שיחה א

הערות

עמוד 342

1. 1. מגילה יג, ב. וש"נ. מאמר האחרון במגילת תענית. טושו"ע או"ח סי' תקפ ס"ב. וראה לקמן בפנים.
2. 2. מאור עינים פרשתנו (ועוד). וכמובן אין בזה סתירה להטעם (זח"ג רמו, א ועוד – ראה לקמן הערה 4) שזהו מפני שאמר משה מחני נא מספרך – כי עדיין טעמא בעי למה דוקא בפ' תצוה (ואדרבה – לכאורה צ"ל בפרשיות שלאחרי אמירת מחני נא). – וראה לקו"ש חכ"א ע' 173 ואילך.
3. 3. פי' הרא"ש הדר זקנים (משנולד משה עד משנה תורה). בעה"ט ריש פרשתנו ("משעה שנולד משה" – ובחצע"ג הוסיפו כבפי' הרא"ש).
4. 4. זח"ג רמו, א. מדרש הנעלם בזהר חדש שה"ש קרוב לתחלתו ד"ה פתח ואמר (הא'). פי' הרא"ש (הדר זקנים), בעה"ט ופענח רזא ריש פרשתנו. רבותינו בעה"ת תשא לב, לב. ועוד. וראה לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 348 ואילך.
5. 5. או"ח שם סק"ח. מתשובת מהרי"ל סל"א. וכ"ה בתה"ד סרצ"ד. וראה שו"ת מהר"י מינץ ס"ס. רמ"א סתקס"ח ס"ז (ובנ"כ שם וש"נ). ובמהרי"ל שם, דאף שמת באדר הסמוך לניסן מתענין באד"ר. אבלבמג"אממשיך"ועייןבילקוטיהושעדףד'ע"ב דאיכא מ"ד שהיתה מעוברת ומת באד"ר" (והוא ביל"ש שם רמז טו. ממכילתא בשלח טז, לה). והנה צויין באחרונים דעות אלו שצ"ל באדר שני (הח"צ (בשאילת יעב"ץ ח"א סקי"ז). היעב"ץ בסידורו. פתח עינים (ר"ה, יא). חת"ס חאו"ח סקס"ג. שו"ת ויען יצחק חיו"ד סל"ט. שכיות החמדה לר"ד פארדו. ועוד) – אבל כבר כתבו בערוך השלחן, במשנה ברורה, ארחות חיים החדש (ועוד) דנוהגין להתענות בראשון. והרי במדינות אלו היו רוב מנין דבנ"י בדרום.
6. 6. מגילה שם. וש"נ.
7. 7. קידושין לח, א.
8. 8. ועפ"ז מובן שבשנה מעוברת ענינו דלידת משה הוא באד"ר. וראה סוטה יב, ב דלחד מ"ד נולד בז' אד"ר. וראה שאילת יעב"ץ שם דלמ"ד זה כצ"ל ביום מיתתו שנפטר בז' אד"ר לפי שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים כו'. וראה לקמן הערה 63.
9. . שענינו באדר ראשון – ראה בפנים סעיף א' (ממגן אברהם). וראה לקו"ש חכ"ו ע' 204 בהערה.

עמוד 342

1. 9. ראה מגילה כט, סע"ב: "חל להיות בואתה תצוה", ושם יש לדחוק שהכוונה להתחלת קריאת היום. אבל בזח"ג שם מפורש "דלא מדכר בפרשת ואתהתצוה".וכ"הבז"חשם(ברובהדפוסים)"ואיהי פרשת ואתה תצוה". וכ"ה בסדר תפלות להרמב"ם. הל' תפלה פי"ג הכ"ב (אבל ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ז ע' 105 שוה"ג להערה 3). ובכ"מ בפרש"י – תרומה כה, ו־ז. צו ח, ב. ה.
2. 10. להעיר מחומת אנך להחיד"א ריש פרשתנו "ולכבוד מרע"ה נאמרה פרשה זו בלשון הזה ואתה תצוה כו'". מאור עינים שם. לקו"ש [המתורגם] ח"ב ע' 356. חכ"א וחכ"ו שם.
3. 11. והרי זוהי הסדרה היחידית שמודגש בשמה ענינו של משה. משא"כ פ' "כי תשא", "נשא" ועוד – אף שהכוונה למשה אין בזה ההדגשה ד(יתור) התיבה "ואתה תצוה" (ולא "ותצוה").
4. 12. ר"פ תרומה. ראה חומת אנך שבהערה 10.
5. 13. טושו"ע שם.
6. 14. נזיר יד, א.
7. 15. שם ד"ה אמר כמשה. ועד"ז בפי' הרא"ש.
8. 16. להעיר שמצינו שמחה ביום הולדת יצחק זמן רב אחר פטירתו (תנחומא ס"פ פקודי). ועד "שחשב הקב"ה לערב שמחת המשכן בשמחת היום שנולד בו יצחק אבינו" (תנחומא שם).
9. 17. כדמשמע לכאורה מלשון התוס' "דביום הוולדו דהיינו בז' באדר שמחו שמחה גדולה" (ובשטמ"ק בשם הר' עזריאל "ביום שנולד משה דאכלו ושתו וחדו")*. וצע"ק הרי "ותצפנהו ג'
10. . וכמו שמפרש בזה שמת (שאין כוונתו לז' אדר ירחים" ומי ידע אז שישמח, לבד עמרם וב"ב. ולכאורה דוחק לומר שלהם כיוון באמרו "כמשה בשבעה באדר" – ואולי ותצפנהו רק מהמצרים.

עמוד 343

1. 18. נדרים ל, ב. וש"נ.
2. 19. ובפי' הרא"ש (ועד"ז בתוספ' הרא"ש בשטמ"ק) נזיר שם מפורש "שהרי גם בז' באדר נולד וכמו כן הוא יום משתה ושמחה". ועד"ז בשיטה לחכמי איוורא נזיר שם "והוה יום משתה ושמחה".
3. 20. במאירי נזיר שם: "הן שיכוין לומר על משה שמת בו ולא שתה יין בכל אותו היום כלומר שיום מותו ודאי לא נתעסק בצרכי גופו כלל". ועפ"ז לכאורה י"ל גם לאידך, שכוונתו "כמשה בשבעה באדר" כמו שמצינו "ששמח משה" ביום מותו – ראה פרש"י תבא כט, ג. אבל – אינו, כי שמחת משה אז הי' מזה שאמרו בנ"י "אף אנו עמדנו בסיני כו'", ופשיטא שאין מקום לומר שיהי' יום ז' באדר יום שמחה לכל הדורות מפני שאז אמרו בנ"י כו' (כמו שלא קבעו יום שמחה ביום דויחן ישראל נגד ההר, כשנדבו דים והותר למשכן בב' ימים (במדב"ר פי"ב, טז. וראה רמב"ן ויקהל לו, ג). ועוד). ועוד זאת – עד כ"כ שזה יבטל הצער שמת אז! בסגנון אחר: הצער שמת קשור בז' אדר. משא"כ אמירת בנ"י הנ"ל – ה"ז גילוי מעמדם שהם דבקים וחפצים במקום. ופשוט. עתה לאחר מיתת משה, כ"א) "ביום מותו בז' באדר מסתמא רבים נדרו בנדר ורבו נזירים בישראל" ועד"ז בפי'הרא"ש"ביוםשנפטרכו'".וכ"הבשטמ"קבשםהר' עזריאל.
4. 21. יג, ב.
5. 22. ד"ה ובשבעה.
6. 23. להעיר משייכות פורים לכפרה ע"פ מש"כ בתקו"ז (תכ"א (נז, ב)) ד"כפורים" הוא "כ־פורים".
7. 24. כ"ה ברש"י שבע"י. וברש"י שבש"ס – בשינוי לשון קצת.
8. 25. תענית כט, סע"א.
9. 26. הובא במג"א סי' תרפ"ו סק"ה. וכבר שקו"ט בהטעם שלא כתבו הרמב"ם ולא בטושו"ע (ראה שו"ת חת"ס או"ח סק"ס. ומה שהקשה על דבריו בנמוקי או"ח סי' תרפו). וראה לקו"ש חי"א ע' 338 בהערה. ובארוכה – שיחת פורים וש"פ תשא תשל"א. ואכ"מ.
10. 27. ראה שאילת יעב"ץ שבהערה 29. ומזה גופא מוכח שאי"ז פשוט כ"כ.

עמוד 344

1. 28. תענית שם ד"ה משנכנס.
2. 29. ראה שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב ספ"ח "וי"ל עוד כו'".
3. 30. א"ר או"ח סי' תרפה סק"ח.
4. 31. ולהעיר מהמדובר כמ"פ (ראה לקו"ש ח"ה ע' 281. ח"י ע' 26) שהלכה צריך לומר בלשון ברור (ואפילו אם הוא לשון מגונה).
5. 32. בפשטות י"ל כי אי אפשר שיהא בהמסובב שאין בהסיבה, כי גם ימי חנוכה עצמם לא קבעום למשתה ושמחה כ"א בהלל והודאה (שבת כא, ב. טושו"עאו"חסי'עת"רס"ב),משא"כפוריםשקבעו למשתה ושמחה (וידוע דברי הלבוש וט"ז שם סק"ג בטעם החילוק). אבל להעיר: א) לדעת הרמב"ם (הל' חנוכה פ"ג ה"ג) ועוד – גם חנוכה הם ימי שמחה (ראה הוספות לשו"ע אדה"ז חאו"ח סתר"ע – מבעהמ"ס דברי נחמי' (וש"נ). וראה בארוכה לקו"ש ח"י ע' 142 ואילך). ב) ה"מרבין בשמחה" (המדובר בפנים "משנכנס אדר") הוא לא "שמחה ומשתה" (ריבוי סעודות וכיו"ב) כבפורים, כ"א איזו שמחה שתהי', גם שמחה בעניני הרשות (ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 542. נמוקי או"ח שם בסופו). וראה לקמן בפנים מהיעב"ץ.
6. 33. תענית יז, ב. ר"ה יט א (ושם, שלכן הימים הכתובים במגילת שם לפניהם ולאחריהם אסורין, משא"כ שבתות ויו"ט).
7. 34. ראה בעל המאור ספ"א דמגילה, דבפורים (לבני ארביסר) לא נאסר יום שלפניו בתענית דדברי קבלה אין צריכין חיזוק. וראה אחרונים בשו"ע או"ח סתר"ע, שאסור להתענות לפניו בחנוכה. וראה ב"ח או"ח סי' תרפ"ו.
8. 35. שו"ת שאילת יעב"ץ ח"ב שם. וראה שו"ת חת"ס שם.

עמוד 345

1. 36. בשאילתיעב"ץשם"דאימשוםפוריםגרידא א"כ לימא נמי ניסן וכסלו אלא ע"כ משום שהתחילו ימי ניסים רצופים ותכופם זל"ז". ולכאורה י"ל שמפרש"משנכנסאדר"היינו"משנכנסאדר"ואילך – כולל חודש ניסן. אבל (נוסף על השאלה שבפנים: מהי השייכות ל"משנכנס אדר" – להתחלת אדר – הרי) אי"ז דומה ל"משנכנס אב" שפשיטא שקאי רק על אב (ולא על החודש שלאח"ז). ואם כוונת רש"י דמרבין בשמחה קאי גם על חודש ניסן (דלא כ"משנכנס אב כו'") הו"ל לפרש זה בלשון ברור, וכנ"ל בפנים.
2. 37. אסתר ח, ט ואילך.
3. 38. ט, ב. וראה מנות הלוי (למגילת אסתר שם) מכמה מפרשים. דאגרות השניות לא הי' ביטול הגזירה שבאגרות הראשונות. וראה תו"א (קכ, ד) שבני ישראל היו בסכנה מפני גזירת המן "שנמשך הזמן כמעט משך שנה היו כולם בבחי' מס"נ ממש".
4. 39. שם טז, יז.
5. 40. שם כב.
6. 41. מגילה פ"א ה"א.
7. 42. או"ח סתרפ"ח ס"ז.
8. 43. להעיר משו"ת חת"ס שם. וראה עיון יעקב לע"י תענית שם.

עמוד 346

1. 44. ר"ה יח, ב. משא"כ בשבעה עשר בתמוז כבתוס' שם ד"ה הואיל.
2. 45. בתענית שם.
3. 46. שלח יד, א.
4. 47. וכבסוטה שם: ראו שמושיען של ישראל במיםהואלוקהעמדווגזרוכלהבןכו'כיוןדשדיוהו למשה כו'.
5. 48. וי"ל שעפ"ז הרי זה מתאים לפי הב' בתוס' ר"ה שם דצרה אחת הוכפלה בו (ראה טו"א שם דפי' ב' עיקר. וראה חי' הריטב"א שם). ועד"ז בנדו"ד דהיו ב' גאולות (ראה מגילה ו, סע"ב "מסמך גאולה לגאולה").
6. 49. להעיר שגם יום הולדת האבות פעל על כל החודש, שנק' "ירח האיתנים" (ר"ה יא, א).
7. 50. ואין רש"י צריך לפרטו בפירוש כי מאחר שמעתיק תיבת "משנכנס אדר", "ימי נסים היו לישראל פורים" ויודעים השייכות דפורים (פרשת הנס דפורים) ל"משנכנס אדר" – לכל ימי חודש אדר, אותה השייכות יש גם לפסח לה"משנכנס אדר".

עמוד 347

1. 51. להעיר על השייכות דפורים לפסח דביום ב' דפסח בסעודת אסתר נתלה המן, ועוד שגם עכשיו "טוב לעשות איזה דבר בסעודה ביום ב' לזכר" זה (מג"א או"ח רסת"צ. שו"ע אדה"ז שם ס"ב).
2. 52. כן להעיר מתרגום שני עה"פ דרך הפלת הפור מחודש לחודש עלתה בידו ולא ד"מיום ליום" דמפרשו יום בשבוע (ולא כפרש"י). וצע"ק דעפ"ז – היום בחודש לא נקבע ע"פ הפור.
3. 53. ע"פ כהנ"ל יומתק המשך הגמרא בתענית שם "אר"פ הלכך בר ישראל דאית לי' דינא בהדי נכרי לישתמיט מיני' באב דריע מזלי' ולימצי נפשי' באדר דבריא מזלי'" ובתוס' שם ד"ה אמר ר"פ "פירוש משום דאמר לעיל מגלגלין חובה ליום החייב" (ראה שו"ת חת"ס שם "ונדחקו התוס' דקאי אלעיל דמגלגלין כו' ורמב"ם ס"ל כפשוטו אדרב קאי"), וע"פ הנ"ל י"ל [נוסף על הפשוט שגם לתוס' קאי "הלכך" אדרב, אלא שמוסיף בטעם ר"פ "משום דאמר לעיל מגלגלין" לכן כיון שבאב ממעטין ובאדר מרבין "הלכך" באב לישתמיט כו', אבל זה לבד אינו מספיק כי דוחק לומר שרק מצד הענין דממעטין או מרבין בשמחה יקרא יום זכאי ויום חייב, וע"פ הנ"ל י"ל] שקאי בהמשך לתוכן הסברא דרב, שזה שמרבין בשמחה באדר הוא מצד ימים זכאין כו' שנלמד מהפכו באב, ולא רק מצד הדין ד"מרבין בשמחה". וראה ריטב"א שם.
4. 54. או"ח סי' תקפ.
5. 55. שבת קנו, א.
6. 56. שם ד"ה אין מזל. וכ"מ מדברי ר"י אמר רב שם "צא מאיצטגנינות שלך וכו' מהדרנא ומוקמינא לי' במזרח" דיש מזל. וכן מוכח מהמשך כל הסוגיא שם.
7. 57. קהלת ז, ב.
8. 58. לשון הרמב"ם רפ"ה מהל' תעניות.

עמוד 348

1. 59. סוכה נא, א (במשנה).
2. 60. שם נג, רע"א.
3. 61. ראה אגה"ת פי"א. ובכ"מ.
4. 62. ראה רמב"ם סוף הלכות לולב. תניא פכ"ו. ובכ"מ.
5. 63. וגם: הרי הקב"ה מקדים רפואה למכה (ראה מגילה שם) וכדאי הוא יום הלידה שיכפר על המיתה (כפרש"י מגילה שם) שלכן גם יום זכאי דלידה מובן ש(ענינו) הוא באדר א'. וע"פ הנ"ל דיום ז' אדר הוא בעצם יום זכאי כו' (שהביא להניסים), י"ל שזהו כמו שנעשה לו נס באדר בשנה פשוטה וקבל עליו לעשותו יום שמחה בכל שנה – שיעשה אותו באדר ראשון (י"א במג"א סתרפ"ו סק"ה. וכן פסוק בפר"ח או"ח סו"ס תרצ"ז), ולהעיר מהוכחת התרומת הדשן שם (הובא במג"א סי' תקס"ח סק"כ) בתענית יום שמת בו אביו שהוא באדר א' מדאמרינן בגמרא מגילה ו, ב. עיי"ש. ולפי הנ"ל י"ל דאין שייך בזה הסברא "אקדומי פורענותא לא מקדימין" ועושין בשני (ראה שו"ת חת"ס שם סי' קסג), כיון שהוא יום שמחה וגם התענית אינו מחמת צער וכו' כנ"ל.
6. 64. ולא כמ"ש בשאילת יעב"ץ שם ח"ב.
7. 65. ולהעיר דאדר ראשון נקרא אדר סתם לענין שטרות ונדרים משא"כ אדר ב' (דעת ר"י בנדרים סג, א. וכ"ה להלכה טור או"ח סי' תכח. רמ"א שם סתכ"ז. טושו"ע חו"מ סי' מג סכ"ח).
8. 66. ולהעיר מירושלמי מגילה פ"א ה"ה (הובא בשו"ת חת"ס שם) אותה השנה היתה מעוברת וא"כ הנס הי' באד"ר. וגם לפי פירוש החת"ס שם שהי' מובן שראוי להתעבר ונמלכו ב"ד ולא עברוהו להאי שתא (וראה עד"ז ביערות דבש ח"ב דרשה ב' (צד, ג) מירושלמי, דגזירת המן הי' על אדר ראשון כו', ומרדכי צוה כו'), הרי ע"פ הנ"ל ממגילה (יג, ב) דז' אדר הפך הגזירה תיכף כשהפיל הגורל מיגון לשמחה, נמצא שפעולתו היתה באדר א', וראה שו"ת חת"ס שם. ויערות דבש שם.

עמוד 349

1. 67. ב"י סו"ס תרצז. וראה ב"י שם דלכמה דיעות הם ימי משתה ושמחה. ובדרכי משה שם ממנהגים וממהרי"ל. וראה חמד משה שם סק"א שאם אמר ועל הניסים בי"ד אד"ר אין מחזירין אותו שהרי מדינא הי' ראוי לעשות באדר א' כו' אלא שמסמך גאולה כו' עדיף א"כ מ"מ הוה מעין המאורע.
2. 68. ראה ביאור החילוק דסיבת הסיבות ועילת העילות (מאמרי אדה"ז – הנחות הר"פ ע' קלא. אוה"ת יתרו ע' תשלה ואילך. ביאוה"ז (להצ"צ) ע' לט. המשך תער"ב פפ"ב. ובכ"מ).
3. 69. ראה טז, יד.
4. 70. להעיר ממגילה (יז, ב) רש"י ד"ה אתחלתא "כיון דשם גאולה עלה כו'".
5. 71. ראה לקו"ש [המתורגם] ח"ה ע' 87 (שוה"ג הא' להערה 1) מספר רסיסי לילה. אלא דשם הוא לענין עליות הצדיק עצמו משא"כ בהמבואר לקמן בפנים הוא גם לענין השפעתו לצאן מרעיתו.
6. 72. כן הוא בהדפוסים שראיתי – ולכאורה צ"ל "העצמית" וכמוש"כ תיכף בהמשך הענין.
7. 73. עפ"ז מובן ביותר ביאור הנ"ל בפנים בתענית ז' אדר.

עמוד 350

1. 74. אדה"ז באגה"ק ביאור לסי' ז"ך. וראה דרושי ל"ג בעומר שם סידור (דש, ב־ג). ובכ"מ.
2. 75. אפילו בלידת משה "שנתמלאה כל הבית כולה אור" (סוטה יג, א (וראה שם יב, א). וראה אוה"ת עה"פ) אין זה בדומה כלל להגילוי שלאח"ז, כמובן.
3. 76. עפ"ז יש לבאר (בפנימיות הענינים) מה שאיתא במגילה שם "ולא הי' יודע שבז' באדר מת ובשבעה באדר נולד" דלכאורה: א) הרי שבז' באדר מת – ידע, והול"ל "ולא הי' יודע שבז' באדר נולד" ב) באמרו ב' הענינים הול"ל בסדר הפוך, שהרי הלידה לפני המיתה* – אלא שהמן לא הי' יודע ענינה של מיתת משה (מיתת צדיקים), שבז' באדר שמת אז בא לידי שלימות ענין הלידה והגילוי שלו (וזה פעל שהחודש יהפך כו'). וראה לקו"ש ח"ו ע' 362. וראה יערות דבש ח"א דרשה ח (מה, סע"ג ובכ"מ שם). חכ"ו ע' 1 ואילך. חת"ס עה"ת פרשתנו (דרוש לז' אדר א', תקצט ד"ה ותרא אותו ואילך). ובכ"מ.
4. 77. להעיר שגם כפשוטו – יש ללמוד מתוך הכתובים שבז' אדר מת (ראה קידושין לח, א), משא"כלידתובז'אדר,נלמדרקבמדרשחכמיםכו' (חדא"גמגילהשם),וכןהי'בנוגעללידתוכפשוטה, שהוצרך להיות "ותצפנהו" (שמות ב, ב. סוטה שם יב, ב), משא"כ מיתתו הי' מפורסמת "ויבכו בנ"י" (ברכה לד, ח. וראה סוטה יג, סע"ב).
5. 78. ראה תו"א פט, ד. ד"ה באתי לגני השי"ת פ"א, דגילוי הסוכ"ע שלמעלה מעולמות נק' בשם אסתלק כי הגילוי הוא בבחי' רוממות.
6. 79. עפ"ז יובן זה שנשיאי חב"ד – לאחרי שקבלו הנשיאות (כידוע סיפור החסידים בחילוק הנהגת כ"ק אדמו"ר מהר"ש בז' באדר בעברו לפני התיבה לאחרי פטירת אמו, ולאח"ז – בהסתלקות אביו כ"ק אדמו"ר הצ"צ) לא היו אומרים תחנון בשבעה באדר, כי באתפשטותא דמשה (– נשיא) בכל דרא ודרא (ת"ז תס"ט) – מאיר בחי' משה בלי הסתרים וא"כ בהם נמצאת בגילוי שלימות הלידה דבחי' משה.
7. *. ראה גם בארוכה לקו"ש חכ"ו ע' 204 ואילך. וראה לקו"ש חכ"א הנ"ל הערה 2.
8. . וי"ג כן (ראה דק"ס שם).

עמוד 351

1. 80. ראהד"הזאתתורתהביתתרפ"טפי"א(סה"מ קונטרסים – ח"א ע' מה). וראה גם כלי יקר ריש פרשתנו "לכך נאמר ואתה תצוה שני נוכחיות לומר ואתה כו'".
2. 81. תו"א פרשתנו פב, א. מאור עינים פרשתנו. (משיחות ש"פ תצוה (ח' אד"ר) ש"פ תשא (שושן פורים קטן) – תשכ"ז)
3. 82. ד"ה זאת תורת הבית שם. וראה אוה"ת פרשתנו ע' א'תקנא.