שיחה ב

הערות

עמוד 336

1. 1. פרשתנו כח, לג.
2. 2. לשון רש"י ד"ה רמוני.
3. 3. רש"י ד"ה בתוכם סביב (ועד"ז בפרש"י פסוק לד). וכ"ה בת"א כאן*. רשב"ם, ראב"ע (בשם "קדמונינו ז"ל") ועוד.
4. 4. פסוק לא.
5. 5. כי לדעת רש"י הפעמונים הם "זגין עם ענבלין שבתוכם" – ולא כדעת התוס' (סוף קנים) שאע"פ שהרמונים היו תלוין בשולי המעיל אצל הפעמונים (כדעת רש"י), הקול יצא עי"ז שנוגפים הפעמונים אל הרמונים (ולא מהפעמונים עצמם). וראה חזקוני ומדרש לקח טוב כאן. רשב"ם פסוק לה.
6. 6. בפרש"י כאן.
7. 7. נמוקי שמואל.
8. 8. ולהעיר שהרא"ם לא העתיק תיבת "חלולים" שברמב"ן. וראה הערה הבאה.
9. 9. ואולי י"ל כי תכשיטים בדמות רמונים בימיהם היו עשויים חלולים (משא"כ תפוחים). וגם כוונת הרא"ם בקושייתו "למה בחר כו'" היא – למה בחר תכשיט מלא (תפוחים) יותר מתכשיט חלל (רמונים). אבל עדיין אינו גלאטיק© (=חלק) כל צרכו, כי למה לי' להרמב"ן בכלל להוסיף התיבות "יעשם כמין תפוחי זהב" ולא הסתפק במש"כ "למה היו עשויים כרמונים חלולים".
10. 10. תרומה כה, לא (וברש"י שם ד"ה גביעי').
11. 11. רש"י שם ד"ה כפתורי'.
12. . ובפקודי (לט, כה) תרגם "בגו רמוניא". ובתיב"ע פרשתנו ופקודי שם: במצעיהון, במציעות רומניא. ואכ"מ.

עמוד 336

1. 12. לקמן פסוק לה.
2. 13. הראב"ע (בפי' הקצר) ובחיי כאן מביא פירוש ד"ונשמע קולו" קאי על קול תפלתו של אהרן. אבל בפשטות קאי על קול הפעמונים (כפי' הרשב"ם, רמב"ן (פסוק מג) וכו' עה"פ). וגם לפרש"י שהתיבות "ולא ימות" קאי על הנכנס מחוסר בגדים – מ"מ, התיבות "ונשמע קולו" הם טעם על הפעמונים, כמ"ש במפרשי רש"י. וראה הערה הבאה.
3. 14. לשון רש"י עה"פ. – ברש"י שם, ש"ולא ימות" קאי על הנכנס מחוסר בגדים. וראה רא"ם (וגו"א) שם, שלרש"י "ולא ימות" דבוק עם מלת לשרת. אבל מזה שנאמרה אזהרה זו גבי המעיל, ובהמשך להפעמונים – מובן, שעיקר החידוש בהציווי הוא בנוגע להמעיל ופעמונים, וכמ"ש בגו"א כאן: ולא תאמר כי אין הפעמונים מעכבים שאינה רק לנוי כו' ואם נכנס במעיל בלא פעמונים חייב מיתה כו'.
4. 15. ראה רמב"ן (לקמן פסוק מג). רקאנטי, בחיי, אוה"ח ועוד עה"פ.
5. 16. מ"א יט, יא־יב.
6. 17. אחרי טז, ד. תו"כ (ורש"י) עה"פ. ר"ה כו, א. ועוד.
7. 18. אבל להעיר מרש"י יומא (מד, סע"ב) דביוהכ"פ הי' "טבעת .. שמקשקש ומשמיע קול משום ונשמע קולו בבואו וגו'". וראה ר"ח, תוס' ותו"י שם.
8. 19. פרשתנו שם. רקאנטי ובחיי שם. וראה ר"ח ותו"י יומא נב, רע"א. וראה ויק"ר פכ"א, ח. ועוד.
9. 20. לשון הרקאנטי ובחיי שם.
10. 21. בחיי שם. והוא ע"פ (פי' הר"ח ותו"י) יומא שם.
11. 22. יומא שם.
12. 23. לשון התו"י (ועד"ז בר"ח) שם.
13. 24. ועד"ז לטעם הב' שברמב"ן וכו' שם. הטעם שבאברבנאל פרשתנו. ועוד.

עמוד 337

1. 25. להעיר מגו"א שם, ד"בבואו אל הקודש גו' ובצאתו" פירושו מביאתו עד צאתו, היינו כל זמן העבודה.
2. 26. להעיר גם מבעה"ט כאן, ד"ונשמע קולו" קאי על (כללות) ענין העבודה.
3. 27. סה"מ תרצ"ט ע' 2 ואילך. סה"מ תש"ב ע' 3 ואילך. סה"מ ה'שי"ת ע' 4 ואילך.
4. 28. ראה תניא פי"ג.
5. *. ראה תניא פל"ה (מד, סע"א ואילך). ובארוכה – לקו"ש [המתורגם] ח"ט ע' 217 ואילך.
6. 29. להעיר מיל"ש ואתחנן (רמז תתכה): שהמלאכים .. בקול גדול הן מקלסין .. למה שהן רחוקים מן הקב"ה כו'.
7. *. ראה גם כתר שם טוב סי' רטו.
8. 30. המשך תער"ב פרק שצט.
9. 31. ראה תקו"ז בהקדמה (ג, ב) – שהו"ע תפלת העמידה, קודש הקדשים. ולהעיר מיל"ש ואתחנן שם.
10. 32. ובשם הוי' עצמו – רק באותיות הו"ה, ולא באות יו"ד דעיקר שם הוי' הוא היו"ד (תקו"ז שם. המשך תער"ב שם).
11. 33. ראה סה"מ תש"ח (ע' 22), דגם ביטולו של היש הוא ברעש דוקא.

עמוד 338

1. 34. אבל אין לומר שה"ונשמע קולו" דהכה"ג הוא ה"רעש" שעליו איתא "אית רעש דייתי (הוי') תמן" (תקו"ז תי"ח (לה, ב). אוה"ת לנ"ך ע' תא. המשך תער"ב שם) [אלא שעבודת יוהכ"פ בקודש הקדשים היא למעלה (גם) מרעש זה, ולכן היא בקול דממה דקה (ראה הערה 31)] – כי רעש זה הוא בחי' קלא פנימאה דלא אשתמע (המשך תער"ב שם), וכאן נאמר "ונשמע קולו", בחי' קלא דאשתמע, כמפורש בזהר (ח"ב רלא, א).
2. 35. להעיר מזהר שם, דאיצטריך קלא דאשתמע וברכאן ישרון על עלמא. וראה אור החמה לזהר שם.
3. 36. להעיר מרמ"א (או"ח רסתקפ"א): צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם כו' גם כו'.
4. *. ראה דב"ר פ"ז, ח.
5. 18.
6. 37. טאו"ח סתר"ו (מפדר"א פמ"ו). שם (ושו"ע אדה"ז) סתרי"ט, ס"ט (מדב"ר פ"ב, לו). רמ"א ושו"ע אדה"ז שם סו"ס תרי (וראה דב"ר שם – הוצאת ליבערמאן).
7. 38. וגם במלאכים – האופנים וחיות הקודש ברעש גדול כו' משבחים כו' (וראה לעיל הערה
8. *. ראה בארוכה לקו"ש [המתורגם] ח"ד ע' 133 ואילך.
9. 29. – לכן גם ביוהכ"פ ישנה עבודה (בחוץ, שהיא) במעיל ונשמע קולו.

עמוד 339

1. 39. שבת פח, סע"א (אבל בתוס' שם דהיינו אתרוג). שהש"ר פ"ב, ג (א). זח"ב (רע"מ) קכ, ב. ועוד.
2. 40. ראה לקו"ת בחוקותי מט, ד. אוה"ת נח (נח, א־ב. וש"נ). ועוד.
3. 41. שה"ש ד, ג. ברכות נז, א. וש"נ. וראה אוה"ת בראשית (כרך ג') תפג, ב. במדבר ע' קכב. ועוד.
4. 42. להעיר מתו"א פ, סע"ג.
5. 43. כלשון חז"ל – עירובין יט, א. חגיגה בסופה. וצע"ק מ"ש בתו"א שם ד"ריקנים אין פי' פושעים ומורדים ח"ו". וראה לקמן ע' 467 הערה 25.
6. 44. לשון הרמב"ן בה"פתיחה" לפירושו עה"ת בסופה.
7. 45. ישעי' ס, כא.
8. 46. וגם ה"ונשמע קולו" שבאמצע העבודה (דהולכת הדם וכיו"ב), י"ל דכוונתו ההכנה לחלק העבודה שלאח"ז (דההולכה ולהזריקה).
9. 47. או – כנ"ל הערה 34.
10. 48. ומכש"כ שאין מקום לעשותם רמונים חלולים – היפך דמלאים מצות כרמון.
11. 49. עפ"ז תומתק הוספת הרמב"ן "(תפוחי) זהב", וגם בזה משנה מ"(רמוני) תכלת גו'" (ודוחק לומר דנקיט לישנא דקרא משלי (כה, יא)) – להדגיש העילוי וחשיבות דבנ"י.
12. 50. לקו"ת ר"פ בהעלותך.

עמוד 340

1. 51. וכמבואר במעלת עבודת האופנים שהיא ברעש גדול לגבי עבודת השרפים, ועד"ז הוא העילוי בהאהבה של נה"ב לגבי אהבת נה"א (מצ"ע) – ראה לקו"ת ד"ה האזינו (הג') פ"א־ד (ושם פ"ד, שזהו העילוי דעבודת התשובה). ובכ"מ.
2. 52. ברכות לד, ב. רמב"ם הל' תשובה פ"ז ה"ד.
3. 53. וראה סה"מ תש"ב (ריש ע' 7): הנרדמים הצריכים הקיצה והוא ע"י רעש וקול כו'.
4. 54. לשון הגמרא – סוף מכות.

עמוד 341

1. 55. תניא רפל"א. (משיחת ש"פ תצוה תשל"ה)
2. 54.
3. 54.
4. 56. ישעי' כז, יג. וראה לקו"ת ר"ה ד"ה והי' ביום ההוא (נח, א ואילך). עטרת ראש שער ר"ה כב, א ואילך.