346

שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבין בשמחה" מובן ש"מרבין בשמחה" בחודש אדר הוא מאותו סוג של "ממעטין בשמחה" בחודש אב.

בהבדל שבין חודש אב לגבי החודשים האחרים שארעו בהם מאורעות בלתי רצויים, שדווקא עליו נאמר "ממעטין בשמחה", קיימים שני ענינים: (א) "הוכפלו בו צרות"⁴⁴ (ב) הוא "יום חייב", כדברי הגמרא⁴⁵ על כך, שגם בית שני חרב בט' באב כי "מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב". ואשר על כך יש לומר, שהכוונה איננה רק לחורבן הבית הראשון באותו יום, אלא גם לפני כן, כדברי הגמרא⁴⁵ על "ויבכו העם בלילה ההוא"⁴⁶ "תשעה באב היה אמר להם הקדוש־ברוך־הוא אתם בכיתם בכיה חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות".

לפי האמור לעיל מתקבל שגם מרבין בשמחה של חודש אדר הוא דומה לכך, כלומר, שהוכפלו בו הניסים, והוא יום זכאי.

את היחוד של חודש אדר אנו מוצאים בגמרא הנ"ל במגילה: "כיוון שנפל הפור בחודש אדר שמח שמחה גדולה. אמר: נפל לי פור בירח שמת בו משה, ולא היה יודע שבשבעה באדר מת ובשבעה באדר נולד". מכאן רואים שהסיבה להתרחשות נס פורים בחודש אדר היא יום ז' אדר. כלומר, עצם העובדה שהגורל נפל בחודש אדר ביטלה את גזירת המן על החודש הזה, וכתוצאה מכך ארע נס פורים בחודש הזה.

החשיבות של ז' אדר היא, שביום זה נולד "מושיען של ישראל"⁴⁷, שהוציא את בני ישראל מגלות מצרים.

מכל האמור לעיל יוצא שבחודש אדר קיימים שני הענינים הנ"ל: זהו חודש שיש בו יום זכאי – ז' אדר, וכן הוכפלו בו הניסים והגאולות – כי יום ז' אדר הוא המקור והסיבה לשתי הגאולות: גאולת מצרים וגאולת פורים⁴⁸.

ויש לומר שזוהי כוונת רש"י בהוסיפו "פורים ופסח". הענין של "משנכנס אדר מרבין בשמחה" איננו מפני שמחת פורים (י"ד אדר), אלא מפני שהחודש הזה הוא חודש זכאי⁴⁹, שגרם ל"ימי ניסים היו לישראל" – גם לפסח. (כפי שהוסבר לעיל שלידתה, התחלתה וסיבתה של ישועת ישראל בפסח היא ז' אדר)⁵⁰,