195
מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור.
אמות, ואמה אחת נוספת כדי שהוא יוכל להרים את ידיו מעל לראשו30.
לכאורה, דורשים הדברים הסבר: הרי לגוף, כולל היד במצב הרגיל, די בשלוש אמות31, ואם כך מדוע "מקומו" של אדם נחשב תמיד כארבע אמות, רק בגלל העובדה שלפעמים הוא מרים את ידיו במצב בלתי רגיל לחלוטין32, למעלה מראשו, ואז הוא תופס יותר מקום מן הרגיל?
ו. כוונת בריאת האדם – התעלות מעבר לראשו
הקב"ה ברא את העולם באופן מושלם, עולם על מילואו נברא33. בכל זאת אומרים חז"ל34 שאת הכל "ברא אלקים" כדי "לעשות" – לתקן: תכליתה של הבריאה היא, שהאדם ישפיע עליה וישפר אותה יותר מכפי שנבראה.
ואפילו בגן־עדן, עוד לפני חטא עץ הדעת, שאז היתה השלמות הנעלית ביותר בבריאה, כבר נדרש מן האדם הראשון "לעבדה ולשמרה"35.
כשם שחלים הדברים על כלל הבריאה, כך גם לגבי האדם:
ענין זה מתבטא גם במקומו הגשמי של האדם, בעומק הענין של "ארבע אמות" שהוזכר לעיל: האדם (ראשו, גופו ורגליו) לפי בריאתו, תופס מרחב של שלוש אמות (הרומזות, באופן כללי, לשלוש הדרגות באדם: ראש, גוף ורגל). לפי הבריאה הראש, כשמו, הוא הדרגה והמקום הגבוהי ביותר אצל האדם, מתחתיו הגוף, והנמוכות ביותר הן הרגליים. כלומר, על פי הבריאה, היידים הן משני צידי הגוף, נמוכות מן הראש.
עבודת האדם מתבטאות בכך שהוא יתעלה מעבר לשלוש* האמות של הבריאה, מעבר לדרגה הגבוהה ביותר בבריאתו, שהיא הראש, מקום השכל. כלומר, האדם לא ישאר מוגבל בהבנתו ובהשגתו לפי ההגבלות של "ראשו" ושכלו, אלא יהיה שקוע בענינים הנעלים מ"ראשו".
התעלות זו קשורה דוקא ב"ידיו", שמסמלות את בחינת המעשה. כמאמר חז"ל36, שבאמצעות צדקה נעשים מוחו ולבו זכים פי אלף. כלומר, גם התעלותו בכוחות הנעלים של השגה
הערות
- 30. בעירובין שם בדעת ר"י "גופו שלש אמות ואמה כדי שיטול חפץ מתחת מרגלותיו ומניח תחת מראשותיו". ור"מ ס"ל: כדי לפשוט ידיו ורגליו. ובתוספתא (שם פ"ג ה"י): מלא קומתו ופישוט ידיו הרי ד'. ומוכח שגם לדעת ר"מ הכוונה לפישוט ידיו למעלה מהראש.
- 31. ע"פ דעת הרשב"ם ורמב"ן (ב"ב ק, ב) שג' אמות הוא ביחד עם הראש. אבל גם לפי התוס' (ב"ב ועירובין שם. ובכ"מ) דגופו של אדם ג' אמות היינו בלא ראשו – הרי עכ"פ אינו מגיע בראשו לד' אלא בצירוף ידיו.
- 32. להעיר מרמב"ן (ובחיי) בשלח (יז, יא): אמרו במדרש כו' (בס' הבהיר סקל"ח). וראה תו"ש עה"פ. וש"נ לבאר שבע בשו"ת.
- 33. ב"ר פי"ד, ז. וראה שם פי"ג, ג.
- 34. ב"ר פי"א, ו. וברש"י שם.
- 35. בראשית ב, טו.
- *. ולהעיר מלקו"ת ר"פ קדושים וש"נ. דרוש ג' בחי' אדם (אוה"ת במדבר ע' תתקסב ואילך).
- 36. תו"א בתחלתו. ונת' באוה"ת שם.
בראשית רבה י״ד:ז׳ - הטקסט מספריא
עָפָר, רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן אוֹמֵר, עוֹפֶר עוֹלָם עַל מְלֵיאָתוֹ נִבְרָא. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בַּר שִׁמְעוֹן אַף חַוָּה עַל מְלֵיאָתָהּ נִבְרֵאת. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אָדָם וְחַוָּה כִּבְנֵי עֶשְׂרִים שָׁנָה נִבְרְאוּ. רַבִּי הוּנָא אָמַר עָפָר זָכָר, אֲדָמָה נְקֵבָה, הַיּוֹצֵר הַזֶּה מֵבִיא עָפָר זָכָר, וַאֲדָמָה נְקֵבָה, כְּדֵי שֶׁיִּהְיוּ כֵּלָיו בְּרִיאִין. מַעֲשֶׂה בְּאֶחָד בְּצִפּוֹרִי שֶׁמֵּת בְּנוֹ, אִית דְּאָמְרֵי מִינָאִי הֲוָה יָתִיב גַּבֵּיהּ, סְלֵק רַבִּי יוֹסֵי בַּר חֲלַפְתָּא לְמֶחֱמֵי לֵיהּ אַנְפִּין, חַמְתֵיהּ יָתֵיב וְשָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ לָמָּה אַתָּה שָׂחֵיק, אֲמַר לֵיהּ אֲנַן רְחִיצָן בְּמָרֵי שְׁמַיָא, דְּאִתְחַמֵי לְאַפּוּיֵי לְעָלְמָא דְאָתֵי. אֲמַר לֵיהּ לָא מִסְתְּיֵיהּ לְהַהוּא גַבְרָא עָקְתֵיהּ אֶלָּא דַאֲתֵית מְעָקָא לֵיהּ, אִית חַסְפִּין מִתְדַּבְּקִין, לֹא כָּךְ כְּתִיב (תהלים ב, ט): כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ כְּלִי חֶרֶשׂ בְּרִיָּיתוֹ מִן הַמַּיִם וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר, כְּלִי זְכוּכִית בְּרִיָּיתוֹ מִן הָאוּר וְהֶכְשֵׁרוֹ בָּאוּר. זֶה נִשְׁבַּר וְיֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, וְזֶה נִשְׁבַּר וְאֵין לוֹ תַּקָּנָה, אֶתְמְהָא. אֲמַר לֵיהּ עַל יְדֵי שֶׁהוּא עָשׂוּי בִּנְפִיחָה. אָמַר לוֹ יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מַה שֶּׁפִּיךָ אוֹמֵר, מָה אִם זֶה שֶׁעָשׂוּי בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל בָּשָׂר וָדָם יֵשׁ לוֹ תַּקָּנָה, בִּנְפִיחָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. אָמַר רַבִּי יִצְחָק כִּכְלִי חֶרֶס תְּנַפְּצֵם אֵין כְּתִיב כָּאן, אֶלָּא כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם, כְּלִי יוֹצֵר שֶׁלֹא הוּסְקוּ יְכוֹלִין הֵן לַחֲזֹר.
בראשית רבה י״א:ו׳ - הטקסט מספריא
פִּילוֹסוֹפוֹס אֶחָד שָׁאַל אֶת רַבִּי הוֹשַׁעְיָה, אָמַר לוֹ אִם חֲבִיבָה הִיא הַמִּילָה, מִפְּנֵי מָה לֹא נִתְּנָה לְאָדָם הָרִאשׁוֹן, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי מָה אוֹתוֹ הָאִישׁ מְגַלֵּחַ פְּאַת רֹאשׁוֹ וּמֵנִיחַ אֶת פְּאַת זְקָנוֹ, אָמַר לוֹ מִפְּנֵי שֶׁגָּדֵל עִמּוֹ בִּשְׁטוּת, אָמַר לוֹ אִם כֵּן יְסַמֵּא אֶת עֵינוֹ וִיקַטַּע אֶת יָדָיו וִישַׁבֵּר אֶת רַגְלָיו, עַל יְדֵי שֶׁגָּדְלוּ עִמּוֹ בִּשְׁטוּת. אֲמַר לֵיהּ וּלְאִלֵּין מִלַּיָּא אָתֵינָן, אֶתְמְהָא. אָמַר לוֹ לְהוֹצִיאֲךָ חָלָק אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא כָּל מַה שֶּׁנִּבְרָא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית צְרִיכִין עֲשִׂיָה, כְּגוֹן הַחַרְדָּל צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַתּוּרְמוּסִים צָרִיךְ לְמִתּוּק. הַחִטִּין צְרִיכִין לְהִטָּחֵן. אֲפִלּוּ אָדָם צָרִיךְ תִּקּוּן.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.