא' הביאורים בזה הוא:י לפי שע'י העבודה דוקא נשלמת הכוונה ד,נתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים" **.
ופירוש הדבר: הכוונה ב;דירה ב-
9) ראה ד"ה תרס"ז (בהמשך תרסיו).
תזריע ג
תחתונים" היא:: ש,התחתונים" מצד ענינם הם יהיו דירה לו ית':י, ולכן צריך שה,דירה" תיעשה ע"י העבודה דנש"י המלובשות בגופים, כי דוקא אז נעשים ה,תחתונים" דירה לו ית משא"כ אם ה,דירה" הייתה נעשית מצד הגילוי שמלמעלה הרי אז, התח" תונים עצמם, מצד ענינם הם, לא נעשו דירה לו ית'".
ומאחר ש,הדירה בתחתונים" צריכה ליעשות ע"י עבודה דוקא, מוכרח לומר, שגם גילויים הּכי נעלים, גם בחי' האור שלמעלה משייכות לנבראים, שאין בכח האתעדל"ת להגיע לשם, נמשכות הן ע'י עבודה *:. שהרי ידוע * שפירוש דירה לו ית' היא
4 המשך תרס"ו בתחלתו (ס"ע ג).
הערות
- 2. תנחומא נשא טו.
- 1. ראה גם לקו"ש ח"ט ע' 63 סיד בפי' הכתוב ,וראו כל בשר גו' כי פי הוי' דיבריי, ש,וראו כל בשרי יהיי לא (רק) מצד הגילוי דבחי' ,פי הוי"" כ"א מצד הבשר גופא.
- 2. ועי"ז דוקא מתבטאת אמיתית הענין דאחדותו ית'. כי כל זמן שביטול הנבראים לאלקות הוא מצד שנרגש בהם אחדותו של הקב"ה ולא מצד הנבראים גופא, הרי אז -- אף שהענין דאחדותו ית' נרגש בהנבראים, מ"מ, מכפון שהרגש זה אינו מצר הנבראים, הרי ענין הנבראים גופא הוא כעין סתירה לאחדותו ית'. משא"כ כשהביטול הוא מצד הנבראים גופא -- בזה דוקא מתבטטת אמיד תית הענין דאחדותו ית' (ראה לקו"ש ח"ד ע' 1335 (ובהערה). וראה גם לקמן הערה 25. וראה לקמן הערה 30).
- 3. ראה גם לקו"ש ח"ד פ' תבא, שבאם הבחינה שלמעלה משייכות לנבראים (שהיא העיקר) לא היתה נמשכת ע"י עבודה -- הרי זה ,נהמא דכסופא".
מדרש תנחומא, נשא ט״ו - הטקסט מספריא
וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: הֵיטִיבָה בִרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל אָז יַעֲלוּ עַל מִזְבַּחֲךָ פָרִים (תהלים נא, כ-כא), לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה הִקְרִיבוּ קִמְעָא. וַיְהִי הַמַּקְרִיב בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֶת קָרְבָּנוֹ. מַה הִקְרִיב קָרְבָּנוֹ. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, כַּף אַחַת, פַּר אֶחָד, שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד, וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, אֵילִם חֲמִשָּׁה, עַתֻּדִים וְגוֹ'. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה הַקָּרְבָּן שֶׁהִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. לְמֶלֶךְ שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ, וְהָיוּ מְבִיאִין לְפָנָיו סְעוּדָה לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָּק. אָמַר לָהֶם הַמֶּלֶךְ, כָּךְ אַתֶּם מְכַבְּדִים אוֹתִי, וְכָךְ אַתֶּם נְהוּגִים לִי. אֲנִי מֶלֶךְ וַאֲנִי שׁוֹלֵט בָּעוֹלָם. אָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, בַּדֶּרֶךְ אָנוּ נְתוּנִים, לְפִי הַדֶּרֶךְ וּלְפִי הַפּוּנְדָּק הִכְנַסְנוּ לְךָ. אֶלָּא נִכָּנֵס לַמְּדִינָה. וּכְשֶׁתִּכָּנֵס לַפַּלְטְרִין שֶׁלְּךָ, אַתָּה רוֹאֶה אֵיךְ אָנוּ מְכַבְּדִין אוֹתְךָ. כָּךְ כְּשֶׁהוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הִקְרִיבוּ לוֹ כָּל הַנְּשִׂיאִים דּוֹרוֹן כַּף אַחַת, וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. הֲרֵי כָּל קָרְבָּן, פַּר אֶחָד, אַיִל אֶחָד, כֶּבֶשׂ אֶחָד בֶּן שְׁנָתוֹ לְעוֹלָה, שְׁעִיר עִזִּים אֶחָד. אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כָּךְ הוּא כְּבוֹדִי. אָמְרוּ לוֹ: רִבּוֹן הָעוֹלָמִים, בַּמִּדְבָּר אָנוּ נְתוּנִין, וּלְפִי הַמִּדְבָּר הִקְרַבְנוּ לְפָנֶיךָ. אֶלָּא כְּשֶׁתִּכָּנֵס לַפַּלְטְרִין שֶׁלְּךָ, אַתָּה רוֹאֶה כַּמָּה קָרְבָּנוֹת וְכַמָּה פָּרִים נַקְרִיב לְפָנֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: הֵיטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן, תִּבְנֶה חוֹמוֹת יְרוּשָׁלַיִם, אָז תַּחְפֹּץ זִבְחֵי צֶדֶק עוֹלָה וְכָלִיל וְגוֹ', וְלֹא פַּר אֶחָד. וְכֵן אַתְּ מוֹצֵא, כְּשֶׁבָּנָה שְׁלֹמֹה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּבִקֵּשׁ לְהַקְרִיב לַחֲנֻכַּת הַבַּיִת, רְאֵה מַה כְּתִיב שָׁם, וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֶת זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְגוֹ' (מל״א ח, סג). וְכֵן בִּימֵי עֶזְרָא, מַה כְּתִיב שָׁם, וְהַקְרִבוּ לַחֲנֻכַּת בֵּית אֱלָהָא דְנָה תּוֹרִין מְאָה, דִּכְרִין מָאתַיִן, אִמְּרִין אַרְבַּע מְאָה, וּצְפִירֵי עִזִּין לְחַטָּאָה עַל כָּל יִשְׂרָאֵל תְּרֵי עֲשַׂר (עזרא ו, יז), הֲרֵי הֵיטִיבָה בִּרְצוֹנְךָ אֶת צִיּוֹן וְגוֹ'.
מצוטט ב־7 עמודים
לקוטי שיחות 5
- כרך טו ‹ בראשית ‹ שיחה ג ‹ 17 לקו"ש חי"ב ע' 73
- כרך טו ‹ ויצא ‹ שיחה ג ‹ 248 לקו"ש חי"ב ע' 73
- כרך יז ‹ שמיני ‹ שיחה א ‹ 96 לקו"ש חי"ב ע' 73
- כרך יט ‹ שופטים ‹ שיחה ד ‹ 194 לקו"ש חי"ב ע' 73
- כרך יט ‹ שמח"ת ‹ שיחה א ‹ 385 לקו"ש חי"ב ע' 73
תורת מנחם 1
- נג - שנת תשכ"ח - חלק שלישי ‹ יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ב ע' 73
מאמרים מלוקטים 1
- חלק ג ‹ בס"ד. יום ב' דחג השבועות ה'תשכ"ח לקו"ש חי"ב ע' 73
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.

