שיחה א

הערות

עמוד 192

1. 1. מכילתא כאן. זבחים קטז, א. ירושלמי מגילה פ"א הי"א. וראה לקמן הערה 75 השינוי' בלשונם.
2. 2. ראה מפרשי רש"י ריש פרשתנו. חדא"ג מהרש"א זבחים שם. כלי יקר כאן. ועוד.
3. 3. ובפרש"י: בירידת המן ובבאר ובעמלק.
4. 4. ובפרש"י: זו גדולה על כולם.
5. 5. הכרחו של רש"י – ע"ד הפשט – לפרששדוקא ב' ענינים אלה "שמע ובא" – ראה לקו"ש חי"א ע' 77 הערה 32. וראה לקמן בפנים סט"ז ובהערה 75.
6. 6. מכילתא ופרש"י כאן. ופרש"י שמות ד, יח. שמו"ר פכ"ז, ח. תנחומא כאן ד.
7. 7. פרש"י כאן. עד"ז בשמו"ר שם (לפי' הא'). ובמכילתא כאן: שייתר במע"ט.
8. 8. ודוחק לומר, כמו שכ' אחדים מהמפרשים (ראה רע"ב, וט"ז כאן – לענין שם יתר) שהתורה קראו ע"ש העתיד וכמו בשם הנהר השלישי גו' קדמת אשור (בראשית ב, יד ובפרש"י), כי (ע"ד הפשט עכ"פ) זהו שייך לומר כשאין שם אחר, אבל יתרו הרי הי' לו ז' שמות כו'. ועד"ז צ"ל בהכ' שמות ג, א. ד, יח. וראה מפרשי רש"י כאן. ואכ"מ.

עמוד 192

1. 9. בהקדמתו לפיה"מ ד"ה אחר כן. ולהעיר שהנדפס בש"ס שלנו שזוהי הקדמה "מסדר זרעים" – צ"ע שה"ז הקדמת כללות פיה"מ. ואם מפני שסמכו לו – ה"ז סמוך למס' ברכות. וראה תרגומו של קאRאח.© ©
2. 10. ברכות ח, א.
3. 11. כמה פעמים לפני זה מובא הל' "דעת" (ולא "חכמה") – וצ"ע אם דייק המתרגם בזה.
4. 12. גם מרמב"ם זה מובן גודל הכרח לימוד פנימיות התורה שהיא חכמה האלקית, שע"י דוקא אפשר "לצייר לנפשו אחדות הקב"ה" (נוסף על המפורש בספר היד חזקה (הל' יסוה"ת פ"ב ה"ב): והאיך היא הדרך לאהבתו ויראתו בשעה שיתבונן וכו').
5. 13. בתרגומושלקאRאח:© © "וכיוןשמדבריהםע"ה אנו לומדים שני הדברים הללו כלומר החכמה והמעשה ממה שביארו וממה שרמזו בצדק אמרו אין לו להקב"ה בעולמו כו'". ולפי פשוטו הכוונה שמלימוד תושבע"פ מגיעים לב' ענינים אלו. אבל עדיין חסר ביאור איך מגיעים ואיפה נרמז תכלית החכמהידיעתאלקותואחדותהבוראוכו',וכדלקמן בפנים.
6. 14. קדושין מ, ב. ב"ק יז, א.
7. 15. גםצלה"במהשמקשהבהתחלתדבריו"ובזמן שם ועבר ואחריו שלא היתה שם הלכה הנוכל לומר שאין להקב"ה חלק בעולם כלל" – והרי בזמן שם ועבר הי' "בימד"ר של שם ובימד"ר של עבר" וכמדרז"ל עה"פ (תולדות כה, כז) "יושב אהלים". ובע"ז (לו, ב): בב"ד של שם גזרו כו'. – ולהעיר מרמב"ם הל' ע"ז פ"א ה"ב. מו"נ ח"ב פל"ט. וארז"ל (יומא כח, ב) מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה כו' אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה כו' יצחק אבינו זקן כו'.

עמוד 193

1. 16. ראה אנציקלופדיא© תלמודית ערך הלכה בתחלתו.
2. 17. וגם מהמשך הגמ' ברכות שם: ואמר אביי .. כיון דשמענא להא .. לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא.
3. 18. ברכות לא, א. וראה רמב"ם הל' תפלה פ"ד הי"ח. ובכ"מ.
4. 19. ובפרט שמשטחיות לשונו משמע שהכוונה באיש השלם הכולל חכמה ומעשה וכו' אינה רק לבנ"יאלאגם–להבדיל–באוה"ע,ומפורשבדבריו "חכמיהאומותהחולפים ואשרלאראוהנביאים ולא שמעו חכמתם כבר ידעו גם הם שאין האדם שלם אלאכשיהי'כוללהדעתוהמעשה".ואיזושייכותיש להם לד"א של הלכה?
5. 20. סנהדרין פו, סע"ב (במשנה). ספרי שופטים (יז,ח).רמב"םהל'ממריםבתחילתן.ובהל'סנהדרין פ"א ה"ג: קובעין בתחילה בי"ד הגדול במקדש כו' ומעמידין בכל עיר כו'.
6. 21. לדעת ר"מ הס"ת הי'מונח בארון, ולדעת ר"י בצד הארון (ב"ב יד, א. פרש"י וילך לא, כו).
7. 22. אבל דוחק הוא, שהרי הרמב"ם שם לא הביא כלל התחלת מארז"ל "מיום שחרב ביהמ"ק".

עמוד 194

1. *. ולכאורה עפ"ז צ"ע – כיון ש"דע לפני מי אתה עומד" או כיו"ב (רמב"ם הל' תפלה פ"ד. שו"ע אדה"ז חאו"ח סצ"ח) וכוונת פסוק א' דק"ש מעכבות בתפלה והלכות פסוקות הן, כנ"ל – הי' צ"ל פתיחת התפלה בזה, ולמה "נהגו העם כו' אר"ז בנות כו'" (רמב"ם סדר תפלות בתחלתו). יתירה מזו – מקרא מלא דיבר הכתוב שויתי ה' לנגדי תמיד (ראה טושו"ע ריש או"ח) וגם בזה כמה הל' פסוקות – וי"לאולימפנישהידיעהלפנימיוהכוונותהנ"ל, צ"ל בכאו"א לפי כחו דוקא, ורצו לתקן נוסח השווה לכל,שתקנובהתפלהעצמה,בכלהברכותוהתפלות (ראה רמב"ם הל' תפלה פ"א ה"ד).
2. 23. פ"ג. וראה תוספתא ברכות רפ"ד. טושו"ע או"ח סרל"א.
3. 24. ויומתק ביותר ע"פ דברי הרמב"ם במו"נ ח"ב פל"ט, עיי"ש.
4. 25. חוץ לתחום שבת (מכילתא (ופרש"י) בשלח טז, כט. עירובין מה, סע"א במשנה). וראה המאור לשבת צו, ב (לענין המעביר ד"א ברה"ר בשבת). תר"יברכותכז,ב(לעניןאיסורהתפלהאחורירבו). שיטה למו"ק טז, א. ועוד. וכן תקנו שיהיו ארבע אמות של אדם קונות לו (ב"מ י, א), שלדעת כמה (ר"ן גיטין עח, א. ריטב"א שם (בתי' הב'). שו"ת הר"י מיגש סי' קו) הקנו את הד"א עצמם. ועוד.
5. 26. לענין תחומין – מכילתא (ופרש"י) שם. עירובין מח, א. נא, א. ירושלמי שם פ"ד, ה"א.
6. 27. בשלח טז, כט.
7. 28. ראה ספרי זוטא (שלח טו, לב): אל יצא איש ממקומו יהא לו מקום וכמה אמרו ד' אמות. וראה שיטה למו"ק שם. ב"י יו"ד סי' שלד ד"ה וזה דין בשם קונדריסים. ובאמ"ב (שער הק"ש פמ"ב): דמקומו של אדם הוא ד"א .. לכך אסור להוציא מד"א בשבת .. וכן כשלא עירב כו'. וראה תו"ח בשלח רנד, סע"ב ואילך.
8. 29. עירובין מח, א. ובפס"ז בשלח שם מסיים בהמשך לזה "מכאן אמרו חכמים .. המעביר חפץ ברה"רכו'".וראהאוצה"גקדושיןכו,בסקנ"גשגם ד"א של מציאה שייך לזה.

עמוד 195

1. 30. בעירובין שם בדעת ר"י "גופו שלש אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו". ור"מ ס"ל: כדי לפשוט ידיו ורגליו. ובתוספתא (שם פ"ג ה"י): מלא קומתו ופישוט ידיו הרי ד'. ומוכח שגם לדעת ר"מ הכוונה לפישוט ידיו למעלה מהראש.
2. 31. ע"פ דעת הרשב"ם ורמב"ן (ב"ב ק, ב) שג' אמות הוא ביחד עם הראש. אבל גם לפי התוס' (ב"ב ועירובין שם. ובכ"מ) דגופו של אדם ג' אמות היינו בלא ראשו – הרי עכ"פ אינו מגיע בראשו לד' אלא בצירוף ידיו.
3. 32. להעיר מרמב"ן (ובחיי) בשלח (יז, יא): אמרו במדרש כו' (בס' הבהיר סקל"ח). וראה תו"ש עה"פ. וש"נ לבאר שבע בשו"ת.
4. 33. ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ג, ג.
5. 34. ב"ר פי"א, ו. וברש"י שם.
6. 35. בראשית ב, טו.
7. *. ולהעיר מלקו"ת ר"פ קדושים וש"נ. דרוש ג' בחי' אדם (אוה"ת במדבר ע' תתקסב ואילך).
8. 36. תו"א בתחלתו. ונת' באוה"ת שם.

עמוד 196

1. *. ועפ"ז יומתקו דברי ר"י (עירובין שם) כדי שיטולחפץמתחתמרגלותיוומניחתחתמראשותיו, כיהכוונההיאדבחי'הכיתחתונות(במעשה)"מתחת מרגלותיו" תתעלנה לדרגת "מראשותיו".
2. 37. מובן שאין לזה סתירה ממה שמצינו בכ"מ מעלה בג' לגבי ד' (שבת קד, א. פרדס ש' ערכי הכינוים מע' גד. לקו"ת במדבר עט, ב. ובכ"מ). ולהעיר מצפע"נ עה"ת ר"פ ויצא.
3. *. ועפ"ז יובן מה שפשטות לשון הרמב"ם משמע שמדבר בנוגע לכל אדם, גם בנוגע לאוה"ע (כנ"ל הערה 19), כי כל אדם לעמל נברא (סנהדרין צט, ב. וראה ב"ר פל"ט, ח (בסופו)). ואכ"מ.
4. 38. ראה ב"ר בתחלתו.
5. 39. ראה שבת פח, א. זח"ג רמו, א.
6. 40. ראה ד"ה צעקו תרפ"ח פ"ו. סה"מ תרצ"ט ע' 223 ואילך. ובכ"מ.
7. 41. להעיר מזהר שם, דבחי' הד' בתורה היא מלכות, ה', רביעית. ויובן עפ"ז מה שההוספה דמדרש הלכות כו' תושבע"פ, שנתוסף ע"י לוחות שניות (ראה בהנסמן בהערה הבאה) נק' בחי' ד' בתורה, כי מלכות פה תושבע"פ קרינן לה (הקדמת תקו"ז).
8. 42. שמו"ר פמ"ו, א (בסופו). פמ"ז, ז. ומשמע שגם לפנ"ז הי' תורה נביאים כתובים. וכן מובן ממדרשי רז"ל עה"פ (תשא לא, יח) "ככלותו" (תנחומא תשא טז. שמו"ר פמ"א, ה. פרש"י שם). אבל ראה נדרים כב, ב. ויתירה מכ"ז אמרז"ל דאפילו מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש נאמר למשה בסיני ודקדוקי' ואותיותי' של תורה היו כתובים בלוחות ראשונות וע"כ צריך לחלק באופן ד"כתובים" דתושב"כ או דתושבע"פ וכו'* ובאופן דהאמירות למשה המפורשות – לאופן דאמירת מה שתלמיד ותיק יחדש – ועד"ז יל"פ גם בנדו"ד.
9. 43. כנגד ג' עולמות בי"ע – ע"ח ומ"ח (הובאו בלקו"ד ח"ד תשעא, א). וראה הקדמת הרח"ו לשער ההקדמות (נעתק בקונט' עה"ח (הוספה הא') ע' 62 ואילך). רמ"ז לזח"א ד, סע"ב.
10. 44. זח"ג קנב, א.
11. 45. כנגד עולם האצילות – נסמן בהערה 43. ובאוה"ת בלק (ע' תתקלה): ופי' ד' אמות של הלכה היינו שיהי' שורה בהם ד' אותיות הוי', עיי"ש.
12. 46. זח"ג שם. ולכן נחלק בכללות לב' מדרי':

עמוד 197

1. 47. ובכללותיותר:ג'דרגותראשגוףורגלבגוף התורה:תושב"כתושבע"פופנימיותהתורה;נשמת התורה – בחי' אלקות שבתורה (ד"ה משכני (הא') תש"א פ"ו).
2. 48. דכמו שבעולמות עולם האצילות הנרמז בתיבת "אף" נסמך ל"עשיתיו" דוקא (ראה לקו"ת בלק סט, סע"ג), כן גם בד' חלקי התורה פרד"ס, חלקהסודשבתורה(אצי')שייךלחלקהשייךלעשי' דוקא (ראה לקו"ש ח"ה ע' 1 הערה 3 – לענין יינה שלתורהשבפרש"י).וראהמכתבכ"קמו"חאדמו"ר (בשם אביו כ"ק אדנ"ע) אודות ניגון אדה"ז בן ד' בבות (נדפס בהתמים ח"ה ע' סג [רמד]. אג"ק שלו ח"ב ע' ריז) שבבא הד' שהוא מכוון כנגד עולם האצילות מובדל בעצם מהותו מבבא הג' (שהוא כנגדעולםהבריאה),ולהלןשם(ע'סד[488].אג"ק שם ע' ריח. ובתורת שלום ע' 23. 25): ששייכת דוקא לבבא הא' שכנגד עולם העשי'.
3. 49.
4. 50. חצר אוה"מ כנגד בי"ע, אהל מועד – היכל, כנגד אצילות, קה"ק כנגד עולמות א"ס שלמעלה מאצילות – אוה"ת ויקהל ע' ב'קצה. ד"ה והוא עומד תרס"ג פ"ב (סה"מ תרס"ג ע' נא). ד"ה כי הוא יברך ה'ש"ת בתחילתו.
5. 49.
6. 46. זח"ג שם. ולכן נחלק בכללות לב' מדרי': פשט רמז דרוש – גופא דאורייתא, תורה שבבריאה (בי"ע); סוד – נשמתא דאורייתא, שלמעלה מהבריאה (אצי'). וראה בהקדמת הרח"ו שם. רמ"ז שם. קונט' עה"ח פי"ג־טו. ובכ"מ. ולפעמים מבואר שה' מדרגות בתורה: ד' חלקים פרד"ס כנגד נרנ"ח, ובחי' יחידה. אבל זהו בפרטיות ע"פ תורת החסידות, ובכללותמבוארכבפנים (ראה קונט' ענינה של תורת החסידות סי"א ובהנסמן שם. לקו"ש [המתורגם]ח"ה ע' 14 ואילך.ח"ו ע' 115 וע' 123 ואילך לענין שהתורה ניתנה בה' קולות). ואכ"מ.
7. . להעיר מגיטין (ס, ב): אר"א תורה רוב בכתב (ובמפרשים שם). ירוש' פאה פ"ב ה"ד.
8. 94. ראה תניא פנ"א ואילך. סידור צח, ד. (ובכ"מ). ושם גם לענין ד"א של הלכה.

עמוד 198

1. 51. יומא כא, א. ב"ב צט, ב. וראה יומא שם שהיא במדרי' אחרת מהי' נסים שבביהמ"ק.
2. 52. ראה המשך תרס"ו ע' רכז. ושם ע' רכח, שהו"ע יחוד הוי' ואלקים מלמעלה למטה. ד"ה והוא עומד שם (ע' נח).
3. 53. להעיר מלקו"ש חי"א ע' 125.
4. 54. זח"א קל, ב.
5. 55. נת' בארוכה בד"ה ואברהם זקן (ולאח"ז) תרס"ו. וראה שם ע' תה ואילך. ועוד.
6. 56. כי אף שעיקר גילוי סודות התורה יהי' לע"ל ע"י משיח, ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א, ב ובפרש"י) – הרי כבר נתגלה בימי רשב"י וכו' באופן של "הבל" עכ"פ (ראה קה"ר ספי"א. רפ"ב), ובדוגמת מה שגם לפני מ"ת (אצל האבות כו') הי' לימוד התורה באופן של "ריחות" (שהש"ר פ"א, ג (א)). ועפ"ז יש לבאר מ"ש בלקוטי לוי"צ (אג"ק ע' רכד) שגילוי החסידות שבי"ט כסלו הוא גבוה יותר מגילוי פנימיות התורה כו' שתתגלה ע"י מ"צ (ולכן כהקדמה לזה הי' העלם גדול ביותר), ד"לתורת הנגלה הי' מקודם קרי"ס שנקרע לי"ב קרעים, ולנסתר דתורה שע"י מ"צ יהי' מקודם קריעת הנהר לז' נחלים", וגילוי אור החסידות שלמעלה משניהם הי' הגאולה בי"ט כסלו, שכולל ב' הבחי' די"ב וז' – דלכאורה: א) איך אפ"ל חיבור ב' הבחי' די"ב וז' (גילוי תורת החסידות בי"ט כסלו), קודם שתהי' הבקיעה לז' עצמה (שזו תהי' רק לע"ל)? ב) הרי נסתר דתורה ישנו גם לפני הבקיעה לז' נחלים (דלעתיד) – אצל רשב"י כו' ומזמן האריז"ל ואילך וכו'? אלא שגילוי בחי' נסתר שע"י מ"צ נתגלתה כבר באופן של הבל (עכ"פ) בזמן רשב"י וכו', ומזה מובן שברוחניות (עכ"פ) כבר היתה הקריעה לז' נחלים*.
7. . ועד"ז הוא בנוגע איחוד נגלה ונסתר שהי' אצל רשב"י (ראה הנסמן לעיל ע' 40 הערה 45 בשוה"ג). אבלעפ"זשמשווההגילוידי"טכסלולקריעהלז'נחלים דלעתיד,אוליאפ"לשגילויתורתהחסידותבי"טכסלו הוא לא רק באופן של "הבל" (כרשב"י כו'), כ"א שכבר "ניתן" ונמשך למטה ע"י אדמו"ר הזקן [אף שגם תורת החסידותשבתורתו של משיחתהי' באופן נעלה מאשר עתה – שה"ז לימוד ע"ד ראי' (עיין ש' האמונה פ"ס)]. ולכןלע"לישצורךבההקדמה(דבקיעהבפועל–שהיא הקדמה) רק לנסתר דתורה (שבתורתו של משיח) – בקיעה לז' נחלים – ולא לתורת החסידות (ענין של "י"ט") – כי תורת החסידות כבר נמשכה ע"י אדה"ז.

עמוד 199

1. 57. ד"ה ויאמר משה תש"ט פ"ו.
2. 58. פרשתנו יט, כ.
3. 59. ראה תניא פל"ו. ובכ"מ.
4. 60. משפטים כד, א.
5. 61. תנחומא וארא טו. שמו"ר פי"ב, ג.
6. 62. זהר פרשתנו סז, ב. סח, א. וראה ד"ה ויאמר משה שם. לקו"ש חי"א ע' 75 ואילך.
7. 63. מכילתא תנחומא (ד) ופרש"י ר"פ. ובשמו"ר פכ"ז,ח (לפי' הד"א).ובספרי(בהעלותך י, כט)הוא בשם יתרו.
8. 64. ראה ד"ה ויאמר משה שם, שזה שיתרו הוסיף פ' אחת בתורה (פ' ואתה תחזה), וקודם מ"ת הי' צ"ל הודאת יתרו דוקא – בכדי שבמ"ת תהי' גם בחי' התורהשתתגלהלעתיד,ובכדישבכללותנש"יתהי' בחי' ראיית המהות במ"ת. ועפ"ז תומתק ביותר שייכותיתרולבחי'הד',סודשבתורה,שזוהיתורתו שלמשיחדלעתידוגםראייתהמהותדמ"ת,עיי"ש.
9. 65. ולהעירשבפרשתנו(פרש"ייח,יג)מדוברגם ע"ד מוצאי יוהכ"פ – יום שניתנו לוחות שניות (משנה תענית (כו, ב) ובפרש"י שם), ולאחר זה הוסיף יתרו פ' אחת בתורה (ראה לעיל בפנים שהוספהבתורהבאהבלוחותשניות).ובסיוםהסדרה נאמר (כ, כא) "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו את עולותיך גו'" – שהוא התכלית דמצות בנין ביהמ"ק (רמב"ם ריש הל' ביהב"ח), וע"י הקרבת הקרבנות כו' נעשה השראת השכינה (ראה לקו"ש חי"א ע' 125 ואילך).

עמוד 200

1. 66. מכילתא כאן. שמו"ר פ"א, לב.
2. 67. ראה עד"ז קושיית אוה"ח כאן. אבל ראה פי' הא' בפי' יונתן כאן.
3. 68. מכילתא כאן. תנחומא שמות יא. פרש"י ויגש מז, כב. שמות ב, טז. וראה ת"א ות"י כאן.
4. 69. מכילתא יח, יא. זהר שם סט, א.
5. 70. הל' ע"ז בתחילתן.
6. 71. ראה בכ"ז לקו"ש חי"א ע' 74 ואילך.
7. 72. להעיר גם מאוה"ח כאן.
8. 73. וזה הכריח יתרו ממה ש"בדבר אשר זדו עליהם": באם איבוד מצרים הי' ע"י אופן אחר, הי' מקום לטעות ולומר שגם לכוחות הטבע ישנו כח ושליטה אלא שהוי' גדול מהם ושליט עליהם. אבל מזה שנאבדו בכח זה עצמו שדימו לאבד את ישראל – לא שאיבודם הי' ע"י איבוד ושבירת בכח שלהם, כ"א אדרבה, כח זה עצמו גרם איבודם – מוכרח שכל ענינו של הכח הוא רק כפי רצונו ית' (וראה ד"ה כי תראה חמור תש"ד ס"ד). וע"ד מ"ש בתו"א (מא, ד) בפירוש הכתוב כי גדול הוי' ואדוננו מכל האלקים (ובחצע"ג שם מביא גם הפסוק עתה ידעתי שאמר יתרו) "ומושל על כולם להיות היש בטל .. שכולםישלהםציורותמונהמבחי'חפץורצוןהוי'", והיינו שציור הנבראים עצמם (לא רק נס שהו"ע שידוד הטבע) הוא מרצון הוי'. וראה כלי יקר כאן ד"ה את כל אשר עשה.

עמוד 201

1. 74. ראה בארוכה ד"ה מים רבים תשי"ז ובהנסמן שם (סה"מ מלוקט ח"א ע' נא ואילך).
2. 75. ומוכרח הוא גם מזה שרש"י בוחר הגירסא שבמכילתא "ובא" ולא כבזבחים "ובא ונתגייר" ולא כבירושלמי "מה שמועה שמע" (ותו לא). ועפ"ז מתורץ גם בדרך הפשט דפרש"י.
3. 76. ראה מכילתא ופרש"י עה"פ יח, ה.
4. 77. בשלח יד, טו.
5. 78. שם יז, ז.
6. 79. ראה ר"ה כט, א (במשנה).
7. 80. להעיר שקרי"ס – בסיפא דכל דרגין מלכות (מעשה), עמלק – ראשית גוים – מליקה (תו"א פה, א ואילך).
8. 81. עפ"ז למ"ד (במכילתא כו') "מ"ת שמע ובא" צ"ל דס"ל דמאופן נתינת התורה בפועל ידע הענין דיציאה מהגבלות.
9. 82. ראה תו"א ולקו"ת (כמסומן במפתח ערך קרי"ס). וראה שער האמונה פנ"ד. המשך והחרים תרל"א ע' ה.

עמוד 202

1. 83. תצא כה, יח. וכדרז"ל (תנחומא שם ט. ובפרש"י) ל' קור כו'. הקרה מפני אחרים. וראה ד"ה והי' כאשר ירים תר"פ אות ג' ואילך. ד"ה זכור וד"ה והי' כאשר ירים תרצ"ד (סה"מ קונטרסים ח"ב ע' 570 ואילך). לקו"ש ח"א [המתורגם] ע' 189 ואילך. ובכ"מ.
2. 84. ובפרט שמצד קרירות דעמלק הי' יכול לטעון שמספיק יציאתו מהגבלותיו בזה שפירש (משיחות יו"ד שבט וש"פ יתרו תשכ"ד) עצמו מע"ז בהיותו במדין, שאז נידוהו מאצלם (תנחומא שמות יא. שמו"ר פ"א, לב. פרש"י שמות שם).