349

ובמיוחד כאשר "ימי ניסים לישראל" אלו קיימים גם בחודש אדר ראשון – פורים ושושן פורים קטן, ש"יומי נס והצלה הם"⁶⁷ [למרות שאין השמחה מגיעה בהם, כמובן, לדרגה של "מרבין בשמחה" שבאדר שחוגגים בו פורים ממש, שאז קיימים "ימי ניסים לישראל" בפועל ממש].

ט. השמחה על לידת משה נעלית מכדי ביטוי בגלוי

לפי האמור לעיל לגבי חשיבות יום ז' אדר כיום לידת משה, מתהווה לכאורה חוסר בהירות: מדוע בשו"ע אנו מוצאים רק את העובדה שמתענים בז' אדר, שבו מת משה, ואין אנו מוצאים שום ענין של שמחה כזכר ללידתו בז' אדר?

ויש לומר, שדווקא משום שהענין של יום זכאי ביום זה הוא ענין נעלה ביותר, דוקא משום כך הוא איננו יכול לרדת למטה ולהתבטא בשמחה גלויה, אלא הוא נשאר ב"העלם", ופועל לחוד, כגורם⁶⁸ בלבד.

דוגמא לדבר בהלכה: ביום־טוב שהוא רק מקרא קודש, ומבדילים בין קודש שלו לקודש של שבת, יש מצות עשה מן התורה "ושמחת בחגך"⁶⁹, אך לא כן בשבת, שקודש היא (עד לידי הבדלה מקדושת יום־טוב ועד כדי כך שזה בא בהמשך להבדלות אחרות⁷⁰).

י. שלמות לידתם של צדיקים היא ביום הסתלקותם

הטעם הפנימי, בעמקם של דברים⁷¹, ש"הקדוש־ברוך־הוא יושב וממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום", שהם מתים ביום שבו נולדו, הוא שאצל צדיקים השלמות והשיא בענין לידתם והתגלותם היא ביום הסתלקות, שאז מתגלה לתלמידים מ"רוח רבם העצמיות⁷²", באופן רב ונעלה יותר מאשר כשנשמתו היתה מלובשת בגוף, ואז מאירה גם הארה נעלית יותר, המאירה מלמעלה "מעליית רוחו ונשמתו למקור חוצבו...", והארה זו "מאירה על כל תלמידיו שנעשו עובדי ה'" ו"מכנסת בלבם הרהורי תשובה⁷³ ומעשים טובים",