ראש השנה כב, א - 4 מקורות בחסידות

א

מַעֲשֶׂה שֶׁעָבְרוּ יוֹתֵר מֵאַרְבָּעִים זוּג וְעִיכְּבָן רַבִּי עֲקִיבָא כּוּ׳. תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: חַס וְשָׁלוֹם שֶׁרַבִּי עֲקִיבָא עִיכְּבָן. אֶלָּא שַׁזְפַּר רֹאשָׁהּ שֶׁל גֶּדֶר עִיכְּבָן, וְשִׁלַּח רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְהוֹרִידוּהוּ מִגְּדוּלָּתוֹ.

ב 1

מַתְנִי׳ אָב וּבְנוֹ שֶׁרָאוּ אֶת הַחֹדֶשׁ — יֵלְכוּ. לֹא שֶׁמִּצְטָרְפִין זֶה עִם זֶה, אֶלָּא שֶׁאִם יִפָּסֵל אֶחָד מֵהֶן — יִצְטָרֵף הַשֵּׁנִי עִם אַחֵר. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אָב וּבְנוֹ וְכׇל הַקְּרוֹבִין כְּשֵׁרִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ.

ג

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: מַעֲשֶׂה בְּטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ בִּירוּשָׁלַיִם, הוּא וּבְנוֹ וְעַבְדּוֹ מְשׁוּחְרָר, וְקִבְּלוּ הַכֹּהֲנִים אוֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ וּפָסְלוּ אֶת עַבְדּוֹ. וּכְשֶׁבָּאוּ לִפְנֵי בֵּית דִּין — קִבְּלוּ אוֹתוֹ וְאֶת עַבְדּוֹ, וּפָסְלוּ אֶת בְּנוֹ.

ד 1

גְּמָ׳ אָמַר רַבִּי לֵוִי: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר. הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם״ — עֵדוּת זוֹ תְּהֵא כְּשֵׁרָה בָּכֶם.

ה

וְרַבָּנַן? עֵדוּת זוֹ תְּהֵא מְסוּרָה לָכֶם.

ו

אָמַר רַבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְּטוֹבִיָּה הָרוֹפֵא כּוּ׳. אָמַר רַב חָנָן בַּר רָבָא: הִלְכְתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן. אֲמַר לֵיהּ רַב הוּנָא לְרַב חָנָן בַּר רָבָא: רַבִּי יוֹסֵי וּמַעֲשֶׂה, וְאַתְּ אָמְרַתְּ הִלְכְתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן?!

ז

אָמַר לוֹ: וְהָא זִמְנִין סַגִּיאִין אֲמַרִית קַמֵּיהּ דְּרַב הִלְכְתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן וְלָא אֲמַר לִי וְלָא מִידֵּי! אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי תָּנֵית? אֲמַר לֵיהּ: אִפְּכָא. אֲמַר לֵיהּ: מִשּׁוּם הָכִי לָא אֲמַר לָךְ וְלָא מִידֵּי. אָמַר טָבִי בְּרֵיהּ דְּמָרִי טָבִי אָמַר מָר עוּקְבָא אָמַר שְׁמוּאֵל: הִלְכְתָא כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן.

ח

מַתְנִי׳ אֵלּוּ הֵן הַפְּסוּלִין: הַמְשַׂחֵק בְּקוּבְיָא, וּמַלְוֵי בְּרִבִּית, וּמַפְרִיחֵי יוֹנִים, וְסוֹחֲרֵי שְׁבִיעִית, וַעֲבָדִים. זֶה הַכְּלָל: כׇּל עֵדוּת שֶׁאֵין הָאִשָּׁה כְּשֵׁירָה לָהּ, אַף הֵן אֵינָן כְּשֵׁירִין לָהּ.

ט

גְּמָ׳ הָא אִשָּׁה כְּשֵׁירָה לָהּ — אַף הֵן כְּשֵׁירִין לָהּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: זֹאת אוֹמֶרֶת, גַּזְלָן דְּדִבְרֵיהֶם כְּשֵׁירִין לְעֵדוּת אִשָּׁה.

י

מַתְנִי׳ מִי שֶׁרָאָה אֶת הַחֹדֶשׁ וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַלֵּךְ — מוֹלִיכִים אוֹתוֹ עַל הַחֲמוֹר, אֲפִילּוּ בְּמִטָּה. וְאִם צוֹדֶה לָהֶם, — לוֹקְחִין בְּיָדָן מַקְלוֹת.

יא 1

וְאִם הָיְתָה דֶּרֶךְ רְחוֹקָה — לוֹקְחִין בְּיָדָם מְזוֹנוֹת. שֶׁעַל מַהֲלַךְ לַיְלָה וָיוֹם, מְחַלְּלִין אֶת הַשַּׁבָּת וְיוֹצְאִין לְעֵדוּת הַחֹדֶשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״אֵלֶּה מוֹעֲדֵי ה׳ אֲשֶׁר תִּקְרְאוּ אוֹתָם בְּמוֹעֲדָם״.

יב

הֲדַרַן עֲלָךְ אַרְבָּעָה רָאשֵׁי שָׁנִים

יג

אִם אֵינָן מַכִּירִין אוֹתוֹ — מְשַׁלְּחִין עִמּוֹ אַחֵר לְהַעִידוֹ. בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ מְקַבְּלִין עֵדוּת הַחֹדֶשׁ מִכׇּל אָדָם. מִשֶּׁקִּלְקְלוּ הַבַּיְיתּוֹסִים, הִתְקִינוּ שֶׁלֹּא יְהוּ מְקַבְּלִין אֶלָּא מִן הַמַּכִּירִין.

יד

גְּמָ׳ מַאי אַחֵר? חַד,